ת"א 51572-08 דיקשטיין ואח' נ' פרופיט תעשיות בניה בע"מ ואח'

בפניי בקשה שלא להורות על השבת ערובה שהפקידה המשיבה מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט – 1999.

בהחלטה שניתנה על ידי ביום 25/4/13, חייבתי את המשיבה בהפקדת ערובה בגובה 100,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המבקשות היה והתביעה שהוגשה כנגדן תידחה, וזאת בין היתר מהטעם שהמשיבה הינה חברה זרה שאיננה בעלת איתנות כלכלית מוכחת.

פסק הדין בתובענה ניתן ביום 11/8/14, במסגרתו התקבלה במלואה התביעה שהוגשה על ידי המשיבה.

די בעיון בלשון הסעיף הנוגע לענייננו כדי להורות על דחיית הבקשה באשר היא אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק.

353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

הפקדת ערובה במקרה של תביעה המוגשת על ידי חברה או חברת חוץ, נועדה להבטחת הוצאות הנתבע רק למקרה בו יזכה בדין. לא מצאתי כי מכוח סעיף זה בסמכות בית המשפט לעכב השבת ערובה למשיבה, במקרה שבו הנתבע לא זכה בדין.

מקובלת עליי גם עמדת המשיבה, שהפקדת הערובה נועדה אך ורק לטובת ההליך שהתקיים בערכאה הדיונית ולא נועדה לשמש כערובה מכל סוג שהוא במסגרת הליכים המתקיימים בערכאות הערעור. מכאן ,שטענות המבקשות באשר ליכולתה הכלכלית של המשיבה, אינן רלבנטיות.

התוצאה היא שדוחה את הבקשה לעיכוב השבת הערובה לידי המשיבה.

המזכירות תפעל להשבת הערבות הבנקאית למשיבה באמצעות בא כוחה.