ת"א 5510-10-13 קטרי נ' שמעון לביא,בניה והשקעות בע"מ

לפני תביעה ע"ס 106,432 ₪ בגין עלות תיקון ליקויים, דיור חלופי ועגמת נפש שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב ליקויים שנתגלו בדירה אותה רכשה מאת הנתבעת עפ"י הסכם מיום 19/06/11.

רקע:

1.הדירה נמסרה לתובעת ביום 15/11/12.

2.ביום 19/02/14 מונה, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית המשפט, מר יוסף גולדקלנג, לבדיקת הליקויים הנטענים, תוך אבחנה בין העבודות שבוצעו בדירה ע"י הנתבעת לאלה שבוצעו ע"י התובעת ולחלוקת האחריות ביניהן בהתאם. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 23/09/14.

3.ביום 13/01/15 הסכימו הצדדים כי הנתבעת תבצע את התיקונים עפ"י חוות הדעת (למעט תיקוני הריצוף) בתוך 60 ימים רצופים. משהדבר לא בוצע, הסכימו הצדדים כי הנתבעת תחל בביצוע התיקונים ביום 15/06/15 וכי העבודות תסתיימנה עד ליום 01/08/15. גם אז לא בוצעו התיקונים, לטענת התובעת, מאחר שהנתבעת לא הגיעה לדירתה לביצוע התיקונים. התובעת אף הגישה בקשה בגין ביזיון בית המשפט בשל כך. מנגד טענה הנתבעת כי התובעת לא איפשרה לה לבצע התיקונים וגירשה את בעלי המקצוע ששלחה לשם כך.

ביום 02/11/15 הוסכם כי התיקונים יבוצעו ביום 04/11/15, ולאחר מכן ביקר המומחה בשנית בדירה והגיש חוות דעת משלימה מיום 01/05/16.

4.לאור זאת הגיעו הצדדים להסכמה כי בית המשפט יתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וכן סיכומים מטעם כל צד ובלא שמיעת ראיות נוספות. כמו כן הוסכם כי הנתבעת תיתן לתובעת אחריות בגין בעיית הרטיבות בדירה למשך התקופה הקבועה בחוק המכר דירות וכי הסכמה זו הינה חלק מפסק הדין.

טענות הצדדים:

5.לשיטת התובעת יש לאמץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה קיימים ליקויים בדירה, בהם ליקויי רטיבות ונזילות שמקורם בדירת השכנה שמעל דירת התובעת. התובעת איפשרה לנתבעת לבצע את התיקונים. התיקונים נמשכו פרק זמן העולה על קביעת המומחה. גם לאחר התיקונים מצא המומחה כי בוצעו תיקונים חלקיים בדירה ונותרו עוד ליקויים רבים. אין לקבל את טענת הנתבעת שהתובעת לא איפשרה ביצוע התיקונים, שכן התובעת היא שפנתה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט כדי לכוף על הנתבעת את ביצוע התיקונים בדירה. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בעלות תיקון הליקויים כמופיע בחוות דעת המומחה בסך 20,200 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת 25% עלות ביצוע התיקונים ע"י התובעת באמצעות קבלן אחר. בנוסף עתרה לחיוב הנתבעת בגין אספקת ברזים שלא עפ"י המפרט, ליקוי בצנרת מרפסת שירות וכן בגין חיפוי קירות שירותי אורחים, מאחר שהתובעת נאלצה להחליף בעצמה את החיפוי שלא התאים למפרט. בגין ליקויי הריצוף בדירה, הנתבעת לא הותירה אריחים רזרביים והנטל לענין זה רובץ לפתחה, ולפיכך יש לחייבה בעלות תיקון זה בסך 29,250 ₪, ובסה"כ בסך 62,447 ₪. בנוסף טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בסך 18,000 ₪ בגין אריחי קרמיקה בשירותי אורחים שהוחלפו על ידה במועד הכניסה לדירה מאחר שהאריחים שינו צבע עקב ספיגת מים. כן עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאותיה, בשכ"ט עו"ד, בעלות דיור חליפי ובפיצוי בגין עגמת נפש.

6.הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעת מיהרה להגיש חוות דעת מטעמה וכן את תביעתה עוד טרם נסתיימה תקופת הבדק, שעה שהנתבעת התחייבה בהסכם לתקן ליקויי בניה בתוך 12 חודשים ממועד המסירה, אך בעת הגשת התביעה החיוב לתקן טרם נוצר. עפ"י ההסכם זכאית היתה התובעת לכוף את ביצוע התיקונים בפועל, אך לא לתבוע את עלות תיקונם. בטרם מסירת הדירה לתובעת חתמה התובעת על פרוטוקול מסירה בו פורטו ליקויים מינוריים בלבד. אומדן עלות התיקונים ע"י המומחה מטעם בית המשפט עומד על כרבע מסכום התביעה. התובעת מנעה מנציגי הנתבעת להיכנס לדירה לשם ביצוע התיקונים. באשר לחיפוי אריחי הקרמיקה בשירותי האורחים, התובעת החליפה בעצמה את האריחים ולא הוכיחה כל פגם באריחים שסיפקה הנתבעת. בגין עבודות הריצוף, התובעת לא הוכיחה שהנתבעת לא סיפקה אריחים רזרביים. לא הוכח הצורך בריצוף מחדש של חדר המגורים או כי לא ניתן להשיג אריחים חלופיים. מכל מקום, בשל סירוב התובעת לאפשר לנתבעת לתקן, אין לפסוק לה דבר בגין ראש נזק זה. התובעת הודתה בפני המומחה שקיבלה מהנתבעת זיכוי עבור המטבח והתקינה את המטבח בעצמה. המומחה קבע שלא הוכח ששיפוץ חדרי האמבטיה לפני האיכלוס בוצע בגין עבודה או חומרים לקויים. מעבר לכך, המומחה קבע סכומים העולים על אלה שנתבעו ע"י התובעת בתביעתה. באשר לליקוי ברכוש המשותף לתובעת מגיע פיצוי רק בגין חלקה היחסי. מכל מקום, אילו התובעת היתה מאפשרת ביצוע התיקונים, ניתן היה להפחית את הנזק במחצית. הנתבעת עתרה לדחיית התביעה ולחיוב התובעת בהוצאותיה.

דיון:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות דעת המומחה ובחוות הדעת המשלימה וכן בסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

7.הנתבעת טענה, כאמור, כי התביעה מוקדמת בשים לב לכך שבעת הגשתה טרם חלפה תקופת הבדק וטרם חלף המועד לתיקון הליקויים על ידה. ברם, בשים לב לטענתה זו של הנתבעת עובר להחלטה למינוי מומחה מטעם בית המשפט, קבעה כב' השופטת קיציס (אשר דנה בתיק בתחילה), כבר בהחלטתה מיום 24/12/13, כי מועד התיקונים הקבוע בהסכם חלף. לפיכך ולאחר שניתנה הסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הליקויים הנטענים.

זאת ועוד, למן הגשת חוות דעת המומחה ביום 23/09/14 ועד חודש 11/15 לא בוצעו מלוא התיקונים, והדבר אף הוביל להתערבות בית המשפט מספר פעמים לשם תיאום מועדים בין הצדדים, נוכח טענתם ההדדית כי הצד שכנגד איננו מאפשר ביצוע התיקונים. סופו של יום ערכה הנתבעת תיקונים בחודש 11/15 ובהתאם ניתנה חוות דעתו המשלימה של המומחה.

יצוין עוד כי בדיון מיום 02/06/16 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יתן פסק דין על בסיס חוות דעת המומחה וסיכומי הצדדים, כשמדובר בחיוב כספי, ככל שבית המשפט ימצא לנכון.

לאור האמור, אין בידי לקבל טענתה האמורה של הנתבעת. מכל מקום כבר נפסק כי, תוך בדיקת נסיבות כל מקרה לגופו, באם בעל הדירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יכול שיחושב לפי עלות התיקון לקבלן (ראה ע"א 656/99 בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ ואח'). לענין זה ראה התייחסות להלן.

8.לתיק בית המשפט הוגשו הודעות מטעם התובעת וכן בקשה לבזיון בית המשפט בטענה שהנתבעת איננה פועלת לביצוע התיקונים בניגוד להחלטות בית המשפט בענין זה. הנתבעת מנגד טענה כי התובעת לא איפשרה לה לבצע תיקונים. טענותיה אלה של הנתבעת לא התבססו על ראיה כלשהי, כגון פניה של הנתבעת "בזמן אמת" לתובעת בטענה כי זו האחרונה מונעת ממנה לבצע התיקונים. אמנם בשלב מסוים צירפה הנתבעת תצהיר מטעמה לביסוס טענתה האמורה. עם זאת, גם לאחר ביצוע התיקונים על ידה לא פנתה לבית המשפט בטענה כי לא נתאפשר לה לבצע התיקונים במלואם וזאת ביודעה כי לאחר מכן יבקר המומחה מטעם בית המשפט בשנית בדירה.

בהליך דנן לא נשמעו ראיות. בפועל, חלק מהתיקונים בוצעו ע"י הנתבעת גם מתוך דירת התובעת ולא רק תיקוני מקור רטיבות מחוץ לדירתה. הגשת הבקשה לבזיון בית המשפט מעידה על כך שהתובעת חפצה היתה לאפשר את ביצוע התיקונים. לפיכך ונוכח הסכמת הצדדים כי ייקבע חיוב כספי, לא מצאתי כי זהו המקום בו יש לכפות כיום את ביצוע התיקונים דווקא ע"י הנתבעת או לקבוע כי יש לשלול או להפחית מהפיצויים שייפסקו לטובת התובעת או כי אין לחייב את הנתבעת בתשלום נוסף בגין עלות ביצוע התיקונים ע"י בעלי מקצוע אחרים.