פלוני נ' שירותי בריאות כללית - פסקדין

 מבוא

1. תביעה שעילתה רשלנות רפואית בגין איחור בגילוי מחלת סרטן הערמונית.

    

2. התובע, יליד 1966, לקה, למרבה הצער, בסרטן הערמונית, בהיותו כבן 56. על פי הנטען בתביעה, רופאת המשפחה שטיפלה בתובע במסגרת קופת החולים - שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת"), התרשלה בכך שלא התייחסה לכך שתוצאת בדיקת PSA שאליה הפנתה את התובע חורגת מטווח הנורמה, זאת חרף ביקורים חוזרים של התובע במרפאה. העדר התייחסות לתוצאה החריגה והימשכות בלתי סבירה של הליכי האבחון, הובילו לאיחור של למעלה משנה בהשלמת האבחון והטיפול במחלה. במועד האבחון המחלה כבר היתה בשלב גרורתי ובלתי ניתן לריפוי כך שסיכויי ההחלמה של התובע נפגעו בשיעור של למעלה מ-50% ותוחלת חייו קוצרה.

    

3. הנתבעת מכחישה את טענות התביעה וטוענת כי הטיפול הרפואי שניתן לתובע היה סביר ונאות. איתרע מזלו של התובע שחלה בסרטן אך טענתו כי ניתן היה לאבחן את המחלה בשלב מוקדם יותר, מבוססת על חכמה שבדיעבד. עוד נטען כי התנהלותו של התובע ניתקה את רצף המעקב הרפואי והיוותה את הגורם המרכזי לאיחור באבחון המחלה כך שיש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי שמנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות כלשהי היה ותמצא כזו לבין הנזק הנטען, ולמצער, מדובר באשם תורם בשיעור משמעותי.

    

4. עדותו של התובע נשמעה ביום 14.9.2025, במסגרת שמיעת עדות מוקדמת.

   לאחר שמיעת עדותו של התובע, הצדדים הגיעו להסדר דיוני כדלקמן:

   תוחלת חיים - מוסכם כי תוחלת חייו הנוכחית של התובע על רקע מחלת הסרטן הינה 65 שנה. אשר לתוחלת החיים הצפויה אלמלא המחלה, הצדדים יסכמו טענותיהם על בסיס חוות הדעת מטעמם, ללא חקירת מומחים. הצדדים מסמיכים את בית המשפט לפסוק לפי ראות עיניו בשאלת תוחלת החיים הצפויה אלמלא המחלה כאשר הנתבעת תטען לתוחלת חיים מקוצרת של 76 שנה, והתובע יטען כי אין קיצור בתוחלת החיים.

   סיכויי החלמה - מוסכם שאבחון מחלתו של התובע בשלב מוקדם יותר היה מעלה את סיכוייו להירפא מעל 51% לפיכך תחול בעניינו הלכת ל.ד (ע"א 3900/14 ל.ד. נ' המרכז הרפואי הלל יפה ומשרד הבריאות (2.12.2015) (להלן: "הלכת ל.ד")).

   הראיות וחוות דעת המומחים - הצדדים יסכמו טענותיהם על פי התשתית הראייתית שהוגשה וכל אחד מהם יוכל להסתמך על חוות דעת המומחים מטעמו ללא זימון המומחים והעדים העובדתיים לחקירה נגדית.

    

5. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגיעה עת הכרעה זאת בהתאם לפלוגתאות והמוסכמות המפורטות בהסדר הדיוני.

    

   התשתית העובדתית

6. ביום 6.5.2018, התובע פנה לראשונה לרופאת המשפחה והתלונן על תכיפות וקושי בהטלת שתן. רופאת המשפחה הפנתה את התובע לאורולוג אך הוא לא פנה לבדיקת אורולוג.

   כשנה לאחר מכן, ביום 14.5.2019, התובע שב ופנה לרופאת משפחה והתלונן על הפרעות במתן שתן. רופאת המשפחה הפנתה את התובע לאורולוג וכן לבדיקת אולטרה סאונד של שלפוחית השתן והכליות ולבדיקות מעבדה שכללו בדיקת PSA - בדיקת דם שמודדת אנטיגן ספציפי של בלוטת הערמונית ומהווה סמן לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית או הגדלה שפירה של הערמונית.

   ביום 3.6.2019, התובע נבדק על ידי אורולוג, ד"ר בוצ'מנסקי, שציין כי יש הפרעות במתן שתן, בדיקת האולטרסאונד תקינה, בדיקת PSA - 3.4 - בתחום ערכי הנורמה. נרשם טיפול תרופתי בטמסולין שמיועד לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית.

   ביום 15.7.2019, התובע נבדק שנית על ידי האורולוג ד"ר בוצ'מנסקי ודיווח על שיפור במתן שתן עם הטיפול בטמסולין. נרשמה אבחנה של הגדלה שפירה של הערמונית. התובע הונחה לשוב לביקורת בעוד 3 חודשים ולהביא את המכתב לרופא המטפל.

   התובע חזר ופנה לרופאת המשפחה ביום 26.12.2019 (כ-5 חודשים לאחר הביקור אצל האורולוג), אז נרשם כי התובע סובל מ "הפרעות אורינריות עקב הגדלת פרוסטטה".

   במשך השנה שלאחר מכן, התובע ביקר במרפאת רופאי המשפחה מספר פעמים וכן אצל רופאים מומחים אחרים זאת בשל תלונות שונות ובכללן סינוסיטיס, כאבי ראש, ייתר לחץ דם, מעקב קרדיולוגי ובעיות ספורדיות נוספות (עמ' 60 - 71 בתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

   בחודש נובמבר 2020, רופאת המשפחה הפנתה את התובע לבדיקות מעבדה ובכללן בדיקת PSA. בבדיקה זו נמצאה רמת חלבון PSA של 4.65 - מעל הערך העליון של הנורמה שהוא 4.0.

   התובע ביקר אצל רופאת המשפחה ביום 2.12.2020. במועד זה לא נרשמה התייחסות כלשהי לתוצאת בדיקת ה-PSA שתוצאותיה היו גבוהות מהערך העליון של הנורמה.

   במשך החודשים שלאחר מכן, התובע חזר וביקר מספר פעמים במרפאתה של רופאת המשפחה (עמ' 71 - 84 בתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

   בחלוף כשנה, התובע הופנה שוב לבדיקות מעבדה לרבות בדיקת PSA.

   ביום 15.12.2021, נרשם על ידי רופאת המשפחה: "בבדיקת דם עליה ב PSA מ- 4.5 ב 11/2020 עד 11.82 כעת". התובע הופנה לאורולוג (עמ' 84 בתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

   ביום 23.12.2021 התובע נבדק על ידי אורולוג שציין עליה בערכי11.82 - PSA . בבדיקה קלינית נמצאה ערמונית חשודה משמאל והתובע הופנה לבדיקת MRI של הערמונית.

   ביום 18.1.2022 בוצעה בדיקת MRI שהדגימה נגע חשוד מאוד לממאירות של הערמונית (דירוג PIRADS 5) והתובע הופנה לביופסיה.

   בבדיקת דם מיום 17.3.2022, נמצאה עליה נוספת של חלבון PSA לרמה של 17.23.

   ביום 3.5.2022, בוצעה ביופסיה שהדגימה אנדוקרצינומה של בלוטת הערמונית ושלפוחית הזרע.

   ביום 28.7.2022, בוצעה בדיקת PET-CT שהדגימה תהליך שאתי באונה שמאלית של הערמונית ושלפוחית הזרע, פיזור לימפתי עשיר באגן ולאורך הרטרו-פריטונאום (גובה הבטן).

   התובע הופנה לטיפול הורמונלי וטיפולי קרינה ועבר ניתוח לכריתת הערמונית.

    

   שאלת ההתרשלות - נאותות הטיפול הרפואי

7. המחלוקת בשאלת נאותות הטיפול הרפואי מתמקדת בשתי סוגיות. הראשונה - העדר התייחסות של רופאת המשפחה לתוצאת בדיקת הדם מנובמבר 2020 שבה נמצאה רמת PSA של 4.65 - תוצאה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה; והשנייה - הימשכות הליכי האבחון והטיפול בתובע לאחר שנמצאה תוצאה חריגה של PSA - 11.8 ובבדיקת MRI הודגם תהליך תופס מקום עם חשד גבוה לממאירות.

    

   חוות הדעת מטעם התובע

8. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של פרופ' רענן ברגר, מומחה בתחום האונקולוגיה שציין כי סרטן הערמונית היא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב גברים. הממאירות מאובחנת ב- 85% מהמקרים כשהיא תחומה לערמונית וללא פיזור לאיברים אחרים. במצב זה, סיכויי הריפוי גבוהים ועומדים על מעל ל- 80%. לעומת זאת, כאשר מדובר בסרטן ערמונית גרורתי, המחלה אינה ניתנת לריפוי ותוחלת החיים החציונית היא בין 5 ל- 6 שנים.

   פרופ' ברגר ציין כי העדר התייחסות של רופאת המשפחה לתוצאת בדיקת ה-PSA של 4.65 שהתקבלה בנובמבר 2020, עומדת בניגוד לפרקטיקה המקובלת. למרות שהתובע שב במשך השנה שלאחר בדיקה זו מספר פעמים לביקורת במרפאה, הוא הופנה לבדיקת PSA חוזרת רק לאחר כ-13 חודשים ואז, כאשר הודגמה עליה משמעותית של הסמן לערך של 11.82, הופנה לבדיקת אורולוג. וכדבריו: "כאן המקום לציין שלפי הפרקטיקה המקובלת היה מקום להפנות את התובע לאורולוג לכל היותר ולבצע בדיקת MRI ערמונית עד סוף נובמבר 2020, כש PSA עלה לרמה של 4.65 יותר משנה טרם הבדיקה שהובילה לבירור (המאוד איטי) שהתבצע בפועל וקרוב לוודאי שהייתה כבר אז יוצאת בדיקת MRI בלתי תקינה. במצב זה נדרש על פי הפרקטיקה המקובלת להפנות את התובע שהיה רק בן 56 באותו שלב לבצוע ביופסיה מהערמונית תחת MRI מכוונת לערמונית". במקרה זה לא בוצעה שום פעולה לאחר קבלת התוצאה החריגה של ה-PSA והתובע לא הופנה לאורולוג ולבדיקת MRI. למצער הדבר המינימלי שהתחייב היה להפנות את התובע לבדיקת PSA חוזרת, חודשיים - שלושה לאחר שהתגלתה תוצאה שחורגת מהנורמה. מחדל זה הוביל לאיחור של יותר משנה באבחון סרטן הערמונית אשר במועד האבחון היה בדרגת ממאירות גבוהה וכבר התפשט לאגן ולבטן ללא יכולת ריפוי מלא. גם לאחר שהתובע הופנה לבירור, הדבר נעשה באופן איטי ורק כ - 8 חודשים מאוחר יותר התבצעה האבחנה המלאה והתקבלה החלטה טיפולית. בהנחה שסדר הפעולות היה מתבצע בטווח זמן סביר, הדבר היה מוביל לאבחנה תוך מספר חודשים לכל המאוחר עד מרץ 2021, שנה וחצי טרם האבחון בפועל. בשלב זה היה מדובר בשלב 1 של המחלה שהוא שלב מקדמי שאינו גרורתי ומאפשר טיפול מרפא עם סיכויים משמעותיים של 80% לריפוי מלא.

    

   חוות הדעת מטעם הנתבעת

9. מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעת של מומחים בתחום רפואת המשפחה, אונקולוגיה והרפואה הפנימית.

    

10. פרופ' חוה טבנקין, מומחית ברפואת המשפחה, ציינה כי התובע נבדק על ידי אורולוג ביולי 2019, לאחר שהתקבלה בדיקת PSA תקינה (3.4), והונחה לשוב לביקורת נוספת בעוד 3 חודשים, אך למרות הנחייה זו, התובע לא שב לביקורת חוזרת אצל האורולוג ולא דיווח על כך לרופאת המשפחה ולכן אין מקום לטעון לרשלנות מצד הרופאים המטפלים.

    רופאת המשפחה פעלה בזהירות ובמקצועיות כאשר הפנתה את התובע לבדיקת PSA בנובמבר 2020, מתוך נקודת מוצא שהתובע נמצא במעקב אורולוגי ובדיקה קודמת היתה תקינה. בפועל, תוצאות הבדיקה היו מעט מעל הנורמה ואין מדובר בתוצאה חריגה או דחופה. מדובר בעלייה קלה שבהחלט מתאימה להגדלה שפירה של הערמונית ולא לגידול ממאיר כך שסביר להמשיך מעקב ובדיקה חוזרת לאחר שנה, כפי שנעשה. אלה הן ההנחיות שלפיהן פועלים רופאי המשפחה. ערך PSA של 4.65 אצל מטופל עם הגדלה של הערמונית מצריך בדיקת מעקב לאחר שנה ומשכך נעשה זו התנהלות סבירה ואין בה כל רשלנות. חוות דעתו של פרופ' ברגר מבוססת על חכמה בדיעבד וכן על המלצות של איגוד האורולוגים ואיגוד האונקולוגים האמריקאים. אין הנחיות כאלה בישראל. הפנייה לאורולוג היא על פי שיקול דעת רפואי ואם יש תלונות אורולוגיות. על פי הנחיית האורולוג, התובע היה אמור לחזור למעקב 3 חודשים לאחר הביקור מיולי 2019. התובע לא פעל על פי ההנחיה האמורה לכן האחריות מוטלת עליו.

     

11. פרופ' אייל פניג, מומחה בתחום האונקולוגיה ציין בחוות דעתו כי סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים. התובע אובחן בשנת 2019 כסובל מהגדלה שפירה של הערמונית והחל טיפול בטמסולין שהביא לשיפור ניכר בתסמיני ההשתנה. התובע לא הגיע לביקורת חוזרת כעבור 3 חודשים כפי שקבע האורולוג. התובע ערך 24 ביקורים אצל רופאים שונים "אך זנח את הבירור האורולוגי על דעתו". מכל מקום תוצאת בדיקת PSA - 4.65 לא היוותה תמרור אזהרה. עליות של PSA ברמות אלה אופיינית להגדלה שפירה של הערמונית. " יש טווח של רמות...בין 10-4 המשותף הן לסרטן הערמונית ולאבחנות שפירות...טווח זה מכונה בעגה המקצועית "GRAY ZONE"" מחקר בריטי מתייחס ל -PSA DENSITY (להלן: PSAD""), שהוא ערך המתקבל בחלוקת תוצאת ה-PSA בנפח הערמונית ומשמש מדד לניבוי הבחנה בין סרטן ערמונית לבין הגדלה שפירה של הערמונית. במחקר האמור נמצא כי כשמדובר בערך קטן מ- 0.11, לא נמצאו ביופסיות חיוביות לסרטן. נתוניו של התובע מתאימים לערך של 0.106 כך שסביר שאם היו מבצעים ביופסיה בנובמבר 2020, לא היו מגלים את הסרטן. כאשר התובע פנה לאורולוג בדצמבר 2022, עם העלייה הניכרת ברמת ה-PSA ל-11.82 הוא נשלח באופן מיידי לבדיקת MRI שבוצעה תוך כשלושה שבועות והצביעה על חשד לסרטן של הערמונית. פרופ' ברגר טוען לזמן לא סביר של שלושה וחצי חודשים עד לביצוע הביופסיה נוכח חשד סביר לסרטן אך הוא מתעלם מכך שכבר בחודש מרץ 2022 בוצע ניסיון לביופסיה שנדחה עקב ערכי לחץ דם גבוהים שסיכנו את חיי התובע וחייבו את דחיית הביופסיה למועד מאוחר יותר, לאחר איזון תרופתי של ערכי לחץ הדם. התובע זכה למלוא תשומת הלב בתהליך האבחון והטיפול במחלתו. אשר לסיכויי ההחלמה, במקרה הנדון, בניגוד למרבית גידולי הערמונית שמתפתחים בצורה איטית, מדובר בגידול בעל ביולוגיה אגרסיבית ששולח גרורות בראשית דרכו כך שגם אם היה מאובחן מוקדם יותר לא היה בכך כדי לשנות באופן מהותי את מהלך הטיפול או את סיכויי הריפוי.

     

12. ד"ר חיים שמילוביץ, מומחה ברפואה פנימית התייחס בחוות דעתו לשאלת תוחלת החיים של התובע ללא קשר למחלת הסרטן זאת לאור מצבו הרפואי היסודי של התובע שסבל מיתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית לאחר אוטם שריר הלב, השמנת יתר ודום נשימה בשינה. ד"ר שמילוביץ העריך כי תוחלת חייו של התובע היתה אמורה להתקצר בכ-7 - 8 שנים לעומת תוחלת החיים הממוצעת של גבר ישראלי בן 58 ולעמוד על 18 שנים נוספות (כלומר עד גיל 76 לעומת תוחלת חיים ממוצעת של גבר בגילו - עד גיל 83.5).

     

    אחריות רופא המשפחה - המסגרת הנורמטיבית

13. המסגרת הנורמטיבית לבחינת סבירות התנהלותה של רופאת המשפחה, היא עוולת הרשלנות. הלכה היא כי הרופא המטפל נדרש לנקוט באמצעים שרופא סביר היה נוקט בנסיבות העניין. האחריות היא למאמץ ונקיטה באמצעים סבירים ולא לתוצאה. המבחן איננו מבחן של חכמים בדיעבד אלא מבחן של סבירות התנהלותו של הרופא המטפל בזמן אמת, בהתאם לנתונים העובדתיים והידע הרפואי שעמדו לנגד עיניו או היו צריך לעמוד לרשותו לאחר בירור הפרטים הנדרשים ובדיקת המטופל באופן נאות (ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ (3) 784 (1996), ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, פ"ד מה (2) 142 (1991)).

    בע"פ 116/89 אנדל נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (5) 276 (1991) נפסק מפי כב' השופט (כתוארו אז) אור: "במסגרת תפקידו של רופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל; עליו להחליט על הטיפול הנדרש; ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה. במסגרת חובת האיבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות לפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן. חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול לחקור ולברר בדבר קיומן או אי-קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת, לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו ואחר קורותיו, על-מנת לאמת או לשלול מימצאים מסוימים, מימצאים שיש בהם כדי לסייע לאיבחון נכון" (שם בעמ' 289).

     

14. בפסיקה נמצא התייחסות לתפקידו המיוחד של רופא המשפחה כ"שומר השער" - הראשון בשרשרת המטפלים והאחראי על ניהול הטיפול הרפואי במטופליו ובכלל זה מעקב אחר תוצאות חריגות של בדיקות שהמטופל ביצע ובמידת הצורך, הפנייתו להמשך טיפול אצל רופאים מומחים בתחומי הרפואה הרלוונטיים. כדברי כב' השופט י' שפירא, בת.א 6359/04 (מחוזי י-ם) אביטן נ' שרותי בריאות כללית (29.6.06): "דווקא משום שרופא המשפחה או רופא כללי, אינו הרופא המקצועי, מטיל הדבר עליו אחריות כבדה. עליו להיות בעל כושר אבחנה וניסיון כדי לבור את המוץ מן התבן. האבחנה היא יסוד הרפואה ואבחנה נכונה היא סוד המקצוע. גילוי מוקדם, ולמצער גילוי בזמן, יציל חיים". קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין חובת הזהירות המוטלת על רופא המשפחה אושרו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 11035/09 שירותי בריאות כללית נ' אביטן (20.7.2011), שם נפסק כי "... אשם יכול לקום במצבים בהם הרופא לא מקיים את חובותיו הבסיסיות כלפי המטופל שלפניו. כך, למשל, מוטלת על הרופא הסביר חובת האבחון. עליו לנסות ולאבחן מבחינה רפואית את המטופל שבפניו, להחליט על הטיפול הנדרש, ולדאוג כי טיפול שכזה אכן יוצע לו" (פסקה 12) (עוד ראו, ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' אבילפזוב (7.9.2009)).

     

15. ומן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בחוות הדעת ובטיעוני באי כוח הצדדים בסיכומיהם, אני סבורה כי התנהלותה של רופאת המשפחה שהפנתה את התובע לבדיקות דם ובכללן בדיקת PSA אך התעלמה מתוצאה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה, נגועה בהתרשלות - ואפרט.

    ברישום תוצאות המעבדה נרשם לצד התוצאה של בדיקת ה-PSA - 4.65 כדלקמן: "ב - 95% מהבריאים נמוך מ-4. אינו שולל או מאמת ממאירות." כלומר שעל פי ערכי הייחוס המקובלים, ברור שמדובר בתוצאה שהיא גבוהה מהטווח העליון של הנורמה.

    אין מחלוקת כי תוצאת בדיקת ה- PSA אינה מעידה לכשעצמה על ממאירות אך היא מהווה סמן שמחשיד להגדלה שפירה של הערמונית או למחלה ממארת. כדבריו של פרופ' פניג המומחה מטעם הנתבעת: "יש טווח של רמות...בין 4 - 10 המשותף הן לסרטן הערמונית ולאבחנות שפירות...טווח זה מכונה בעגה המקצועית "GRAY ZONE"..." - ואם ב"אזור אפור" עסקינן, הדבר מחייב התייחסות.

    פרופ' פניג התייחס למדד ה-PSA D שמשמש לניבוי הבחנה בין סרטן ערמונית להגדלה שפירה של הערמונית. ואולם, ערך ה- PSA D הנזכר בחוות הדעת חושב על בסיס נפח הערמונית שנמדד בבדיקת אולטרה סאונד שבוצעה בשנת 2019, כשנה לפני קבלת תוצאת בדיקת ה-PSA שתוצאתה חורגת מהגבול העליון של הנורמה ולא ידוע מה היה נפח הערמונית במועד הבדיקה מנובמבר 2020 שהצביעה על עלייה בערך ה-PSA לעומת התוצאה שהתקבלה בשנת 2019 (3.4). יתרה מכך, לא נטען כי תוצאת בדיקת הPSA- מעידה על ממאירות אלא כי נדרשה התייחסות לתוצאה החריגה, ובתיעוד הרפואי לא נמצאה התייחסות כלשהי לתוצאה החריגה.

    בנסיבות העניין, ראיתי להעדיף את עמדתו של פרופ' ברגר שציין בחוות הדעת המשלימה כי תוצאה בלתי תקינה של בדיקת PSA מחייבת התייחסות, על אחת כמה וכמה כשמדובר במרקר (סמן) לסרטן. לפיכך, על רופאת המשפחה היה להסביר לתובע כי תוצאת הבדיקה חורגת מהטווח העליון של הנורמה ולהפנות אותו לבדיקה קלינית ולהמשך מעקב אצל אורולוג. למצער, היה על רופאת המשפחה להסביר לתובע את המשמעות של תוצאות הבדיקה ולהפנותו לבדיקת PSA חוזרת בחלוף כשלושה חודשים שאז יש להניח שהיתה מתקבלת תוצאה גבוהה יותר (בהתחשב בתוצאת הבדיקה שבוצעה בדצמבר 2021 והצביעה על עליית ערכי הסמן מ - 4.65 ל- 11.82), מה שהיה מוביל להמשך בירור אצל אורולוג ואבחון מוקדם יותר.

     

    16. לא ראיתי לקבל את עמדתה של פרופ' טבנקין כי אין מדובר בתוצאה חריגה שמחייבת התייחסות כלשהי של רופאת המשפחה למעט בדיקה חוזרת לאחר שנה. מעבר לכך שלא ברור על איזה הנחיות פרופ' טבנקין מסתמכת בקביעה זו הרי שטענתה כי רופאת המשפחה "הניחה" שהתובע נמצא במעקב אצל אורולוג כמו גם הטענה שהיה על התובע לפנות להמשך מעקב אצל אורולוג, עומדת בסתירה לתזה הנטענת בחוות הדעת כי לא מדובר בתוצאה חריגה שמחייבת התייחסות כלשהי או המשך טיפול. יתרה מכך, לא ניתן לקבל טענה כי רופאת המשפחה הניחה שהתובע נמצא במעקב אצל אורולוג זאת כאשר בתיק הרפואי לא תועדה התייחסות כלשהי לתוצאת הבדיקה החריגה. מדובר בתוצאות בדיקה שרופאת המשפחה עצמה הפנתה את התובע לביצועה. משהתקבלה תוצאה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה, היה על רופאת המשפחה להתייחס לתוצאה, להסביר לתובע את משמעותה ואת הצורך בהמשך מעקב אצל אורולוג ולמצער לשאול את התובע אם הוא נמצא במעקב אצל אורולוג.

         

    17. יצוין כי הנתבעת לא הגישה תצהיר של רופאת המשפחה. בהעדר התייחסות בתיק הרפואי לתוצאת הבדיקה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה ובהעדר תצהיר של רופאת המשפחה, לא הוכח שרופאת המשפחה הפעילה שיקול דעת כלשהו ביחס לתוצאת הבדיקה. כידוע, הימנעות מהבאת עד שעדותו יכולה היתה לשפוך אור על נסיבות המקרה מקימה חזקה שלא היה בעדותו של אותו עד כדי לתמוך בטענותיו של בעל הדין שנמנע מזימונו (ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל, פסקה 36 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (12.3.2024), ע"א 8222/19 חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד, פסקה 13 (7.12.2020)). כך במיוחד בענייננו, כאשר רופאת המשפחה היא למעשה העדה המרכזית מטעם הנתבעת שכן שיקול דעתה, פעולותיה ומחדליה הם שעומדים במוקד הדיון.

         

    18. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, ראיתי לקבוע כי התנהלותה של רופאת המשפחה אשר לא התייחסה לתוצאת בדיקת ה-PSA שהיא עצמה הפנתה את התובע לבצעה, ולא הסבירה לתובע את משמעות התוצאה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה ואת הצורך בהמשך מעקב אצל אורולוג, זאת למרות שהתובע שב וביקר במרפאה מספר לא מבוטל של פעמים במהלך התקופה שלאחר קבלת תוצאת הבדיקה, נופלת מסטנדרט הזהירות הסביר שנדרש מרופא משפחה ויש בה משום התרשלות. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדבריה של כב' השופטת ג' כנפי שטייניץ בת.א. (מחוזי י - ם) 10061-10-14 א.ה נ' שירותי בריאות כללית (18.9.2016), שם נפסק בנסיבות דומות לענייננו (תוצאת בדיקת PSA של 4.31 שלא זכתה להתייחסות של רופאת המשפחה), כדלקמן:" ....על רופא משפחה אשר הפנה מטופל לבדיקות, ותוצאותיהן מובאות לפניו, מוטלת החובה לעיין בתוצאות הבדיקות ולנקוט בצעדים הדרושים להמשך הטיפול, ככל שאלה נדרשים, בהתאם למידת הדחיפות העולה מתוצאות הבדיקות. הדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בתוצאות בדיקות המתייחסות למחלות מסכנות חיים כאשר על כף המאזניים מונחים חיי המטופל, שלמות גופו ואיכות חייו. לעניין זה נפסק ש"האחריות למעקב אחר המצב הרפואי של המטופלים היא של הרופא המטפל, על סמך תוצאות של הבדיקות הנמסרות לידיו" (ע"א 237/11 ד"ר נסייר נ' שירותי בריאות כללית, 9.5.13).... לפיכך, מקום בו מועברת לרופא מטפל תוצאה של בדיקה אליה הפנה את מטופלו, אשר חורגת מן הנורמה ומחייבת המשך טיפול, ובמיוחד תוצאות בדיקה המתייחסות למחלה מסכנת חיים, מוטלת חובה על הרופא לעדכן את המטופל, בדחיפות המתבקשת מן הבדיקה ותוצאתה, ולדון עמו בהמשך הטיפול. זאת מבלי לתלות את בחינת התוצאות ביוזמת המטופל".

         

    19. אשר לטענה בדבר הימשכות הליכי הבדיקה והבירור - התובע טוען כי לאחר קבלת תוצאות בדיקת ה-MRI מיום 18.1.2022, שהדגימה נגע חשוד לממאירות, חל עיכוב בהשלמת האבחון שכן הביופסיה בוצעה רק בחודש מאי 2022 ובדיקת PET-CT שהדגימה מחלה גרורתית, בוצעה רק בסוף יולי 2022 כך שרק לאחר השלמת האבחון, התובע הופנה לטיפול שכלל הקרנות, טיפול הורמונלי וניתוח לכריתת הערמונית. פרופ' ברגר ציין בחוות דעתו בהקשר זה כי הבירור בוצע באופן איטי ורק כ - 8 חודשים לאחר בדיקת ה -MRI התבצעה אבחנה מלאה שאפשרה קבלת החלטה טיפולית. מנגד, פרופ' פניג התייחס לכך שמועד לביופסיה שנקבע לחודש מרץ 2022, נדחה עקב ערכי לחץ דם גבוהים שחייבו איזון תרופתי טרם ביצוע הביופסיה.

        בנסיבות העניין נראה כי גם בהתחשב בכך שמצבו של התובע חייב את דחיית הביופסיה לתקופה של כחודשיים לצורך ייצוב ערכי לחץ הדם של התובע, הליך האבחון בכללותו בוצע באופן איטי ביחס לכך שמדובר בחשד למחלה ממארת וארך כ - 8 חודשים לאחר קבלת תוצאות בדיקת ה-MRI. לצורך הדיון שלפנינו אין צורך להפריד בין האיחור בתחילת הבירור שנבע מהעדר התייחסות לבדיקת ה-PSA שבוצעה בחודש נובמבר 2020 לבין פרק הזמן שנדרש להשלמת הבירור לאחר שבבדיקה חוזרת מדצמבר 2021 נמצאה עלייה ברמת ה-PSA לערך של 11.82. די בכך ששני הגורמים האמורים חברו יחד והובילו לכך שהאבחון הושלם בעת שמחלתו של התובע כבר היתה בשלב גרורתי.

         

    20. סיכומם של דברים, ראיתי לקבל את חוות דעתו של פרופ' ברגר כי ככל שרופאת המשפחה היתה מתייחסת לתוצאת בדיקת ה-PSA מנובמבר 2020 ומפנה את התובע לבדיקת אורולוג או למצער לבדיקת PSA חוזרת בחלוף כ- 3 חודשים, ניתן היה להגיע לאבחון מוקדם יותר כאשר המחלה היתה עדיין בשלב מקומי וכי בנסיבות העניין חל איחור של למעלה משנה בהשלמת האבחון, מה שהוביל לכך שהמחלה אובחנה כשהיא כבר בשלב גרורתי וחסרת מרפא.

         

        אשם תורם

    21. הנתבעת טוענת כי התובע תרם תרומה מכרעת לאיחור באבחון מחלתו בכך שלאחר הביקור אצל האורולוג, בחודש יולי 2019, שאז אובחנה הגדלה שפירה של הערמונית והתובע הונחה לשוב לביקורת בעוד 3 חודשים, התובע לא חזר למעקב אצל אורולוג עד דצמבר 2021, זאת לאחר שהתקבלה תוצאת בדיקת ה-PSA של 11.82. אציין כבר עתה כי לא ראיתי לקבל טענה זו.

         

    22. במישור העובדתי, הנתבעת הגישה תצהיר של ד"ר בוצ'מנסקי, מומחה באורולוגיה, שבדק את התובע ביוני - יולי 2019. התובע התלונן על בעיות בהשתנה ולאחר שנשלח לבדיקות, לרבות בדיקת PSA שהיתה תקינה (3.4), אובחן כסובל מהגדלה שפירה של הערמונית ונרשם לו טיפול תרופתי בטמסולין. ד"ר בוצ'מנסקי ציין בתצהירו שהוא דובר רוסית וכאשר הוא מתרשם שהמטופל שולט ברוסית יותר מאשר בעברית, הוא מנהל את הביקור בשפה הרוסית. ד"ר בוצ'מנסקי ציין כי לאחר שניתן לתובע טיפול תרופתי לטיפול בבעיות ההשתנה, התובע שב לביקורת ביולי 2019 ודיווח על שיפור במצבו. התובע הונחה להמשיך בטיפול התרופתי, לשוב לביקורת בעוד כ- 3 חודשים ולהראות את המכתב לרופא המטפל - אך חרף הנחיה זו התובע לא חזר לביקורת אצל ד"ר בוצ'מנסקי או אצל אורולוג אחר בקופת החולים.

        התובע ציין בתצהירו כי למיטב זכרונו, האורולוג שבדק אותו לא דיבר רוסית ולצורך הבנת הדברים הוא נעזר בתכנת "גוגל תרגום" (סעיף 8 לתצהיר). בחקירתו הנגדית, התובע אישר שהוא לא זוכר במדויק את פרטי הביקור אצל ד"ר בוצ'מנסקי וייתכן שלאור ריבוי הביקורים אצל רופאים שונים הוא התבלבל כשציין בתצהיר שהביקור התנהל בעברית (עמ' 6-7 לפרוטוקול). התובע העיד שהוא הראה את מכתב הסיכום של האורולוג לרופאת המשפחה ששלחה אותו לבדיקות. כשנשאל מדוע לא שב לביקורת אצל האורולוג כעבור 3 חודשים, התובע השיב כי לאחר הביקור אצל האורולוג הוא ואשתו טסו בדחיפות לרוסיה כדי לטפל בחמותו שלקתה בשבץ ונפטרה כשבועיים לאחר מכן (עמ' 7 לפרוטוקול). התובע הוסיף והעיד כי לאחר שחזר מחו"ל, בנובמבר 2020, הוא פנה לרופאת המשפחה עם כל התוצאות והיא שלחה אותו לבדיקות נוספות. כשנשאל שוב מדוע לא פנה לביקורת אצל האורולוג כפי שהונחה לעשות, השיב כי מצבו השתפר עם הטיפול התרופתי ורופאת המשפחה שראתה את תוצאות הבדיקות שאליהן הפנתה אותו, לא אמרה כלום ולא אמרה שהוא צריך לחזור לאורולוג (עמ' 7 - 8 לפרוטוקול).

         

    23. אמנם התובע הונחה על ידי ד"ר בוצ'מנסקי לשוב לביקורת בחלוף 3 חודשים, ואולם מדובר בהנחיה שניתנה בביקור מיולי 2019. במועד זה התובע נבדק וטופל בקשר לבעיות בהשתנה ואובחן כסובל מהגדלה שפירה של הערמונית. לא תועד ואף לא נטען כי ד"ר בוצ'מנסקי הנחה את התובע לשוב לביקורת בחלוף 3 חודשים בשל חשש להתפתחות של מחלה ממארת, ויצוין כי רמת ה-PSA בשנת 2019, היתה תקינה.

        האמור בתצהירו של ד"ר בוצ'מנסקי כי הוא נוהג לנהל את הביקור בשפה הרוסית כאשר מדובר במטופל שזו שפתו, לא נסתר והתובע אף אישר בעדותו שהוא לא זוכר את פרטי הביקור לאשורם. בנסיבות אלה, אני יוצאת מנקודת הנחה כי הביקור התנהל בשפה הרוסית וכי התובע הבין את דבריו של ד"ר בוצ'מנסקי. עם זאת, כאמור אין טענה שד"ר בוצ'מנסקי הנחה את התובע לשוב לביקורת בחלוף 3 חודשים בשל חשש להתפתחות של סרטן הערמונית ואף לא נטען ולא תועד שבעת ההיא ניתן לתובע הסבר על הצורך במעקב של תוצאות בדיקת PSA ומשמעותן. בנסיבות אלה, הסברו של התובע כי הוא לא חזר לאורולוג שכן מצבו מבחינת בעיות ההשתנה השתפר תחת הטיפול התרופתי שנרשם לו, אינו בלתי סביר.

        הנתבעת ציינה כי בתקופה שבין שנת 2019 לשנת 2021, התובע פנה ל - 24 ביקורים אצל רופאים ובכללם רופאת המשפחה ורופאים בתחומי התמחות שונים: אורתופד, נפרולוג, גסטרואנטרולוג, א.א.ג, עור, ריאות וקרדיולוגיה. מכאן שהתובע אינו אדם שמזניח את בריאותו.

        עדותו של התובע כי הוא הציג לרופאת המשפחה את סיכום הביקור אצל האורולוג מיולי 2019, מוצאת תימוכין בתיעוד הביקור אצל רופאת המשפחה מיום 26.12.2019 ( כ-5 חודשים לאחר הביקור אצל האורולוג), אז נרשם כי התובע סובל מ"הפרעות אורינריות עקב הגדלת פרוסטטה". מכאן שרופאת המשפחה היתה מודעת לאבחנה שנעשתה על ידי האורולוג בשנת 2019 ואף ראתה להפנות את התובע בחודש נובמבר 2020, לבדיקות מעבדה ובכללן בדיקת PSA.

        התובע ביצע את הבדיקות שאליהן הופנה על ידי רופאת המשפחה. משהתקבלה תוצאת בדיקת PSA שחורגת מהגבול העליון של הנורמה, היה על רופאת המשפחה להתייחס לתוצאה זו, להסביר לתובע את משמעויותיה ולהפנות אותו לבדיקה אצל אורולוג. לא ניתן לקבל את הטענה כי רופאת המשפחה "הניחה" שהתובע נמצא במעקב אצל אורולוג, כפי שנטען בחוות דעתה של פרופ' טבנקין, זאת מבלי שהוגש תצהיר של רופאת המשפחה, מבלי שתועד כי רופאת המשפחה שאלה את התובע אם הוא נמצא במעקב אצל אורולוג ומבלי שהפנתה אותו לאורולוג לאור תוצאות בדיקת ה PSA שתוצאתה חורגת מהגבול העליון של הנורמה. משרופאת המשפחה לא התייחסה לתוצאת הבדיקה שהיא עצמה הפנתה את התובע לביצועה ולא הסבירה לו שמדובר בתוצאה שעלולה להחשיד להתפתחות של מחלה ממארת ומחייבת המשך מעקב אצל אורולוג, איני סבורה כי יש לראות בתובע כמי שתרם בהתנהלותו לאיחור בגילוי המחלה.

         

        קשר סיבתי ואבדן סיכויי החלמה

    24. הנתבעת טוענת כי על פי ההסדר הדיוני, ככל שייקבע שניתן היה לאבחן את מחלת הסרטן במועד קבלת תוצאת בדיקת ה-PSA של 4.65, דהיינו בנובמבר - דצמבר 2020, אזי תחול הלכת ל.ד וכי במועד זה "רופאת המשפחה לא נדרשה לנקוט בפעולות רפואיות נוספות תחת ההנחה שהתובע מצוי במעקב אורולוג וכי גם לו בוצעה ביופסיה, היא לא היתה מובילה לאבחון סרטן בחודש נובמבר 2020" (סעיף 51 לסיכומי הנתבעת).

        לא ראיתי לקבל טענות אלה.

        ראשית, ההסכמה הדיונית נוסחה בזו הלשון: "מוסכם שאבחון מחלתו של התובע בשלב מוקדם יותר היה מעלה את סיכוייו להירפא מעל 51%...", כך שהיא אינה מותנית בקביעה שלפיה ניתן היה לאבחן את מחלת הסרטן בנובמבר 2020, אלא כי ניתן היה לאבחנה " בשלב מוקדם יותר".

         

        שנית, גם בחוות דעתו של פרופ' ברגר לא נטען שניתן היה לאבחן את מחלת הסרטן בנובמבר 2020 אלא כי לאחר קבלת תוצאת בדיקת ה-PSA של 4.65, היה על רופאת המשפחה להפנות את התובע לאורולוג שהיה מתווה את המשך המעקב על בסיס בדיקה קלינית ובדיקות נוספות או למצער כי היה עליה להורות על בדיקת PSA חוזרת בחלוף כשלושה חודשים, וכי אז ניתן היה לאבחן את המחלה כשנה לפני שאובחנה בפועל. שני המומחים, הן פרופ' ברגר הן פרופ' פניג התייחסו לכך שמחלתו של התובע מתאפיינת בביולוגיה אגרסיבית שמתפתחת במהירות ושולחת גרורות (סעיף 2 בחוות דעתו של פרופ' פניג). כאמור, ראיתי לקבל את עמדתו של פרופ' ברגר כי ככל שרופאת המשפחה היתה מתייחסת לתוצאת בדיקת ה-PSA מנובמבר 2020 ומפנה את התובע לבדיקת אורולוג או למצער לבדיקת PSA חוזרת בחלוף כ-3 חודשים, ניתן היה להגיע לאבחון מוקדם יותר, כאשר המחלה היתה עדיין בשלב מקומי שאז סיכויי ההחלמה הם גבוהים ועומדים על כ-80% וכי חל איחור של למעלה משנה באבחון המחלה, מה שהוביל לכך שהמחלה כבר היתה גרורתית וחסרת מרפא.

         

        שלישית, כאמור, לא ראיתי לקבל את הטענה שרופאת המשפחה פעלה "תחת ההנחה" שהתובע מצוי במעקב אורולוג. טענה זו לא הוכחה במישור העובדתי וגם במישור הנורמטיבי לא ניתן לקבלה שכן בנסיבות העניין היה על רופאת המשפחה לברר ולוודא שהתובע אכן נמצא במעקב אורולוגי, להסביר לו את משמעות תוצאות הבדיקה ולהפנותו להמשך מעקב ובירור אצל אורולוג.

         

    25. סיכומם של דברים, על יסוד חוות דעתו של פרופ' ברגר ובהתאם להסכמה הדיונית, ראיתי לקבוע כי חל איחור של למעלה משנה באבחון מחלתו של התובע וכי אבחון המחלה בשלב מוקדם יותר היה מעלה את סיכוייו של התובע להירפא בשיעור של מעל 51%. לפיכך תחול בעניינו הלכת ל.ד. שם נפסק כי פגיעה בסיכויי החלמה בהסתברות של מעל 50% - תוביל לפיצוי מלא.

         

        תוחלת חיים

    26. כאמור, אין מחלוקת שתוחלת החיים של התובע בהתחשב במחלת הסרטן היא עד גיל 65 שנים.

        אשר לתוחלת החיים הצפויה אלמלא המחלה, הנתבעת טוענת בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר שמילוביץ, כי נוכח מצבו הרפואי היסודי של התובע שסבל בין היתר מיתר לחץ דם, מצב לאחר אוטם בשריר הלב ודום נשימה בשינה, תוחלת חייו הצפויה היתה עד גיל 76, לעומת תוחלת חיים ממוצעת של גבר ישראלי בגילו שעומדת על 83.5 שנים. מנגד, התובע מסתמך על חוות דעתו המשלימה של פרופ' ברגר שלפיה לאור הנתונים הספציפיים של התובע, אלמלא מחלת הסרטן תוחלת חייו היתה מתקרבת לתוחלת החיים של כל מטופל אחר ולא היה קיצור משמעותי בתוחלת חייו.

        לאחר עיון בחוות הדעת ובטענות הצדדים בסיכומיהם, ראיתי להעריך את תוחלת החיים הצפויה של התובע אלמלא המחלה, בהתחשב במצבו הרפואי היסודי, על דרך האומדנה עד לגיל 79.

         

        גובה הנזק

    27. התובע, יליד 1966, עלה לארץ בדצמבר 2017.

        התובע ציין בתצהירו ובעדותו כי בשנים 2020 - 2022, טרם גילוי המחלה, הוא ניסה לעבוד כעצמאי בתחום הבניה.

        בעת הזו, מחלתו של התובע נמצאת ברמיסיה. מאז חודש אפריל 2023, התובע עובד כשכיר אצל קבלן שיפוצים כמפקח על עבודות אינסטלציה. התובע העיד כי נוכח מצבו הוא לא יכול לבצע עבודה פיזית קשה אלא רק לפקח על ביצוע העבודות, מה שגורם לירידה משמעותית בהכנסותיו וכי הוא עובד למרות החולשה, הכאבים ובריחת שתן שמהם הוא סובל, זאת נוכח הצורך לפרנס את משפחתו (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול).

         

        פוטנציאל ההשתכרות של התובע 

    28. התובע טוען כי אלמלא המחלה והטיפולים שהוא נאלץ לעבור ושכתוצאה מהם הוא סובל מחולשה, עייפות ובריחת שתן, הוא היה צפוי לעבוד כאינסטלטור עצמאי, מקצוע שבו עסק ברוסיה, או שהיה עובד כשכיר ומבצע עבודות פרטיות נוספות כך שיש להעריך את פוטנציאל ההשתכרות שלו בסכום של 20,000 ₪ לחודש.

         

        מנגד, הנתבעת עומדת על כך שהתובע לא עבד מאז שעלה לארץ ועד שנת 2021. בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה שהתובע הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"), במרץ 2019 הוא הצהיר:" אין לי הכנסות כי אני לא יכול לעבוד בגלל יתר לחץ דם עד עכשיו חיינו מחסכונות עכשיו שנינו לומדים באולפן כדי שנוכל למצוא עבודה" (עמ' 205 בתיק המוצגים מטעם הנתבעת). הנתבעת מוסיפה ומפנה לכך שבשנת 2020 הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע עמדה על סך של כ - 1,103 ₪ בחודש, ובשנת 2021 ההכנסה החודשית הממוצעת הסתכמה בסך של 3,639 ₪ לחודש. עוד נטען כי מחלתו של התובע היתה מצריכה בכל מקרה קבלת טיפולים ותקופה של אבדן כושר עבודה. מעת שהתובע חזר לעבוד, בשנת 2023 , הוא השתכר סך ממוצע של 7,616 ₪ לחודש. בשנת 2024 ההכנסה החודשית הממוצעת עמדה על סך של 8,466 ₪ לחודש. לטענת הנתבעת, בהתחשב במכלול הנתונים לרבות מצבו הרפואי הבסיסי של התובע והעובדה שאינו שולט בשפה העברית, יש להתחשב בפוטנציאל השתכרות עתידי בסך של 9,500 ₪ לחודש, לכל היותר.

         

    29. בהערכת פוטנציאל ההשתכרות של התובע ראיתי להתחשב בכך שהתובע עלה ארצה בהיותו כבן 51 שנים. חרף העובדה שהתובע למד באולפן והוא נמצא בארץ כשמונה שנים, הוא אינו שולט בעברית, וכדבריו בעדותו (באמצעות מתורגמנית לשפה הרוסית): "אני יכול להגיד שלום, אני יכול להגיד 'אני מבין', אבל אני לא יכול נגיד להגיד דברים בחנות, להסביר למוכר מה אני צריך בחנות..."(עמ' 5 לפרוטוקול). כן ראיתי להתחשב בהצהרתו של התובע בשנת 2019 כי אינו עובד בשל מצבו הבריאותי, ובכך שהתובע היה נדרש לטיפול במחלתו גם אם המחלה היתה מאובחנת בשלב מוקדם יותר. עם זאת, בשנת 2021 התובע התחיל לעבוד והשתכר סך ממוצע של 3,639 ₪ לחודש וסביר שהוא יכול היה להמשיך ולהשביח את שכרו עם ההתאקלמות בארץ. לאור השיקולים והנתונים האמורים, ראיתי לבסס את פסיקת הפיצויים בגין אבדן הכנסה בשנת 2022 שבמהלכה התובע לא עבד בשל הטיפולים והניתוח שעבר, על שכר בסך של 6,500 בחודש בערכי היום.

         

        אשר לתקופה שמאז שנת 2023, ראיתי להעריך את פוטנציאל ההשתכרות של התובע, אלמלא המחלה, בהתחשב במכלול הנתונים והשיקולים האמורים ובעיקר בהתחשב בכך שהתובע עובד ומשתכר במצבו ובמגבלותיו סך ממוצע של כ - 8,000 ₪ לחודש ( ממוצע השתכרות בשנים 2023 - 2024). בנסיבות אלה ראיתי להעמיד את בסיס השכר לצורך פסיקת הפיצויים החל משנת 2023 ואילך על סכום ממוצע של 11,000 ₪ לחודש, לעבר ולעתיד.

         

        הפסדי השתכרות

    30. שנת 2022 - הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בשנת 2022 שבמהלכה התובע היה בטיפולים ולא היה כשיר לעבודה, מסתכם בסך של 78,000 ₪ (6,500 X 12).

         

        מיום 1.1.2023 ועד ליום 1.4.2026 (39 חודשים) – הפיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופה זו יחושב על בסיס ההפרש שבין השתכרותו הממוצעת של התובע בשנים 2023 - 2024 בסך של כ- 8,000 ₪ לחודש לבין בסיס השכר שנקבע לעיל בסך של 11,000 ₪ לחודש. מדובר בהפסד חודשי של 3,000 ₪. הפיצוי לתקופה זו מסתכם בסך של 117,000 ₪.

         

        אין מקום לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית על הפסדי העבר שכן בסיסי השכר נקבעו על פי הערכה גם בהתחשב במרכיב הפרשי הצמדה וריבית על הפסדי העבר.

         

         

        אשר להפסדי השתכרות בעתיד - התובע היום כבן 60. מוסכם שתוחלת החיים של התובע בשל המחלה היא עד גיל 65.

        בפסיקת הפיצויים בגין הפסדי השתכרות בעתיד ראיתי להניח שהתובע יוכל להמשיך לעבוד כשנתיים וחצי נוספות. לפיכך, הפיצוי לעתיד יחושב על בסיס הפסד חודשי בסכום של 3,000 ₪ למשך שנתיים וחצי מהיום, ועל בסיס הפסד מלא של 11,000 ₪ לחודש, ליתרת התקופה, שנתיים וחצי נוספות.

        ההפסד בתקופה הראשונה מסתכם בסך של 86,603 ₪ (3,000X 28.8678).

        ההפסד בתקופה השנייה מסתכם בסך של 294,936 ₪ (11,000X28.8678X0.9288).

        הפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד מסתכם בסכום של 381,539 ₪.

         

        הפסד בשנים האבודות - בהתחשב בכך שהתובע עובד כשכיר ובהתחשב במצבו הבריאותי היסודי, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין ההפסד בשנים האבודות בהנחה שהתובע היה עובד עד גיל פרישה - 67 שנים.

        אשתו של התובע, אינה עובדת וילדיו בגירים. מדובר על כן ב- 4 ידות. שווי ידה - 2,750 ₪.

        ההפסד החודשי - 8,250 ₪.

        ההפסד לתקופה - 24 חודשים (מגיל 65 עד גיל 67) מסתכם בסך של 165,571 ₪ (8,250X23.2659X0.8626)

         

        סיכום - הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד לרבות בשנים האבודות, מסתכם בסך של 742,110 ₪.

         

        הפסדי פנסיה - הפסדי הפנסיה בשיעור של 12.5% מהפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד מסתכם בסך של 92,764 ₪ .

         

    31. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - מחלתו של התובע נגרמה מידי שמיים. עם זאת, בשל האיחור באבחון המחלה כשהיא כבר בשלב גרורתי וללא יכולת ריפוי, התובע נדרש לעבור טיפולים קשים שכללו טיפול הורמונלי, הקרנות וניתוח לכריתת הערמונית ותוחלת חייו קוצרה באופן משמעותי. בהתחשב בטיפולים שהתובע נדרש לעבור בגין האיחור באבחון המחלה והשפעות הלוואי הכרוכות בהם ובצפי לחזרת המחלה וקיצור תוחלת החיים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בסכום כולל של 550,000 ₪.

         

    32. עזרת הזולת - על פי עדותו של התובע, כיום הוא אינו נדרש לעזרה אישית אם כי אינו יכול לעזור בעבודות משק הבית שמבוצעות על ידי אשתו וביתו (עמ' 12 לפרוטוקול). בהתחשב בכך שהתובע נדרש לעזרה מוגברת של בני המשפחה בתקופת הטיפולים שנדרשו עקב האיחור באבחון ובכך שהתובע עלול להיזקק לעזרה וסיעוד עם הישנות המחלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד בסכום גלובלי של 350,000 ₪.

         

    33. הוצאות - התובע לא צירף קבלות שמתעדות הוצאות מיוחדות. עם זאת סביר בעיניי שהתובע נדרש להוצאות ותשלומי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי, הוצאות נסיעה יתרות בשל קושי להשתמש בשירותי תחבורה ציבורית, רכישת מוצרי ספיגה וכיוצ"ב. בהתחשב בהוצאות יתרות שסביר כי נדרשו ויידרשו בעתיד בגין האיחור באבחון המחלה, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסכום של 100,000 ₪.

         

    34. פגיעה באוטונומיה - התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה שנגרמה בשל מניעת המידע אודות המחלה שמתפתחת בגופו והתחלת הטיפול בשלב מוקדם יותר. בהקשר זה נפסק כי מקום בו התקבלה התביעה בעילה של רשלנות רפואית ונפסק לזכות התובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, אין מקום להוסיף ולפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, זאת למעט בתביעות בגין הולדה בעוולה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.2018)).

         

    35. אבדן שירותי בעל - התביעה היא תביעתו של התובע ואין מקום לפסוק במסגרתה פיצוי בגין ראשי נזק שנכללים בתביעת תלויים.

         

        סיכום וניכויים

    36. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל מסתכם בסך של 1,834,874 ₪.

         

    37. מסכום הפיצויים יש לנכות את גמלאות הנכות הכללית שהתובע קיבל מהמל"ל בעבר, המסתכמות על פי חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעת בסכום של 203,867 ₪.

        בשלב זה התובע אינו זכאי לגמלאות נכות כללית. עם זאת, סביר כי לאחר הישנות המחלה, התובע ישוב ויהיה זכאי לגמלאות נכות כללית. בהתחשב בכך שלא ניתן לדעת מתי ולאיזו תקופה תקום לתובע זכאות לגמלת נכות כללית עתידית, ראיתי להעריך על דרך האומדנה כי התובע יהיה זכאי בעתיד לגמלאות נכות כללית בסכום של כ - 120,000 ₪, כך שסכום ניכויי המל"ל יעמוד על סכום כולל ומעוגל של 324,000 ₪.

        יובהר כי לא נלקח בחשבון תשלום גמלת שארים בעתיד שכן אין מקום לניכוי גמלת שארים במסגרת תביעתו של התובע.

         

    38. סכום הפיצויים לאחר ניכוי גמלאות המל"ל, מסתכם בסך של 1,510,874 ₪ (להלן: "סכום פסק הדין").

         

        על סכום פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום פסק הדין והוצאות המשפט בצירוף ריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין.

         

        הסכומים האמורים ישולמו תוך 45 יום מהיום שאם לא כן יישאו ריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

         

         

        המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

        ניתן היום, י"ב ניסן תשפ"ו, 30 מרץ 2026, בהעדר הצדדים.