אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' אלימלך ואח'

פלוני נ' אלימלך ואח'

תאריך פרסום : 07/12/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב -יפו
49925-10-18
01/10/2023
בפני השופט:
אמיר צ'כנוביץ

- נגד -
תובעים:
פלוני
נתבעים:
1. יהודה אלימלך
2. מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
 

 

 

  1. התובעת 1, אמו של המנוח ד.ק ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד X.X.1997, רווק, כבן 20 במועד התאונה. התובע 2, הינו אחיו התאום של המנוח.

     

    1. על פי כתב התביעה ביום 29.6.17 עת ניסה המנוח לחצות את כביש 3835, בסמוך ליישוב בית שמש נפגע אנושות ממשאית חולפת בה נהג הנתבע 1 (להלן: "הנהג"), אשר השימוש בה נעשה לפי פוליסת ביטוח חובה שהוציאה הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

       

    2. כתוצאה מהתאונה נפצע המנוח פציעה אנושה, לרבות פגיעת ראש קשה, גסס במשך 8 ימים ונפטר מפצעיו ביום 6.7.17, בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

       

      1. ביום 15.1.23 נשמעו הראיות. מטעם התביעה העידו התובעים 1 ו-2, ומטעם ההגנה העיד הנתבע 1, נהג המשאית.

         

        טענת התאבדות

         

      2. על פי כתב התביעה, התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), אשר הסבה כאמור נזקי גוף כהגדרתם בחוק.

         

      3. הנתבעים, טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להטלת חבות כנגדם, שכן חלה הסיפא שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד בו מוגדרת "תאונת דרכים" לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אותו אדם...".

         

        נטען כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים אלא מעשה התאבדות של המנוח (להלן: "התאבדות"), שקפץ במכוון לתוך כביש בין עירוני סואן, עת שהתקרבה לכיוונו המשאית בה נהג הנתבע 1, על מנת להביא למותו, ולפיכך, התאונה לא חוסה תחת חוק הפלת"ד ואינה מזכה בפיצוי לפי החוק.

         

      4. לחילופין, טוענים הנתבעים כי ככל שיקבע בית המשפט שלא הוכח שהתאונה נגרמה בשל מעשה התאבדות, כי נוכח נסיבותיו האישיות של המנוח, ללא תעודת בגרות מלאה, בעיות נפשיות קשות, צריכה אלכהול וכן שימוש בסמים מגיל צעיר, אי גיוס לצה"ל, יש כדי לסתור את החזקה לגבי קטינים - לפיה חישוב הפסדי השכר יעשה על פי השכר הממוצע במשק, אלא יש לקבוע בסיס שכר לצורך חישוב הפסדי השכר של המנוח בשנים האבודות, הנמוך מבסיס השכר הממוצע במשק המקובל לגבי קטין/צעיר שטרם כתב את סיפור חיו, ולהעמידו על מחצית מסכום זה.

         

      5. התובעים דוחים את הטענה בעניין ה"התאבדות", וטוענים הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע הרובץ על כתפיהם להוכחת טענה זו.

        כמו כן, נטען כי לא הובאו ראיות אשר יש בהן כדי להביא לסטייה מהחזקה לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, לפיה חישוב הפסדי ההשתכרות יעשה על פי השכר הממוצע במשק.

         

        דיון ומסקנות

         

        תאונה במתכוון- התאבדות

         

      6. הצדדים אינם חלוקים כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מאירוע התאונה בה נפגע המנוח מהמשאית בה נהג הנתבע 1, אשר הייתה בעל כיסוי ביטוחי תקף של פוליסת ביטוח חובה שהוציאה הנתבעת 2.

         

      7. הנתבעים טוענים כי התובעים יורשיו של המנוח אינם זכאים לפיצויים מכוח החוק, שכן התאונה נגרמה בשל התאבדות המנוח, ולכן, אינה מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

         

        נטל השכנוע להוכחת כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממעשה התאבדות בו ביקש המנוח לשלוח יד בנפשו, מוטל על כתפיהם של הנתבעים, בהתאם נטל המקובל בהליך האזרחי, בדבר הטיית מאזן ההסתברויות. כאשר על הנתבעים להוכיח קיומה של כוונת התאבדות של המנוח אותה ניתן להסיק ממכלול הראיות. (ע"א 296/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מג'ידה לידאווי, פ"ד נו(6) 874).

        כפי שיפורט להלן, הנתבעים לא הרימו נטל זה, כך שלא הוכח כי מדובר בהתאבדות.

         

        מקום התאונה

         

      8. הנתבעים טוענים כי המנוח נפגע ממשאית על כביש 3823, בהיותו על הגשר שמעל נחל שורק, כמשני צידי הגשר מעקי בטון ומעליהם מעקה מתכת נמוך, ולא במרחק של כקילומטר אחד לאחר הגשר כפי שנטען בסיכומי התובעים (ס'31 לסיכומי התובעים), ומפנים בעניין זה לדו"ח המשטרה.

        הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי מסרטון ותמונות הצבע שהוגשו כראיה וסומנו נ/3-נ/7, עולה כי לצד הכביש ישנו מעקה מתכת נמוך בצורת W המסתיים בגשר, כאשר בצדי הגשר מעקה בטון ומעליו מעקה מתכת נמוך. (סעיף 21 לסיכומי הנתבעים).

         

      9. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי התאונה ארעה "על הגשר", שמתחתיו תהום בה עובר נחל שורק, כך שהמנוח עלה על מעקה הבטיחות שעל הגשר וחיכה שיגיע רכב נוסע על מנת לקפוץ ישירות על רכב נוסע בכוונה לסיים את חייו.

         

        נטען כי מיקום תאונה זה (קפיצה אל הכביש ממעקה בטון שעל הגשר) סותר את גרסת התובעים לפיה המנוח טיפס מכיוון שביל הליכה הנמצא לאחר הגשר, עבר את מעקה הבטיחות ממתכת בצורת W שנמצא באותו מקום ונפגע כשניסה לחצות את הכביש.

         

      10. הנתבעים הגישו בתמיכה לטענתם תצהיר של נהג המשאית (הנתבע1) אשר פגעה במנוח, בו העיד כי התאונה והפגיעה אירעו כאשר הגיע לגשר שנמצא מעל נחל שורק, המנוח קפץ מעל מעקה הבטון שהיה על הגשר בצד ימין לתוך דלת הימנית של המשאית. (סעיף 2 לתצהירו).

        על גרסה זו חזר הנתבע 1 במסגרת חקירתו הנגדית בבית המשפט.

         

      11. כפי שיפורט להלן, גרסת הנתבע 1, בתצהיר עדותו ובעדותו בבית המשפט עומדת בסתירה לגרסה הראשונית שמסר במשטרה לאחר האירוע וכן, בניגוד לשחזור שערך עם חוקר המשטרה מיד בסמוך לתאונה.

         

      12. הנתבע 1, נהג המשאית נחקר משטרה ומסר גרסה לגבי נסיבות התאונה בה קיפח המנוח את חייו, בשלושה מועדים שונים (ביום התאונה-29.6.17, ביום 2.7.17, ו-10.7.17).

         

        בהודעה שמסר במשטרה ביום התאונה (29.6.17) ובטרם שנשאל שאלה כלשהי על ידי חוקר המשטרה העיד באופן חופשי וספונטני כי "לפתע אני קולט בצד ימין בן אדם עובר גדר בטיחות וקופץ לתוך משאית." (עמ' 2 ש' 10).

         

        הגרסה הראשונית של הנתבע 1 ובטרם שהתייעץ עם עורך דין, אינה מדברת על עמידה על מעקה הבטון וקפיצה ממנו, אלא על כך שהמנוח עבר "גדר בטיחות", ומבלי שמיקם את גדר הבטיחות על הגשר שמעל נחל שורק.

         

        בהמשך החקירה במשטרה מיום 29.6.17 חזר הנהג על כך שהמנוח קפץ מעבר "למעקה הבטיחות" כאשר אינו טוען כלל שמדובר במעקה הבטון שמעל הגשר. (עמ' 2 ש' 21, עמ' 3 ש' 42, 65 -לעדות במשטרה מיום 29.6.17).

         

        בחקירה במשטרה שנערכה ביום 2.7.17 חזר הנהג על הגרסה הראשונית לפיה ראה את המנוח "... שראיתי אותו עובר את מעקה הבטיחות. או שהוא עמד על הגדר וקפץ, ראיתי אותו עובר את המעקה וקופץ ופגעתי בו מטווח אפס. לראשונה ראיתי התנועה שלו מכיוון מעקה הבטיחות.". (עמ' 3 ש'38-40 לעדות במשטרה מיום 2.7.17).

         

        כך גם בעדותו של הנהג במשטרה מיום 10.7.17, חזר על הגרסה שהמנוח עבר את "גדר הבטיחות" שלצד הכביש ולא כפי הגרסה החדשה שעלתה לראשונה בתצהיר עדותו בבית המשפט לפיה כביכול המנוח קפץ ממעקה הבטון שמעל הגשר - "...הוא עבר את הגדר ומיד בכביש." (עמ' 3 ש' 51-52 ) "...ראיתי אותו בזווית עין שהוא קופץ מעבר למעקה הבטיחות ופגע במשאית." – עדות במשטרה מיום 10.7.17).

         

      13. ביום התאונה (29.6.17) נערך על ידי בוחן התנועה במשטרת ישראל, רס"ב לאון דכטר שחזור בזירת האירוע, יחד עם הנתבע 1 (נהג המשאית). הנתבע 1 אישר בעדות שנגבתה ממנו במשטרה באותו היום כי הצביע בשחזור שנערך עמו על מקום הפגיעה.

        "שאלה: במקום התאונה הצבעת לי את מקום הפגיעה ומקום החצייה של הולך הרגל. מה יש לך לומר לגבי ההצבעה?

        תשובה: כן אני הצבעתי לך, זה חצי מטר לפה וחצי מטר לפה." (עמ' 2 ש' 23-25 לחקירה במשטרה מיום 29.6.17).

         

      14. דו"ח בוחן התנועה של משטרת ישראל על תאונת הדרכים מיום 29.6.17 נשוא התביעה הוגש כחלק מהראיות בהליך (תיק משטרה מס' 284311/2017).

        בפרק המסקנות (סעיף 14 לדו"ח הבוחן) לדו"ח בוחן התנועה שנערך ביום התאונה 29.6.17, קובע כי תאונה ארעה אחרי הגשר שעל נחל שורק פגעה המשאית במנוח.

        בדו"ח המשטרה נקבע כי על סמך הודעת הנהג והצבעתו במקום התאונה נערך שחזור של התאונה אשר הצביעה כי המנוח הגיע מימין לשמאל בקו ישר מכיוון השביל שנמצא בצד ימין של הדרך מעבר למעקה הבטיחות, עבר מעל המעקה מכיוון השביל וירד לכביש עד מקום הפגיעה שבנתיב נסיעתו, וזאת בניגוד לגרסה הכבושה המאוחרת לפיה כביכול קפץ ממעקה הבטון שעל הגשר.

         

        כחלק בלתי נפרד מדו"ח בוחן המשטרה צורפו תמונות, כאשר בתמונה מס' 19 – ניתן לראות את גדר הבטיחות ממתכת בצורת W כאשר לצידה ההסבר – " הסבר: שביל בצד הגשר. מקום ממנו על פי הצבעת הנהג הולך הרגל נכנס לכביש.".

         

        "14. מסקנות:

        רכב מס'1 נסע בכביש 3835 מכיוון כביש 38 לכיוון קיבוץ צרעה. בסמוך לאבן קמ' 1 אחרי גשר נחל שורק רכב מס' 1 פגע... וטענת הנהג המעורב עולה כי הולך הרגל חצה את הכביש מימין לשמאל בקו ישר לרוחב הכביש מכיוון השביל שנמצא בצד ימין של הדרך מעבר למעקה בטיחות W. השביל עולה במדרון בין השיחים מכיוון נחל שורק ונגמר במעקה בטיחות W בצמוד לקצה גדר מבטון של הגשר נחל שורק. לטענת הנהג הולך הרגל עבר מעל המעקה מכיוון השביל וירד לכביש בחצייה מהירה עד למקום הפגיעה שנמצא בנתיב נסיעתו. על סמך הודעת הנהג והצבעתו במקום התאונה נערך שחזור של התאונה."

         

      15. דו"ח בוחן התנועה שנערך בהסתמך על הודעת הנהג המעורב בתאונה (הנתבע1) והצבעתו על מקום התאונה בשחזור שנערך עמו עולה באופן ברור כי הפגיעה במנוח לא היתה על הגשר שמעל נחל שורק, אלא בסמוך לאחר הגשר במקום ממנו עולה שביל שנמצא לצד הכביש, כאשר המנוח לא קפץ ממעקה הבטון שעל הגשר, אלא עבר מעל גדר בטיחות ממתכת בצורת W , החל לחצות את הכביש באותו מקום ונפגע ממשאית בה נהג הנתבע1.

         

      16. בסיכומי הנתבעים מפנים לעדות הנהג הנתבע 1 בבית המשפט לפיה העיד כי לא אמר את הדברים המיוחסים לו בשחזור כפי שאלה מופיעים בדו"ח בוחן התנועה. לטענתו השחזור כפי שמופיע בדו"ח הבוחן שגוי ומוטעה. (סעיפים 23-24 לסיכומי הנתבעים).

         

        מדובר בגרסה כבושה אשר לא מופיעה בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1, ומבלי שניתן בעדותו כל הסבר להימנעותו מלפרט טענות אלה בתצהירו ו/או לפנות בכתב למשטרת ישראל בתלונה על כך, ולפיכך, לא מצאתי ליתן בה כל אמון.

        יתר על כן, הנתבעים לא זימנו למתן עדות מטעמם את בוחן התנועה שערך את השחזור וגבה מהנתבע 1 את גרסתו במשטרה. הימנעותם בעניין זה מבלי שהוצג כל טעם סביר, פועלת לחובתם.

         

      17. על כן, טענת הנתבעים לפיה התאונה ארעה בעת שהמנוח קפץ ממעקה הבטון שעל הגשר שמעל נחל שורק לא הוכחה לבית המשפט. מהראיות שהובאו הוכח כי התאונה ארעה כשהמנוח עלה מכיוון שביל שעולה מכיוון הנחל ונגמר במעקה בטיחות ממתכת בצורת W שנמצא בקצה מעקה הבטון, עבר את גדר הבטיחות ממתכת (ולא קפץ ממעקה הבטון) והחל לחצות את הכביש כאשר נפגע ממשאית בה נהג הנתבע1.

         

        "קפץ" לתוך הכביש

         

      18. נהג המשאית (הנתבע1) מעיד בתצהירו כי המנוח קפץ מעל מעקה הבטון שעל הגשר אל הכביש לתוך המשאית, כדי להתאבד, שכן לטענתו אין הסבר אחר לקפיצה פתאומית ומסוכנת למשאית גדולה, אשר ניתן להבחין בה בנקל (סעיפים 2,3 לתצהיר עדותו).

         

      19. בעוד שבמסגרת התביעה טוען הנהג כי המנוח קפץ אל תוך הכביש, בחקירתו במשטרה מסר הנהג פעמיים גרסה שונה בתכלית, לפיה המנוח בכלל חצה את הכביש.

         

        בדו"ח בוחן התנועה מיום 29.6.17 שהגיע למקום התאונה בסמוך להתרחשותה נרשם : "מחומר החקירה עולה כי התאונה נגרמה בשל התנהגות הולך הרגל שחצה את הכביש לא במעבר חצייה. (עמ' 3 חלק 14 לדו"ח).

        בחלק השחזור (שנערך עם הנהג במקום התאונה) נרשם :

        "חצייה של הולך הרגל מימין לשמאל בקו ישר על פי הצבעת הנהג",

        וכן : "מרחק חצייה 2.0 מטר ממעקה הבטיחות עד מקום הפגיעה על פי הצבעת הנהג" (עמ' 5 לדו"ח) (דו"ח הבוחן מיום 29.6.17 צורפו לראיות הנתבעים כנספח 1).

         

        בחקירה במשטרה מיום 10.7.17 שורה 49-51 :

        נשאל ע"י החוקר: "אני אומר לך שיכול להיות מצב שהולך הרגל הלך בצד ימין של הכביש ואתה פגעת כאשר הולך בכביש ולא חצה אותו כפי שאתה טוען?".

        הנהג השיב: "אין סיכויי, בוודאי הוא חצה."

         

      20. בחקירה הנגדית בבית המשפט טען הנהג שאינו מקבל את מסקנות המשטרה, וכשנשאל כיצד מסביר שבמשטרה טען שהמנוח חצה את הכביש, לא היה בפיו מענה. (עמ' 71 לפרוטוקול ש'7-8).

         

        גרסת הנהג בהליך כאן לפיה המנוח לא חצה את הכביש אלא קפץ ממעקה בטון, הינה "עדות כבושה", העומדת בסתירה לגרסתו הראשונית במשטרה ולפיכך, לא מצאתי ליתן בה אמון.

         

      21. בעדותו בחקירה הנגדית הנתבע 1 הודה כי לא ראה את המנוח עולה על מעקה הבטון. (עמ' 57 לפרוטוקול ש' 25-26), אלא ראה אותו כשהוא כבר עומד על המעקה. (עמ' 60 ש' 25-31).

         

      22. כפי שיפורט להלן, באתי למסקנה כי מעדותו של הנתבע עולה שלא זו בלבד שלא ראה את המנוח עולה על המעקה, אלא שגם לא ראה אותו קופץ ממנו לכביש.

         

        כאשר נשאל האם ראה את המנוח בזמן הקפיצה כשגופו באוויר, השיב בשלילה, והודה שלא ראה את המנוח בשנייה שקפץ, אלא רק שנייה לאחר מכן, כאשר המשאית פגעה במנוח.

         

        "ש. .... השאלה אם אתה ראית אותו באוויר? אתה קלטת אתו באוויר?

        ת. לא, אני קלטתי אותו בשנייה אחרי שהוא קפץ לתוך המשאית." (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 17-19).

         

        בהמשך חקירתו הנגדית, כשנתבקש הנתבע לתאר את מהלך הדברים, לא איזכר את הטענה שהמנוח קפץ לכביש, אלא תאר ששמע רעש חבטה חזק של הפגיעה של המשאית במנוח.

         

        "ש. ראית אותו על הבטון?

        ת. כן בוודאי.

        ש. ואחרי זה מה ראית?

        ת. אחרי זה אני, אתה יודע זה עניין של שתי שניות, גם אתה לא מתייחס לזה כאל מישהו שהוא בא לקפוץ לך לאוטו ואז אתה שומע בום, שמעתי בום אדיר בדלת הימנית, עצרתי את המשאית וירדתי אליו." (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 30-35).

         

        כשנשאל הנתבע בשנית האם ראה את הקפיצה של המנוח אל הכביש.

        תשובתו הייתה מהוססת, ממנה עולה כי לא ראה בעיניו את המנוח קופץ לכביש אלא מדובר בהשערה שעלתה בתודעתו.

        "הבחנתי בו בתודעה, ב, איך אני יסביר את זה? זה במאית השנייה, את יודע זה עניין של שנייה, 2,3." (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 37-38).

         

        על מנת שלא יוותר צל של ספק בעניין, בעדותו, נשאל הנתבע 1 פעם נוספת, האם ראה

        את המנוח "באוויר מזנק?" והשיב כי ראה את המנוח "באוויר". (עמ' 61 לפרוטוקול ש' 1-3.)

         

        עדות זו של הנתבע , עומדת בסתירה לעדות שנתן דקות ספורות קודם לכן בבית המשפט, שם העיד כי לא ראה את המנוח "באוויר". (בעמ' 60 ש'17-19).

         

        מדובר בסתירה בעניין מהותי, שביסוד גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ולפיכך, פוגעת במהימנות עדותו.

         

      23. נהג המשאית הנתבע 1, נשאל בחקירתו הנגדית מתי ראה לראשונה את המנוח ?

        גם בעניין מהותי זה העלה גרסאות שונות, אשר לא מצאתי ליתן בהן אמון.

        גרסה ראשונה בחקירתו השלישית במשטרה מיום 10.7.17, היתה כי נסע בדרך ולפתע ראה את המנוח בצד ימין שבריר של שניה (בלשונו "במאית השניה") לפני שקפץ לתוך המשאית "מטווח אפס" (עמ' 2 ש' 3-4 לחקירה במשטרה מיום 10.7.17).

         

        גרסה שניה, עלתה בחקירתו הנגדית בבית המשפט, לפיה ראה את המנוח מיד לאחר שהסתיים העיקול והכביש מתחיל להתיישר (עמ' 69 לפרוטוקול ש' 3-6) כשתי שניות טרם התאונה (ולא שבריר של שניה, כפי שהעיד במשטרה), כשהמנוח עומד על מעקה הבטון וקפץ לתוך המשאית כשהגיע עם המשאית לטווח אפס. "...זה עניין של שתי שניות.. ואז אתה שומע בום..." (עמ' 60 לפרוטוקול הדיון בבימ"ש ש' 24, 33-35).

         

      24. עדותו של נהג המשאית, הנתבע 1, הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר אינה נתמכת בכל עדות ו/או ראיה חיצונית, כך שבהתאם להוראת סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לא מצאתי לסמוך על עדות זו בהעדר קיומה של סיוע ראייתי מעבר לעדות זו.

         

        מיקום הפגיעה במשאית

         

      25. על פי עדותו של הנתבע 1 המנוח קפץ לכביש כשחזית גופו ופניו פונים אל המשאית, ופגע עם גופו בדלת הימנית של המשאית.(עמ' 63 ש' 4-9).

        על פי גרסת הנתבע המנוח היה אמור להיפגע בחזית גופו.

         

        על פי מזכר מתיק החקירה במשטרה (סומן כמוצג ת/2) מיום 7.7.17, נרשם כי נמסר ע"י ד"ר נחמן, מהמכון לרפואה משפטית, כי מבדיקת גופת המנוח נמצא "...כי אין נזקים בצד האחורי של הגופה וישנם הרבה נזקים בצד שמאל של הראש והפנים, ישנם שפשופים ב-2 ידיים, ישנם דימומים בברך שמאל בחלקה החיצוני..." .

         

        הפגיעה בצד שמאל של הראש והפנים של המנוח וכן, בחלק החיצוני של ברך שמאל אינם מתיישבים עם גרסת הנתבע 1, לפיה המנוח קפץ אל המשאית כשחזית גופו פונה אל הדלת הימנית של המשאית.

        המנוח נפגע כשחצה את הכביש

         

      26. גרסת הנתבעים הנאחזת בעדותו של נהג המשאית לפיה המנוח נפגע כאשר קפץ ממעקה הבטון שעל הגשר אל תוך המשאית כאמור לא הוכחה לבית המשפט, כאשר גרסתו של הנהג לפיה המנוח קפץ אל הכביש מתוך כוונה לשים קץ לחייו נמצאה כגרסה שלא מצאתי ליתן בה כל אמון.

         

        בנסיבות, מצאתי לאמץ את המסקנות שפורטו בדו"ח בוחן תנועה - משטרת ישראל, בעניין התאונה מיום 29.7.17, הקובע בדוח כי מחומר החקירה, התיעוד הרפואי והודעת הנהג הפוגע בעת השחזור לגבי נסיבות התאונה, עולה כי המנוח חצה את הכביש מימין לשמאל בקו ישר לרוחב הכביש מכיוון השביל שנמצא בצד ימין של הדרך מעבר למעקה בטיחות. עבר מעל המעקה מכיוון השביל וירד לכביש בחצייה מהירה עד מקום הפגיעה שנמצא בנתיב נסיעתו של הנתבע.

         

        תמונה 2

         

        על פי דו"ח בוחן התנועה שנערך על ידי איש מקצוע שהינו גורם אובייקטיבי, שבדק את נסיבות התאונה, לא נטען ולו ברמז להתאבדות של המנוח אלא נקבע שמדובר בתאונה בה קיפח המנוח את חייו בעת שחצה כביש ראשי שלא במעבר חצייה.

         

        רקע נפשי

         

      27. הנתבעת טוענת כי התאבדות המנוח הינה על רקע מצבו הנפשי הקשה של המנוח אשר סבל לאורך שנים מבעיות נפשיות, אשר הגיעו לשיאן ביום התאונה.

        הנתבעת מפנה בסיכומיה בעניין זה לתיקו של המנוח בלשכת הגיוס (צורף כנספח ו' לתיק המוצגים של התובעים), המתעד את מצבו הנפשי של מנוח בשנים שקדמו לאירוע ובמיוחד ביום התאונה.

         

        בדיקה מיום התאונה (29.6.17) - הוגש מסמך מתיקו הרפואי של המנוח מצה"ל, מיום 29.6.17 (יום התאונה), לפיו המנוח התייצב בשעות הבוקר של אותו היום בלשכת הגיוס בירושלים לצורך גיוס לשירות חובה.

        מתועד במסמך דבר בדיקתו באותו בוקר על ידי פסיכיאטר צבאי, ד"ר רסטניסלב ברנצ'יק אשר המליץ על שחרורו מגיוס לצה"ל בשל אי כשירות לגיוס, פרופיל 21.

         

        המנוח נבדק ע"י גורמי בריאות הנפש בצה"ל מספר פעמים בשנים שקדמו לתאונה כחלק מההליך המקדים של מיועדים לשירות בטחון.

         

        בדיקה מסוף 2015- על פי מסמך זה, המנוח נבדק בהיותו בן 18, מועמד לשירות בטחון, נבדק בסוף שנת 2015, על ידי קב"ן (קצין בריאות נפש) מילואים, נועם הס. תועד כי פנה "...במכתב אישי על כך שאינו רוצה להתגייס לצבא, מתאר את השתלשלות האירועים כשהיה קטן יותר, השתמש בסמים ואלכהול, עבר מסגרות ולפני מס' חודשים הפסיק עם התנהגות זו והתחזק בדת." בבקשה שלא להתגייס לאחר שהחל בתהליך של התחזקות בדת.

         

        בבדיקה משנת 2016 – במסמך מתועדת בדיקה נוספת שנערכה כשנה קודם לתאונה, בה מתועדת שיחה עם האם המתארת תהליך "התחזקות" שעובר המנוח בדת, רצון להמשיך ללמוד תורה. הבודק מציין "לא התרשמתי מתחלואה נפשית, ללא רושם למצב פסיכוטי או דכאון מז'ורי, שולל פגע או מחשבות אובדניות קונקרטיות.".

         

        על פי מסמך זה, תועד כי הופנה להערכה פסיכיאטרית, הביא לבדיקה מכתב מקופת חולים מכבי, לפיו נבדק ע"י פסיכיאטר ד"ר טל עצמון ב 27.2.17, בו צוין, שמסר שהוא רוצה ללמוד תורה ואינו מעוניין להתגייס. בבדיקה ללא התרשמות מפסיכופתולוגיה מאג'ורית שמחייבת טיפול.

         

        בדיקה ביום התאונה (29.6.17) – הפסיכיאטר הצבאי, ד"ר ברנצ'יק לאחר בדיקת המנוח מציין בהערכתו הפסיכיאטרית:

         

        "...אינני שולל הפרעה בתפיסה למרות שהנער אינו עונה על שאלות, אין עדות למסוכנות לעצמו או לסובבים, ...הממצאים בבדיקה אותנטים ואיני חושד להתחלות.

        בבדיקה רושם שנמצא במצב פסיכוטי, הרקע של קשיים ותנודות במצבו ושימוש בסמים תומכים באבחנה. בולטת חוסר יציבות תפקודית !!!!!!!!!"."

         

        תחת כותרת "סטטוס מנטלי" –

        "הופעה: מרושלת. התנהגות ופעילות פסיכומטריות: איטיות. יצירת קשר עין: לא יוצר קשר עין. שיתוף פעולה: שיתוף פעולה חלקי. מצב רוח ע"פ הנבדק: ירוד. גוון אפקטיבי: אדי. רמת האפקט: שטוח. התאמה לאפקט: תואם. איכות הדיבור: לקונית. תפיסה: אין הפרעה בתפיסה. קצב חשיבה תקין. מהלך חשיבה תקין. תוכן ואיכות חשיבה מחשבות שווא... ללא מחשבות אובדניות. מודע:ללא הפרעות במודע. התמצאות: התמצאות תקינה בכל המובנים. התמצאות גיל תקין. התמצאות במקום תקינה. התמצאות בסיטואציה תקינה. תפקודים קוגניטיביים ירידה ניכרת. זיכרון- טווח מיידי תקין. זיכרון טווח קצר תקין. זיכרון טווח ארוך תקין. אינטיליגנציה לא ניתנת לבדיקה. בוחן מציאות לקוי. שיפוט לקוי. תובנה לקוי."

         

        בסיכום הבדיקה נרשם בין השאר:

         

        " ...בבדיקה רושם שנמצא במצב פסיכוטי, הרקע של קשיים ותנודות במצב ושימוש בחומרים פסיכואקטיבים, תומכים באבחנה. בולטת חוסר יציבות תפקודית !!!!!!!!על סמך התצפית והממצאים בבדיקה רושם שאינו כשיר לגיוס. ממליץ על 21 ס.ל. 29707." .

         

      28. על פי התיעוד הרפואי שהוצג עולה כי החל מסוף שנת 2015 היה המנוח במעקב ונבדק על ידי גורמי מקצוע בתחום בריאות הנפש בצה"ל, כאשר בשום שלב לא אובחנו אצלו מחשבות אובדנות או עדות למסוכנות לעצמו או לסביבתו.

         

        רופא מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר ברנצ'יק, בדק את המנוח שעות ספורות לפני התאונה, התרשם אומנם שהמנוח מצוי במצב פסיכוטי וחוסר יציבות תפקודית אולם קבע כי לא מצא עדות למחשבות אובדניות מסוכנות לעצמו או לסביבה.

         

        הנתבעת לא זימנה מי מהרופאים הפסיכיאטריים שבדקו את המנוח ולא עתרה לבית המשפט בבקשה למנות מומחה בתחום הנפשי, על מנת לסתור ממצאים אלה.

         

        על כן, עברו המורכב של המנוח, הקשיים החברתיים והנפשיים כפי שנסקרו לעיל, אין בהם כדי ללמד כי למנוח הייתה נטייה לאובדנות בשנים שקדמו לתאונה ו/או במועד התאונה.

         

         

      29. הנתבעים מעלים בסיכומיהם תמיהה לגבי העובדה שהמנוח לא נסע לביתו, התאונה ארעה בכביש 3835 בסמוך לנחל שורק מבלי שהיה כל הסבר מדוע נסע לשם, ומפנים בעניין זה לרישומי העובדת הסוציאלית אנה קוצין :"לפי אימו, הוא היה צריך להיות בדרך הביתה מהפגישה עם הצבא, אבל איפה שאירע התאונה, זה לא היה בדרך לשום מקום שהיא מכירה."

         

        אמו של המנוח העידה בתצהירה כי כשעתיים לפני התאונה התקשר אליה בנה (המנוח) "...נשמע במצב רוח טוב ושאל מתי אני חוזרת הביתה. ... ביקש להסתפר ואני נהגתי לספר אותו בבית עם מכונה היה לו חשוב לדעת מתי אני חוזרת." (סעיף 16 לתצהיר האם –התובעת 1). בעדותה במשטרה מסרה שבשעה 13:45 לערך התקשר אלי המנוח ואמר שהוא בדרך הביתה לבית שמש מירושלים ושאל מתי היא תהיה בבית אחרי העבודה על מנת לספר אותו. (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 11-21).

         

        מהראיות שהובאו עולה כי המנוח נסע כפי הנראה בתחבורה ציבורית מלשכת הגיוס בירושלים בכיוון הכללי לביתו בבית שמש. אולם כשירד מהאוטובוס לא עשה את דרכו לביתו בבית שמש אלא הלך ברגל לכיוון המוביל לקיבוץ צרעה. (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 7).

         

        אמו של המנוח לא ידעה לומר מדוע המנוח לא נסע ישירות לביתו (עמ' 21 לפרוטוקול ש'6). על פי עדותה המנוח הכיר את הסביבה בה ארעה התאונה הנמצאת בקרבת היישוב בו הוא גר, שכן עוד מגיל קטן נהג לטייל ואף לרוץ בסביבת עיר מגוריו בית שמש. (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 10,27).

         

        העובדה כי המנוח התעתד לנסוע לביתו אולם סטה ממסלול הנסיעה אין בה כשלעצמה ללמד על כוונה אובדנית של המנוח. אין חולק כי המנוח היה במועד התאונה במצב פסיכוטי אשר יכול להסביר את הדבר אולם מכאן ועד להצבעה על כוונה אובדנית המרחק גדול במיוחד שגורם מקצועי שבדק אותו זמן קצר קודם לכן, קבע כי לא נשקפת סכנת אובדנות.

         

      30. תמיהה נוספת המועלת בסיכומי הנתבעים נוגעת לכך שהמנוח נמצא כולו רטוב כאשר תיק הגב הגדול שאמור היה להיות עמו לא נמצא.

        מהראיות שהובאו הוכח כי המנוח הגיע מכיוון שביל העולה מהוואדי בו נמצא נחל שורק, ככל הנראה חצה את הנחל ולכן היה רטוב כשעלה על הכביש מכיוון הוואדי כשהוא עובר את מעקה הבטיחות. אובדן התיק יכול להיות מוסבר מהסברים שונים אשר אין בהם כדי ללמד או להצביע דווקא על כוונות אובדנות.

         

         

         

         

      31. טענת הנתבעים כי המנוח התאבד אינה מתיישבת אף עם השכל הישר וניסיון החיים.

        גרסת הנתבע לפיה המנוח קפץ אל המשאית כשהוא עומד על מעקה בטון בגובה חצי מטר אינה מסתברת, שכן אדם המבקש להתאבד ולהיהרג מפגיעת רכב, לא נדרש לטפס על מעקה בטון, או לקפוץ ממנו, שכן לצורך זה, די לעמוד על שפת הכביש ולהמתין להגעת רכב חולף.

         

        אילו רצה המנוח להתאבד, בקפיצה, יכול היה לקפוץ מהגשר לוואדי, שמתחת לגשר, שגובהו 15-20 מטר ולא לקפוץ מגובה של חצי מטר, במיוחד שעל מעקה הבטון ישנה גדר מתכת נמוכה אשר לכל הפחות מקשה על עמידה במקום.

         

        כך, גם מיקום הפגיעה בדלת ימין של הרכב אינו מתיישב עם התאבדות, שכן יותר סביר היה שיקפוץ לפני חזית הרכב אל עבר הגלגלים ולא לצד הרכב.

         

      32. לאור המפורט לעיל, לא הוכחה לבית המשפט הטענה לפיה התאונה הינה תוצאה של התאבדות המנוח. מכלול הראיות מתיישב דווקא יותר עם האפשרות כי המנוח נפגע בעת שניסה לחצות כביש.

        על כן, הוכח לבית המשפט כי מדובר בתאונת דרכים עליה חלות הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

         

        הנזק

         

      33. המנוח יליד X.X.97, נפטר ביום 6.7.17, כתוצאה מתאונת הדרכים שהתרחשה ביום 29.6.17, כשהוא רווק, כבן 20.

         

        התובעים טוענים כי המנוח צעיר בן 20 אשר טרם נתגבש עתידו התעסוקתי, היה בריא בגופו ובנפשו, פעיל, תומך באימו, שהיה צפוי לעבוד ולהשתכר לכל הפחות את השכר הממוצע במשק.

         

        התובעים מבקשים בסיכומיהם לחשב את הפסדי השתכרות בשנים האבודות, בהתאם לחזקה שבפסיקה לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, ע"פ השכר הממוצע במשק. נטען כי הנתבעים לא הציגו ראיות שיאפשרו לסתור את החזקה בדבר השכר הממוצע במשק.

         

        הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי נוכח נסיבותיו המיוחדות של המנוח, יש לסטות מהחזקה לגבי צעירים, ולחשב את הפסד השכר של המנוח בשנים האבודות על בסיס מחצית השכר הממוצע במשק (בסך 5,752 ₪). בין היתר בהתחשב בשיקולים הבאים, רקע אישי מורכב, צריכת סמים ואלכהול בגיל ההתבגרות. העובדה שנעדר תעודת בגרות מלאה, לא התמיד במסגרות לימודיות ועבר מספר בתי ספר. החל בהליך של התחזקות והתקרבות לדת, וסבל מבעיות נפשיות קשות, אשר על רקע זה לא גויס לצה"ל ושוחרר בפרופיל 21.

         

      34. על פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות לעתיד של קטינים וצעירים שטרם גיבשו מסלול חייהם בתחום התעסוקתי, יעשה על פי השכר הממוצע במשק, כאשר רק אם הוכחו נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו, יהיה בהם להצדיק סטייה למעלה או למטה, מהשכר הממוצע במשק.

         

        ברע"א 7490/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג', נקבע כך:

         

        "על-פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות בעתיד של קטינים יחושב ככלל על-פי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים – שאינם סטטיסטיים גרידא – המוציאים את הקטין הספציפי מגדר הנחת העבודה הרגילה, שלפיה לא ניתן לקבוע מראש מה יהיה מסלול חייו של קטין לכשיגדל (ע"א 9980/06עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים [פורסם בנבו]);ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו-חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005)). אכן, כטענת המבקש, אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש. יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי. במקרה זה, קבע בית משפט השלום כי המבקש בחר באפיק תעסוקתי מסוים וכי הוא התכוון להמשיך במסלול תעסוקתי זה. בחירות אלה הן בחירותיו העצמאיות של המבקש, ואינן מבוססות על הנחות עובדתיות כלליות בדבר מינו, מגזרו או גילו.".

         

        בע"א 9980/06 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים ( 26.01.2009) נקבע :

         

        "הנה-כי-כן, חריגה מהנחת המוצא המבססת את הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות על רמת השכר הממוצע במשק מותרת רק באותם מקרים שבהם הוכחו במשפט נתונים עובדתיים חריגים המתייחסים לנפגע עצמו והמוציאים אותו מגדר הנחת העבודה המשמשת ברגיל לפיצוי ניזוקים קטינים."

         

        "הסטייה מן הנתון הזה צריכה להישען על אינדיקציות כבדות-משקל המלמדות כי הקטין בחר בדרך מסוימת והתכוון גם להתמיד בה."

         

         

      35. במקרה שלפנינו המנוח נפטר בגיל צעיר, בהיותו כבן 20, כשהיה בתחילת מסלול חייו התעסוקתי.

        למנוח היו נסיבות חיים לא פשוטות או קלות, עלה עם הוריו לארץ מאוקרינה בגיל 4, אביו נפטר כשהיה ילד כבן 8, גדל עם אימו ואחיו התאום.

         

         

         

         

      36. על פי התיעוד הרפואי מצה"ל (נספח ו' לתיק מוצגי התובעים), נרשם שהמנוח השתמש בסמים ואלכהול בגיל ההתבגרות.

         

      37. מהעדויות והראיות שהוצגו הוכח שהמנוח סיים 12 שנות לימוד, בהן עבר מספר מסגרות לימוד. בכיתה ט' למד שנה בבית הספר הטכני של חיל האוויר ("הולץ"), כיתה י' למד בביה"ס "ברנקו וייס", ושנה לאחר מכן, למד בבי"ס של משרד החינוך -"קידום נוער היל"ה"

         

        על פי עדותה של אימו וראיות שהוצגו, למנוח לא היתה תעודת בגרות מלאה.(עמ' 39 לפרוטוקול ש' 1-2). אישור לימודים 12 שנ"ל ממשרד החינוך הוגש וסומן נ/1.

         

      38. לראיות התביעה צורף מכתב מיום 21.2.21, שערך מר מוטי סידון, מנהל בית הספר היל"ה, בו למד המנוח (נספח ז' לתיק מוצגי התובעים), המאשר כי המנוח למד בבית הספר שנתיים (1.9.14-31.8.16), השלים 12 שנ"ל, לקח חלק פעיל בפעילויות חברתיות.

        כמו כן, צורפו לראיות התובעים תעודת הערכה (מחזור ב' 2014-2015) על השתתפותו של המנוח בפרויקט "עתיד בטוח" (נספח ח' לתיק מוצגי התובעים), וכן, תעודה על שסיים בהצלחה קורס מסוגלות מקצועית, בן 20 שעות במסגרת תוכנית "עתיד בטוח", מחזור נובמבר 2014. וכן, תעודה על סיום לימודים ועמידה בדרישות קורס/השתלמות בתחום מכונאות רכב (יוני 2015).

         

      39. הנתבעת מפנה בסיכומיה, לתיעוד מלשכת הגיוס בו צוין, שהמנוח עבר אבחונים ללקויות למידה והמליצו לו על רטלין. אמו של המנוח שללה בעדותה בבית המשפט, הטענה לפיה עבר אבחון לקויות למידה, או כי הומלץ או נטל רטלין. (עמ' 33 לפרטוקול ש' 1-31).

         

      40. בבדיקה מיום התאונה, התרשם הפסיכיאטר, מהתנהגות ופעילות פסיכומוטורית איטית, חשדנות, מצב רוח ירוד, גוון אפקטיבי אדיש, תפקודים קוגניטיביים ירידה ניכרת, בוחן מציאות, שיפוט ותובנה- לקויים, נמצא במצב פסיכוטי על רקע של קשיים ותנודות במצב ושימוש בחומרים פסיכואקטיבים, תומכים באבחנה בולטת לחוסר יציבות תפקודית כך שאינו כשיר לגיוס.

         

      41. מהראיות עלה כי לאחר סיום לימודיו התיכוניים, עבר התובע תהליך של התקרבות לדת, ורצון ללמוד תורה, כאשר ע"פ התיעוד מלשכת הגיוס, מסר שאינו שייך לשום מסגרת והוא לומד לבד.

        בענייננו, מדובר באדם צעיר, כבן 20, רווק, אשר סיים את לימודיו התיכוניים (בסוף חודש אוגוסט 2016) ונהרג בתאונה, כ-10 חודשים לאחר מכן.

         

      42. על רקע עברו של המנוח שכלל שימוש בסמים ואלכהול, העובדה שעבר מספר מסגרות לימודיות, לא השלים תעודת בגרות מלאה, ובמיוחד הערכת הפסיכיאטר בדבר קשיים נפשיים המהווים אינדיקציה לחוסר יציבות תפקודית, ואי כשירות לגיוס, מדובר בנסיבות מכבידות, אשר לטעמי יש בהם להצביע על פוטנציאל השתכרותו, הנמוך מהשכר הממוצע במשק, כך שאלמלא התאונה היה עולה כדי 80% מן השכר הממוצע במשק.

         

        הפסד השתכרות בגין השנים האבודות

         

      43. הפסד השתכרותו של המנוח בגין "השנים האבודות" לעבר –

         

        התובע יליד X.X.1997 נפטר ביום 6.7.17, כשהיה בן 19 ו- 9 חודשים, ללא תלויים, ולפיכך, יחושב הפסד השתכרות לעבר, ע"פ הלכת פינץ', בשיעור 30% מההכנסה הצפויה של המנוח ממועד פטירתו ועד למועד מתן פסק הדין היום, עבור 75 חודשים (עד כולל 30.9.23).

         

        במועד פטירתו של המנוח היה מצוי חודשים ספורים לאחר סיום לימודיו התיכוניים, טרם השתלב במעגל התעסוקה, חיפש את דרכו תוך התקרבות לדת, ולא הובאו ראיות המלמדות שניסה למצוא עבודה.

         

        בנסיבות אלה לא הוצגה תשתית ראייתית אשר יהיה בה להצדיק פיצוי לגבי התקופה שממועד פטירתו ועד היום, בגובה השכר הממוצע במשק. סבור אני, כי בהיותו של המנוח, אדם צעיר, בתחילת מסלול חייו, נכון יהיה לקבוע פיצוי הפסדי השתכרות לעבר על פי שכר המינימום במשק, בסך 5,571.75 ₪ לחודש.

         

        הפסד ההשתכרות של המנוח בגין "השנים האבודות" לעבר - הינו בסך 125,364 ₪. (75ח'X 5,571.75 ש"חX30%= 125,364 ₪).

         

      44. הפסד השתכרות המנוח בגין "השנים האבודות" לעתיד –

        על פי הלכת פינץ', חושב ממועד פסק הדין ועד לגיל הפרישה הצפוי של שכיר (67), כאשר המנוח היה אמור להיות כיום כבן 26, ולפניו היו עוד 41 שנות עבודה עד גיל הפרישה לפנסיה לשכירים.

         

        השכר הממוצע כיום במשק, עומד על סך 12,888 ₪ (ברוטו), שהינם 11,694 ₪ (נטו) לחודש, כך ש80% מהשכר הממוצע במשק הינו בסך 9,355 ₪ (נטו) לחודש.

         

        הפסד ההשתכרות של המנוח בגין "השנים העבודות" לעתיד הינו בסך 793,968 ₪ ( 9,355ש"חX מקדם היוון 3% ל- 41 שנה(282.9033) X30% = 793,968 ₪).

         

      45. על פי הפסיקה, בעניין פינץ' (10990/05 פינץ נ' הראל), הפיצוי בגין הפסד השתכרות ב"שנים האבודות" במקרה של קטין ובמי שטרם גיבש היסטוריה תעסוקתית כוללים את הפסדי הפנסיה, כך שאין לפסוק פיצוי נוסף בגין רכיב זה.

         

      46. בהתאם לפסיקה (ע"א 9209/03 עזבון יניב נ' הכשרת הישוב), זכאי עזבון המנוח להפסד הכנסה בגין קצבת הזקנה, מגיל הפרישה (67) ועד תוחלת חייו (גיל 81), בהתאם לקצבת זקנה מהמל"ל ליחיד (1,680 ₪ לחודש), מקדם היוון כפול 3%, ולפי הלכת פינץ' 30%, לסך של 22,500 ₪ (במעוגל).

         

        סה"כ הפסד השתכרות המנוח בגין השנים האבודות הינו 941,832 ₪.

         

      47. הוצאות קבורה ומצבה –

        התובעים עותרים לפסוק הוצאות קבורה ומצבה, צרפו מספר קבלות לתמיכה בהוצאה זו (הוצאות מצבה 8,000 ₪, הוצאות משפטיות בייצוג בהוצאת צו ירושה 4,680 ₪, והוצאות נוספות בסך כולל 1,606.5 ₪).

        לפיכך, מצאתי לפסוק סכום בגין ראש נזק זה פיצוי בסכום גלובלי בסך 15,000 ₪.

         

      48. אובדן שירותי תמיכה –

        התובעים מבקשים לפסוק פיצוי בגין אובדן שירותי בן ואח תאום, אולם לא הביאו ראיות המצביעות על עזרה מיוחדת אשר הושיט המנוח או צפוי היה להושיט. המנוח נפגע כשהוא כבן 20, שעד אז לא הלך לצבא, וכפי שעולה מדברי אימו בלשכת הגיוס, היה בהליך התקרבות לדת, לימודי קודש ולא עבד. לא הובאה כל ראיה או אסמכתא כי המנוח תמך באימו או באחיו, אלא התגורר בבית אימו אשר פרנסה אותו עד לתאונה, והיתה ממשיכה לפרנסו אלמלא נפגע.

        לפיכך, מצאתי לפסוק סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך 10,000 ₪.

         

      49. התובעים מבקשים לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג', בעת אשפוז המנוח במשך 8 ימים בבית החולים, ברכיבי סיעוד, השגחה ונסיעות, בסך גלובלי של 20,000 ₪. מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה בראיות.

        לא הוצגו ראיות המלמדות על הוצאת כספים ו/או הפסדי שכר בגין רכיב זה.

        על כן, התביעה בגין ראש נזק זה , נדחית.

         

      50. נזק לא ממוני –

        הפיצוי הנתבע בגין "כאב וסבל" כולל גם את מרכיב קיצור תוחלת החיים שהרי מדובר במרכיב אחד של הנזק הלא ממוני הגורם סבל וכאב לעיזבון. (ראה ספרו של דוד קציר, "פיצויים בשל נזקי גוף", עמ' 891). על כן, אין מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין רכיב זה. כאשר בהתאם לסעיף 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו -1976, סכום הפיצויים לעזבונו של המנוח הינו בשיעור עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי בחוק, ובהתחשב בעובדת היותו מאושפז בבית חולים טרם פטירתו במשך 8 ימים, היינו 50,919 ₪.

         

      51. התובעת 1, אימו של המנוח והיורשת היחידה ע"פ צו קיום ירושה שצורף כחלק מראיות (נספח ד' לתיק מוצגי התובעים), זכאית לפיצוי בגין נזקים בראשי הנזק הבאים:

        • הפסד השתכרות בגין השנים האבודות בסך 941,832 ₪.

        • הוצאות קבורה ומצבה בסך 15,000 ₪.

        • אובדן שירותי תמיכה גלובלי בסך 10,000 ₪.

        • נזק לא ממוני בסך 50,919 ₪.

           

          סה"כ סכום הנזק הינו 1,017,751 ₪.

           

      52. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 1,017,751 ₪, אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, כחוק.

         

      53. הסכומים שנפסקו לעיל, ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

         

        זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.

         

        המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

         

        ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ד, 01 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

         

        Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ