ת"א 53823-08-15 גרופר-שגיא נ' וייס ואח'

1.ביום 30.8.2015 הגישה התובעת תביעה, במסגרתה עתרה להורות לנתבעים לשחרר כלב שבבעלותה, אשר הושם בהסגר, בצד סעדים נוספים, הנוגעים לעיון במסמכים ומתן פרטים בקשר למתלוננת.

נטען, כי ביום 27.8.2015 ניתן צו הסגרה לכלב, לאור טענה שנשך אחת בשם ח'ורי, והתובעת נדרשה להביא את כלבה לתחנת הבידוד. חרף טענותיה כי עילת השמת הכלב בהסגר שקרית, וכי מקורה בסכסוך שכנים עם גב' ח'ורי, אשר כלל לא ננשכה או נשרטה ולמרות שהבהירה, כי הכלב מחוסן ובאותם ימים קבל טיפול בגין מחלת עור ממנה סבל, לא טרחו הנתבעים לבדוק טענותיה. התובעת מסרה את הכלב להסגר ביום 30.8.2015 והגישה מיד תביעתה לבית המשפט. לטענתה, פעולת הנתבעים חרגה מכללי משפט מנהלי תקין והכרזתו של הכלב כ"כלב מסוכן" נעשתה ללא הוכחה כלשהי לכך שהכלב אכן נשך את גב' ח'ורי.

התובעת עתרה לשלושה סעדים. הראשון - להורות לנתבעים ליתן פרטים מלאים, לרבות מס' ת.ז. של של המתלוננת, כדי לאפשר לתובעת להגיש בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת כנגדה. השניה - להמציא לעיונה תעודה רפואית כדין על נשיכה. השלישית - להמציא לעיונה ראיה התומכת בתעודה רפואית לפיה, הנשיכה היא אכן של כלבה וכן, להורות על שחרורו של הכלב. בכפוף לכך שיוכח מעל לכל ספק סביר כי הכלב אכן נשך או שרט את גב' ח'ורי - להורות על תצפית ביתית לכלב, תוך עמידה בכל דרישה של השירות הוטרינרי (במקום הסגרתו).

ראוי להדגיש, כי התובעת לא הגישה בקשה לצו זמני כלשהי בד בבד עם הגשת תביעתה ולכן, הועבר התיק לטיפולי רק לאחר שהוגשה תגובתם (תשובתם) של הנתבעים, באמצעות עו"ד מהשירות המשפטי של עיריית חיפה.

2.במסגרת כתב ההגנה נטען, כי על פי הדווחים שהתקבלו אצל הנתבעים, כלבה של התובעת נשך אדם ביום 21.8.2015 ולכן, נדרשה הסגרתו בהתאם לסעיף 4 לפקודת הכלבת, על מנת שיתאפשר לבחון נשאותו למחלה ומניעת הפצתה. נטען, כי חרף פניות חוזרות ונשנות מצד הנתבעים, התובעת הסגירה את הכלב רק ביום 30.8.2015. בחלוף 10 ימים מיום הנשיכה ולאחר יום אחד בלבד בהסגר, שוחרר הכלב לידי התובעת. הנתבעים טענו, כי המסמכים המבוקשים הועברו לידיהם ממשרד הבריאות והם "חסויים לצורך שמירת הפרט". הם הבהירו, כי הסעד הנדרש בדבר שחרור הכלב תיאורטי וכי הם משאירים את ההחלטה בעניין המסמכים להחלטת בית המשפט.

3.במהלך הדיון שהתקיים בפני היום, חזרה בה התובעת מדרישתה למתן פרטי זהות של המתלוננת. ב"כ הנתבעים שני מסמכים - דו"ח פעולה למניעת מחלת הכלבת מיום 27.8.2007, ממשרד הבריאות וכן, הודעה על הסגרת בעל חיים מיום 27.8.2015, הממוענת לתובעת (המסמכים סומנו במ/1). אעיר, כי ההודעה על הסגרת בעל חיים מיום 27.8.215 נמסר לתובעת באותו יום ומכל מקום, הוא מצוי בידיה ללא קשר להליך דנן. ב"כ הנתבעים הצהירה, כי אין בידיהם מסמכים נוספים בעניין. בהתאם להמלצתי, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, ימחקו מהמסמכים הנ"ל פרטי מספר תעודת הזהות של המתלוננת ומספר הטלפון שלה, העתק מהמסמכים הנ"ל יומצא לידי התובעת וכי עם העברת המסמכים לידי התובעת יסתיים התיק. בנוסף, בהתאם להסכמתם, טענו הצדדים בעל פה בעניין הוצאות ההליך.

4.לאור הסכמת הצדדים, אני מתיר לתובעת לעיין במסמכים מב/1, אשר מצויים בתיק בית המשפט ויסרקו לתכנת נט המשפט, כמוצגים.

5.באשר להוצאות המשפט - למעשה, כבר למחרת הגשת התביעה, הפך הסעד העיקרי בה, הנוגע לשחרור הכלב, לסעד תיאורטי, מאחר והכלב שוחרר מהסגר ביום 31.8.2015, ללא קשר לתביעה. התובעת לא הגישה בקשה לסעד זמני עם הגשת תביעתה ומן הבחינה הפרקטית, בכך נדונה תביעתה במישור זה לכישלון, מלכתחילה.

באשר לפרטי זהותה של המתלוננת, לצורך הגשת צו למניעת הטרדה מאיימת - בית המשפט אינו משמש כלי לאיסוף נתונים או פרטי זהות של אזרחים, לצורך הגשת הליך משפטי כזה או אחר כנגדם. ממילא, לא היה מקום למסירת פרטי הזהות המלאים של המתלוננת, בפרט כאשר התובעת יודעת את שמה ומכירה אותה. טוב עשתה אפוא התובעת משחזרה בה מדרישתה בנוגע לסעד זה.