ת"א 55020-01-15 ג' נ' בית חולים מאיר ואח'

1.התובע, יליד 1949, תובע את נזקיו עקב רשלנות רפואית נטענת של הנתבעים שהתרחשה בין בואו לבית החולים מאיר בכפר-סבא ביום 9.2.08 בבוקר, לבין גילוי האוטם הלבבי והתחלת הטיפול בו, לטענתו ביום 10.2.08 בערב, אשר גרמו לו לטענתו נכות קשה, אשפוזים תכופים עקב אי ספיקת לב קשה, עד להשתלת לב וכליה באוגוסט 2008.

2.ברשלנות רפואית מקובל לערוך את פסק הדין, כשתחילה נדונה שאלת החבות, ולאחר מכן שאלת הנזק. בנסיבות מקרה זה, החלטתי לדון תחילה בנושא נזקו הנטען של התובע, ורק לאחר מכן בשאלת החבות. זאת, משום שתביעתו של התובע בנושא החבות מבוססת על גירסתו בדבר האירועים שאירעו באותם יומיים, בניגוד לרישומים ועדויות אחרות, כך שלצורך הטלת אחריות על הנתבעים יש לבסס את אמינותו של התובע. אמינותו של התובע התגלתה במלואה דווקא בהקשר לנזקיו.

3.לטענת התובע בכתב תביעתו, הוא סובל ממחלת לב איסכמית משנת 2000, אז עבר אוטם לבבי קדמי, צונתר ועבר אנגיופלסטיקה לעורק LAD, בשנת 2002 עבר ניתוח מעקפים והושתל עורק LIMA כמעקף לעורק ה-LAD, בשנת 2003 עבר אוטם נוסף שטופל בעזרת צנתור טיפולי, וביוני 2006 עבר כריתת כליה ימנית עקב גידול ממאיר. למרות זאת, טען בכתב תביעתו, שבטרם האירוע מיום 9.2.08 היה במצב תפקודי טוב, ולא היה מאושפז עקב אי ספיקת לב משך 5 שנים, עבד בשב"כ כ-27 שנים, ובשנה שקדמה לאשפוז שימש מנכ"ל ובעלים של חברת בינה עסקית בע"מ והשתכר סך כ-40,000 ₪ נטו. לטענתו, עקב רשלנות הנתבעים הוכר כנכה בשיעור 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי ואיבד לחלוטין את כושר עבודתו ועקב כך סגר את החברה ואיבד את תעסוקתו.

4.לאחר שסיים ב"כ התובע את חקירתו הראשית של התובע, שבה לא הציג שום ראיות לנזקיו, נשאל על ידי בעמ' 16 איך הוא מוכיח את הנזק. תשובתו היתה "הנזק הממוני אין לי מסמכים, אני מודה, מה לעשות. השתדלתי. אין לי. הוא יסביר". התובע אכן העיד לאחר מכן, שבתקופת אשפוזו, הילדים שלו העבירו לו דירה, והם ובת זוגו באותה תקופה ביערו את כל החומר. לדבריו, ניסה לשחזר את החומר במס הכנסה אבל התיקים במס הכנסה סגורים בגלל תקופה של מעל 7 שנים ואי אפשר לשחזר. גם אצל רואה החשבון אותו דבר, נסגר התוקף של 7 שנים, אבל יש לו מסמכים שיכולים להעיד על היקפים שעבדו בהם, שאותם הוציא מהמחשב אתמול בלילה. להסיר ספק, אני דוחה את הטענה שחלפו יותר מ- 7 שנים מאז האירוע בפברואר 2008 ועד הגשת התביעה ב-26.1.2015. זה עניין של חשבון פשוט.

5.אני דוחה גם את הטענה שאי אפשר לקבל מרואה חשבון מסמכים העוסקים בהכנסות של למעלה מ-7 שנים לפני כן, ושאי אפשר לקבל ממס הכנסה שומות לתקופה של יותר מ-7 שנים לפני כן. זאת, הן משום שהתובע לא הראה כל פנייה בעניין זה וכל תשובה שאומרת כטענתו, והן משום שהתובע הציג העתק שומה שהגיש ב-18.8.09 לגבי שנת המס 2007, ומכאן שהוא יכול להגיש את השומה של 2007, והן משום שהתובע לא זימן לעדות את רואה החשבון שלטענתו עסק בהנהלת החשבונות ובהגשת דו"חות למס הכנסה, והן משום שהתובע לא נענה לכל דרישת הנתבעים להצגת ראיות על שכרו, ורק בערב הקודם לעדותו חיפש מסמכים, והן משום שהתובע לא זימן לעדות את ילדיו שלטענתו ביערו את כל המסמכים שלו כי "צריך להבין אותם, הם ידעו שאבא שלהם הולך למות", למרות שיש להם קשר טוב איתו כפי שהעיד בעמ' 19. לשאלה בעניין זה העיד שלא מצא לנכון להביא לעדות את ילדיו. אינני מאמין שילדיו של אדם ההולך למות, ועוד לא מת, מגיבים בכך שהם מבערים את כל מסמכיו. לכך יש להוסיף את היעדר האמון בדבריו של התובע, כפי שיפורט להלן.

6.לגבי החברה שטען התובע שהקים, העיד בעמ' 5: "בסוף הקמתי חברה שלי היינו שני שותפים, הייתי בעלים ומנכ"ל עם כל המשמעויות הכלכליות של זה, חברה שהצליחה מאוד, והיא נקטעה בטעות שלי עם האשפוז שלי שנבהלתי וסגרתי את העסק במקום למכור אותו כעסק חי... החברה שניהלתי והיתה שלי היתה חברת ייעוץ בתחום האובדנים העיסקיים, חברה שהצליחה מאוד, כך גם היה השכר שלי ושל השותף שכר מאוד משמעותי". בעמ' 6 העיד "ביום שחליתי היה לנו למעלה מ-60 עובדים בחו"ל בפרויקטים שניהלנו איתם, ובערך אותו מספר עובדים בארץ, אבל את כל זה איבדנו עם האשפוז שלי כי כל הנטל המקצועי היה עלי, התמחיתי בתחום אובדנים עסקיים והשותף שלי עסק בעיקר במניות, ועל כן סיכמנו שאנו סוגרים ומתקפלים". התובע לא הביא לעדות אף אחד מ-120 העובדים הנטענים, ואף לא את השותף הנטען, וזאת משום ש-"לא מצאתי לנכון" (עמ' 20). בכך עומדת לחובתו של התובע החזקה שאילו היו באים להעיד, היו מעידים נגד גירסתו (ע"א 465/88 בנק למימון ולסחר נ' מתתיהו פ"ד מה (4) 651, ועוד). מלבד דבריו של התובע עצמו, אין שום ראיה שהיתה קיימת חברה בשם "בינה עסקית" כטענת התובע, שהיה לו שותף, שהיא העסיקה כ- 120 עובדים, שהיא נסגרה, שהיא הרוויחה כסף. יתר על כן, יש ראיות סותרות, כפי שיפורט להלן. אף אסופת המסמכים שהציג, בלתי חתומים, מדברת על התובע עצמו ועל "חברת לקט מידע – ניהול אובדן עסקי".

7.בחקירתו הראשית העיד התובע בעמ' 4, "עד לאירוע התנהלתי רגיל לחלוטין למרות שהיו לי בעבר שלושה אירועים בהפרשים גדולים קטנים, מבחינתי להתנהג רגיל זה להתאמן פיזית אימון קשה, ולא היתה לי שום מגבלה, המשכתי לנהל אורח חיים רגיל לגמרי, ואילו אחרי האירוע היכולת שלי נפלה באופן מאוד משמעותי עד כדי שהיום אני בקושי הולך 200-300 מטר או עולה שתי קומות, אני צריך לשבת רבע שעה להתאושש". לדבריו בעמ' 8, מרגע שפרש מהשב"כ בשנת 95' ועד 2008 המשיך להתאמן בחדר כושר באותה צורה ובאותה רמת קושי. בחקירתו הנגדית התברר שב-1.5.07, הופיע לאבחון רפואי בפני רופא מוסמך, ותלונות התובע היו בין היתר שהוא "הולך מאה מטר ובקושי נושם". התובע נשאל על כך בעמ' 25 ואמר שזה נכון לחלוטין "בצמוד לאירוע שאני נמצא בצמוד לאירוע זה היה המצב. התרחקתי ממנו וחזרתי לחיים רגילים". נזכור, שבשנת 2007 לא היה כל אירוע, והתובע טען ש-5 שנים לפני 2008 לא אושפז עקב אירוע לבבי. לשאלה, אם הודיע למל"ל שיפסיקו לו את הקצבה כי חזר לחיים רגילים, לאחר שקיבל גמלה על סמך הצהרותיו שאינו יכול ללכת יותר ממאה מטר וקשה לו לנשום והוא לא עובד בכלל, ענה שלא היה צורך, ומה לעשות שהחוק קובע שמגיע לו כסף.

8.בהנחה שהתובע אמר אמת בפני המל"ל, כשקיבל גמלה על פי דבריו אלה, הרי ב-1.5.07 התקשה ללכת מאה מטר והתקשה לנשום. היום, לטענתו, הוא מתקשה ללכת 200-300 מטר. סמוך למאי 2007 לא קרה שום התקף לב חדש. אינני מאמין, שמהתקף הלב הקודם, בשנת 2003, מצבו התדרדר לקושי בהליכה מעבר ל- 100מטר, ואז מצבו השתפר פלאים בחודשים שבין 1.5.07 ל-9.2.08, מועד האירוע. בתיק המל"ל יש שורה של מסמכים המדברים על קשיי הליכה, קשיי נשימה, קשיים במאמץ אפילו לדקה, הפסקת עבודה כללית של התובע החל משנת 2000, ותפקוד לקוי, הכל בשנים 2005 עד 2007. המסקנה היא שאם אכן התובע דיבר אמת לפני המל"ל (ולפני, כאשר אישר את נכונות דבריו במל"ל) לפני האירוע ב- 2008 התובע התקשה ללכת יותר ממאה מטר והתקשה לנשום. אם לא דיבר אמת לפני המל"ל, ובפני, הדבר מצביע על אמינותה הרעועה של עדותו.

9.כאמור, במסמכים מתיק המל"ל העיד התובע על עצמו שמשנת 2000 הוא אינו עובד, וזאת עקב התקף הלב שעבר. התובע נשאל על כך בחקירתו הנגדית וענה שהדיווח שלו למל"ל שהוא לא עובד היה בתקופה שלא עבד (עמ' 27). דרכו עולה מדבריו בפרוטוקול:

"ש.אני רואה מסמך שהגשת היום של DATA JCE מאוגוסט 2002 שבו הם מודים על המקצועיות והיצירתיות של החברה שלך, וזה אוגוסט 2002 כשאתה ממשיך למלא טפסים ומדווח שאינך עובד. איך אתה מסביר את זה?