ו.ס. נ' מדינת ישראל

לפני תביעת נזיקין הסבה סביב מעצרו של התובע מיום 8/10/2012. התביעה עוסקת בטענה למעצר שלא כדין ולמעשי תקיפה שבוצעו על ידי השוטרים הן בעת המעצר והן בתחנת המשטרה.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי ביום 8/10/2012, לפנות בוקר, הוא וחברו – מר י.פ. (להלן: פ' ) - נעצרו ברחוב ע"י שוטרים ללא כל סיבה מוצדקת ותוך שימוש באלימות מיותרת הובאו לתחנת המשטרה בזבולון. בתחנה תקפו השוטרים את התובע אינספור פעמים, כבלו אותו באזיקים, סטרו לו ובעטו בו בכל חלקי גופו. התובע נאזק בידיו ורגליו ובשלב מסוים כבלו אותו גם לספסל שהיה בחדר החקירות. השוטרים המשיכו לבעוט בו, להרביץ ולהטיח את ראשו בקיר ללא כל הצדקה. אזיקי הרגליים הוסרו ממנו רק בשעות הצהריים של יום המחרת ולאחר שרגלו התנפחה והוא נזקק לטיפול רפואי במרכז הרפואי רמב"ם. התובע שוחרר מתחנת המשטרה רק ביום 8/10/2012 בשעות אחה"צ. אציין כי בכתב התביעה נרשם תאריך האירוע כ 7/10/2012 ואולם עפ"י חומר הראיות וכן בסיכומים מטעם התובע נכתב התאריך 8/10/2012 כך שהלכה למעשה אין מחלוקת כי האירוע הנטען התרחש ביום 8/10/2012. ביום המחרת הגיש התובע תלונה במחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש ).

    

    

   התובע טען בכתב תביעתו כי המשטרה התרשלה בגיוס אנשיה, בהכשרתם ובפיקוח עליהם. כן התרשלה במילוי תפקידה ובהפעלת כוח בלתי סביר כנגד התובע. הנתבעת לטענתו אף הפרה חובות חקוקות הקבועות בסעיפים 380, 381 ו 382 לחוק העונשין. בנוסף נטען כי התובע הותקף ע"י שוטרים ולכן בוצעה כלפיו עוולות של תקיפה וכליאת שווא. לנתבעת לא קמה שום הגנה מן ההגנות המנויות בסעיף 27 לפקודת הנזיקין.

    

   לנוכח האמור התבקש בית המשפט לפצות את התובע בגין נזקיו בראשי נזק שונים בתוספת פיצויים עונשיים בסך של 100,000 ₪.

    

2. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי ביום 8/10/2012 בשעה 3:37 לפנות בוקר, התקבל דיווח במשטרה לפיו מתרחש אירוע פריצה תוך ניפוץ שמשת חלון בחנות "בייבי ספורט" באזור מרכז רסקו בקריית מוצקין (להלן: מקום האירוע ). שוטרי סיור שהגיעו למקום האירוע החלו לבצע סריקות באזור והבחינו בתובע ובחברו וחשדם התעורר. הם פנו אליהם וביקשו מהם להזדהות אולם התובע השתולל, קילל ותקף את השוטרים. לפיכך נאלצו השוטרים להפעיל נגדו כוח סביר. התובע היה אותה עת בגילופין ונדף ממנו ריח חזק של אלכוהול. הוא השתולל במקום האירוע וכן בניידת ובתחנת המשטרה : הטיח ראשו בקירות, בארונות, ברצפה, הרים ספסלים וכיסאות והשליך אותם. נגד התובע נפתח תיק חקירה בגין חשד להתפרצות ותקיפת שוטרים אשר נסגר מחוסר ראיות. התובע אכן הגיש תלונה במח"ש אולם התיק נסגר והתובע הגיש בגין כך ערר ליועץ המשפט לממשלה.

    

   הנתבעת טענה כי היא לא התרשלה במאומה ולא הפרה כל חובה חקוקה כלפי התובע. הנתבעת פעלה כדין במסגרת סמכויותיה וחובותיה וחלה עליה ההגנה הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים ). עוד נטען כי לתובע אשם תורם בשיעור 100%.