1. בפני תביעה כספית - חוזית אותה הגיש התובע, חבר קיבוץ לוחמי הגטאות (להלן: "הקיבוץ") נגד הקיבוץ, בגין הפרה נטענת של התחייבויות חוזיות בהן חב הקיבוץ כלפיו, אשר הביאו, לטענתו, לפגיעה בשכרו ובזכויותיו הסוציאליות.
רקע עובדתי
2.התובע, שהינו חבר קיבוץ משנת 1981, עמד במשך עשרות שנים בראש ענף שירותי הרכב בקיבוץ (להלן: "ענף הרכב") הכולל שלושה תחומי עיסוק עיקריים: מתן טיפולים לרכבי הקיבוץ וגורמים נוספים בסככת טיפולים; ניהול צי הרכב - לרבות חידוש רישיונות, טיפול בדוחות וכיוצ"ב; וניהול תחנת הדלק.
בשנת 2001 החל הקיבוץ בהליך לשינוי אורחות חייו, עד שבשנת 2004 חדל מלהתנהל כקיבוץ שיתופי, ועבר להתנהל כקיבוץ מתחדש, כהגדרתו בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), תשנ"ו - 1995 (להלן: "תקנות סוגי אגודות").
בהתאם לכך, אישרה האסיפה הכללית את חוברת "שינוי אורחות החיים" מיום 26.03.2004, ובהמשך אף תוקן תקנון הקיבוץ (ביום 22.6.2010) באופן שיתאים לאורח החיים החדש. כמו כן, במסגרת תהליך השינוי, עבר הקיבוץ לשיטת שכר דיפרנציאלית, בה תומחרה משרתו של כל חבר קיבוץ, ועל פי תמחור זה נקבע שכרו של החבר. על רקע אי הסכמות בין התובע לקיבוץ בנוגע לאופן תמחור משרתו של התובע, פנו הצדדים למר דני כפרי, יועץ לענייני שכר (להלן: "כפרי"), על מנת שזה יכריע באשר לקביעת גובה שכרו של התובע.
במסמך שפרסם כפרי מיום 10.2.2002 שכותרתו "הנדון: בוררות שווי משרת מנהל ניהול צי רכב -אביתר משלר" (להלן: "דו"ח כפרי"), נקבע כי משכורתו של התובע תכלול סכום קבוע בסך 8,200 ₪ לחודש עבור ניהול שוטף של רכבי הקיבוץ ותפעול תחנת הדלק, וכן סכום משתנה בגין הכנסות ממקורות חיצוניים, בהתאם ליוזמתו ולהשקעתו הנוספת של התובע. בפועל, מסיבות שונות, ובכלל זה סירובה של מועצת המנהלים העסקית בקיבוץ לתת את אישורה לדו"ח, לא אומצו מסקנותיו של כפרי על ידי הקיבוץ.
בשנים 2006 ו- 2007 ונוכח מצבו הכלכלי של הקיבוץ, הוחלט על צמצום היקף פעילות ענף הרכב בשל מצבו הגרעוני של ענף הרכב, ובוצעו בענף שינויים מבניים. בהמשך, פנו התובע והקיבוץ להליך גישור על מנת להסדיר את המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, ובכלל זה הסדרת תמחור משרתו של התובע. לאחר הליך ממושך חתמו לבסוף הצדדים על הסכם גישור.
במסגרת הסכם הגישור, בין היתר, נבחנה האפשרות שהתובע ישולב בפעילות ענף משק החום בקיבוץ, ומשכך עבר התובע בשנת 2009 קורס מפעילי קיטור לצורך הכשרתו ושילובו בענף החום החל מיום 1.3.2010. חרף זאת, שילובו של התובע בענף החום לא יצא אל הפועל.
בחודש אוקטובר 2011 החליטה מועצת המנהלים העסקית בקיבוץ על סגירת ענף הרכב וזימנה את התובע לפגישה עם מנהל העסקים בקיבוץ בתקופה הרלוונטית, מר מתתיה (מתי) כהן (להלן: "כהן") אך התובע סרב להגיע לפגישה זו. משכך, זימן הקיבוץ את התובע לשיחת שימוע לפני הפסקת עבודתו בענף הרכב. התובע סירב להתייצב לשיחת השימוע אליה זומן, וביקש לקיים אותה עם גורם אחר בקיבוץ. בקשתו זו לא נענתה, ובמכתב נושא תאריך 29.11.2011 הודיע הקיבוץ לתובע על סגירת ענף הרכב וסיום תפקידו של התובע החל מיום 31.12.2011.
בתחילת שנת 2012 מונה מבקר חיצוני מחברת הייעוץ זיו האפט, שיבחן את טענות התובע נגד התנהלות הקיבוץ בעניינו. דו"ח המבקר החיצוני, מר נעם קדמן, הוגש לצדדים בפברואר 2012 (להלן: "דו"ח הביקורת) ולאור מסקנותיו הודיע הקיבוץ לתובע על סגירת הענף בחודש מרץ של אותה השנה, וכי עליו לפנות את הסככה עד ליום 14.3.2012. משכך, הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני נגד סגירת סככת הטיפולים, במסגרת ת"א 47640-03-12.
ביום 1.4.12 הגישו הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט שדן בבקשה, שעיקריה הם: מחיקת הבקשה לסעד זמני, הפניית הצדדים לגישור, פינוי סככת הטיפולים מצד התובע עד לתחילת אפריל 2012, הסכמה כי התובע ימשיך את העבודה בתחנת הדלק וטיפול ברכבי הקהילה בשכר של 2,300₪ לחודש, ובמשך תקופת הגישור ישלם הקיבוץ לתובע דמי אבטלה בסך של 5,900 ₪ כהשלמה לשכר החודשי שקיבל בטרם הפחתת היקף משרתו.
לאחר שהליך הגישור בין הצדדים לא צלח, בחודש יוני 2012 הוגשה תביעה זו שבפני.
תמצית טענות הצדדים
3.בכתב תביעתו טוען התובע, כי חלה על הקיבוץ חובה חוזית מכח הוראות תקנון הקיבוץ והוראות חוברת שינוי אורחות החיים, לסייע לו כחבר קיבוץ במציאת עבודה הולמת, שתאפשר לו להתפרנס ולכלכל את משפחתו. חובה זו הופרה הואיל ובעוד שהוא עצמו קיים את כל חובותיו כלפי הקיבוץ משך כל השנים, עבד ותרם מכישוריו המקצועיים לטובת הקיבוץ, הרי שהקיבוץ פעל בכל דרך על מנת לצמצם את פעילות ענף הרכב שנוהל על ידו, ולהביא לסגירתו עם הפיכתו ללא רווחי.
עוד נטען כי הקיבוץ פעל שלא כדין עת לא הוצעה לתובע חלופת עבודה, כזו ההולמת את גילו המתקדם ואת הכשרתו, באופן המפלה אותו לרעה ביחס לחברים אחרים בקיבוץ.
בנוסף מלין התובע על אי קיום שיחת שימוע בטרם הופסקה עבודתו בענף הרכב, ובגין יחס מפלה, מתנכל ומתעמר כלפיו מצד נציגי הקיבוץ.