ת"א 52181-01-13 הרוש נ' חברה לביטוח

לפניי בקשת התובע, להורות למומחה שמונה, ד"ר אמנון ישראלי, שלא לעיין בחוות דעתו של ד"ר יקים יצחק ז"ל, אשר מונה גם הוא כמומחה מטעם בית המשפט, אך לבית עולמו קודם שמסר עדותו בתיק זה.

על פי הנטען, מסמך חוות הדעת איננו מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי והוא אסור להצגה למומחה על פי תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) , תשמ"ז- 1986 (להלן: "תקנות המומחים").

הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, כי מאחר ועסקינן במומחה שמונה מטעם בית המשפט, הרי שאין לאסור את הצגת חוות דעתו למומחה האחר שמונה, שכן חוות הדעת איננה מטעם אחד הצדדים והיא איננה "מוזמנת". הנתבעת הפנתה לפסיקה לפיה, בתי המשפט עשו אבחנה בין חוות דעת מטעם אחד הצדדים לבין חוות דעת שנערכו לבקשת בית המשפט ומטעמו, כך שהתירו למומחה להיעזר בחוות הדעת האחרת, מטעם בית המשפט.

לאחר עיון בטענות הצדדים וכן בחוק ובפסיקה, אני קובע, כי דין בקשתו של התובע להתקבל.

תקנה 8(א) לתקנות המומחים קובעת, כדלקמן:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית"(ההדגשה איננה במקור- י.פ.א)".

סקירה של הפסיקה אשר ביקשה לפרש האמור בתקנה 8(א) לתקנות המומחים, העלתה כי בתי המשפט אינם מחזיקים בעמדה חד משמעית בעניין זה.

מחד, ישנה גישה לפיה יש להתיר העברת חוות דעת על ידי מומחים שהתמנו על ידי בית המשפט למומחים אחרים מטעם בית המשפט {ראו: רע"א 333/89 שלוח חבק לביטוח נ' שמעון ידידים , פ"ד מג (4)375, רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סלאח, פ"ד נה (3) 97), ת"א 10052-04-12 מגדל חברה לביטוח נ' ליבוביץ (פורסם בנבו)}, ומאידך, קיימת גישה בפסיקה לפיה, אין להעביר לידי מומחה, באשר הוא, חוות דעת והחלטות של ועדות המל"ל לעניין מצבו של התובע (ראו לדוגמא: רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח נ' דלל, פ"ד נ(4) 529,532).

למקרא תקנה 8 (א) לתקנות המומחים עולה, כי התקנה כלל לא עוסקת בשאלה, האם חוות הדעת הרפואית שאסורה להצגה למומחה, הנה חוות דעת מטעם בעלי הדין, או שמא מטעם בית המשפט.

תכליתה של ההוראה בדבר האיסור בהצגת חוות הדעת הנה "לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון על אודות הטיפול הרפואי של הנפגע, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא אחר או של אדם אחר שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון. זאת, על מנת שהמומחה הרפואי יוכל לגבש חוות דעת עצמאית משלו שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו" (ראו: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, תשע"ג- 2013, עמ' 520).

במקרה דנא, אילו המומחה הנוכחי שמונה, ד"ר ישראלי, היה מתמנה כמומחה רפואי ראשון בתיק, ברור שלא היתה מונחת בפניו חוות דעת אחרת של מומחה קודם, וכל שהיה מורשה לעיין בו היה החומר והתיעוד הרפואי שעמד בפני ד"ר יקים ז"ל. אני סבור, כי אין "לנצל" את הנסיבות שנוצרו, עם פטירתו של המומחה הקודם, ד"ר יקים, ולפגוע בזכויות הדיוניות של התובע, בין אם שלח למומחה שאלות הבהרה בזמן ובין אם לאו.

סביר להניח, שאילו היה מתמנה מומחה בתחום אחר מתחום מומחיותו של ד"ר יקים ז"ל, הרי שלא היה מקום להורות על איסור הצגת חוות הדעת, שהרי ידוע שמומחים בתחומים מסוימים יכולים להיעזר בחוות דעת של מומחים בתחומים אחרים (ראו: א. גורן, לעיל), ואולם מאחר ובמקרה דנא, המדובר הוא בשני מומחים שמונו באותו תחום רפואי לצורך קביעת נכותו של התובע כתוצאה מאותה התאונה, יש לאפשר למומחה שמונה לחוות דעה אובייקטיבית בעניינו של התובע ככל האפשר.