ת"א 5104-03-13 א' ואח' נ' מדינת ישראל

מעשה בגבר ואישה צעירים, אשר אושפזו בכפייה במחלקה הסגורה, בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה" (להלן: "בית החולים" או "הנתבעת"), שניהם בשל התקפים פסיכוטיים קשים, ונטען כי בעת אשפוזם במחלקה הסגורה, קיימו פעמיים יחסי מין, פעם אחת בחדר השירותים ופעם נוספת במועדון, והאישה נכנסה להריון ונולד לה ילד, וטענתם הינה כי בית החולים אחראי בנזיקין לעצם כניסתה של האישה להריון, והתביעה שהוגשה, הינה תביעה בעילה של "הריון בעוולה".

רקע עובדתי

1.התובע (יליד 1985) והתובעת (ילידת 1981), אושפזו בחודש אוקטובר 2007 בבית החולים, שניהם במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה.

יצוין כי שני התובעים שהו יחדיו במחלקה הסגורה בבית החולים במשך 4 ימים, מיום 10.10.07 ועד ליום 14.10.07, ונטען כי במהלך תקופה זו התובעים קיימו מספר פעמים יחסי מין, שכתוצאה מהם הרתה התובעת, וביום 28.6.08 נולד לתובעים ילד (להלן: "הקטין").

יצוין, כי ביום 27.07.12 בוצעה בבית החולים רמב"ם בדיקת סיווג רקמות, לפיה הוכח כי התובע הוא, אכן, אבי הקטין.

2.יצוין כי מצבו הנפשי של התובע החל להידרדר בשנת 2007, כאשר בחודש אפריל הוא פנה לבית חולים העמק שם הוא אובחן כסובל מ"פרודרום פסיכוטי ודיכאון בלתי טיפוסי". לפי הרשומה הרפואית התובע אושפז בכפייה החל מיום 3.5.07 ועד ליום 13.5.07, כאשר ביום 14.5.07 הוא שוחרר לביתו.

ביום 27.6.07 הובא התובע למיון פסיכיאטרי בבית החולים לאחר שהוחזר מבית החולים הלל יפה. התובע בקבלתו לבית החולים, אובחן כסובל ממצב פסיכוטי פעיל, ובבדיקתו נמצא כי הוא מסוכן לעצמו ולסביבה וכי הוא אלים כלפי עצמו והסביבה, וניתנה הוראה לקשור את ארבעת גפיו. הוא אושפז בכפייה בבית החולים במחלקה הסגורה החל מיום 26.6.07 ועד ליום 14.10.07, ולאחר מכן הועבר למחלקה הפתוחה בבית החולים, עד ליום 23.12.07. יצוין, כי לאחר מכן הוא שהה בהוסטל מיוחד.

3.התובעת, אובחנה בשנת 2001 כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית, אושפזה לראשונה בכפייה בבית החולים במחלקה הסגורה בשנת 2003, ומהרשומה הרפואית שלה עלה, כי היא אושפזה באשפוז פסיכיאטרי מספר פעמים, כי היא קיבלה טיפול בנזעי חשמל מספר פעמים, וזאת עקב: "מצבה הנפשי המהווה סכנה מידית לחייה".

ביום 10.10.07 הגיעה אל בית החולים עת אובחנה כסובלת מאי שקט פסיכומוטורי וברישום הרפואי צוין, כי היא שרויה בהחמרה פסיכוטית ומהווה מסוכנות מידית לעצמה ולאחרים, ובשל תגובות תוקפניות היא הוגבלה פיזית על ידי קשירתה למיטה. התובעת אושפזה בכפייה במחלקה הסגורה בבית החולים ביום 10.10.07 על פי ההוראות של הפסיכיאטר המחוזי, ביום 16.10.07 היא חתמה על אשפוז מרצון, ושוחררה מבית החולים ביום 8.11.07.

טענות התובעים 

4.כאמור, התובעים שהו במשך 4 ימים באותה המחלקה הסגורה, ולטענתם במהלך שהותם המשותפת שם הם קיימו יחסי מין, יחסים שכתוצאה מהם הרתה התובעת. לטענת התובעת, היא גילתה שהיא בהריון רק בחודש החמישי או השישי להריונה, בשלב שהעובר היה כבר בר חיות ובשלב בו ביצוע הפלה הייתה יכולה לסכן את חייה, ולכן החליטה שלא להמית את העובר.

5.לטענת התובעים, הצוות הרפואי בבית החולים התרשל בכך: "שלא נקט אמצעי זהירות מתחייבים ו/או התרשל בפיקוח ו/או לא מנע מהתובעים לקיים יחסי מין". לטענת התובעים יש לראותם כמי שנחשפו לפגיעה מינית בתחום בית החולים, וזאת לאור מצבם הנפשי בו היו שרויים בעת אשפוזם במחלקה הסגורה. לטענתם, יש לראות במעשה המיני שהם ביצעו ככזה שנעשה ללא הסכמתם, וזאת משום שבאותה העת הם היו שרויים במצב פסיכוטי, במחלקה הסגורה, ולכן הסכמתם לא הייתה הסכמה אמיתית. לטענתם, יש להטיל אחריות על בית החולים ועל הסגל הרפואי, מכוח סעיפים 322 ו-350 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), כאשר לטענתם הצוות הרפואי התרשל בכך שלא נקט אמצעי זהירות למניעת פגיעה מינית בתובעים.