פלוני נ' ברדה הובלות בע"מ ואח'

לפניי תובענה לפיצוים עבור נזקי גוף.

התובע טוען כי במהלך העבודה אצל הנתבעים 1 ו-2 הוא נחבל ונפגע בעקבות שער שנפל עליו.

הנתבעים טוענים כי התאונה אירעה בנסיבות שונות ומכחישים את שיעור הנזק הנטען.

הנדרש לנדון:

1. התובע יליד 02/12/1965 עבד במועדים הרלוונטיים לתביעה אצל הנתבעים 1 ו-2 (להלן: הנתבעים) כנהג משאית ומפעיל מנוף.

2. בהתאם לכתב התביעה (בתמצית) ביום 15/01/2016 ביקש הנתבע 2 מהתובע להחזיר משאית לחניון הנתבעים, בסיום יום העבודה. התובע נהג במשאית לחניון ואשתו הגיעה למקום ברכבה על מנת להחזיר את התובע לביתו.

   התובע החנה את המשאית בחניון. בשיחת טלפון שנערכה בין התובע והנתבע 2, ביקש האחרון מהתובע לנעול את שער החניון במנעול תלייה. התובע לא הצליח לנעול את השער במנעול נוכח מרווח שהיה בין השער ובין מזוזותיו ולכן, בהדרכת הנתבע 2, ניסה התובע להרים את תחתית השער באמצעות מקל כדי לקרב אותו למזוזה. לפתע נפל השער הכבד על התובע ומחץ אותו על האדמה (להלן: התאונה). אשתו של התובע הזעיקה עזרה ובסיוע אדם נוסף, התובע חולץ ובהמשך פנה לטיפול רפואי.

3. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת רפואית בתחום הנוירולוגיה ולפיה בעקבות התאונה נותרה לו נכות בשיעור 54%.

4. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה (הכחשה כללית) את נסיבות התאונה וטענו לחילופין כי האחריות לקרות התאונה רובצת על התובע. בהתאם לחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם הנתבעים, בתום תקופת שנה לאחר התאונה, במהלכה היה התובע באי כושר בשיעור 25% נכות, לא נותרה לו נכות יציבה.

5. נוכח הפער בין חוות דעת מומחי הצדדים מונה ד"ר דניאל גוטליב כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובע, עיין בתיעוד הרפואי והעריך בחוות דעתו כי מצבו הרפואי של התובע בתחום הנוירולוגיה תואם נכות בשיעור 30%, כאשר רק 15% נכות קשורים בתאונה ו-15% קשורים בעברו הרפואי.

6. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 11/09/2022 העידו התובע ורעייתו, הנתבע 2 והמומחה מטעם בית המשפט.

7. לאחר שהצדדים הגישו סיכומים נותר אפוא לדון ולהכריע במחלוקת.

8. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

   נסיבות התאונה וקיומה של אחריות בנזיקין:

9. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לנסיבות התאונה.

10. התובע חזר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט על גרסתו, ולפיה בעת שניסה לנעול את השער במנעול ולקרב את השער למזוזה באמצעות מקל, השער נפל עליו ופגע בו. מצאתי את עדות התובע מהימנה ועקבית.

11. עדות התובע נתמכת בעדות רעייתו שנכחה בזמן ובמקום הרלוונטיים לתאונה. רעייתו תיארה בתצהירה ובעדותה כי הבחינה בתובע כאשר הוא משוחח עם הנתבע 2 בפלאפון ומנסה לסגור את השער באמצעות מקל ואף הבחינה שהשער נופל על התובע ופוגע בו. עדותה לא נסתרה ומצאתי אף עדות זו מהימנה.

12. חיזוק לעדות התובע ניתן למצוא במסמכים מזמן אמת. התובע פנה למחרת יום האירוע לבית החולים ושם נרשם שהתובע נפגע בנסיבות שתיאר. אומנם בחלק מהרישומים מצוין שהתובע נפגע בעקבות "דלת" כבדה שנפלה עליו ואולם בהינתן שהתובע טען עוד בזמן אמת כי נחבל ונפגע בעקבות שער שנפל עליו ולא דלת (ולכך קיימת אינדיקציה גם בראיות הנתבעים, כפי שיפורט מיד) אני מוצא גם בתיעוד הרפואי משום חיזוק לגרסת התובע.

13. גרעין גרסת התובע ביחס לנסיבות התאונה אושר על ידי הנתבע 2 בתצהירו, כאשר הנתבע 2 מאשר כי שער החניון נפל, גם אם שלל את האפשרות ולפיה הנחה את התובע לעשות שימוש במקל עץ כדי לקרב את השער למזוזה.

14. לאמור יש להוסיף כי הנתבעת 1 אישרה את גרסת התובע ביחס לנסיבות התאונה בטופס בל/250, ללא הסתייגות. במסמך זה נרשם "הנהג היה צריך לסגור שער, השער נפל על העובד..." (המסמך הוגש וסומן ת/1). הטופס נחתם על ידי הנתבעת 1 סמוך לאחר התאונה, ביום 17/01/2016. בהינתן שהנתבעת 1 לא העלתה כל טענה ביחס לטופס ולנסיבות חתימתה עליו, יש לראות בחתימת הנתבעת על טופס בל/250 כ-"הודאת בעת דין" (ראו, לדוגמא:ת"א (שלום ת"א) 21543-05-17‏ ‏פלוני נ' השרון (1987) מפעל אלומיניום ונגרות לבנין בע"מ (6.2.2020); ת"א (שלום נצ') 22599-11-15 פלוני נ' פז עצים ורעפים בע"מ (21.5.2020); ת"א (שלום עפ') 718-05-16‏ ‏פלוני נ' ארבל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ; ת"א (שלום חי') 36570-01-18‏א.פ נ' מתכות הקריה א.ב. בע"מ (5.8.2020); ת"א (מחוזי חי') 508-05 זוהיר אבו מוך נ' א.א. בטונית מוצרי תשתיות (2001) בע"מ (8.3.2009); ת"א (שלום רמ') 10064-05-15פלוני נ' אחים שבע שיווק תוצרת חקלאית בע"מ) 29.3.2020)).

15. לא זו אף זו, התרשמתי בבירור כי תשובותיו של הנתבע 2 בחקירה הנגדית אישרו את גרסת התובע בנקודות רבות באורח המבהיר כי התאונה אירעה כפי שמספר התובע. הנתבע 2 אישר בחקירתו שיש צורך בנעילת השער במנעול, כפי שטען התובע (עמ' 77 ש' 24-28 לפרוטוקול הדיון); הנתבע 2 אינו שולל שהשער נפתח ונסגר חלקית, תוך שימוש בפלאפון ("יכול להיות שהוא היה בלי הטלפון שלו" – עמ' 78 ש' 26 לפרוטוקול דיון ההוכחות). חשוב לענייננו – הנתבע 2 מאשר בחקירתו הנגדית כי השער נפל:

    "ש. אחרי שהשער הזה נפל, אתה טיפלת בו? הבאת איזה איש מקצוע להחזיר אותו למקום או שאתה בעצמך סידרת אותו?

    ת. החזירו אותו אולי הביא בעל מקצוע, הוא החזיר אותו למקום."

    (עמ' 78 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון).

16. בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 וממכתב שצורף לתיק מוצגי התובע עולה בנוסף שימים ספורים לאחר התאונה פנה ב"כ התובע לנתבע 2 במכתב על מנת לקבל את סרטון המתעד את התאונה, נוכח הטענה כי החניון מצולם, אך לא נענה. בהתייחסו לסוגיה זו השיב הנתבע 2 בחקירתו באורח שאינו ברור: "אי אפשר להוציא, הוא גם ביקש ממני ואמרתי לו שאי אפשר להוציא את ה, ....אי אפשר היה, לא היה לי בעיה להוציא, אם נפל עליו, נפל" (עמ' 78 ש' 27-32 לפרוטוקול הדיון). תשובה זו אינה ברורה, ומתחמקת. לא נמסר הסבר סביר מדוע לא ניתן היה למסור את סרטון התאונה לידי התובע. כך, לא ברור האם אירוע התאונה נקלט במצלמות האבטחה של החניון אך מחמת תקלה לא ניתן להוריד את הסרטון לדיסק ולמסור אותו לידי התובע או שמא לא קיים סרטון מחמת תקלה במצלמות.

    הנתבע 2 לא השיב בזמן אמת לפניית התובע ואף בעדותו לא מצאתי הסבר ברור מדוע לא ניתן היה לקבל העתק מהסרטון המתעד את התאונה. הימנעות זו של הנתבעים, בהעדר הסבר סביר (שלא נמסר) מחזקת אף היא את גרסת התובע.

17. הנתבעים טוענים כי גרסת התובע אינה הגיונית. לעמדתם, אם אכן התובע נמחץ מתחת לשער כפי שטען היה ניתן לצפות שייגרמו לו פגיעות קשות יותר ואף כי ייפנה מיד לטיפול רפואי ולא יום לאחר התאונה. איני מקבל את עמדת הנתבעים. הנתבעים לא הביאו ראייה ביחס למשקל השער (מידע שמצוי בחזקת הנתבעות ולא הוצג) ואין לדעת האם הערכות שמסר התובע ביחס למשקל השער במיון בית החולים נכונות ואף ביחס לפגיעות הקשות שניתן היה לצפות שייגרמו מנפילת השער, לא הובאו ראיות מטעם הנתבעות ומדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו במאום.

18. אחר האמור, התובע עמד בנטל הדרוש במשפט אזרחי והוכיח כי התאונה ארעה בעת שהתובע ניסה לסגור את שער החניון, בהתאם להוראות שקיבל מהנתבע 2 בפלאפון ולפתע השער נפל עליו ופגע בו.

19. קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעסיק לעובד הוכרה בפסיקה ענפה ועקבית. כך, נקבע כי על המעסיק לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ולבריאותו של העובד, הנובעת מאותו סיכון, אם אכן יתממש (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225); ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף, פס' 9 והאסמכתאות שם, (14.6.2011)).

20. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים), תשנ"ט–1999, מבטאות את החובה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים הקיימים במקום העבודה ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם; החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט את כל האמצעים הסבירים, כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. המעסיק אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה. עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומילוי כראוי של כל ההנחיות (ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209 (1980); ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172 (1999); ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 (1993); ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982)).

21. לצד האמור, קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעסיק אינו נושא באחריות בגינם, שכן החובה המוטלת על המעסיק היא למנוע סיכונים בלתי סבירים שניתן וצריך היה לצפות ולמנוע אותם (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)). ההוראות הקבועות בחקיקה מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל מעביד לנקוט כדי ליצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש המעביד לנקוט סטנדרט זהירות גבוה אף יותר (ת"א 21543-05-17 פלוני נ' השרון (1987) מפעל אלומיניום ונגרות לבניין בע"מ ואח' (06/02/2020)).

22. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי ובנסיבות המקרה, באתי לכלל מסקנה שהנתבעים אחראים לקרות התאונה ולנזקי התובע. לא יכולה להיות מחלוקת כי שער לא אמור ליפול על עובד. הנתבעים לא דאגו כי השער יהיה תקין ובטיחותי ולמעשה לא הובאה כל ראייה מטעמם ביחס לליקוי שהיה במועד הרלוונטי בשער, מתי תוקן השער לאחר התאונה, וכיצד תוקן.

     

23. שוכנעתי כי העדר טיפול בליקוי שהיה בשער עובר לתאונה גרם לסיכון בלתי סביר שהיה על הנתבעים 1 ו-2 לצפות עובר לקרות התאונה. הסיכון ממנו התעלמו הנתבעים עובר לתאונה התממש והשער נפל ופגע בתובע.

24. אחר האמור, הנתבעים 1 ו-2 התרשלו בעת שלא דאגו לסביבת עבודה בטוחה ולא מנעו את המפגע שגרם לתאונה. בנסיבות אלה הנתבעות נושאות באחריות לפצות את התובע בגין נזקיו.

    התובע אינו נושא באשם תורם לקרות התאונה:

25. בפסיקת בתי המשפט השתרשה הלכה לפיה כאשר נפגע עובד בתאונת עבודה יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל עם העובד בייחוס רשלנות שתרמה לתאונה. הטעם לכך הוא שהמעביד הוא זה המופקד על מקום העבודה או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו. עם זאת, נקבע שיש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, שמא גם העובד נושא באחריות לקרות התאונה (ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592).

26. בענייננו, התובע ניסה לסגור את שער החניון ופעל בהתאם להנחיות שקיבל מהנתבע 2 . שוכנעתי כי עובר לתאונה התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הליקוי בשער ולכן גם לא יכול היה לצפות את התאונה.

27. בנסיבות אלה, איני סבור שיש להטיל על התובע אשם תורם בעקבות התאונה.

28. משהוכרעה סוגיית האחריות יש לבחון את מצבו הרפואי של התובע, את פגיעתו התפקודית ולדון לאחר מכן בשיעור הפיצוי המגיע.

    הפגיעות והנכות הרפואית:

29. מהתיעוד הרפואי שצורף לתיק מוצגי הצדדים ומחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כי התובע פנה לטיפול רפואי בבית החולים הדסה עין כרם, יום לאחר התאונה. במכתב מחדר המיון נרשם: "ללא חבלת ראש ללא איבוד הכרה". בבדיקה בחדר המיון נמצאה רגישות בצוואר ובגב תחתון ללא הגבלת טווחי התנועה. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לחמישה ימי מנוחה ומעקב אורתופדי.

30. יומיים לאחר מכן, בתאריך 17/01/2016 התובע פנה למרפאת קופת חולים והתלונן על חבלת גב וצוואר. בבדיקה נמצאה רגישות והגבלה בתנועות הגב והצוואר. התובע טופל באמצעות טיפול תרופתי נגד כאבים וחופשת המחלה הוארכה לחודש. תלונות דומות תועדו גם בפנייה של התובע לקופת חולים ביום 21/01/2016 ואז נרשם שלא נמצא בבדיקה חוסר עצבי.

31. בתאריך 31/01/2016, שבועיים לאחר התאונה, התובע התלונן במרפאת קופת החולים על הקרנה של הכאב לכתפיים ולרגל ימין ונשלח לבדיקות C.T. בדיקות C.T מתאריך 03/02/2016 הדגימו בלטי דיסק לוחצים על השק התקלי בגובה חוליות 4 עד 6 בצוואר ובקע דיסק בחוליות הגב תחתון המלווה בהיצרות נקבים (קרי, במוצא העצבים הספינלים בחוליות הצוואר והגב התחתון).

32. בתאריך 12/02/2016, חודש לאחר התאונה, התובע התלונן על אי שליטה במתן שתן והופנה לחדר מיון. בבדיקה שנערכה לתובע במיון אורולוגי לא נמצאו סימנים נוירולוגים המעלים חשד לבעיית אי נקיטת שתן משנית לפגיעה בחוט השדרה והתובע שוחרר לביתו תחת המלצה לבדיקת MRI, ביקורת במרפאת גב ובדיקה על קולית של דרכי השתן. חופשת המחלה הוארכה בשבוע.

33. בתאריך 19/03/2016 עבר התובע בדיקה על קולית של דרכי השתן ללא ממצא חריג.

34. ביום 24/03/2016 התובע התלונן במרפאה אורולוגית על תפקוד מיני לקוי ושוחרר עם טיפול תרופתי לשיפור הזקפה לאחר שהוסברו לו תופעות הלוואי של כאבי גב ושרירים.

35. התובע פנה למוקד רפואה דחופה בתאריך 26/03/2016 והתלונן על החמרה בכאבי הגב. בבדיקה דווח על סימן לסג חיובי דו צדדי ברגליים והתובע טופל באמצעות זריקה מקומית.

36. בין התאריכים 15/02/2016 ועד ליום 28/03/2016 טופל התובע בטיפולי פיזיותרפיה ודווח על תחושות זרמים ברגליים (פרסטזיות).

37. בביקורת מרפאת טראומה מתאריך 31/03/2016, חודשיים וחצי לאחר התאונה, דווח שהתובע צולע והולך עם מקל בעקבות כאב. בבדיקה שנערכה לתובע נמצאה הגבלה קשה בגב התחתון. ממצאים דומים נמצאו גם בביקורת שנערכה במרפאה זו ביום 15/04/2016 ואז נרשמו לתובע תרופות נרקוטיות נגד כאב והוארכה חופשת המחלה.

38. בדיקת MRI שנערכה לתובע בתאריך 26/04/2016 הדגימה בלטי דיסק בחוליות הצוואר עם היצרות נקבים דו צדדים בולטת יותר משמאל ובלט דיסק גב התחתון.

39. התובע נבדק במרפאה אורתופדית בתאריך 04/05/2016 וביום 10/05/2016 ובבדיקות שנערכו לו אותרו ממצאים של רגישות והגבלות תנועה. בהמשך, חופשות המחלה הוארכו עד לתאריך 16/11/2016 והתובע הופנה ממרפאה אורתופדית למרפאת כאב.

40. בתאריך 21/08/2016 התובע התלונן במרפאת כאב גב תחתון מקרין לרגל ימין. בבדיקה נמצאה הגבלת טווח התנועה ורגישות מפוזרת בגב עם סימן גירוי שורשי חיובי ברגל ימין.

41. בתאריך 23/11/2016, עשרה חודשים לאחר התאונה, התובע נבדק לראשונה במרפאה נוירולוגית בקופת חולים וביקש הפנייה למעבדת שינה לבירור הבעיה בתפקוד המיני.

42. בתאריך 28/11/2016 התלונן התובע על כאבי צוואר שמקרינים לידיים וכאבי גב תחתון שמקרינים לרגליים וכן על קושי במתן שתן ובעיה בתפקוד המיני. בבדיקה שנערכה דווח על תחושה ירודה דיסטלית בארבעת הגפיים כביטוי לפולינירופטיה סוכרתית ועל רגישות בשרירי צוואר וגב תחתון, סימן לסג, כביטוי לרדיקולופטיה בשתי הרגליים (ר' פרשנות לבדיקה בחוות דעת מומחה בית המשפט).

43. בתאריך 18/01/2017 בוצעה לתובע בדיקה במרפאה אורולוגית שמצאה הפרעה אורגנית בזקפה, במנגנון וסקולרי נוירוגני משולב, אופייני לסוכרת.

44. בתאריך 05/01/2017 וביום 26/01/2017 קיבל התובע טיפול באמצעות זריקות מקומיות לשרירי הצוואר וחגורת הכתפיים ובתאריך 16/02/2017 גם לשרירי הגב התחתון.

45. בביקור במרפאה אורתופדית ומרפאת כאב בתאריך 25/05/2017 התובע התלונן שאין שיפור במצבו והוגדלו מינוני תרופות נגד כאב עצבי. מאחר שמצבו כחולה סוכרתי היה בלתי מאוזן הועלתה אפשרות שגם בעיה זו תורמת לכאב.

46. בתאריך 03/06/2017, שנה וחצי לאחר התאונה, עבר התובע בדיקת הולכה עצבית שהדגימה שתי בעיות: 1) פולינוירופטיה סוכרתית בינונית. 2) רדיקולופטיה – לחץ שורשי ברמת הנקבים המוצרים שבין החוליות (צוואר וגב).

47. התובע נבדק על ידי אורתופד גם בתאריך 16/10/2017. בעקבות תוצאות בדיקת הולכת עצבית נרשם: "רושם שמדובר בפולינוירופטיה ולא בבעיה אורתופדית". התובע הופנה לבדיקת נוירולוג.

48. בתאריך 14/11/2017 התובע נבדק במרפאה נוירולוגית בקופת חולים והתלונן על כאבי צוואר וגב תחתון מאז התאונה. הבדיקה דווחה כתקינה מלבד החזרי קרסוליים ירודים וחולשה דיסטלית בארבעת הגפיים. נרשמה אבחנה של פולינוירופטיה סוכרתית ושל רדיקולופטיה בצוואר ובגב התחתון.

49. בתאריך 27/12/2017 נבדק התובע על ידי אורתופד בקופת חולים בגלל החמרה בכאבים בתקופה האחרונה. התובע דווח שהוא מתקשה בעמידה, בהליכה ובמדרגות וגורר רגל. הומלץ להימנע ממאמצים.

50. באותו יום (27/12/2017, שנתיים לאחר התאונה) פנה התובע גם לחדר המיון בבית חולים בחדרה והתלונן על "כאבי ראש פרונטאליים מזה כשבוע" לאחר "שאתמול הופיע חולשה ביד ורגל משמאל, ללא כאבים בגפיים".

    בבדיקה בחדר המיון נמצאה חולשה "משמעותית" ביד וברגל מימין ופחת תחושתי שכלל גם את הפנים. צוינו כאבים בצוואר ובגב מאז התאונה. בבדיקת C.T מוח נמצא דימום תת דוראלי דו צדדי כביטוי ללחץ תוך גולגלתי מוגבר (להלן: האירוע המוחי).

    התובע הועבר באותו היום למחלקה נוירוכירורגית בבית החולים שיבא ולאחר 9 ימי אשפוז עבר התובע בהרדמה מלאה ניקוז של שטפי הדם במעטפת המוח דרך חורי ניקוז. שטפי הדם הוגדרו כרוניים עם מרכיבים אקוטי ותת אקוטי "ללא אטיולוגיה ברורה". כאב הראש השתפר לאחר הניקוז ונותרה חולשה 4/5 ברגל ימין. התובע שוחרר לביתו ביום 07/01/2018, תחת המלצה ליטול תרופות נגד אפילפסיה.

     

     

     

51. בתאריך 17/01/2018, כשלושה שבועות לאחר האירוע המוחי, התובע נבדק במרפאה אורתופדית בגלל החמרה בכאב צוואר וגב תחתון. בבדיקה נמסר גם על חולשה קלה בפלג גוף ימין, בנוסף להגבלת תנועה בצוואר ובגב.

52. בביקור במרפאה נוירו-אופתלמולוגית בתאריך 24/01/2018 התובע התלונן על טשטוש ראייה מאז האירוע המוחי. הוחלט שהטיפול בבעיה יהיה שמרני. בדיקה נוספת שנערכה לתובע במרפאה נוירו-אופתלמולוגית בתאריך 04/02/2018 דווח על שיפור בראייה.

53. בביקורת נוירוכירורגית מתאריך 24/04/2018 התובע ציין שהוא עדיין סובל מכאבי ראש אבל בבדיקה הנוירולוגית לא נמצאה עדות לחולשת צד ימין.

54. בתאריך 22/06/2018 סוכם במרפאה אורתופדית שכאב הצוואר וגב תחתון נובע מדיסקופטיה. דווח על צעידה עם מקל והגבלה ניכרת בתנועות הצוואר, כתפיים וגב בכלל שרירים תפוסים וגירוי שרירי חיובי דו-צדדי בגב תחתון ללא ירידה בכוח גס.

55. התובע נבדק במרפאה נוירו-אופתלמולוגית גם בתאריך 07/10/2018 ודווח כי ראייתו טובה פרט לטשטוש ראייה (לפעמים) בבוקר. בסיכום הביקור צוין כי "כעת ללא כאבי ראש" ובבדיקה לא נמצאה בצקת בעצבי הראייה.

56. בתאריך 16/11/2018 עבר התובע בדיקת C.T מוח שהדגים ספיגה מלאה של הדימום התת דורלי דו צדדי. בבדיקתו במרפאה נוירוכירורגית צוין שהוא מתלונן על כאב צוואר ועל כאבי גב תחתון קורן לרגל ימין והולך בתמיכת מקל. סוכם שאין צורך במעקב נוסף של C.T מוח, התובע יקבל תרופות לדילול דם ויש להפסיק טיפול נגד אפילפסיה.

57. התובע טופל בזריקה נגד כאב גב תחתון וכאב ראש בתאריך 18/10/2019.

58. בתאריך 19/11/2018 התובע נשלח על ידי מרפאה אורולוגית לבדוק אפשרות ניתוחית לבעיית הזקפה.

59. בביקורת במרפאה נוירו-אופתלמולוגית מתאריך 29/01/2020 נמסר שאין בעיות ראייה. הבדיקה הייתה תקינה והתובע שוחרר מהצורך להיות במעקב במרפאה.

60. ביקור במרפאה נוירולוגית מתאריך 20/10/2020 דווח שהתובע סובל מכאבים נוירופטים. צוינו מחלת הסוכרת שקיימת שנים רבות ומחלות בחוליות הצוואר ובגב התחתון. הומלץ להחליף טיפול נגד כאב עצבי לליריקה.

61. התובע תמך תביעתו בחוות דעת רפואית בתחום הנוירולוגיה של ד"ר רפיק מסאלחה מתאריך 18/06/2018. בחוות הדעת פרט המומחה את התיעוד הרפואי שעמד לפניו, סקר את תלונות התובע על כאבים ומגבלות והעריך על יסוד בדיקתו כי לתובע נותרה בעקבות התאונה נכות משוקללת בשיעור 54%.

    לעמדת מומחה התובע, החבלות שנגרמו לתובע במהלך התאונה בכל חלקי גופו גרמו לבליטת מספר דיסקים בצוואר ובגב התחתון שגורמים ללחץ על שורשי עצבים ספינאלים של עמוד השדרה הצווארי ומותני. מומחה התובע מעריך בנוסף כי קיים חשד לפיו הפגיעה בראש גרמה לדימום סובדוראלי "שהתפתח באופן איטי מאוד, כרוני", עד שהתובע סבל מדימום נוסף חריף באותו מקום שגרם ללחץ על רקמת המוח והופעת חולשה בצד מימין.

62. הנתבעים הגישו בתורם את חוות דעתו של פרופ' אוריאל איתן, מומחה בתחום הנוירולוגיה. המומחה סקר בחוות דעתו את התיעוד הרפואי, בדק את התובע והעריך כי בתום תקופת נכות זמנית (25% נכות למשך שנה) לא נותרה לתובע נכות יציבה בעקבות התאונה.

    בתמצית, המומחה לא מצא בבדיקתו חוסר תחושתי או חוסר מוטורי ולא התרשם שקיימת עדות קלינית לפגיעה שורשית. עוד ציין מומחה הנתבעת כי אין קשר בין הדימום התוך גולגלתי שהחל כשנתיים לאחר התאונה ובין התאונה וכי לא מצא עדות לחולשת פלג גוף או לתסמונת שורשית קלינית.

63. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) אגף נכות מעבודה בעקבות התאונה. התובע קיבל תשלום עבור דמי פגיעה למשך 90 יום ונקבעה לו נכות זמנית בשיעור 10% למשך שנה. ועדה רפואית במל"ל – אגף נכות מעבודה קבעה, לאחר בדיקות שערכה לתובע, כי לא נותרו לתובע נכויות אורתופדית, נוירולוגית ואורולוגית בעקבות התאונה. ערר שהגיש התובע לוועדה רפואית לעררים נדחה.

64. נוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה ד"ר דניאל גוטליב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה (להלן: המומחה). בחוות דעתו סקר המומחה באורח יסודי ומקיף את התיעוד הרפואי וממצאי הבדיקות שנערכו לתובע מאז התאונה ועד למועד הגשת חוות הדעת, בדק את התובע והעריך ביחס למצבו הרפואי כדלקמן:

    • הדימום המוחי שאותר כשנתיים לאחר התאונה אינו קשור לתאונה, ובכל מקרה הדימום נספג ולא הותיר נכות. בתמצית, לא קיימת עדות לכך שהתובע נחבל בראש במועד התאונה; במשך שנתיים לאחר התאונה ועד להופעת הדימום המוחי לא נמצאה אינדיקציה לתלונות על כאבי ראש או לבעיה מוחית; המומחה הפנה לספרות מקצועית ולפיה משך הזמן הממוצע בין חבלה בראש ובין הופעת הדימום הוא 6-7 שבועות ובטווח שבין 3 עד 10 שבועות, ולכן גם מסיבה זו לא ניתן להכיר בדימום שפרץ ואותר בחלוף שנתיים לאחר התאונה לאירוע התאונה.

    • התלונות על חוסר שליטה במתן שתן והבעיות בתפקוד המיני אינן קשורות לתאונה. האפשרות כי בעיות אלה קשורות בפגיעה בחוט השדרה בעקבות לחץ מפריצות דיסק נשללה בבדיקת MRI, ששללה באופן חד משמעי כל בעיה בחוט השדרה ובזנב הסוס. המומחה מסכים עם התייחסות הרופאים המטפלים לתלונות ובעיות אלה, כאל סיבוך של מחלת הסוכרת ותחלואה טבעית של הערמונית.

    • התובע סובל מפגיעה במערכת העצבים הפריפרית בידיים וברגליים שחלקה קשור בתאונה. בתמצית – לעמדת המומחה, חלק מהפגיעה במערכת העצבים קשור להקרנה מחוליות הצוואר והגב התחתון בעקבות התאונה (בהתבסס הן על הקליניקה שמצאה סימני גירוי שורשיים והן על בדיקות העזר שמצאו הצרות נקבים בבדיקות דימות ורדיקולופטיה בבדיקת הולכה עצבית) וחלק מהבעיה קשור למחלת הסוכרת שאינה קשורה בתאונה.

    • המומחה העריך בחוות דעתו כי נכותו של התובע בתחום הנוירולוגיה עומדת על שיעור 30% בגין פגיעה במערכת העצבים הפריפרית, לפי סעיף 29(6)ג' לתקנות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) כאשר 15% מתוך שיעור הנכות יש לייחס לפגיעה עיצבית סוכרתית שאינה קשורה בתאונה ו-15% נכות יש לייחס לתאונה מושא התביעה, בגין פגיעה שורשית.

      עוד ראוי להזכיר בהקשר לפגיעה השורשית – המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי לפי הרישומים שהונחו לפניו התובע סבל ממצב דומה כעשרים שנה קודם למועד הבדיקה. ברם, המומחה לא ראה דיווח על תלונות דומות במהלך שנים רבות עד לתאונה ולכן הוא אינו סבור שיש לנכות מאחוזי הנכות הקשורים בתאונה בשל מצב קודם.

65. הנתבעים לא הסכימו עם מסקנות המומחה מטעם בית המשפט והזמינה את המומחה לחקירה על חוות דעתו. במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הציגה ב"כ הנתבעים למומחה מסמכים רפואיים שלא עמדו לפני המומחה בעת מתן חוות דעתו (מסמכים משנת 2009 ועד שנה עובר לתאונה). המומחה עיין במסמכים והשיב כי יש במסמכים כדי ללמד על בעיה שורשית קודמת (עמ' 49 ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון) ולאחר מחשבה תיקן את חוות הדעת ומסר שיש לנכות 5% משיעור הנכות הקשורה בתאונה, כך שנכותו הרפואית של התובע בעקבות תאונה תעמוד אפוא על שיעור 10%.

66. הנתבעים טוענים בסיכומיהם בנוסף כי המומחה הושפע מהמצג התפקודי שהוצג לו בעת בדיקת התובע במרפאה ובהעדר אינדיקציה לבעיית יציבות הרי שניתן היה לקבוע נכות כוללת בשיעור שבין 20% ל- 30% ואף בין 20% ל- 30% ולכן נכותו של התובע נמוכה מכפי שהעריך המומחה. איני מקבל את טענות הנתבעים במישור זה. המומחה היה ער למכלול הנתונים הנוגעים למצבו הרפואי של התובע והעריך את שיעור הנכות הכוללת בתום חקירתו הנגדית על 30%. לא הונחה תשתית המאפשרת לקבוע כפי שמבקשים הנתבעים כי התובע הציג מצג שאינו תואם את המציאות במועד הבדיקה או במועד אחר.

67. איני סבור שיש לתת משקל להערכת המומחה בחוות דעתו ולפיה הפגיעה הסוכרתית צפויה להחמיר ואילו הפגיעה השורשית צפויה להשתפר. בעדותו הסביר המומחה שאינו יכול לדעת מה צופן העתיד ביחס לפגיעה הנוירולוגית ממנה סובל התובע (הן זו הקשורה לסוכרת והן זו הקשורה בתאונה): "אני חייב להיות הוגן. גם בפגיעה של עמוד השדרה, שעמוד השדרה מנוון, גם היא מתקדמת. אין לי שום כלים כדי לדעת מה התקדם יותר מהר ומה פחות מהר. אין לי שום כלים לא ידוע לי על כלים כאלה" (עמ' 38 שק 31-33 לפרוטוקול).

68. בהתאם להלכה, חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו: ע"א 9598/05 פלוני נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (28.3.2007)).

69. לא מצאתי תשתית המאפשרת לסטות ממסקנות המומחה בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית. מסקנות המומחה נשענות על התיעוד הרפואי, ממצאי הבדיקה וניסיונו רב השנים ואני מאמץ את מסקנותיו במלואן.

70. אחר האמור, נכותו הרפואית הכוללת של התובע עומדת על 30% בגין פגיעה עצבית במערכת עצבים היקפית. 10% מתוך שיעור הנכות קשורים בתאונה (פגיעה שורשית בצוואר ובגב התחתון) ו- 20% נכות מתוך שיעור הנכות אינם קשורים לתאונה (פולינוירופטיה, קרוב לוודאי סוכרתית, בארבעת הגפיים).

    הפגיעה התפקודית:

71. התובע יליד 02/12/1965, נשוי ואב ולילדים, עבד במשך שנתיים ורבע עד מועד התאונה כנהג משאית ומנופאי אצל הנתבעת 1. לטענתו, לאחר התאונה ובעקבותיה הוא לא עבד עד תחילת שנת 2020 ואז החל לעבוד בחצי משרה כמדריך נהגים.

    לעמדת התובע, מגבלותיו בעקבות התאונה מקשות ומכבידות על תפקודו, הוא נעדר השכלה פורמלית ואינו יכול לשוב לעבוד כנהג משאית וכמנופאי. התובע מפנה לתיעוד הרפואי, לעמדת המומחה מטעם בית המשפט וטוען כי שיעור הנכות התפקודית גבוה משיעור הנכות הרפואית.

72. הנתבעים טוענים כי התובע אינו מהימן; קיים רישום במסמך רפואי משנת 2019 ולפיו התובע נפל ממשאית ונחבל (מסמך 375 לתיק מוצגי הנתבעת) ובהעדר הסבר סביר שלא נמסר יש לקבוע כי התובע עבד גם לאחר התאונה, בניגוד לדיווחיו. הנתבעים טוענים בנוסף, כי ככל שנותרה לתובע נכות תפקודית בעקבות התאונה הרי שנכות זו בטלה בשישים מול מצבו הרפואי שאינו קשור בתאונה, לרבות האירוע המוחי שעבר. נוכח האמור, הנתבעת סבורה כי ככל שהתובע לא שב לעבודתו כנהג משאית הרי שהסיבה לכך נעוצה בנכות שאינה קשורה בתאונה ולא בתאונה.

73. הלכה היא, שהנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

74. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח לפניי, ולאחר ששמעתי את עדותם של התובע, רעייתו והמומחה מטעם בית המשפט, נחה דעתי שיש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע שווה לשיעור הנכות הרפואית וזאת מהנימוקים שיפורטו בתמצית להלן:

    • לא שוכנעתי כי עסקינן במצב של "גולגולת דקה" כפי שטוען התובע. מצבו התפקודי של התובע נובע מפגיעה נוירולוגית ובהתאם להערכת המומחה בית המשפט נכות זו ברובה אינה קשורה בתאונה. טענת התובע כי עובר לתאונה תפקד היטב אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שהוצגו בדיון ההוכחות ובהסתמך עליהם העריך המומחה שקיימת עדות לבעיה שורשית פעילה גם עובר לתאונה.

    • בנוסף, רוב הפגיעה הנוירולוגית ממנה סובל התובע (20% מתוך 30%) קשורה במחלת הסוכרת ממנה סובל התובע ללא קשר לתאונה ולפגיעה שורשית קודמת. בעיות אלה באו לידי ביטוי עובר לתאונה וגררו ליקויים נוספים גם לאחר התאונה וללא קשר אליה – למשל: בעיה במערכת השתן ובתפקוד המיני וכמובן גם אירוע מוחי, בגינו טופל התובע והיה במעקב רפואי ממושך.

    • בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כפי שמבקש התובע כי עד לתאונה תפקד היטב והחל מהתאונה לא שב לעבודתו, רק מחמת התאונה. המומחה מטעם בית המשפט ציין בתשובות הבהרה כי אדם הסובל מנכות נוירולוגית בשיעור 30% יתקשה לעבוד כנהג משאית אך נכות זו אינה קשורה ברובה לתאונה ולא התרשמתי כי נכותו של התובע הייתה הגורם להפסקת העבודה אלא מכלול מצבו הרפואי של התובע שרק בחלקו הקטן (יחסית) קשור בתאונה.

    • לאמור יש להוסיף כי לא מצאתי ליתן אמון מלא בתיאור שמסר התובע ביחס למצבו הרפואי בעקבות התאונה ואף שלא בעקבות התאונה. ניכר היה בעדותו של התובע כי ניסה להעלים ולגמד את מצבו הרפואי עובר לתאונה ולהעצים את פגיעתו בקשר לתאונה, אף כי טענותיו לא התיישבו עם התיעוד הרפואי.

      התובע נשאל בחקירתו האם סבל במשך השנים עובר לתאונה מהגב ומהצוואר והשיב: "לא לא" (עמ' 27 ש' 19-20). כאשר עומת עם תיעוד מקופת חולים המעיד על בעיות קודמות, השיב: "בסדר זה ב- 2014 הייתי אצל הרופא ובפעם השנייה הייתי גם והציע לי להחליף את המזרון והכרית והסתדר, קיבלתי טיפול והסתדר" (שם, ש' 23-24). התובע נשאל האם היו לו פריצות דיסק עובר לתאונה והשיב "לא, לא היה לי" (שם, עמ' 33). בהמשך חקירתו השיב שאינו יודע אם היו לו פריצות דיסק (שם, ש' 3) ובהמשך, לאחר שהופנה לרישום המעיד על בדיקת C.T, השיב שעשה בדיקה אבל "לא עקבתי אחרי הרופא על הדבר הזה" (שם, ש' 19). זה המקום לציין שקיימת אינדיקציה בתיעוד הרפואי לתלונות אודות גב תחתון וצוואר עובר לתאונה וכן לבדיקת C.T שהצביעה על שינויים דיסקוגניים.

    • התובע העיד כי לא סיפר למומחה על כאבי גב תחתון וצוואר עובר לתאונה וכי נשלח לבדיקת C.T, עובר לתאונה.

    • עדותו של התובע הותירה רושם לפיו התובע מגזים בתיאור מגבלותיו בעקבות התאונה ובמקביל מנסה להקטין עד להעלים את עברו הרפואי. כך היה גם בעת שהתובע נשאל מדוע נרשם במסמך קופת חולים בשנת 2019 כי הוא נפל ממשאית ונחבל ברגל שמאל ברך ושוק. (תקופה בה לטענתו לא עבד) והשיב, כי אינו זוכר שנפל ממשאית ולא עבד בשנת 2019, "לא, לא זוכר את המקרה הזה" (עמ' 30-31 לפרוטוקול דיון ההוכחות). תשובת התובע אינה הגיונית ואיני מקבל אותה. מדוע שיירשם בתיק הרפואי אירוע תאונה (הקשור במשאית כאשר התובע במקצועו נהג משאית) הכולל פירוט של נסיבות התאונה ואת איברי הגוף שנפגעו? לתובע הפתרונים. בכל מקרה, התובע לא ביקש לסתור את הרישום הרפואי באמצעות הבאת ראיות נוספות מטעמו ואיני מקבל את טענותיו בעלמא בסיכומים כי מדובר ברישום שגוי (בהקשר זה יצוין כי כאשר התבקש המומחה מטעם בית המשפט להתייחס לרישום אודות תאונה משנת 2019 השיב: "זה מפחית מהאמינות שלו בצורה קשה מאוד.. זה לא אמין..." (עמ' 68 ש' 2-3 לפרוטוקול).

    • חיזוק למסקנתי לעיל ניתן לקבל גם מהתרשמות המומחה מטעם בית המשפט, ביחס למהימנות התובע: "אני מנסה להגיד שהממצאים לא מספיק תואמים אחד את השני. אני לא רומז. אני אומר את זה בצורה ברורה. הממצאים לא תואמים אחד את השני... כשאני מסתכל על צורת ההליכה אני מנסה כמיטב יכולתי לדעת האם צורת ההליכה הזאת מבטאת חולשה של השרירים. יש לנו, התשובה היא לא, אין פה התאמה כל כך גדולה" (עמ' 36 ש' 28-32 לפרוטוקול).

75. אחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו לפניי נחה דעתי כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה עומדת על שיעור 10%, בדומה לשיעור הנכות הרפואית. מצבו התפקודי של התובע נובע ממכלול בעיותיו שרק חלק מהן קשור בתאונה.

76. כפי שפורט לעיל, לא התרשמתי שניתן לתת אמון מלא בטענות התובע אודות מצבו התפקודי בקשר לתאונה וללא קשר אליה. התובע ניסה להעלים את מצבו התפקודי ללא קשר לתאונה והגזים בתיאור הנוגע לתפקודו בעקבות התאונה; מומחה מטעם בית המשפט מצא אי התאמה בחלק ממצאי הבדיקה; קיים דיווח בתיעוד הרפואי שמצביע כי התובע נפל ממשאית בשנת 2019 (תקופה בה נטען כי לא עבד) ורישום זה, בצירוף העובדה שהתובע לא הזמין עדים ממקום עבודתו הנוכחי כי להעיד על סוג העבודה בה עובד התובע לאחר התאונה וגם על תפקודו בעבודה, תומכים בעמדת הנתבעת ביחס למצבו התפקודי של התובע.

77. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.

     

    ראשי הנזק

78. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד: 02/12/1965.

    מועד התאונה: 15/01/2016.

    גיל התובע בעת התאונה: 50.1.

    גיל התובע כיום: 57.2.

    שיעור נכות רפואית: 10%.

    שיעור הנכות התפקודית: 10%.

    שיעור הנכות שאינה קשורה בתאונה: 20%.

    בסיס השכר

79. התובע טוען (סעיף 13 לתצהיר התובע) כי במועד הרלוונטי לתביעה השתכר סך חודשי ממוצע בשיעור 15,000 ₪ אך שכרו החודשי אמור היה לעמוד על שיעור 17,000 ₪. בתמיכה לטענתו זו התובע מפנה לתביעה שהגיש בבית הדין לעבודה נגד הנתבעת 1, שהסתיימה בהליך גישור (כתב התביעה והסכם הגישור צורפו למוצגי התובע).

80. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בסיס השכר של התובע במועד הרלוונטי לתביעה עמד על סך חודשי בשיעור 14,412 ₪. נתון זה מסיקה הנתבעת מבסיס השכר רבע שנתי שמדווח במל"ל. לעמדת הנתבעת אין כל משמעות להסכם הגישור בבית הדין לעבודה ואין בהסכם זה כל הסכמה כי שכרו של התובע עמד או צריך לעמוד על 17,000 ₪.

81. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי נחה דעתי שיש להעמיד את בסיס השכר של התובע לתקופת העבר והעתיד על סך בשיעור 15,785 ₪ (ממוצע שכרו של התובע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה – 14,344 ₪ בשערוך להיום).

82. לא מצאתי בסיס לטענה כי יש לחשב את בסיס השכר של התובע לפי שכר חודשי בשיעור 17,000 ₪ או כי ניתן ללמוד על שכר זה מהסכם הגישור שהושג במסגרת הליך שניהל התובע נגד הנתבעת 1 בבית הדין לעבודה.

     

    הפסד שכר בעבר

83. התובע טוען כי לא עבד ממועד התאונה ועד תחילת שנת 2020 שאז החל לעבוד במקום אחר בתפקיד מדריך נהגים. לדבריו בעבודתו הנוכחית הוא משתכר כ- 5,000 ₪ כל חודש, שכר נמוך ביחס לעבודתו הקודמת (15,785 ₪, בערכם כיום). לטענת התובע יש לפסוק לו הפסדי שכר מלאים ממועד התאונה ועד לסוף שנת 2019, תקופה בה לא עבד והחל משנת 2020 ועד היום יש לפסוק פיצוי בהתאמה להפרש השכר בין שכרו בעבודה הנוכחית ובין שכרו במועד התאונה, בסך 12,000 ₪ כל חודש.

84. הנתבעת טוענת כי התובע לא עבד עד שנת 2020 מאחר שקיבל קצבה פנסיונית בשיעור 100% כאשר התנאי לקבלת הקצבה הוא מבחן הכנסות. החל משנת 2020 התובע היה זכאי לקצבה בשיעור 50% שאף היא תלויה במבחן הכנסות ולכן טוענת הנתבעת כי התובע משתכר שכר בעבודתו הנוכחית בשיעור 5,000 ₪. מעבר לאמור, הנתבעת טוענת כי התובע לא שב לעבודתו מחמת מצבו הרפואי שאינו קשור בתאונה, לרבות אירוע מוחי חריף שעבר בשנת 2017.

85. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח לפניי נחה דעתי שיש לפסוק לתובע הפסדי שכר בהתאם לנכות הזמנית שנקבעה על ידי המומחה בית המשפט מתום תקופה זו ועד היום לפי שיעור הנכות הקשורה בתאונה (10%) ושכרו במועד התאונה (משוערך להיום).

86. אכן, התובע לא עבד תקופה ממושכת לאחר התאונה ולאחר ששב לעבודתו הוא משתכר שכר נמוך יותר באורח משמעותי. עם זאת, לא ניתן להתעלם שהתובע קיבל קצבת פנסיה שייתכן שהיה בה כדי להשפיע על המוטיבציה לשוב לעבודה ולאחר מכן, לשוב לעבוד במשרה מלאה. כמו כן, שוכנעתי כי הפסדי השכר שנגרמו לתובע נגרמו בעיקר נוכח מצבו הרפואי שאינו קשור בתאונה, כאשר מקובל עליי כי גם התאונה ותוצאותיה פגעו בכושר ההשתכרות של התובע אך באופן זניח יותר, אותו אני מעריך בשיעור 10% (בדומה לשיעור הנכות הרפואית והתפקודית).

87. אחר האמור אני פוסק לתובע הפסדי שכר בתקופת העבר כדלקמן:

    • בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט, התובע היה באי כושר מלא (100%) במשך שלושה חודשים לאחר התאונה ובהמשך באי כושר חלקי (25%) למשך 3 חודשים נוספים. הפיצוי המגיע לתובע בתקופה זו הוא כדלקמן:

      1. 3 (חודשים) * 15,785 ₪ (שכרו במועד התאונה בערכו היום)= 47,355 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך בשיעור 50,948 ₪.

      2. 3 (חודשים) * 3,946 ₪ (25% משכרו במועד התאונה (בערכו כיום))=11,838 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך בשיעור 12,712 ₪.

    • מתום תקופת אי הכושר הזמני ועד היום, שוכנתי שיש לפסוק לתובע פיצוי לפי שיעור הנכות (10%) ושכרו במועד התאונה (בערכו כיום). הפיצוי המגיע לתובע הוא סך של 139,767 ₪.

    • סך הפסדי השכר של התובע בתקופת העבר הם בשיעור 203,427 ₪.

88. לפיצוי יש לצרף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%. לפיכך, הפיצוי בגין הפסדי שכר בתקופת העבר, בצירוף הפסד פנסיה, עומד על סך של 228,855 ₪.

     

    גריעה מכושר ההשתכרות

89. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.

90. בנדון שקלתי בין השאר את אופי הפגיעה והשלכותיה על התובע בכלל ועל עיסוקיו בפרט, היום ובעתיד. לאחר איזון כלל השיקולים, מקובל עלי, נוכח המגבלות שנותרו לתובע ואופי עבודתו במועד התאונה וגם היום, כי התובע זכאי לפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות.

91. התובע סובל מנכויות שאינן קשורות בתאונה וגם מנכות מתונה בשיעור 10% שנגרמה בעקבות התאונה. לתובע קיימת פגיעה בכושר ההשתכרות נוכח מכלול מצבו הרפואי אשר רק בחלקו קשור בתאונה. בנסיבות אלה סבורני שיש לפסוק לתובע פיצוי לפי חישוב אקטוארי מלא לפי שיעור הנכות התפקודית (10%) ושכרו במועד התאונה (בערכו כיום) עד גיל 67.

92. אחר האמור, אני פוסק לתובע פיצוי בגין גריעה מכושר ההשתכרות, בצירוף הפסדי פנסיה (12.5%) בסך 180,179 ₪.

     

    עזרת הזולת

93. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

94. בהתאם לנתונים שהוכחו התובע היה בתקופת אי כושר ממושכת ולבטח נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו בתקופה זו. לאור טיב הפגיעה והמגבלות שנותרו לתובע גם על רקע תחלואיו הנוספים, סבורני שיש לפסוק פיצוי מתון בגין הצורך בעזרה גם ביחס לתקופת העתיד.

95. במכלול נסיבות העניין, בשים לב לתקופות אי הכושר ולשיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע, אני מוצא לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופת העבר והעתיד, בשיעור 45,000 ₪.

     

    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

96. התובע נפגע בתאונה שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולכן בעיקרון מכוסות כל הוצאותיו הרפואיות ע"י המוסד לביטוח לאומי, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, ועל אף האמור, אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן ע"י המוסד לביטוח לאומי וקופת החולים "עד השקל האחרון" ולעיתים ישנם פערים בין ההוצאות בפועל לבין תשלומי השיפוי. 

97. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי ובנתוני התיק, אני מוצא לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה (מעבר למל"ל) על דרך האומדנה סך בשיעור 7,000 ₪, לתקופת העבר והעתיד.

    נזק לא ממוני:

98. בעת שקילת הנזק הלא ממוני, ראוי לתת ביטוי לתהליך שעבר התובע לאחר התאונה ועד היום, לכאבים שסבל וסובל, ולתקופות בהן לא היה מסוגל לתפקד ולדאוג לעצמו ולחיים הצפויים לו לצד המגבלות והכאבים.

99. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע ולנכות שנותרה לו, אני מעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 50,000 ₪.

     

    ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי:

100. מהפיצוי שנפסק לתובע יש לנכות את התגמולים ששולמו לתובע על ידי המל"ל בעקבות התאונה בסך כולל בשיעור 41,989 ₪ (איני מקבל את עמדת התובע ולפיה יש לנכות מהתגמולים מס הכנסה דמי ביטוח, ביטוח בריאות וכיוצ"ב – ראו: ת"א (מחוזי חיפה) 14562-12-08 פלוני נ' המאגר חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים); ת"א (שלום חיפה) 6518-07-09 דוידוב נ' ברסטר ואח' (פורסם במאגרים)).

101. תביעתו של התובע לנכות צמיתה באגף נפגעי עבודה במל"ל נדחתה. גם עררים שהגיש התובע נדחו. התובע פנה בתביעה להחמרת מצב בצירוף חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ובקשתו נדחתה (הודעת התובע לתיק מיום 31/01/23 והנספח שצורף לה). בנסיבות אלה ברי כי יש לראות בתובע כמי שמיצה הליכים בתום לב במל"ל.

102. הנתבעת טוענת בנוסף כי לתובע נקבעו נכויות באגף נכות כללית במל"ל ואולם הוא אינו עובר את הרף (שיעור הנכויות) המזכה בקצבת נכות כללית. בהינתן שכך, לעמדת הנתבעת יש להורות על ניכוי רעיוני של גמלאות (932,212 ₪) שהיה צפוי התובע לקבל אם היה פונה לאגף נכות מעבודה. טענת הנתבעת אינה הגיונית, אינה ברורה ואיני מקבל אותה וזאת מהנימוקים הבאים: ראשית, כפי שפורט לעיל ומתועד במסמכי אגף נכות מעבודה, התובע פנה מספר פעמים לאגף נכות מעבודה (לרבות באמצעות עררים) ונדחה. מכאן שהטענה ולפיה אם היה פונה היה צפוי לקבל תגמולים אינה נכונה ואין לה על מה שתסמוך. שנית, לא הוכח כי הנכויות שהוכרו בנכות כללית (שאינם מזכים בגמלה) קשורים בתאונה ואף לעמדת הנתבעת – לא הוכרה באגף נכות כללית נכות נוירולוגית בעקבות התאונה או בכלל.

103. אחר האמור, מסכום הפיצוי יש לנכות תגמולי מל"ל בשיעור 41,989 ₪ בלבד.

      

     סוף דבר

104. התביעה מתקבלת.

105. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

     הפסד שכר בעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) הוצאות	228,855 ₪ 180,179 ₪ 7,000 ₪
     נזק לא ממוני	50,000 ₪
     עזרת הזולת	45,000 ₪
     סה"כ פיצוי	511,034 ₪
     ניכוי תגמולי המל"ל סה"כ פיצוי לאחר הניכויים	41,989  ₪ 469,045 ₪

106. אחר כל האמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך 469,045 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ וכן בצירוף הוצאות משפט בכפוף לקבלות.

107. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום.

      

     זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים מהיום.

     המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

     5129371

     54678313 פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובע.

      

     ניתן היום, י"ט אדר תשפ"ג, 12 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.