ת"א 5344-09 פלוני נ' א.ב.

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע על פי הנטען, כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבע.

רקע כללי

1. התובע יליד 1967, עורך דין במקצועו; לטענתו, ביום 19/7/2007 הוא הותקף על ידי הנתבע ועקב כך נפצע קשות בעינו.

    

   מנגד נטען על ידי הנתבע כי התובע תקף אותו ראשון והוא רק נאלץ להתגונן מפני תקיפתו של התובע.

    

   הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ושיעור הפיצויים להם זכאי התובע.

    

   נסיבות האירוע

2. נפתח בכך שאין מחלוקת כי האירוע התחיל בעימות מילולי בין הצדדים, אשר גלש להתגוששות פיזית אלימה. לטעמי, המחלוקת העובדתית מתמקדת בשתי שאלות עיקריות: האחת – מי מהצדדים החל בעימות המילולי ומי נושא בעיקר האשמה לעימות זה, והשנייה – מי מהצדדים החל בהתגוששות הפיזית ומי האשם העיקרי לכך.

    

3. לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות ושמעתי את הצדדים והעדים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסתו של התובע והעד מטעמו אמינה ומשכנעת יותר מגרסת הנתבע והעד מטעמו.

    

4. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ואדם נוסף, חבר שלו בשם ש'.

    

   בתיאור נסיבות התאונה בתצהירו מסר התובע:

   "1.ביום 19.7.07 בסמוך לשעה 21.30 לערך, ביקרתי בבית הקפה "נוקטורנו" המצוי ברחוב בצלאל בירושלים ביחד עם חברי, מר ש', אשר היה עד לתקיפה כפי שיפורט להלן.

   4. ביני ובין הנתבע התפתח שיג ושיח שבו החל הנתבע לקלל אותי ולפתע עקף בסיבוב המחיצה שהפרידה בינינו ודחף את אצבעו ישירות לתוך עיני השמאלית ופצע אותה קשה, וכן המשיך והכה אותי נמרצות (להלן: "התקיפה") כל זאת עשה הנתבע ביודעו על השתלת קרנית שנעשתה בעיני השמאלית בעבר.

   5. אנשים שהיו עדים לתקיפה הקשה ולפציעתי נחלצו מיידית לעזרתי. הנזק שנגרם לעיני היה מיידי, כך שהרגשתי את נוזל העין דולף על פניי וכן סבלתי מכאבים עזים בעיני השמאלית. בכל אותה עת הנתבע המשיך להכותני בעודני פצוע. יצוין, כי לאירוע התקיפה יש תימוכין בעדויות של עדי ראייה, כולל העד ש' בעדויות שנגבו במשטרה ובמסמכים הרפואיים."

       

5. פירוט נוסף לגבי "השיג ושיח" שהתובע הזכיר בסעיף 4 לתצהירו ניתן למצוא בהודעות התובע במשטרה מיום 24/7/2007 ומיום 19/8/2007, שם ציין התובע כי כשנכנס לבית הקפה, "א' עשה לי פרצוף והסתכלתי עליו ואמרתי לו "אני מבין שהוא מרכל עלי" א' אמר לי "לך תזדיין" ואני אמרתי שאני לא ארד לרמה שלו. א' המשיך לקלל ואמרתי לו שאני מבין שיש לו צו הרחקה מאשתו. א' כנראה הבין שעוד אנשים הקשיבו והתבייש. אלי עשה סיבוב בריצה, עקף את המחיצה שהיתה בינינו ודחף את האצבע לעין השמאלית..." ( ההודעה מיום 24/7/2007).

    

   התובע חזר על התיאור בהודעתו במשטרה מיום 19/8/2007, שם הוא ציין: "הוא עשה לי פרצוף או משהו כזה, אני כבר לא זוכר איך שזה היה, הכל היה כל כך מהר, ואז התחיל דין ודברים שאינני זוכר את תוכנו, אמרתי לו לגבי אשתו שיש לו צו הרחקה כדי לפגוע בו להעליב אותו וזה היה אחרי שהוא דיבר אלי בצורה מכוערת "לך תזדיין" משהו כזה, אני כבר לא זוכר מה הוא אמר, אולי אמרתי לו שהוא גנב, לא זוכר אייך התבטאתי, ואז ברגע שאמרתי לו על צו ההרחקה של אשתו הוא קם מהמקום שלו עשה את הסיבוב כי היה בינינו הפרדה של עציצים והכניס לי אגרוף ישר לעין, יותר שלח את העין כי הוא הכניס את האצבע שלו ישר לתוך העין שלי...".

    

6. התובע נחקר על תוכן תצהירו. במהלך חקירתו התייחס התובע לגרסה שמסר בתצהירו ובהודעותיו במשטרה וזאת כדלקמן (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 33 והמשך בעמ' 6 ש' 1 – 18):

   "ש. אתה רואה אותו והוא עושה לך פרצוף. מה זה עושה לך?

   ת. הבנתי שזה היה משהו לפגוע בי או לקלל אותי, משהו כזה.

   ש. לזה אתה קורא "עשה לי פרצוף"?

   ת. לא כל כך התייחסתי לזה. אמרתי לו שאני מבין שהוא מלכלך עלי, ואז הוא זרק לי איזה קללה, אז אני חושב שעניתי לו משהו כמו שהוא רמאי או משהו כזה, אז הוא העלה את רמת הקללות שלו.

   ש. כמו מה?

   ת. לא רוצה להגיד. זה כתוב בתצהיר. אם כבודו יבקש, אגיד. אם זה חשוב. אני מכבד את כב' בית המשפט, א הוא יבקש. האם זה חשוב לך?

   ש.ת. הוא אמר שאני בן זונה.

   ש. ואז?

   ת. אמרתי לו שאני מבין שיש לו צו הרחקה מאשתו. הוא התפוצץ מזה. הוא עבר מהמחיצה של עציצים, לא הספקתי להגיד מה קורה, הוא הכניס לי אגרוף לפרצוף ועוד כמה אגרופים, מזל שש' קלט שיש פה איזה אירוע, הוא ניסה להפריד ובאו עוד כמה אנשים. זה היה שניות. זה היה פגיעת הזהב, ישר לתוך העין. אחרי 50 דקות אחרי האירוע הזה כבר הייתי בחדר ניתוח.

   ש. עשית משהו? הגבת פיזית?

   ת. הגבתי פיזית כמו שבן אדם יכול לעשות כשהוא מחזיק את העין שלו (מדגים מתכופף ומחזיק עין).

   ש. אתה תקפת אותו?

   ת. הוא כמעט פי שניים ממני, תראה או תו, אני יכול לתקוף אותו?"

    

7. עיון בתיאור האירוע שנמסר על ידי התובע בהזדמנויות השונות, כפי שפורט לעיל, מעלה כי התובע הציג לאורך כל הדרך גרסה עקבית וקוהרנטית לגבי עובדות הגרעין של האירוע. מה שמוסיף לרושם האמין של גרסת התובע הוא שאין היא מגמתית, אלא כוללת אף מרכיבים שאינם פועלים לטובתו שלו. כך אפשר להבחין בגרסתו של התובע כי הוא זה שהתחיל בעימות המילולי בין הצדדים, שכן התובע מציין כי לאחר שהבחין בתנועה מסוימת מצד הנתבע, הוא פנה אליו בדברים, אשר בהמשך אף הסלימו לקללות וגידופים קשים וחריפים בין הצדדים.

    

8. העד מטעם התובע, מר ש', מסר בתצהירו גרסה דומה לגרסתו של התובע. הוא ציין כי "לאחר שיג ושיח שהתפתח בין הנתבע לבין התובע קפץ הנתבע על התובע ודחף את אצבעו ישירות לתוך עינו השמאלית של התובע" (סעיף 3 לתצהיר).

    

   פירוט לגרסתו של ש' ניתן למצוא בהודעתו במשטרה, שניתנה ביום 5/8/2007, סמוך לאירוע, שם הוא מסר:

   "בתאריך שאינו זכור לי במדויק לפני כחודש לערך הלכנו לשתות קפה בנוקטורנו שזה ברחוב בצלאל פינת טרומפלדור כשהגענו בסמוך לבית הקפה פלוני שעמד בסמוך אלי שוחח עם בחור שישב בקצה של בית הקפה אני עמדתי לידו ושוחחתי בסלולארי הבחור ששמעתי את שמו א.ב. ואני אישית לא מכיר אותו ופשוט קפץ על שי ודחף לו יד לעין ניסיתי להפריד אבל לא הצלחתי ואז פלוני צעק שברתי לי את העין וראיתי נוזל יוצא לו מהעין...".

    

9. במהלך חקירתו פירט ש' את גרסתו (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 27 – 30 ועמ' 10, ש' 12 – 17), שם נמסר על ידו, בין היתר:

   "ת. התובע ואני הלכנו לשתות קפה, אני שוחחתי בטל', כשבית הקפה היה מלא וחיכינו שיתפנה שולחן, עמדתי כמה מ' מהתובע, מה שאני זוכר, אני רואה את הנתבע, היו עציצים שהפרידו בין שולחנות בית הקפה לבין הצד, בית הקפה הוא בצורה של ר' הפוכה. מה שאני זוכר, אני רואה את הנתבע עובר את העציצים ותופס את התובע ונותן לו מכות. רצתי לזירה.

   ש. מה היה המרחק ביניכם?

   ת. לא הרבה, ממש מועט. ניסיתי להפריד, ועוד בא ועזרו וזה היה סיפור של 30-40 שניות והתובע אמר לי שהוא קיבל מכה בעין. זה היה אירוע קצר מאד. ישר הבאתי את הרכב שלו ופיניתי אותו לטיפול רפואי.

   ש. אתה מתאר לנו שאתה נכנס עם התובע.

   ת. לא נכנסנו. עמדנו בחוץ.

   ש. איפה היה נתבע באותו זמן?

   ת. ישב בשולחן.

   ש. איך הבחין?

   ת. ראיתי את הנתבע יוצא לכיוון התובע ומכה אותו. זו התמונה שראיתי, כי הייתי בטל'?

   ת. לא שמעת דין ודברים?

   ת. הייתי בשיחה, זה לא משהו שהייתי מעורב בו.

   ש. תסתכל בסעיף 3 לתצהירך – "לאחר שיג ושיח שהתפתח בין הנתבע לבין התובע קפץ הנתבע על התובע". אתה מתאר שיג ושיח. מה שאמרת בתצהיר לא תואם למה שאתה אומר עכשיו?

   ת. לא שמעתי שיג ושיח ביניהם, אבל לא בפירוש מה דיברו. ראיתי את הנתבע יושב שם ויוצא לכיוונו ומכה אותו. אני הייתי בטלפון. האירוע היה קצר.

   ש. התובע התגונן פיזית?

   ת. מה שאני ראיתי, הנתבע מחזיק אותו, אוחז בו ומכה אותו."

    

10. מטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו ועד נוסף, מר י.ב., בן דודו של הנתבע.

    בתצהירו תיאר הנתבע את נסיבות האירוע כדלקמן:

    "8.כאשר ראיתי את פלוני ואת ש' ידעתי כי יש מתח וגם הרגשתי את המתח איתו וביקשתי "להנמיך פרופיל". לצערי הרב פלוני פנה אלי בכל זאת, כאשר אני יושב בשולחן על הכסא כאשר הוא עומד ואני יושב. ביני לבין פלוני היה עציץ, על הרצפה, כאשר פלוני החל להטיח בי דברים מכוערים, קללות, כגון "יא בן זונה", "יא גנב", "למה אתה מלכלך עלי בכל מיני מקומות יא בן שרמוטה" ואני מבקש מפלוני להתרחק ממני ולעזוב אותי בשקט.

    חברו של פלוני, ש' היה לידו לאורך כל המפגש איתי כאשר ש' עומד לידו.

    9. ביקשתי מפלוני להפסיק ואם לא יעשה כן אגיש נגדו תלונה במשטרה.

       10.בשלב מסוים, פלוני עקף את העציץ שהפריד בנינו ונתן לי סטירת לחי ואני על מנת להגן על עצמי דחפתי אותו. פלוני המשיך לתקוף אותי ושבר לי את המשקפיים.

       11. אותו ש' ניסה להפריד בנינו וגם בן דודי אשר ירד מהשירותים גם ניסה להפריד בנינו.

       12. בשלב מסוים שי הורחק ממני והם הלכו רגלית ואני הזמנתי אמבולנס כי הייתי כולה פצוע ונסער. אני נפצעתי בפנים ובחזה."

        

11. בתיאור נסיבות האירוע בהודעתו במשטרה ביום 15/8/2007, מסר הנתבע:

    "ביום האירוע בשעה תשע בערב. הלכתי לשתות בבית קפה נוקטורנו עם בן דוד שלי י.ב. פלאפון ******. בן דוד שלי עלה לשירותים. באותו זמן ראיתי את פלוני וחבר שלו שהגשתי בעבר פעמיים תלונות על איומים בטלפון. שניהם עברו במרחק של חמישים מטר ממני. הסתתי את פני כדי לא להיות במגע אתו. פלוני בכל זאת זיהה אותי וניגש אלי. התחיל לקלל " לך תזדיין בן זונה מה אתה עושה באזור שלי עוד פעם אני רואה אותך פה באזור אני אפוצץ אותך במכות" אמרתי לו שיתרחק ממני ואם יש לו טענות שילך לבית משפט. הוא אמר לי" בו נלך מאחורי הבניין ונגמור עניינים בנינו". אמרתי לו שזה לא הסגנון שלי וכל זה נעשה כשהוא עומד ואני ממשיך לשבת על שולחן בבית קפה. אני אפילו לא עומד מולו ובנינו יש עציץ. באיזה שהוא שלב התחיל לקלל ולא הגבתי. אז הוא נתן לי מכות בפנים נתן לי סטירה לפנים. קמתי להתגונן בידיים. אין לי מושג מה היה שם. עצרתי את המכות."

     

12. במהלך חקירתו על תצהירו מסר הנתבע (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 11 – 14):

    "ת. אני ישבתי, ראיתי אותך מרחוק, התכופפתי כדי שתעבור ולא תראה אותי, לצערי הרב ראית אותי והתקרבת אלי. ש' עמד מאחורה. התחלת ללכלך ולקלל. ואמרת כל מיני דברים לא יפים. ולא הגבתי והתעצבנת מזה ולא הגבתי ועוד יותר התעצבנת ובאיזה שלב עברת מצד לצד ונתת לי סטירה שלא ידעתי מאיפה זה בא והעפת ליאת המשקפיים וקמתי להתגונן."

     

13. עינינו הרואות שהנתבע מסר 3 גרסאות שונות לגבי תוכן הדברים שהתפתחו באירוע בינו לבין התובע. בתצהירו מסר הנתבע כי התובע החל להטיח בו דברים מכוערים כמו "יא בן זונה.. יא גנב.. למה אתה מלכלך עלי בכל מיני מקומות יא בן שרמוטה", וכי הוא ביקש ממנו שיתרחק ויעזוב אותו בשקט; ואילו בחקירתו במשטרה מסר הנתבע כי התובע התקרב אליו וקילל אותו "לך תזדיין יא בן זונה מה אתה עושה באזור שלי עוד פעם אני רואה אותך פה באזור אני אפוצץ אותך במכות", ועוד מסר לו "בו נלך מאחרי הבניין ונגמור עניינים בינינו", וכי הוא, הנתבע, הגיב בכך שמסר לתובע שיפנה לבית המשפט וכי זה לא הסגנון שלו. דברים אלה שונים במידה רבה מתוכן הדברים שהתובע ציין בתצהירו.

     

    זאת ועוד, בחקירתו הנגדית מסר הנתבע כי הוא כלל לא הגיב לקללות של התובע, ובעקבות אי-התגובה שלו, התובע התעצבן ונתן לו סטירה.

     

14. גם גרסתו ועדותו של העד י.ב., בן דודו של הנתבע, לא עשתה עלי רושם מהימן ומשכנע. כבר מתצהירו ניתן להבחין שגרסתו של י' מגמתית ומופרזת שמתארת התקפה ברוטאלית וחד צדדית של התובע כלפי הנתבע. ראו תיאור האירוע בסעיפים 10 – 13 לתצהירו של י', שם הוא מציין כי הוא לא ראה את תחילת האירוע משום שהיה בשירותים, וכשחזר מהשירותים הבחין בתובע לופת בכח בנתבע ומכה בו ללא הרף; הוא והנתבע לא הצליחו לשחרר את אחיזתו של התובע בנתבע; תוך כדי כך הוא אף ניהל שיחה עם ש' שלטענתו עמד בצד מבלי להניד עפעף אל מול הקטטה שהתפתחה כנגד עיניו בין התובע לנתבע.

     

    הסבריו של מר י.ב. במהלך חקירתו לא היו משכנעים, או אמינים בעיני. כך למשל, הוא מסר שתוך כדי הקטטה הוא גם דיבר עם התובע וביקש ממנו להרפות מהנתבע (ראו: עמ' 16 לפרוטוקול), זאת כאשר בתצהירו הוא ציין שגם הספיק לדבר עם ש' ותהה בפניו מדוע הוא לא מתערב.

     

15. לסיכום הסוגיה העובדתית, סבורני כי מחומר הראיות עולה התמונה הבאה: בין התובע לבין הנתבע שררו יריבות ומשקעים של שנאה וטינה, בעקבות יחסים עסקיים שהיו ביניהם בעבר; ביום האירוע הם נפגשו באקראי בבית הקפה; התובע הבחין, או האמין, שהנתבע עשה לו פרצוף; בעקבות כך הוא פתח בעימות מילולי עם הנתבע, אשר הלך והחריף; נראה שהנתבע לא יכול היה לעמוד בפרץ הקללות והעלבונות שהוטחו בו ע"י התובע, כאשר התובע בעצמו מאשר בהודעתו במשטרה כי הוא הטיח חלק מהדברים בנתבע במכוון על מנת להעליבו; נראה שהתובע הצליח להשיג את מטרתו זו, עד שסבלנותו של הנתבע פקעה ולא יכול עוד להתמודד עם התובע בעימות המילולי, ובעקבות כך הוא עבר לעימות אלים, כאשר ניגש אל התובע והיכה אותו בפניו וגרם לפציעה קשה בעינו.

     

     

    שאלת האחריות

16. בנסיבות העניין, משהגעתי למסקנה כי הנתבע הוא זה שפתח ותקף ראשון, פיזית, את התובע וגרם לו לפציעה קשה, הרי שהנתבע נושא באחריות כלפי התובע בעוולת התקיפה.

     

    בנסיבות העניין, אין לקבל את טענת הנתבע בדבר הגנה עצמית, שכן, כאמור, הנתבע הוא זה שפתח בתקיפה הפיזית האלימה; הוא לא היה תחת סכנה בחיים ובגוף; ברי גם כי אין יחס סביר בין הנזק שהנתבע גרם לתובע בעקבות האלימות הפיזית שלו, לבין הנזק שנגרם לנתבע מדבריו של התובע ( ראו סעיף 24 לפקודת הנזיקין, נוסח חדש).

     

    כך גם אין, בנסיבות המקרה, לקבל את טענת הנתבע בדבר הסתכנות מרצון ע"י התובע. על פי הפסיקה: "תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא, כי הניזוק 'חשף עצמו' לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק... אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק... '[ה]אם הסכים [הניזוק] שאם יאונה לו נזק יפול ההפסד עליו ולא על התובע' [...]" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 147 (1983); ראו גם: ע"א 335/59 ריחני נ' צדקי, פ"ד טו 159, 162 (1961). (ע"א 3388/12 נהרות משלחות רפטינג בע"מ נגד עזבון שלמה חורבי ז"ל (13.4.2014)

     

    התובע לא היה אמור לצפות שכתוצאה מעימות מילולי, תהא עוצמתו אשר תהא, הנתבע יגלוש לפסים פיזיים אלימים, ובוודאי שהוא לא הסכים להיחשף לנזק שנגרם לו על ידי תקיפתו האלימה של הנתבע.

     

    אשם תורם

17. על פי הפסיקה, על האדם מוטלת חובת זהירות כלפי עצמו, הגם שרמתה של זו פחותה מרמת חובתו כלפי הזולת; הפרתה של חובה זו גוררת הפחתת הפיצוי. לצורך בחינת האשם התורם, יש להציב את מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. המבחנים המקובלים לקביעת שיעור האשם התורם הם: מבחן האשמה המוסרית ומבחן האחריות היחסית של הצדדים. השוו: ע"א 417/81 מלון רמאדה שלום נ' אמסלם, פד"י לח (1) 72, 81; ת"א (י-ם) 6043/01 יואב נגד המועצה האזורית גזר (19.12.2005) והאסמכתאות המובאות שם.

     

    בנסיבות המקרה, כאשר הגעתי למסקנה שהתובע הוא זה אשר התחיל את העימות המילולי, ואף חתר במכוון לגרום להעלבתו של הנתבע, כפי שפירט בהודעתו במשטרה, סבורני כי הוא צריך לשאת באשם תורם.

     

    בנסיבות העניין, כאשר מציבים את אשמו המוסרי של התובע, בכך שפתח בעימות המילולי ואף תרם להסלמתו, אל מול אשמו המוסרי של הנתבע שנטל חלק בעימות המילולי, ותרם אף הוא להסלמתו, ולאחר מכן לא השכיל להימלך בדעתו ולרסן את עצמו ועבר לפסים פיזיים אלימים, סבורני כי סביר להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 1/3.

     

    שיעור הפיצויים

    הנכות הרפואית

18. התובע צירף חוות דעת רפואית מטעמו בתחום העיניים, שנערכה על ידי דר' שמואל פרידלנד. בחוות דעתו ציין דר פרידלנד כי בעקבות פגיעתו בתאונה, התובע סובל מנכות צמיתה משוקללת בשיעור כ- 46% לפי הפירוט הבא: 30% עקב הפגיעה בחדות ראייתו; 5% עקב הפגיעה החודרת בעינו; 5% עקב איבוד הקומודציה שלו בעין אחת; 10% עקב האפקיה – האובדן הטראומטי של העדשה, ו-5% עקב הווטרקטומיה- הוצאת הזגוגית.

     

19. מומחה מטעם הנתבע, דר' יעקב רוזנמן, ציין בחוות דעתו כי בעקבות פגיעתו באירוע, נותרו לתובע הנכויות הבאות: 5% אחרי פציעה חודרת בעין; 10% חוסר עדשה בעין אחת ו- 5% מצב לאחר הוצאת זגוגית ורטרקטומי. דר' רוזנמן אף ציין כי לתובע נכות קודמת בטרם החבלה בשיעור 5% בגין מצב אחרי פציעה חודרת שיש להוריד מנכותו כיום. סה"כ הנכות המשוקללת עקב האירוע על פי דר' רוזמן: 15%.

     

20. נוכח הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונתה מומחית מטעם בית המשפט בתחום העיניים, פרופ' ענת לבנשטיין. בחוות דעתה מציינת פרופ' לבנשטיין כי התובע אינו רואה בעין שמאל לאחר חבלה בעין שהיתה חולה לפני הפגיעה, ובגין כך העריכה את נכותו הצמיתה בשיעור 30%, שמתוכם רק 15% עקב החבלה באירוע.

     

    בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו לפרופ' לבנשטיין על ידי ב"כ התובע, היא שינתה את שיעור הנכות עקב האירוע, וציינה כי יש לייחס את כל הירידה בראייה לפגיעה באירוע, בשיעור 30%.

     

    פרופ' לבנשטיין לא נחקרה על חוות דעתה על ידי מי מהצדדים, שאף לא העלו טענות נגד קביעותיה. בנסיבות אלה יש לאמץ את קביעתה הסופית של פרופ' לבנשטיין ולקבוע כי לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור 30% עקב האירוע, בגין הפגיעה בראיה בעין שמאל.

     

    הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות

21. התובע עורך דין במקצועו, העוסק גם בעסקי נדל"ן. משומות המס שהתובע צירף לתצהירו, הכנסתו בשנת 2005 עמדה על כ- 163,282 ₪, המורכבת מהכנסה ממשלח יד בסך 124,662 ₪ והכנסה משכר דירה בסך 38,520 ₪. בשנת 2006 עמדה הכנסתו הכוללת של התובע ברוטו על 88,916 ₪, כולה ממשלח יד. בשנת 2007, שנת התאונה, עמדה הכנסתו הכוללת של התובע ברוטו על סך 93,453 ₪, מזה 73,934 ₪ ממשלח יד ו- 19,700 מנכס. בשנת 2008 עמדה הכנסתו הכוללת ברוטו של התובע על 156,628 ₪, מזה 84,628 ₪ ממשלח יד ו- 72,000 ₪ הכנסה משכר דירה. בשנת 2009 עמדה הכנסתו הכוללת ברוטו של התובע על 166,356 ₪, מזה 76,356 ₪ ממשלח יד ו-90,000 ₪ הכנסה משכר דירה.

     

    התובע לא צירף נתוני שכר לשנים שלאחר 2009, ובנסיבות אלה סביר להניח שהכנסתו בשנים אלה לא ירדה.

     

    בנסיבות אלה, סבורני כי בסיס השכר הנטען על ידי התובע בתחשיבו, בסך 11,250 ₪, סביר, ואף פועל לטובתו של הנתבע.

     

    אשר לנכות התפקודית

22. בעניין זה סבורני כי יש להבחין בין עיסוקו של התובע כעורך דין, שסביר להניח שלנוכח אופי עיסוק זה, הכרוך בקריאה רבה, שלנכות הרפואית תהיה השפעה תפקודית משמעותית; זאת להבדיל מעיסוקו של התובע בתחום הנדל"ן, הכולל השכרת נכסים, שההשלכה התפקודית של הפגיעה בראייתו תהיה נמוכה יותר.

     

    זאת ועוד. יש להביא בחשבון בקביעת הנכות התפקודית, כי מנתוני השכר של התובע עולה, שלא היתה ירידה בהכנסותיו בשנת האירוע ולאחריה, דבר שיכול להעיד על השפעה תפקודית נמוכה של הנכות הרפואית שנגרמה לו.

     

    לנוכח האמור, בהתחשב במכלול הדברים, סבורני כי בנסיבות המקרה, סביר להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 15%. בהתאם לכך, יש לפסוק לתובע בגין גריעה מכושר השתכרות לעתיד סך של 304,000 ₪ במעוגל, לפי בסיס שכר של 11,250 ₪, לפי נכות תפקודית בשיעור 15% ומקדם היוון מתאים עד גיל 67.

     

23. התובע עוסק עצמאי ובסיס השכר שנקבע לו משקף את הכנסתו שממנה היה אמור לבצע הפרשות סוציאליות; מכאן, שהפסדי הפנסיה גלומים בחישוב הגריעה מכושר ההשתכרות ואין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין הפסד זכויות פנסיה.

     

24. אשר לעבר: כאמור, מדו"חות המס עולה כי לא היתה פגיעה בהכנסותיו של התובע בעקבות התאונה; בנסיבות אלה, משלא הוכח הפסד השתכרות בעבר, אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

     

    כאב וסבל

25. בנסיבות העניין, בשים לב לחומרת פגיעתו של התובע והנכות שנותרה לו בעקבותיה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין כאב וסבל סך של 150,000 ₪.

     

    הוצאות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד

26. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו של התובע ולדלות הראיות שהובאו על ידו בעניין זה, סבורני כי סביר לפסוק לו בגין הוצאות ועזרת זולת לעבר ולעתיד סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪.

     

    פיצויים עונשיים

27. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים עונשיים. בנסיבות העניין, סבורני כי אין מקום להיעתר לכך, וזאת לנוכח הפסיקה שלפיה פיצויים עונשיים ייפסקו במקרים חריגים ביותר של התנהגות חמורה במיוחד וזדונית שכוללת פגיעה קשה בזכויות חוקתיות. השוו: ע"א 140/00 עיזבון המנוח אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח' פד"י נח(4), 4868; ע"א 9656/03 עיזבון המנוחה מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר ואח'; ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' מזרחי.

     

    הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה, לנוכח האשם התורם שהוטל על התובע.

     

    סוף דבר

28. לנוכח כל האמור, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

    א. גריעה מכושר השתכרות 304,000 ₪

    ב. נזק לא ממוני150,000 ₪

    ג. הוצאות ועזרת הזולת30,000 ₪

    484,000 ₪

    -

    בניכוי אשם תורם-1/3(161,300) ₪

    322,700 ₪

     

    לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.