עמותת המכון לחקר הקבלה ואח' נ' גלעדי

1.זוהי תביעה כספית ע"ס 311,065 ₪ שהוגשה בעילה חוזית ולשון הרע ע"י התובעות, שהן עמותה לחקר הקבלה המפעילה את מרכז הקבלה, והוצאת מרכז ללימוד קבלה שמנהלת את המערך השוטף של המרכז לקבלה ומפעילה את חנויות המרכז ופעילויות נוספות.

בין הצדדים מתנהל הליך נוסף בתיק אזרחי 36339-02-12 (המתנהל בפני המותב החתום על פס"ד זה), בו הגישה הנתבעת כאן, תביעה כספית נגד התובעים כאן ו-8 נתבעים נוספים על סך 1,800,000 ₪, בטענה שכספי התרומה שהעמידה לתובעות בשנת 1998, הוצאו ממנה שלא כדין והיא זכאית להשבתם ביחד עם סכומי נזק נוספים.

התביעה דנן, הוגשה בתחילה כתביעה שכנגד (יחד עם תובעות שכנגד נוספת, שאינה צד להליך דנן) אך לאור התנגדות הנתבעת כאן (התובעת שם), ביהמ"ש בהחלטתו מיום 10.2.2014 הורה על מחיקת התובעות כתובעות שכנגד באותו הליך ולכן הוגשה התביעה דנן כתביעה נפרדת.

תמצית טענות התובעות:

2. הנתבעת החלה להשתתף כתלמידה בשיעורי המרכז לקבלה (להלן: "המרכז") בשנות ה-90 ובמשך השנים הפכה לחברה מן המניין. היא הועסקה במרכז כעובדת משנת 1998 עד שנת 2007 ובמשך השנים התגוררה במרכז בסבסוד מלא. היא הפכה לבת משפחה של חברי המרכז וגם לאחר סיום העסקתה במרכז בשנת 2007 המשיכה להיות פעילה בו עד חודש ספטמבר 2011. בעת שהחלה להיות חברה בסניף המרכז בת"א, הייתה בת 37, סיפרה שהיא בודדה ללא משפחה, ולאחר 5 שנים ביקשה לתרום למרכז שהיה מרכז חייה. כאשר ביקשה הנתבעת, לפני כ-15 שנה לתרום את תרומתה, באמצעות מורה במרכז, הוא ניסה לשכנעה שלא לתרום את כספה מחשש שתפגע, אך היא עמדה על מתן התרומה, טענה שהוא אמצעי חשוב להפצת תורת הקבלה והוסיפה, שבידיה מקורות כספיים, שאין לה בן זוג וילדים והתרומה תגרום לה להרגיש שהיא הועילה לעולם. התעקשות הנתבעת למרות סירוב נציג המרכז והתעקשותה שהתרומה לא תפגע בה הביאו לכך שבחודש אוגוסט 1998 תרמה הנתבעת למרכז 184,000 ₪.

3. בסמוך למועד סיום העסקת הנתבעת בשנת 2008, חתמו הצדדים על הסכם סיום פעילותה במרכז, בו הודגש, שהפסקת פעילותה נעשתה בהסכמה משותפת ושהנתבעת קיבלה את כל המגיע לה מהמרכז, וכן כי קיבלה 34,465.90 ₪ להם הייתה זכאית ועוד 50,000 ₪ כהטבה עבור פעילותה במרכז ולפנים משורת הדין. בהסכם אישרה הנתבעת שאין לה ושלא יהיו לה כל תביעות כנגד המרכז או כל גוף קשור אליו, וההסכם מהווה תמורה נאותה לסילוק כל הנובע מפעילותה במרכז וסיום העסקתה. (להלן: "ההסכם").

לאחר סיום עבודה המשיכה הנתבעת להיות פעילה במרכז עד חודש ספטמבר 2011. למרות זאת, בחודש דצמבר 2012 הגישה את תביעתה בתיק 36339-02-12, תוך הפרת ההסכם עליו חתמה, וטענה שהתרומה שהועידה למרכז לפני כ -15 שנה הוצאה ממנה במרמה ובגזל.

התביעה שהגישה עמדה בתחילה על 8,000,000 ₪ ולאחר מכן הופחתה ל1,800,000 ₪.

4. טוענות התובעות שבמסגרת ההסכם, ויתרה הנתבעת על כל דרישה כנגד המרכז ומי מטעמו והתחייבה, שככל שלא תפעל בהתאם להסכם, תבוטל ההסכמה והסכום שניתן לה יחשב כהלוואה שיהא עליה להשיבו עם דרישתו הראשונה של המרכז. המרכז התריע בפני הנתבעת על הפרת ההסכם – אך היא לא השיבה על כך.

בחודש פברואר 2012 הגישה הנתבעת תביעה נגד המרכז ונושאי תפקידים בו בת.א. 36339-02-12.

טוענות התובעות, כי הנתבעת הוציאה דיבתן רעה מתוך כוונה להפעיל עליהם לחץ פסול. הנתבעת הגישה ביום 1.2.12 תלונת שווא למשטרה כנגד המרכז על קבלת דבר במרמה – תלונה שהוגשה 15 שנה לאחר התרומה וטענה למרמה וגזל, מה שמהווה פרסום לשון ורע באופן חמור וקיצוני ועלול לפגוע בשמו הטוב של המרכז, לפגוע בעיסוקו ולשימו לבוז, שנאה ולעג. תלונתה הוגשה כאשר הנתבעת ידעה שהיא מבוססת על תשתית עובדתית כוזבת. טוענות התובעות, שהגשת תלונת כוזבת למשטרה אינה חוסה בצל הגנת החוק כיוון שהנתבעת לא האמינה בתלונתה. הנתבעת פרסמה את תוכן תלונתה בכלי התקשורת והתלונה נסגרה על ידי המשטרה מחוסר ראיות.

5. התובעות טוענות לפרסום כוזב באתר האינטרנט של מעריב ע"י הנתבעת שפנתה לכלי תקשורת כדי לעורר הדים לעלילת השווא. ביום 21.2.12 פורסמה כתבה באתר האינטרנט של מעריב לפיו אמרה הנתבעת "הם אמרו לי שאדם צריך לקחת את מה שהוא צריך ולתת את מה שהוא יכול... שהתרומה צריכה להיות כואבת... לטענתה ברגע שנגמר לה הכסף לתרום היא נשלחה לדרכה בידיים ריקות....זה לא קורה פתאום , הכל הדרגתי וקורה לאט מאוד , אתה עובר תהליכים של שכנוע עד שאתה מאמין במאת אחוזים לכל מה שיוצא להם מהפה, בסוף אתה מבין ששיקרו לך , היא אומרת, הם עושים שימוש לרעה בשם הקבלה ופועלים לתועלתם העצמית".

התובעות עותרות לחייב את הנתבעת להשיב להן סך 84,465.9 ₪, בגין הפרת ההסכם נכון ליום הגשת התביעה , ו- 200,000 ₪ בגין 2 הפרסומים של לשון הרע.