חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ת.מ.ד.ג. אירועים בע"מ ואח'

העניין שבפניי, תובענה כספית מיום 20.3.2014 בסך של 184,414 ₪ בטענה כי הנתבעים עשו שימוש שלא כדין בקשר עם צריכת חשמל באולם אירועים המצוי בבעלותם.

רקע עובדתי :

התובעת הינה חברה ממשלתית וציבורית אשר אמונה על ייצור חשמל, אספקתו והולכתו מכח חוק משק החשמל, התשנ"ו – 1996 והתקנות שלפיו וכן גם לפי דיני "אמות המידה" אשר נקבעו והותקנו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל.

הנתבעת 1 הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה הנמצאת בבעלותו של הנתבע 3 ואשר הפעילה בין השנים 2003 ועד 2006 אולם אירועים הממוקם ברחוב הנשיא ויצמן 75 בעיר חדרה. הנתבעת 2 הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה אשר הוקמה בשנת 2006 ומנהלת את אולם האירועים החל משנה זו ועד למועד הגשת התובענה. למען הסדר הטוב, יצוין כי הנתבע 4 הינו אחיו של הנתבע 2 ומשמש כבעל השליטה בנתבעת 2.

לטענת התובעת, בתאריך 14.9.2008 התייצב נציג התובעת, מר אמיר מזרחי, באולם האירועים לצורך החלפת מונה החשמל הקודם במונה חלופי מסוג חדש. נטען כי במהלך הבדיקה איתר מר מזרחי כי נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל (להלן :"שב"ח") מצד הנתבעים לאחר שבוצעו מספר שינויים ברכיבי מערכת רישום מונה החשמל של האולם ולאחר שנוכח כי מונה החשמל הוחלף במונה אחר שמספרו 8070944. נוכח ממצאי הבדיקה הוסר מונה החשמל אשר הותקן שלא כדין ותחתיו הותקן מונה חלופי מסוג חדש.

בדו"ח הבדיקה אותו ערך למחרת היום (15.9.2008) מר מזרחי נכתב כדלקמן : "בבדיקה שגרתית נמצא שב"ח במערכת. במערכת נמצא גישור על זרם של פזה אמצעית בבלוק המערכת כמו כן שוחרר בורג נתיך של פזה ראשונה שנותנת למונה המכני מגע המגע היה רופף. הדלתות נפתחו ללא חיתוך של הפלומבות במסגרת אחזקה שוטפת הוחלף מונה ראשי מסוג ניסקו".

בתאריך 26.2.2009 נשלח אל אולם האירועים מכתב דרישה מטעם ראש מדור שב"ח באזור חדרה, מר משה שליפקה, בו נתבקשו הנתבעים להתייצב במשרד התובעת בחדרה ולשלם לתובעת פיצוי כספי בעטיים של ממצאי הבדיקה מיום 14.9.2008.

בתאריך 19.5.2009 נערכה במשרדי התובעת פגישה בין הנתבע 3 לבין אנשי התובעת במהלכה נתבקש הנתבע 3 לספק לתובעת הסברים אודות אופי צריכת החשמל באולם האירועים. לאחר שהנתבע 3 ניתק קשר עם התובעת פנה מנהל אזור חדרה של התובעת, מר אייל ניסים, אל הנתבע 3 בתאריך 31.12.2009 במכתב דרישה/התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים וניתוק זרם החשמל בו דרש מהנתבע לפצות את התובעת בסכום של 159,026 ₪ בשל השימוש הבלתי חוקי במונה החשמל ובנוסף לשאת גם ביתרת חוב נוספת בסך של 43,879.43 ₪.

בתאריך 11.1.2010 הגיע הנתבע 3 אל משרדי התובעת במהלכה הוצגו לנתבע 3 ממצאי השב"ח באולם האירועים ברם הנתבע 3 התכחש לתשלום החוב ואף ציין כי הוא אינו בקיא בתחום החשמל. עם זאת, הנתבע 3 התחייב בפני אנשי התובעת להעביר לידם נתונים אודות הירידה בהיקפי צריכת החשמל של אולם האירועים ובנוסף לכך להמציא להם גם את יומני האירועים וכן גם את הדו"חות הכספיים של האולם.

לאחר שהנתבע 3 לא המציא לתובעת את מלוא המסמכים הנדרשים הגישה התובעת את התובענה הנ"ל בה ציינה כי מבדיקת אנשיה עולה שחישוב צריכת החשמל בין התאריכים 7/2004 ועד 14.9.2008 (מועד הביקורת) אכן אובחנה ירידה משמעותית בצריכת החשמל באולם האירועים בעוד שבמהלך השנים הבאות אובחנה עלייה בשיעור של 50% בצריכת החשמל ביחס לתקופה שבה נעשה שימוש שלא כדין במונה החשמל הבלתי חוקי אשר אותר על ידי מר מזרחי באולם האירועים.

טענות התובעת :

לטענת התובעת, השינויים אשר בוצעו ביוזמת הנתבעים מלמדים על כך שבמערכת המנייה של חברת החשמל בוצע שימוש בלתי חוקי בחשמל אשר מתבטא בחבלות בחיבורים של מערכת המנייה שבאמצעותם עוברת ונמדדת כמות החשמל הנצרכת בכל פאזה ולפיכך כמות צריכת החשמל של האולם לא שיקפה הלכה למעשה את רמת הצריכה האמיתית אלא רמת צריכה הנמוכה באופן ניכר מרמת צריכת החשמל האמיתית של אולם האירועים.

התובעת סבורה כי מאחר ומדובר במעשה מרמה מכוונת הרי שעל בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעות 1 ו – 2 ולחייבם לשלם לתובעת את סכומי צריכת היתר בצוותא חדא עם הנתבעות 1 ו – 2 וזאת לאחר שימוש לרעה במסך ההתאגדות של שתי החברות ובאישיותן המשפטית הנפרדת בכדי להפיק לעצמם רווחים שלא כדין.

התובעת סבורה כי דרך התנהלותם של הנתבעים מהווה הפרה של הוראות סעיפים 10א – 10ד', 11א' ו – 16 לספר אמות המידה משנת 2010 האוסרים על אדם שאינו מורשה לספק חשמל לנתק, לחבר או לפרק מתקני חשמל או ציוד של ספק השירות החיוני או להפיק מהם טובת הנאה כספית ואף לגבות מהצרכן את התשלומים הריאליים אשר משקפים את השימוש בפועל.

עוד טוענת התובעת כי נוכח התנהלותם של הנתבעים הרי שעליהם לפצותה גם מכח הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 כמי שנהנו שלא כדין מאי רישום מלוא צריכת החשמל האמיתית של האולם.

התובעת סבורה כי נטל ההוכחה להפרכת טענתה בכל הנוגע לשימוש הבלתי חוקי אשר נעשה מצד התובעת במונה החשמל ולשיעורי הצריכה החריגה רובץ על הנתבעים וכי די בכך שאיתרה את המונה הבלתי חוקי אשר הותקן באולם האירועים בכדי להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעים.

עוד ובנוסף גורסת התובעת כי הנתבעים ביצעו במעשיהם עוולת הפרת חובה חקוקה ובכלל זאת הפרת סעיפים 53 ו – 54 לחוק משק החשמל והתקנות שלפיו, הוראות סעיפים 10 ו – 11 לספר אמות המידה וסעיפים 400 (צריכת חשמל במזיד או במרמה) ו – 452 לחוק העונשין (היזק בזדון).

התובעת טוענת כי בין החודשים אוקטובר 2008 ועד ספטמבר 2009 נעשה שימוש ב – 169,464 קוט"ש בשנה ומשכך יש לחשב את חשבון צריכת החשמל של הנתבעים על בסיס הערכת כמות החשמל אשר נצרכה בהתאם להוראות אמות המידה אשר נקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל.