פלונית נ' דראושה ואח'

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, עקב טענות לרשלנות רפואית בטיפולי שיניים שבוצעו בפיה.

רקע והליכים מקדמיים

התובעת ילידת 1992, פנתה עקב כאבים בשניים בלסת עליונה למרפאת ד"ר שמוט ז"ל. התובעת טופלה אצל ד"ר שמוט עד לפטירתו ולאחר מכן המשיכה לקבל טיפול במרפאתו  ע"י הנתבע 1 ד"ר דראושה. לטענת התובעת שני הרופאים טיפלו בשיניה באופן רשלני והסבו לה נזק רב.

הנתבע 1 הינו ד"ר דראושה מי ששהה במרפאתו של ד"ר שמוט ז"ל, עד לסגירת המרפאה. בהמשך טיפל בתובעת במרפאתו הפרטית.

הנתבעים 2-3  הנם יורשיו בנו ואלמנתו של ד"ר שמוט ז"ל, אשר נפטר ביום 2.4.2018.

הנתבעת 4 הנה חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים האמורים את המנוח ד"ר שמוט בביטוח אחריות מקצועית.

נוכח הפערים בין חוות דעת מטעם הצדדים מונו 2 מומחים מטעם בית המשפט. בתחום הפסיכיאטרי ובתחום שיקום הפה.

בתחום פסיכיאטרי  מונה ד"ר כמאל פארחת, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות פסיכיאטרית בשיעור 10% בגין הפרעת הסתגלות דיכאונית וחרדתית.

בתחום שיקום הפה מונה ד"ר יוסי גלייטמן אשר קבע, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 3% בגין אובדן  12 שניים. עוד קבע המומחה כי ביצוע טיפולי שורש בצורה גורפת ובחלקם לקויים מנוגד למצופה מהרופא הסביר. כך גם העדר הרשומה ממרפאת ד"ר שמוט, העדר צילומי הרנטגן העדר אבחון וטיפול במחלת העששת במרפאת ד"ר דראושה מנוגדים למצופה מהרופא הסביר.

לצורך שמיעת הראיות התקיימו בתיק שתי ישיבות הוכחות. האחת מיום 4.5.25 בה העידו התובעת אחותה ואחיה. והשנייה מיום  19.1.26 בה העידו הנתבע 1, הנתבע 3 ומומחה בית המשפט ד"ר גלייטמן.

טענות הצדדים:

התובעת טוענת כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים גרמו לה נזק בלתי הפיך וכי היא זכאית לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לה. התובעת טוענת כי שני הרופאים מעוולים ביחד ולחוד וכי עליהם לשפות אותה בגין נזקיה.

עוד טוענת התובעת כי הטיפולים שבוצעו, אשר כללו טיפולי שורש באופן גורף במטרה להכתיר את כל הפה, היו בהעדר הסכמה מדעת. שני הרופאים התרשלו בהעדר הסבר על אופן ביצוע הטיפול והסיכונים הכרוכים בו. כמו כן התרשלו בבחירת שיטת הטיפול  בביצועו ובמעקב אחריו.

לטענת התובעת שני הרופאים הפרו חובת זהירות כלפיה הן באופן הטיפול, והן בהעדר רשומה רפואית. כלל התיעוד הרפואי ממרפאתו של ד"ר שמוט אינו בנמצא וכן ברשומה הרפואית של ד"ר דראושה קיימים ליקויים רבים. אלה מהווים הפרת זכות של התובעת למידע בגין הטיפול שניתן לה. העדרה של רשומה רפואית מהווה נזק ראייתי לתובעת ועל כן הנטל לשלול את הרשלנות עובר לפתחם של הנתבעים. מכל האמור דין תביעה להתקבל ועל הנתבעים לשפות אותה בגין כל נזקיה.

הנתבע 1, ד"ר דרושה טוען  כי הוא "שורבב" להליך שלא לצורך וכי אין לתובעת עילת תביעה כנגדו. עוד נטען על ידו, כי לא היתה לו כל מעורבות בטיפול בתובעת וכי בהיותו מתלמד אצל ד"ר שמוט הוא רק צפה בו מטפל אך לא טיפל בעצמו בתובעת.

ד"ר דראושה טוען, כי התובעת מסרה אי דיוקים וסתירות בכל הקשור לזהות הרופא שטיפל בה, היקף הטיפולים ומועדם. סתירות ואי דיוקים אלו נוגעים לשאלת המחלוקת בין הצדדים שהיא האם ד"ר דראושה בכלל טיפל בתובעת. לטענת ד"ר דראושה התובעת לא הצליחה להציג גרסה אחידה אמינה וברורה בשאלה זו ועל כן דין התביעה כנגדו להידחות. התובעת בעדותה אינה מייחסת לד"ר דראושה כל פעולת טיפול קונקרטית אלא רק נוכחות כללית בלבד. אין בנוכחותו של ד"ר דרושה, כשלעצמה, כדי לייחס לו זיקה טיפול או אחריות מקום בו מדובר בנוכחות לצרכי למידה והסתכלות.

עוד נטען כי התובעת אישרה שרק ד"ר שמוט הוא זה שבפועל טיפל בה בתקופת חייו ואילו ד"ר דראושה החל לטפל בה רק לאחר מותו ש"ל ד"ר שמוט. גרסתה זו אף קיבלה חיזוק מעדותם של בני משפחתה. בני משפחתה העידו כי הרופא המטפל הבלעדי אליו פנו היה ד"ר שמוט.