ת"א 50939-09-16

בפניי בקשה למינוי מומחה בתחום השיקום (להלן - "הבקשה"). המדובר בבקשה חוזרת, לאחר שהבקשה המקורית הוגשה ביום 27.6.2017, בפני כב' הרשמת הבכירה קצבוי. זו הבהירה כי הבקשה תידון לאחר הגשת כלל חוות הדעת הרפואיות בתיק.

ענייננו בתביעה למתן פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים") בעקבות תאונה שאירעה ביום 26.10.2015 (להלן - "התאונה"). בכתב התביעה נטען, כי בעת שנסעו המבקשים ברכב, אשר בוטח על ידי המשיבה, אירעה תאונה במעורבות רכב של צד שלישי והם נפגעו בה. בתוך כך, המבקשת - ילידת 4.3.1943, וכיום בת 74 - אושפזה למשך שלושה חודשים וחצי במחלקת שיקום ומאז מצויה באשפוז יום שיקומי. היא מוגבלת ו/או מנועה מביצוע פעולות בסיסיות רבות, סובלת מבריחת שתן וממצב נפשי קשה.

המשיבה, מצידה הכחישה טענות המבקשים.

בית המשפט מינה מומחים בתחומים הבאים: בתחום הנוירולוגי – קבע המומחה נכות בשיעור 80% (חולשה קשה בפלג גוף דומיננטי, יד ורגל ימין); בתחום האורתופדי – קבע המומחה נכות בשיעור 24%; בתחום האורולוגי – קבע המומחה נכות בשיעור 60%; בתחום הנפשי קבע המומחה נכות בשיעור 13%. סך כל שיעור הנכויות, באופן משוקלל, עומד על כ-95%.

המבקשת טענה כי על בית המשפט למנות כעת מומחה בתחום השיקומי. שכן, לצורך קביעת צרכיה ודרכי שיקומה של המבקשת, יש צורך במינוי המומחה השיקומי. נוכח חוות הדעת האחרות, לרבות הנוירולוגית והאורולוגית, יש די ראיות המצדיקות מינוי שכזה כבר בשלב זה ולפיכך אין להמתין עד לשלב שמיעת הראיות. לדבריה, המומחים לא התייחסו בחוות דעתם לצרכי הריפוי, הטיפול והשיקום שלה ומשכך אין מנוס ממינוי שכזה.

המשיבה סברה כי אין למנות בשלב זה מומחה שיקומי ואין הצדקה לדבר, תוך שמסתמכת בעיקר על פסיקת בית המשפט. מכל מקום, לטענתה, ניתן יהיה לבחון הבקשה לאחר הגשת הראיות.

דיון ומסקנות