זוהי תביעתה של אלמנה לתגמולי ביטוח חיים של אישהּ שנפטר וכן לשכ"ט הוצאות וריבית עונשית מיוחדת בשל עיכוב כספים שלא בתום־לב.
א. רקע והליכים קודמים
המנוח גיל דודי ז"ל, חקלאי, נפטר לפתע במהלך עבודתו ביום 17/09/18, והוא בן 36. המנוח הותיר אחריו אלמנה, היא התובעת, ו־3 ילדים בגילאי 8, 3.5 ו־2.5 שנים.
התובעת פנתה לנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח ביום 30/09/18, ולאחר מספר ימים פנתה לב"כ על־מנת שיסדיר את העניין עבורה.
ביום 25/11/18 הוגשה תביעה נגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח חיים של המנוח. התביעה עמדה על סך 2,214,908 ש"ח נכון ליום הגשתה.
משלא הוגש כתב הגנה, נתן חברי, כב' הרשם הבכיר בנימין בן־סימון, ביום 09/01/19 פסק־דין בהיעדר הגנה, ובו נפסק סכום התביעה בסך 2,124,908 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה על־פי חוק פסיקת ריבית והצמדה כפי שנתבקש, וכן החזר אגרה ושכר טרחה שפסק כב' הרשמ"ב, שלא כבקשת התובעת, בסך 57,750 ש"ח.
ביום 16/01/19 הוגשה בקשה לביטול פסק־הדין ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה. החלטת כב' הרשמ"ב, הייתה בנוסח זה "כתב הגנה יוגש עד יום 15/03/19", והוא הסעד שהתבקש בסעיף 2 לבקשה.
חלפו חודשיים נוספים, וביום 14/03/19 הודיעה הנתבעת לבית־המשפט בהודעה מטעמה בלבד, כי "החליטה לקיים את פסק־הדין שניתן על־ידי בית־המשפט בתיק זה, ולא להגיש כתב הגנה בתיק", וכי הודיעה על כך לב"כ התובעת. החלטת כב' הרשמ"ב ניתנה באותו יום, ובה נאמר "מורה למחוק את התביעה, אלא אם תעלה התנגדות תוך 20 יום".
שלושה ימים לאחר מכן הוגשה תגובת התובעת, ובה נטען כי יש לתת פסק־דין על מלוא סכום התובענה, בצירוף הוצאות, שכר טרחה בסך כולל של 2,400,832 ש"ח, ועל זאת להוסיף והפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. בבקשתו זו פירט ב"כ התובעת את כול התלאות אשר עברה התובעת מיום פנייתה לחברת הביטוח (30/09/18), וטען כי התובעת התקשרה עם משרדו בהסכם שכר טרחה וכי יש לחייב את הנתבעת בשכר טרחה מופחת בשיעור של 10% ובריבית המיוחדת הקבועה בחוק חוזה הביטוח למבטח אשר לא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת, ועשה כן שלא בתום־לב. הנתבעת טענה בתגובה כי "ניתן פסק־דין חלוט, לרבות קביעה בעניין שכר הטרחה", ומשלא הוגש עליו ערעור אין אפשרות לשנותו.
לאחר קבלת התשובה החליט כב' הרשמ"ב לקיים דיון בפניו ביום 28/04/19. בתום הדיון הבהיר בהחלטה כי פסק־הדין שניתן ביום 09/01/19 בוטל בהחלטה מיום 15/03/19. משנתגלעה המחלוקת אשר להבנתו עברה את גבול סמכותו של רשם בכיר, העביר את הדיון בתובענה בפני מותב זה.
בית־המשפט קבע דיון בפניו בהקדם האפשרי. הצדדים ביקשו לדחותו מעט, וביום 26/05/19 התקיים הדיון. לשאלת בית־המשפט הודיע כי גם הסכום שאינו שנוי במחלוקת לא שולם, כי לא קיבל מספר חשבון שאליו ניתן להעביר את הכסף. בית־המשפט נתן על־אתר פסק־דין חלקי, ולפיו תשלם הנתבעת לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, 2,122,915 ש"ח, הוא הסכום שבו הודה ב"כ הנתבעת, וכן ציין במסגרת פסק־הדין את מספר החשבון שאליו ישולם הסכום.
בדיון ביקש ב"כ הנתבעת לחקור את התובעת. בחקירה הנגדית נשאלה התובעת על ביטוחים שונים שהיו או שלא היו למנוח, ושם תיארה את קורותיה בפניות לנתבעת. הסתבר כי התובעת סברה שהסדרת העניין תהיה פשוטה, ממש כמו שיחות הטלפון שכרתו את חוזה הביטוח, אך התבדתה. ביום 07/10/18, כאשר הבינה כי היא וילדיה זקוקים לכספים לקיומם וכי איננה מצליחה ליצור קשר פורה עם חברת הביטוח, פנתה לעורך־דין. עוד נשאלה התובעת שאלות שונות על המקום המדויק של פטירת בעלה, הסיבות לפטירתו, וסוגיית טופס הוויתור על סודיות רפואית אשר נחתם על־ידה ללא שמות הילדים וללא צו ירושה.
ב. טענות הצדדים
בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי התובעת נדרשה לשירותיו, כי המסמכים הנדרשים הומצאו במועד, וכי אין ולא הייתה כול סיבה לעכב את תשלום הכספים לתובעת. כן עתר ב"כ התובעת לריבית העונשית המיוחדת הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.
הנתבעת טענה כי מקור העיכובים בכך שלא התקבל ויתור על סודיות רפואית שחתום על־ידי התובעת גם בשם הילדים וכן צו ירושה, קופת החולים סירבה להעביר את החומר הרפואי, וכי יש למנות את המועד לתחילת מירוץ הזמן במועד שבו החזיקה המבטחת במידע ובמסמכים הדרושים לשם בירור החבות, כאמור בסעיף 27 לחוק חוזה הביטוח. הנתבעת האשימה את התובעת בניסיון למחטף והפנתה לתכתובות שנערכו בינה לבין התובעת. ב"כ הנתבעת הסכים כי הייתה רשלנות מצד הפניקס שלא הגישה כתב הגנה, אך אין הדבר גורע מחוסר תום־הלב של התובעת בבקשה פסק־דין כאשר היא יודעת שאין לנתבעת את החומר הרפואי.
לשאלת בית־המשפט הודה ב"כ הנתבעת כי לא דרש את יפוי הכוח המיוחד ואת צו הירושה ברשימה שהוגשה במכתבו הראשון או בטופס התביעה הסטנדרטי, אך לגישתו אין הדבר גורע מזכותו לדרוש מסמכים נוספים לאחר מכן. את דבריו סיים ב"כ הנתבעת בכך שלא היה צורך בתביעה, ואילו הייתה התובעת ממציאה את כול המסמכים הנדרשים ומחכה את הזמן הנדרש, הייתה מקבלת את הכספים ללא צורך בתביעה.
ב"כ התובעת השיב וציין, כשהוא תומך את דבריו במסמכים ובתאריכים, כי המסמכים נדרשו טיפין־טיפין, ולא הוכחה כול הצדקה לעכב בגללם את תשלום הכספים. כך הראה כי וס"ר מתוקן עם שמות הילדים נדרש רק ביום 28/01/19 וניתן בו ביום, וכי גם לאחר שביקשה הנתבעת לקיים את פסק־הדין – עדיין לא שילמה את הכספים ונדרשה ישיבת קדם משפט שלמה כדי לדרבנה לעשות כן.
ימים מספר לאחר הדיון, התבשר בית־המשפט כי סך של 2,122,915 ש"ח הועברו לתובעת.
ג. דיון והכרעה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, עדות התובעת ועיון במסמכים, קובע בית־המשפט כי לא הייתה כול הצדקה לעיכובים השונים אשר עיכבה הנתבעת את התשלום לתובעת, וכי בנסיבות העניין אין לגרוע מהחזר שכר הטרחה המגיע לה בגין התביעה.
ראשית ייאמר כי ב"כ הנתבעת לא הראה ולא הסביר מדוע ומניין נובעת זכותה לעכב את התשלום המגיע על־פי הפוליסה, כאשר אין מחלוקת כי מקרה הביטוח אירע, וכי המסמכים אשר מופיעים ברשימה על גבי הטופס האחיד הועמדו לרשותו; לא הוצגו בפני בית־המשפט כול דרישה או סירוב למסירת חומר רפואי מקופת החולים; לא הובא כול נימוק שהוא לכך שלא הוגש כתב הגנה במועד; שנית, לא נחה דעתו של בית־המשפט מדוע לאחר ביטול פסק־הדין היה צורך להמתין חודשיים שלמים כדי שהנתבעת תודיע – על דעת עצמה – שהחליטה לקיים את פסק־הדין שבוטל. ושלישית גם לאחר שהודיעה כי הסכום אינו שנוי במחלוקת, לא קיימה את פסק־הדין במשך חודשיים וחצי נוספים, ונדרש היה דיון בבית־המשפט על־מנת שתשלם אף את הסכומים כאמור.
בית־המשפט לא קיבל את הטענות המורכבות בדבר הצורך בצו ירושה, חתימה בשם הילדים, צילום תעודת זהות של עורך־הדין, אישור על ניהול חשבון נאמנות וכדומה, שכן הם סותרים את מכתב הנתבעת מיום 04/11/18, שבו לא נתבקשו אלא צילום שיק או דף חשבון של המוטבת. לא די שהדרישה לקבל את "חתימתם" של ילדים קטני־קטנים, אשר ממילא אמם, המוטבת, חותמת בשמם, לא הועלתה במועדה, אלא שלא הוכחה דרישה זו במסמך מאת קופת החולים, וגם אחרי שהתקיימה הדרישה, עדיין לא שולמו הכספים.
תגובת הנתבעת לעניין פסיקת שכר הטרחה כללה סכום תובענה שונה מסכום התובענה בפועל, ללא הסבר כלשהו, וזאת לאחר שהובעה הסכמה לסכום הראשוני עוד בהודעה מיום 14/03/19. בית־המשפט ראה בעצמו את ההתכתבות, את משך הזמן שארכה, ואת המסמכים שנדרשו טיפין־טיפין, ואלה השתלבו היטב בעדות התובעת אשר מסרה כי מצאה את עצמה עומדת בפני מסכת של נגישה בניסיונותיה להבין מה נדרש ממנה, עם מי עליה לשוחח ומה עליה לעשות, ועדותה נמצאה מהימנה.
בנסיבות העניין אין פלא שפנתה התובעת לב"כ ואין פלא שב"כ הגיש תביעה. הדברים נמשכו גם בזלזול בוטה בבית־המשפט – הן באי־הגשת כתב הגנה, הן בעמידה על "קיומו" של פסק־דין שבוטל לבקשת הנתבעת, הן באי־קיומו בפועל, והן בסחבת לא ברורה בקשר עם התשלום, סחבת שנמשכה עד למועד הדיון בפני בית־המשפט ממש.
בית־המשפט קיבל את טענת ב"כ התובעת כי כאשר הודיע ביום 10/04/19 בכתב כי הוא מסתפק בשכר טרחה מופחת של 10%, סבר כי לפניו הליך קצר שייסגר במהירות. והנה, נדרשו שתי ישיבות בית־משפט, חקירה נגדית של התובעת, 50 יום והתמודדות עם שפע טענות, עד אשר שולם החלק שאינו שנוי במחלוקת. ב"כ הנתבעת לא הגיב לטענה זו, ולא עמד על כך שהבקשה לא תתוקן בעל־פה, אלא הוסיף לטעון כי התביעה הוגשה בחוסר תום־לב לשם קבלת שכר טרחה. בעניין זה סבר בית־המשפט כי אמנם צודק ב"כ התובעת כי נוכח התנהלות הנתבעת הייתה הצדקה לתיקון, אך היה עליו לתקן את בקשתו שבכתב ולא להפתיע בטענה חדשה בעל־פה בעת הדיון.
לעניין הטענות בקשר לחשבונות נאמנות וצילומי תעודת זהות של עורך־דין יש להזכיר כי תמיד עומדת בפני בעל דין הזכות האמורה בתקנה 504 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, ולהפקיד את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בקופת בית־המשפט, ושבעתיים דברים אמורים במי שעליו ציוותה תורה "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב 21). והרחיבו פוסקי ההלכה כי "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה, אף־על־פי שהם בעלי ממון" (משנה תורה, דעות, פרק ו, הלכה י). ואף עיכובם במעט אסור, ואפילו "עד שתהא גומע כוסך, או עד שתהא נועל סנדלך, או עד שתהא עוטף טליתך" (מדרש לקח טוב, שמות כב, כב) – הרי שעיכוב שכזה גם הוא נחשב כעינוי. ופירש רבנו אברהם אבן־עזרא כי "'לא תענון' – בלשון רבים, כי משפט הרואים העינוי והחרישו כמשפט המענה" (אבן עזרא, פירוש ראשון שמות כב).
רצה המנוח להבטיח את בני משפחתו, ולפיכך הרבה להם פוליסות ביטוח. אם יקבל בית־המשפט כמוצדק את העיכוב שעיכבה הנתבעת את כספי האלמנה והיתומים, נמצא מסכל את כוונת המנוח, ואיתו את כוונתו של כול אדם הסומך את ידיו על חברת ביטוח ומבטח את חייו גם ליום שבו לא יהיה שם כדי לעמוד על זכויותיו. בענייננו, קבע בית־המשפט כאמור כי לא נמצאה כול הצדקה לעיכובים כלל. רק מחמת הספק יש מקום להקל עם הנתבעת ולקבוע כי רק עיכוב הכספים שלאחר יום 14/03/19 בוצע שלא בתום־לב. משכך, נעתר בית־המשפט לבקשת התובעת ופוסק לה שכר הטרחה בשיעור של 10%, וכן את יתר הוצאות המשפט, כאשר עליהן תתווסף הריבית העונשית האמורה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, רק לתקופה הנעלית מכול ספק.
צדקה התובעת באומרה כי ציפתה שהסדרת תשלום תגמולי הביטוח תהיה פשוטה ממש כמו חווית השירות שחוותה כאשר התקשרו היא והמנוח בחוזי הביטוח. למקרים מעין אלה קבע המחוקק את הוראות סעיף 28א, וחייב את בית־המשפט לפסוק ריבית עונשית מתאימה, אך התיר לו לחרוג ממנה מטעמים מיוחדים שירשמו. לעניין זה לא מצא בית־המשפט טעמים מיוחדים להפחית מסכום הריבית, וזאת נוכח כוונת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק (הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016, ה"ח הכנסת 200). עם זאת, כאמור, מצא בית־המשפט לנכון מחמת הספק לקבוע אותה החל מן היום שבו הודיעה הנתבעת כי הסכום של 2,155,904 ש"ח אינו שנוי במחלוקת – הוא יום 14/03/19 – ועד ליום התשלום בפועל, הוא יום 30/05/19. למן היום הזה היו ודאי בידיה של הנתבעת כול המסמכים הנדרשים, והיה בידה להגשים את זכותה על־פי תקנה 504 כאמור לעיל.
ד. סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
1. הפער בין סכום התביעה לסכום ששולם, בסך 1,993 ש"ח;
2. שכר טרחה כפי שנדרש על־ידי ב"כ התובעת, בסך של 10% מסכום התביעה בתוספת מע"מ (ובסך־הכל 248,816 ש"ח)
3.החזר אגרה בסך 26,561 ש"ח;
4. הוצאות מסירה בסך 750 ש"ח;
5. הפרשי הצמדה וריבית על־פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מוכפלים ב־20, כאמור בסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח. הפרשים אלה יחושבו על הסכום של 2,122,915 ש"ח, מתאריך 14/03/19 ועד תאריך 30/05/19, וסך־הכל 479,394 ש"ח.
הסכומים האמורים בסעיפים 1, 3 ו־4 יישאו הפרשי ריבית חוקית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
הסכומים האמורים בסעיפים 2 ו־5 יישאו הפרשי ריבית חוקית והצמדה החל מיום 01/11/19 ועד ליום התשלום בפועל.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.
