1.התובעת, הגב' רות בלוך, היא אישה מבוגרת החיה בגפה, ללא ילדים או משפחה.
2.בשנת 2013 התקשרה התובעת בהסכם שכירות מוגנת עם מר ירון משריקי (הנתבע 1) שהציג עצמו כבעלים של דירת חדר ברחוב שפרעם בירושלים וכך גם העיד מרשם המקרקעין. הוסכם על תשלום דמי מפתח בסך 144,000 ₪. כמו-כן הוסכם שהתובעת תשקיע מכספה בשיפוץ הדירה.
3.התובעת טוענת ששילמה את הסכום האמור בשיקים לפקודת הגב' מלכה קורין סיקסיק (הנתבעת 2), בת זוגו של ירון משריקי.
4.ההסכם נחתם במשרדו של עו"ד יהונתן כהן (הנתבע 3) ושני הצדדים להסכם שילמו את שכרו של עו"ד כהן בחלקים שווים.
(התובעת תיקרא להלן: "הגב' בלוך"; הנתבע 1 ייקרא להלן: "ירון"; הנתבעת 2 תיקרא להלן: "מלכה"; עו"ד יהונתן כהן ייקרא להלן: "עו"ד כהן").
5.לימים התברר לגב' בלוך שהדירה עמדה בלב סכסוך יורשים בין ירון לאחיו. מסתבר שהדירה נרשמה על שמו של ירון לאחר שקיבל אותה במתנה מאביו, לכאורה. אֵחַיו של ירון פנו לבית המשפט לענייני משפחה וטענו שם שעסקת המתנה בין האב לירון נעשתה שלא כדין ויש להורות על ביטולה ועל ביטול הרישום של ירון כבעלים של המקרקעין.
בית משפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האחים והכריע שעסקת המתנה בטלה ויש לבטל ולתקן את מרשם המקרקעין בהתאם כך שהמקרקעין יירשמו על שם היורשים כפי חלקם (פסק הדין ניתן ביום 7.8.13).
בתוך כך הורה בית המשפט לענייני משפחה לירון "להסיר את המשכנתא וכן כל שיעבוד, עיקול, חוב או זכות מכל מין וסוג שהוא, אשר הוענקו בכל דרך לצד ג' בהתייחס לזכויות בנכס".
6.על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובסופו של דבר הוחלט שהדירה תימכר והיורשים יתחלקו בכספי התמורה.
7.בתוך כך סוכם עם הגב' בלוך שהיא תפנה את הדירה בתוך 90 יום מיום שהדירה תימכר. שאלת הזכויות החוזיות והכספיות של הגב' בלוך לא נידונו באותו הליך.
8.במהלך החודשים אוגוסט-נובמבר 2020 פינתה הגב' בלוך את הדירה וכעת היא תובעת השבה של דמי המפתח ששילמה ושל סכומים נוספים שהשקיעה לטענתה בשיפוץ הדירה.
9.התביעה נגד ירון ומלכה נמחקה בהיעדר המצאה. ככל הנראה השניים יצאו את הארץ והגב' בלוך לא הצליחה לאתר אותם ולהמציא להם את כתב התביעה.
נותרה על כנה התביעה נגד עו"ד כהן.
10עו"ד כהן ייצג את ירון בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה. אין מחלוקת שהסכם השכירות המוגנת נחתם במשרדו של עו"ד כהן אחרי שניתן כבר פסק הדין בבית משפט לענייני משפחה, אך בטרם הוכרע הערעור על פסק הדין.
11.הגב' בלוך טוענת שעו"ד כהן הפר את חובת הנאמנות שלו כלפיה כשהגיש לה את ההסכם לחתימה מבלי ליידע אותה על אודות הסכסוך בנוגע לזכויות בדירה וכן שבית משפט לענייני משפחה קבע שירון אינו הבעלים היחיד של הדירה ולמעשה לא יכול להעניק זכויות בדירה לצד ג' כלשהו.
12.הגב' בלוך מדגישה את העובדה שהיא שילמה מחצית משכרו של עו"ד כהן כך שיש לראות בה לקוחה של עו"ד כהן שייצג את שני הצדדים להסכם וחב חובת נאמנות כלפי שניהם.
13.עו"ד כהן טען להגנתו שהוא הזהיר את ירון בנוגע ליכולתו להשכיר את הדירה לאור פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אך הדגיש את העובדה שבעת שנחתם ההסכם היה תלוי ועומד ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.
14.עוד טוען להגנתו עו"ד כהן שכשירון פנה אליו בבקשה לנסח חוזה למעשה כבר היה קיים הסכם בין ירון לגב' בלוך, מרבית הפרטים כבר סוכמו, ועזרתו נתבקשה רק לצורך כמה עניינים נקודתיים שהיו שנויים במחלוקת (שיפוצים בדירה ומועד מסירת החזקה בדירה לגב' בלוך), ולא לגבי עצם השכירות.
כמו-כן עו"ד כהן טוען שהגב' בלוך הייתה מיוצגת ע"י עו"ד שרשבסקי (המייצג אותה גם בהליך זה הנדון בפני) שאף היה נוכח המעמד חתימת ההסכם (אין על כך מחלוקת). בנסיבות אלה, טוען עו"ד כהן, על הגב' בלוך להפנות טענותיה כלפי עו"ד שרשבסקי.
זו, בקצרה, יריעת המחלוקת שלפני.
דיון והכרעה
1.השאלה הדורשת הכרעה היא האם חב עו"ד כהן חובת נאמנות כלפי הגב' בלוך וככל שכן האם הפר עו"ד כהן חובה זו. אומר כבר עתה שמצאתי שיש להשיב על שתי שאלות אלו בחיוב, כפי שארחיב ואבהיר בהמשך.
2.בנסיבות אלו נשאלת השאלה מה המשמעות המעשית של הפרה זו, ובפרט האם לאור הפרת חובת הנאמנות יש לחייב את עו"ד כהן להשיב לגב' בלוך את הכספים שהשקיעה בעסקת הדיירות המוגנת שהתקשרה בה עם ירון.
חובת הנאמנות של עו"ד כהן כלפי הגב' בלוך
1.חובת הנאמנות של עו"ד כלפי לקוח מעוגנת בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 הקובע:
"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שלוחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".
2.באופן דומה נקבע גם בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986 כך:
"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט".
3.בנסיבות אלה ביקשה הגב' בלוך שאקבע שהיא הייתה לקוחה של עו"ד כהן בעת שנחתם ההסכם ושעו"ד כהן ייצג אותה ואת ירון גם יחד. הראיה לכך היא שהגב' בלוך שילמה מחצית משכר הטרחה שגבה עו"ד כהן עבור עריכת ההסכם.
4.הפסיקה מנתה שורת אינדיקציות לקיומם של יחסי עו"ד לקוח. אין מדובר ברשימה סגורה אך נקבע כי יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה ולבדוק, למשל, האם השירות שטוען הלקוח שקיבל מעורך הדין הוא שירות מקצועי שדרכם של עורכי דין לתת ללקוחות? האם הפעולות שנעשו עבור הלקוח הן פעולות שנעשו בהקשר המשפטי? האם פנה הלקוח אל עורך הדין בבקשה שייצגו? האם עורך הדין קיבל על עצמו את הייצוג בפועל? האם ניתן לטובת עורך הדין ייפוי כוח? האם שולם שכר טרחה עבור הטיפול המשפטי? האם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פירט לעורך הדין את דרישותיו? (ר' למשל: ע"א 2625/02 סילביו דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004); בר"ש 2180/13שי רוטנשטרייך נ' הועד המחוזי של לשכת עו"ד בת"א (26.6.13); עא 86/37 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן פ"ד מד(4) 446).
5.בענייננו אין ספק שהגב' בלוך אמנם שילמה מחצית משכרו של עו"ד כהן, ואף ניתן לקבוע בבירור שמדובר בשירות משפטי שעורכי דין נוהגים לתת ללקוחות (עריכת הסכם), ושהפעולה שנעשתה עבור הגב' בלוך היא במישור המשפטי.
לצד זאת הקביעה שהגב' בלוך הייתה לקוחה של עו"ד כהן בעת עריכת ההסכם מעוררת קשיים:
6.מוסכם על שני הצדדים שביום 3.10.13 נחתם הסכם שכירות במשרדו של עו"ד כהן, זאת לאחר שנחתמו כבר כמה נוסחים של "זכרון דברים" בין ירון לגב' בלוך שעו"ד כהן לא היה מעורב בעריכתם. בעת שנחתם ההסכם ביום 3.10.13 הגב' בלוך לא הייתה מיוצגת והיא וירון הגיעו למשרדו של עו"ד כהן לבדם וללא נוכחות של עו"ד נוסף.
7.אין מחלוקת שבחודש נובמבר 2013 ביקש ירון מעו"ד כהן להכין נוסח מתוקן להסכם בשל חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים. הגב' בלוך טוענת שביום 28.11.13 נפגשו שוב הצדדים במשרדו של עו"ד כהן לצורך חתימה על ההסכם בנוסחו המתוקן, ונדמה שאין על כך מחלוקת.
8.למעמד חתימת הנוסח המתוקן של ההסכם הוזמן גם עו"ד שרשבסקי מטעמה של הגב' בלוך. הגב' בלוך טוענת שהיא ביקשה את נוכחותו של עו"ד שרשבסקי מכיוון שהרגישה שהיא בעמדת נחיתות (ובלשונה של הגב' בלוך: "הרגשתי שמרמים אותי כל הזמן והבאתי את שרשבסקי" עמ' 11, ש' 11).
9.אני מוצאת שהעובדה שהגב' בלוך הזמינה את עו"ד שרשבסקי מחלישה את האינדיקציות לקיומם של יחסי עו"ד-לקוח בין עו"ד כהן לגב' בלוך. אדרבא, נראה שהגב' בלוך לא ראתה עצמה מיוצגת ע"י עו"ד כהן, גם לא בהסכם הראשון, וחששה שהאינטרסים שלה לא זוכים להגנה ראויה במסגרת ההסכם ולכן ביקשה את עזרתו של עו"ד שרשבסקי שיסייע לה.
10.על כן אני קובעת שלא התקיימו יחסי עו"ד-לקוח בין הגב' בלוך לעו"ד כהן.
11.למרות זאת אני קובעת שעו"ד כהן חב חובת נאמנות וחובת הגינות כלפי הגב' בלוך וגם כלפי עו"ד שרשבסקי, חברו למקצוע, וכן אני קובעת שעו"ד כהן הפר חובות אלה.
12.בע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן, פ''ד נו(5) 365 (אליו הפנתה הגב' בלוך) נדון עניין דומה. גם שם, כמו כאן, היה לעורך הדין מידע משמעותי לגבי העסקה ועורך הדין לא גילה אותו. גם שם, כמו כאן, נשאלה השאלה האם יש לראות ביחסים שבין עורך הדין (עו"ד ערד) ללקוח (מר אבן) יחסי עורך דין-לקוח. בעניין ערד הגיע בית המשפט למסקנה העובדתית ששררו בין הצדדים יחסי עורך דין לקוח ושעו"ד ערד הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הלקוח. אלא שבית המשפט מצא לנכון להדגיש שהיה מגיע לאותה התוצאה גם אלמלא התקיימו יחסי עו"ד-לקוח בין הצדדים, ובלשונו של כב' השופט לוי: "לאותה מסקנה בדבר אחריותו של עורך-דין ערד הייתי מגיע גם לו הנחתי שבינו לז'אק לא שררו יחסי עורך-דין-לקוח. הכלל בעניין זה הוא כי בנסיבות מסוימות יכול שתקום חובת זהירות של עורך-דין כלפי צד שלישי גם אם הוא אינו לקוחו (ראו:ע"א 751/89מוסהפור נ' שוחט [16], בעמ' 535;ע"א 4612/95הנ"ל [8], בעמ' 786;ע"א 1170/91בכור נ' יחיאל [17]), והדברים יפים במיוחד באותו מקרה שבו ברור לעורך-הדין כי הצד השלישי שם בו את מבטחו".
13.ראוי לציין שהפסיקה הדגישה בעיקר את חובת הנאמנות של עו"ד כלפי צד לא מיוצג, שאז ברור עוד יותר שהצד שאינו מיוצג סומך על עורך הדין ואין לו עוד על מי שיסמוך. אך אין מדובר בחובה מצומצמת המוגבלת לנאמנות כלפי לקוח או צד ג' שאינו מיוצג בלבד. אדרבא, בתי המשפט עמדו על כך שעל עו"ד מוטלת חובת נאמנות רחבה כלפי הציבור כולו, וכדברי כב' השופט ריבלין בע"א 2625/02 סילביו נחום, עו"ד נ' רחל דורנבאום ואח', פ"ד נח(3) 385, 409ו-410א(2004): "חובת הזהירות הוחלה על עורך-הדין לא רק ביחסים שבינו לבין לקוחו, כי אם גם ביחסיו עם צד שלישי. במקרה זה האחרון היחסים המיוחדים בין הניזוק לעורך-הדין והסתמכותו של הראשון על דברי האחרון מבוססים לא על חוזה בינם – חוזה אשר אינו בנמצא – כי אם על אופיו המיוחד של המקצוע המשפטי ועל חובות ההגינות שבהן חב עורך-הדין לציבור כולו...".
14.כלפי מי שאינו לקוחו הוכרה זה מכבר בפסיקה, המסמנת מגמות של הגברת האחריות המוטלת על עורך הדין והרחבתה... העובדה כי הקונים היו מיוצגים - אין בה כדי לשלול את חובת המבקש כלפיהם".
הפרת חובת הנאמנות והזהירות על-ידי עו"ד כהן
15.בהסכם שערך עו"ד כהן הוצהר במפורש שירון הוא הבעלים הרשום של המקרקעין וזאת למרות שכביום 7.8.13, כחודשיים לפני שנחתם ההסכם הראשון במשרדו של עו"ד כהן, כבר ניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שקבע שרישום המקרקעין על שמו של ירון בחטא יסודו ויש לתקן את הרישום.
16.עו"ד כהן נאחז בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, שבעת שנחתמו שני ההסכמים (בנוסח הראשון ובנוסח המתוקן) אכן היה ירון הבעלים הרשום של המקרקעין ולא הייתה בכך שום הטעיה. רק בשנת 2020 תוקן הרישום והמקרקעין נרשמו על שם היורשים. אמנם אין מחלוקת שבית המשפט לענייני משפחה קבע שיש לתקן את הרישום אך עו"ד כהן טוען ומדגיש בהקשר זה שבעת שנחתמו ההסכמים במשרדו היה תלוי ועומד ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.
17.עוד מדגיש עו"ד כהן שההסכמים שערך והגיש לצדדים לחתימה לא היו אלא חזרה על דברים שכבר סיכמו ביניהם הצדדים בעבר ולא היה בהם כמעט חידוש או שינוי ביחס ל"זכרון דברים" שחתמו בעבר, בעיקר לא בכל הנוגע לעצם השכירות. השינויים שהוכנסו בחוזים שהכין נגעו למועד הכניסה לדירה וחובות שונות המוטלות על הצדדים במסגרת השכירות, אך את עצם קיום השכירות סיכמו ביניהם הצדדים עוד לפני שהגיעו אליו.
אני סבורה שטענותיו של עו"ד כהן לא רק שלא מספקות לו הגנה אלא שהן בבחינת היתממות המוסיפה חטא על פשע.
18.אשר למרשם המקרקעין – כאמור, כחודשיים לפני שנחתם ההסכם הראשון כבר נקבע שיש לתקן את הרישום ובנסיבות אלה ברור שהמרשם לא שיקף נאמנה את המצב העובדתי והמשפטי. העובדה שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לא קוּיים בוודאי לא יכולה לשמש מחסה והגנה טובה. עו"ד כהן הוא שייצג את ירון בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה כך שידע היטב שהמרשם לא רק שלא משקף את המציאות נאמנה, אלא שהוא אף מטעה. עו"ד כהן שהיה מודע לכך היטב אף מצא לנכון להזהיר את ירון, הלקוח שלו, מפני העסקה עם הגב' בלוך בנסיבות אלה (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה) אך בה בעת הסתיר את המידע המהותי הזה מהגב' בלוך עצמה למרות שהיה ברור לעו"ד כהן שהדבר בעייתי והגב' בלוך עלולה למצוא עצמה בעין סערה משפטית שלא בטובתה.
19.בתצהיר ובסיכומים טען והדגיש עו"ד כהן שהוא הבהיר לעו"ד שרשבסקי שישנן הערות אזהרה על הדירה והפנה את עו"ד שרשבסקי לנסח הטאבו ודאג שיעיין בו. יש לציין שהצדדים עוררו מחלוקת בנקודה זו והגב' בלוך הכחישה שניתן לה או לעו"ד שרשבסקי לעיין בנסח הרישום, אך אני מוצאת שאין צורך להכריע במחלוקת עובדתית זו. בין אם עו"ד כהן הציג בפני עו"ד שרשבסקי את נסח הרישום ובין אם לאו, היה על עו"ד שרשבסקי לעיין בנסח הרישום בעצמו וזאת כחלק מחובת הנאמנות שלו כלפי הגב' בלוך אותה ייצג.
20.בכל הקשור להפרת חובת הנאמנות של עו"ד כהן, יש לציין שההפניה הזו לנסח הטאבו הייתה רק לקראת חתימת ההסכם המתוקן ואין מחלוקת שעו"ד כהן לא הפנה את הגב' בלוך לעיין בנסח ולא חשף בפניה מידע בעייתי כלשהו בקשר לדירה או לעסקה בטרם נחתם ההסכם הראשון.
21.אך מעבר לכך עצם ההפניה לנסח הרישום היא בעייתית כשלעצמה שכן היה ברור וידוע לעו"ד כהן שהנסח מציג מידע חלקי בלבד וכי הוא לא משקף את ההליכים והמחלוקות הסובבים את הדירה ולא מגלה את הסיכון האמיתי שהגב' בלוך לוקחת על עצמה – שלא במודע – כשהיא נכנסת לעסקה הזו עם ירון. יודגש כי בנסח הטאבו עצמו לא היתה כל אינדיקציה לסכסוך המשפחתי וירון היה הבעלים היחיד של הנכס.
22.אשר לטענה בנוגע לערעור שהיה תלוי ועומד בעת שנחתמו ההסכמים במשרדו של עו"ד כהן – ראשית טענה זו לא מדוייקת מבחינה עובדתית שכן ההסכם הראשון נחתם ביום 3.10.13 והערעור הוגש רק ביום 20.3.13. ראוי להזכיר שעו"ד כהן הוא שהגיש את הערעור בשמו של ירון. אך מעבר לכך זה בדיוק המידע שהיה על עו"ד כהן לגלות לגב' בלוך ולאפשר לה להחליט האם נכון לה להסתכן ולסכן כך את כספה בעסקה כזו אם לאו.
23.לסיום אתייחס לטענה בנוגע למהות ההסכם כאשר עו"ד כהן טוען, כאמור, שההסכם שערך היה בעל אופי "טכני" בלבד ולא מהותי. בנסיבות אלה טוען עו"ד כהן שלא הייתה לו כל חובה להבהיר את מעמדו של ירון בדירה והוא נדרש רק לנסח את ההסכמות שהגיעו אליהן הצדדים בלעדיו לכדי הסכם. עו"ד כהן מדגיש שהגב' בלוך לא שאלה שום שאלה בנוגע לזכותו של ירון בדירה או בנוגע ליכולתו להשכיר לה את הדירה וכל הדין ודברים היה רק סביב עניינים אחרים הקשורים לתוכן השכירות ולא לעצם קיומה. אני דוחה את הטענה. עו"ד איננו "קצרן" ולא "חותמת גומי". בכל פעולותיו המשפטיות שעושה עו"ד עבור לקוחותיו ועבור צדדים שלישיים הוא חב חובת זהירות וחובת נאמנות. מטבע הדברים הגב' בלוך לא הייתה מודעת כלל לבעייתיות ולסיכון שבעסקה ולכן גם לא שאלה על כך. בנסיבות אלה גם ברור שהגב' בלוך ביקשה את עזרתו של עו"ד שרשבסקי לצורך תוכן השכירות ולא העלתה בדעתה שעצם השכירות מעמיד אותה בסכנה. הדבר רק מעיד על כך שהגב' בלוך סמכה על עו"ד כהן ושמה בו מבטחה, מה שמגביר את חובת הזהירות והנאמנות של עו"ד כהן כלפיה.
24.אני קובעת שעו"ד כהן לא התנהג כעו"ד סביר בנסיבות העניין, שהפר את חובת הזהירות, ההגינות והנאמנות שלו כלפי הגב' בלוך ואף כלפי עו"ד שרשבסקי, חברו למקצוע, והטעה את הגב' בלוך בקשר לפרטים הנכונים של העסקה בה התקשרה בחסותו. דווקא העובדה – שהייתה ידועה לעו"ד כהן – שמרשם המקרקעין לא גילה את המצב לאשורו, הטילה על עו"ד כהן חובה מוגברת לגלות לגב' בלוך ולעו"ד שרשבסקי את הדברים כהווייתם ולוודא שלא יוטעו.
25.בשולי הדברים אתייחס לטענתו של עו"ד כהן הטוען שבנסיבות העניין היה על הגב' בלוך להעיד את עו"ד שרשבסקי (שהיה צריך לשם כך להתפטר מהייצוג שלה בהליך דנן ולהגיש תצהיר מטעמו) שיעיד על מה שאמר או לא אמר לו עו"ד כהן. אני דוחה את הטענה ומבהירה שהמסקנה בנוגע להטעיה שהטעה עו"ד כהן את הגב' בלוך לא מבוססת על טענותיה של הגב' בלוך או של עו"ד שרשבסקי אלא היא מבוססת על טענותיו של עו"ד כהן בעצמו.
אשם תורם? .
26.עו"ד כהן טוען כי היה על עו"ד שרשבסקי לבדוק את מצב הזכויות בנכס, אך טענה זו אין בה כדי לסייע בידו. אכן עו"ד שרשבסקי שהיה נוכח במעמד החתימה הניח כי אין בעיית זכויות, אך גם אילו היה בודק את הנסח במרשם המקרקעין לא היה עומד על בעיית הזכויות, שכן להליך המשפטי לא היה זכר והצדדים להליך לא מילאו גם אחר החלטת בית המשפט לענייני משפחה ולא תיקנו את רישום הזכויות אף לאחר פסק הדין.
27.מצאתי גם קשר סיבתי ברור ומובהק בין חוסר ההגינות של עו"ד כהן לבין הנזק שנגרם לגב' בלוך בסופו של דבר כשנאלצה להתפנות מהדירה אותה שכרה ונותרה ללא קורת גג וגם בלי הכסף שהשקיעה בעסקה. לסיכון הזה ממש היה מודע עו"ד כהן בטרם נחתם ההסכם ואף הזהיר את ירון מפניו והוא עצמו צפה אותו כסיכון אפשרי הנובע מהעסקה בנסיבות המסוימות בהן היא נכרתה. הסיכון שצפה עו"ד כהן התממש. בנסיבות אלה יש לומר שהגב' בלוך התקשרה בעסקה עקב הטעיה שהטעה אותה עו"ד כהן בכך שלא גילה לה עובדות שהיה עליו לגלותן.
29.עו"ד כהן הוא הגורם שהיה בידו כל המידע הנוגע למצבה המשפטי של הדירה, הוא בוודאי אחד הגורמים שהיה יכול להביא את פסק הדין לידיעת מרשם המקרקעין, והוא מי שנמנע מלספר לגב' בלוך על ההליכים המשפטיים הקשורים בדירה. מכאן שהתנהגותו היא שתרמה באופן מלא לנזק שנגרם לגב' בלוך ולא הייתה כל דרך שעו"ד שרשבסקי ידע על המחלוקת בנוגע לבעלות בדירה.
שיעור הנזק
33.הגב' בלוך תובעת פיצוי בסך 395,000 ₪, מתוכם 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני והיתר הם למעשה הכספים שהשקיעה בעסקה (דמי המפתח והוצאות שהוציאה על שיפוץ הדירה).
34.אין מחלוקת שדמי המפתח הועמדו מראש על סך של 144,000 ₪ ואין מחלוקת שהגב' בלוך שילמה לירון (או למלכה) סכום זה. הגב' בלוך טוענת שבנוסף לכך השקיעה 46,000 ₪ נוספים. בכתב התביעה טענה הגב' בלוך שסכום זה (של 46,000 ₪ הנוספים) נובע מ-36,000 ₪ נוספים שביקש ירון עבור דמי המפתח בהסכם המתוקן מ-28.11.13 ו-10,000 ₪ נוספים אותם השקיעה בשיפוץ הדירה כמתחייב מהסכם השכירות. בסיכומים טענה הגב' בלוך שהיו אלו 46,000 ₪ שהושקעו כולם בשיפוץ הדירה.
35.ניסיתי ליישב את הסתירה בין כתב התביעה לסיכומים של הגב' בלוך, ללא הצלחה של ממש. עיון בהסכם המתוקן מיום 28.11.13 מעיד על בלבול בכל הקשור לגובה דמי המפתח. בסעיף 4 להסכם המתוקן כתוב שדמי המפתח יעמדו על סך של 144,000 ₪, אך בסעיף 5 נכתב שדמי המפתח ישולמו בחלקים כאשר צוין שם ש-10,000 ₪ כבר שולמו; 114,000 ₪ נוספים ישולמו במעמד חתימת חתימת ההסכם ישולמו 10,000 ₪, ו-30,000 ₪ נוספים ישולמו אחרי שהגב' בלוך תשפץ את הדירה. על פניו נראה שכל הסכומים יחד מצטברים לכדי סך של 154,000 ₪ ואין כל התייחסות לעלות השיפוץ.
36.השיפוץ האמור בהסכם כלל צביעה מחדש של הדירה, התקנת פרגולה בכניסה (לא ברור מה גודלה), החלפת מערכת המים והאינסטלציה במידת הצורך. הגב' בלוך הציגה קבלה על תשלומים ששילמה למשפץ בעלות של 16,800 ₪. לא ראיתי אסמכתא או ראיה לשיפוץ בעלות גבוהה יותר.
37.עו"ד כהן הכחיש בכלליות את הסכומים הנטענים על-ידי הגב' בלוך אך לא הכחיש את עצם השיפוץ ויש לציין שנושא זה של שיפוץ הדירה עמד בלב המחלוקת בין הצדדים שבגינה פנו הצדדים אל עו"ד כהן וזה היה למעשה הנושא המרכזי ששונה ונוסח מחדש בהסכמים שערך עו"ד כהן.
38.בנסיבות העניין אני קובעת כעובדה שהגב' בלוך שילמה 144,000 ₪ כדמי מפתח ובנוסף לכך הוציאה מכיסה 16,800 ₪ נוספים עבור שיפוץ הדירה. בסך הכל השקיעה הגב' בלוך 160,800 ₪ בגין עסקת השכירות שהתקשרה בה.
39.עו"ד כהן טוען, ובצדק, שיש לנכות מהסכומים שתובעת הגב' בלוך את ערכה הכספי של התקופה בה השתמשה הגב' בלוך בדירה. אין מחלוקת שתקופה זו עומדת על שבע שנים (מנובמבר 2013 עד נובמבר 2020 אז פינתה הגב' בלוך את חפציה מהדירה. ר' עדותה של הגב' בלוך בעמ' 13, שורה 7 לפרוטוקול).
40.מכיוון שהצדדים לא הביאו ראיה לדמי השימוש הראויים לתקופה זו אני מעריכה זאת על דרך האומדן. בהערכת האומדן התחשבתי באופייה של הדירה (דירת חדר בשטח של 12 מ"ר וללא שירותים צמודים), בכך שמדובר בעסקת דיירות מוגנת בתמורה לדמי מפתח (כלומר שהציפייה הסבירה של הגב' בלוך הייתה להתגורר בדירה עד אחרון ימיה), ובגובה דמי המפתח וההשקעה שהשקיעה הגב' בלוך בדירה כאינדיקציה לשווי השנתי של השימוש בדירה. לאור כל האמור אני קובעת שיש לנכות סך של 66,000 ₪ מהם נהנתה הגב' בלוך בתקופת השימוש בדירה.
נותר נזק בסך 94,800 ₪ בגין ההשקעה שהשקיעה הגב' בלוך וירדו לטמיון.
41.אשר לעוגמת הנפש – הגב' בלוך לא פירטה מספיק את טענותיה בעניין זה. לא ברור מה עשתה וכיצד התמודדה עם המציאות שנקלעה אליה. אני מבינה מדבריה של הגב' בלוך שהיא מרבה לנסוע לשוויץ וגם לפני המצוקה שנקלעה אליה נהגה כך וזו מציאות חייה שהיא לעיתים פה ולעיתים שם. לא ברור האם הגב' בלוך מצאה לעצמה מגורים חלופיים כאן בארץ וכמה זמן נותרה ללא קורת גג ופינה פרטית משלה, כאן או בכל מקום אחר בעולם. כל אלו חשובים כדי להעריך את מידת עוגמת הנפש שהיא מנת חלקה של הגב' בלוך כתוצאה מהעסקה הכושלת שהתקשרה בה בנסיבות העגומות האלו.
42.מנגד אין ספק כי העסקה המצערת הזו אמנם גרמה לגב' בלוך סבל וצער ועוגמת נפש. בהערכת הנזק הלא ממוני התחשבתי בגובה הנזק הממוני (94,800 ₪) ובעובדה שבמשך שבע שנים ההסכם קוים והגב' בלוך זכתה לקורת גג בתקופה זו. לצד זאת נתתי משקל לצורך להתפנות לפתע מהדירה, בגיל מתקדם, בלי משפחה או תמיכה קרובה, שלא בטובתה של הגב' בלוך ושלא באשמתה. בהתחשב בכל הנסיבות אלה אני מוצאת לפסוק לגב' בלוך פיצוי בסך 40,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ועוגמת נפש (תא (י-ם) 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.00); ת"א (ירושלים) 990/91טרבלסי יוסף נ' רסקו(4.9.96); ע"א 611/89 דרוקר זכריה בע"מ נ' נכמיאס, פ"ד מו(2) 60, בעמ' 65 ).
בסך הכל נזקה של הגב' בלוך עומד על 134,800 ₪ ובנוסף עו"ד כהן ישא בהוצאותיה בסך 2,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 12,000 ₪ כולל מע"מ.
ניתן היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
