בפני בקשה מטעם הנתבעת 3 להעברת התובענה לבית משפט השלום במחוז תל אביב מחמת חוסר סמכות מקומית.
ביום 23.2.2016 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה כספית בגין הפרת התחייבות לתשלום כספים בתמורה לעבודה קבלנית שבוצעה על ידה בפרויקט בניה בעיר חולון ובגין עשיית עושר שלא במשפט. התביעה הוגשה בבית משפט זה אשר במחוז מרכז, אולם אין חולק כי מקום מושבם של הנתבעים אינו במחוז מרכז. כמו כן אין חולק כי מקום התרחשות האירועים נשוא התביעה הינו העיר חולון אשר במחוז תל אביב.
ביום 12.4.2016 הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעת 2 וביום 6.6.2016 הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעת 1. בכתבי הגנה אלו לא נטענה כל טענה באשר לחוסר סמכות מקומית.
בכתב ההגנה שהוגש ביום 2.8.2016 מטעם הנתבעת 3 נטענה טענה לחוסר סמכות, לפיה בהתאם לכללי הסמכות המקומית, הרי שזו מסורה לבית המשפט במחוז תל אביב, אשר בתחומו מצויה העיר חולון.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.12.16 שב ב"כ הנתבעת 3 ועמד על עמדתו באשר להעדר סמכות מקומית. בדיון זה נכחו גם ב"כ הנתבעות 1 ו-2 אשר לא הביעו עמדה בסוגיה זו.
עמדת ב"כ התובעת הינה, כי משלא העלו הנתבעות 1 ו-2 טענות לחוסר סמכות מקומית, הרי שבית המשפט קנה סמכות מקומית אשר חלה ומחייבת גם את הנתבעת 3.
דיני הסמכות המקומית קובעים מספר חלופות בהתאם לאמור בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בענייננו, מקום מושבם ועסקם של הנתבעות כולן אינו במחוז המרכז אלא במספר מחוזות שונים ואחרים, ואילו מקום המעשה בשלו תובעים הינו העיר חולון המצויה בתחום השיפוט של מחוז מרכז. בהתאם לכך, הסמכות המקומית נתונה לכאורה לבית המשפט במחוז תל אביב.
כידוע, טענה להעדר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, וכאשר הנתבע לא העלה טענה זו, יש לראותו כמי שמסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט (ע"א 487/64 רוט נ' פישר, פ"ד יט(148) – להלן: ("כלל ההזדמנות הראשונה").
כלל נוסף בדיני הסמכות המקומית קבוע בתקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה: "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים" – (להלן: "כלל הנתבעים האחדים").
בענייננו, התביעה הוגשה לבית משפט זה, אשר נעדר סמכות מקומית בהתאם לחלופות תקנה 3, אולם בהתאם לכלל ההזדמנות הראשונה, קנה בית המשפט סמכות לגבי הנתבעים 1 ו-2, היות שלא העלו בכתב הגנתם כל טענה לחוסר סמכות.
השאלה המתעוררת בפנינו היא זו: האם בית המשפט אשר קנה סמכות כלפי נתבע אחד מכוח כלל ההזדמנות הראשונה, רשאי להחיל סמכות זו אף על נתבע אחר, אשר העלה טענה להעדר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה, זאת מכוח כלל הנתבעים האחדים?
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה.
הבסיס לפרשנות הוראת החוק, הינו ראשית כל לשונו של החוק. בענייננו, לשון תקנה 3(ב) ברורה: "היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים". יכולה היתה התקנה לקבוע לשון רחבה וכוללת יותר, למשל: יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט אשר לו נתונה סמכות מקומית לדון בתובענה. ניסוח מעין זה, היה מקנה לבית המשפט סמכות מקומית לדון בכל תביעה כנגד נתבעים אחדים, כל עוד נתונה סמכות כלפי אחד מהן, ללא נפקא מינה כיצד נקנתה סמכות זו, דהיינו בין אם נקנתה מכוח אחת החלופות שבתקנה 3 ובין מכוח כלל אחר, כגון כלל ההזדמנות הראשונה האמור לעיל, הסכמת אחדים מן הצדדים, או תניית שיפוט מוסכמת. אולם מחוקק המשנה בחר שלא לנקוט לשון רחבה זו, בכך שקבע כי כלל הנתבעים האחדים חל רק על בית המשפט שבו ניתן להגיש את התובענה כנגד אחד הנתבעים. הוי אומר, שהמבחן הוא מבחן האפשרות להגשה ולא מבחן הסמכות בפועל.
במילים אחרות, בבואנו לבחון האם ניתן להחיל את כלל הנתבעים האחדים על נתבע אשר אין לבית המשפט סמכות מקומית לדון בעניינו, אין עלינו לבחון האם לבית המשפט נתונה בפועל סמכות לדון בעניינם של הנתבעים האחרים מכל טעם שהוא (לרבות מכוח הסכמה או מכוח כלל ההזדמנות הראשונה), אלא עלינו לבחון האם ניתן היה להגיש את התביעה בבית משפט זה כנגד הנתבע האחר.
בענייננו, לא ניתן היה להגיש את התביעה בהתאם לאחת מחלופות תקנה 3, היות והן מקום מגוריהם או עסקם של הנתבעים והן מקום יצירת ההתחייבות אינו במחוז מרכז. לפיכך לא ניתן להחיל על הנתבעת 3 את כלל הנתבעים האחדים.
בהתאם לאמור לעיל, ניתן היה להגיע למסקנה כי התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 תידון בפני בית משפט זה, בהתאם לכלל ההזדמנות הראשונה ואילו התביעה כנגד הנתבעת 3 תידון בפני בית המשפט במחוז תל אביב. תוצאה זו אינה סבירה, היות ומדובר במסכת עובדתית אחת ויחסיהם המשפטיים של הצדדים כפי העולה מכתבי הטענות כרוכים זה בזה. תוצאה זו היתה מביאה בוודאי לבקשה לאיחוד התובענות בהתאם לתקנה 7. אולם לטעמי אין בכך צורך, בענייננו, משאין חולק כי הסכמות המקומית נתונה לבית המשפט במחוז תל אביב, משעומדת על כך הנתבעת 3 ומשלא הביעו הנתבעות 1 ו-2 כל עמדה בעניין, הרי שהתוצאה המתבקשת היא העברת התיק לבית המשפט במחוז תל אביב.
לאור האמור המזכירות תעביר את התיק לכב' נשיא בית המשפט השלום במחוז תל אביב, על מנת שייקבע את המותב שיידון בתיק.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת 3 בסך 1,800 ₪.
ניתנה היום, י"א טבת תשע"ז, 09 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.