ת"א 49914-06-15 ב'(המנוח) ואח' נ' מרכז רפואי ע"ש א. סוראסקי

1. לפני כתב תביעה שהוגש בגין התנהלות רפואית רשלנית שהסתיימה במות א' ב' ז"ל, ילידת 1963, אשר נפטרה בבית החולים איכילוב בתאריך 4/1/10, בהיותה בת 46 שנים.

2. התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתם של פרופ' נתן וקסלר, בתחום הרדמה וטיפול נמרץ ושל פרופ' מיכאל אלקין, בתחום מחלות זיוהמיות.

מכתב התביעה ומחוות הדעת עולה, כי בתאריך 21/12/09 עברה המנוחה ניתוח להסרת גידול שפיר ממוחה. מהלך הניתוח היה תקין, ולאחריו אושפזה המנוחה במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים. עם השתפרות מצבה של התובעת, היא הועברה, בתאריך 27/12/09, למחלקה. מכתב התביעה עולה, כי באותו לילה החל מצבה של המנוחה להידרדר, והיא סבלה מכאבים וקוצר נשימה, אולם למרות זאת, היא לא נבדקה בידי הצוות הרפואי במהלך כל הלילה.

מהרשומה הרפואית עולה, כי בתאריך 22/12/09, בשעה 6:00 בבוקר, התלוננה התובעת בפני אחות על כאבים, וקיבלה ממנה משככי כאבים.

בשעות הבוקר המוקדמות הגיעו בני משפחתה לבית החולים, והיא התלוננה בפניהם על כאביה וקוצר הנשימה ממנו היא סובלת. לטענת התובעים, בשעה 7:00 נערך ביקור רופאים קצר, אשר במהלכו עיינו הרופאים בגיליונה הרפואי של המנוחה, אולם לא בדקו אותה. בהמשך עלה חומה של התובעת ל – 38.6 מעלות, אולם האחות לא דיווחה על כך לרופאים, בהתבססה על עובדת מתן אקמול כשעה קודם לכן.

לדברי התובעים, בשלב מסויים החלה התובעת לחרחר ולנשום בכבדות, כשראשה שמוט. בתה רצה במחלקה וזעקה לעזרה, ובסופו של דבר שכנעה רופא ממחלקת טיפול נמרץ נשימתי לבוא בבהילות לאמה. הרופא הגיע לחדרה בשעה 9:00 ונוכח מצבה הזעיק בדחיפות צוות רפואי.

הצוות הרפואי התרשם שמדובר בתסחיף ריאתי והפנה את המנוחה לביצוע בדיקת CTA, משם שבה המנוחה בתרדמת, ממנה לא התעוררה על מותה.

המומים מבהירים, כי בדיקת התנהלות הצוות הרפואי מעלה שורה של מחדלים וכשלים, אשר לדאבון הלב גרמו למותה של המנוחה. לדבריהם, קרוב לוודאי שהמנוחה נפגעה מחיידק עוד בהיותה במחלקת טיפול נמרץ, שכן מדובר בחיידק אופייני למחלקה זו. בלילה בו הועברה למחלקה החלה ההידרדרות במצבה, אולם הצוות הרפואי לא בדק אותה, ולא ניסה למצוא את הסיבה להידרדרות, כאשר הסיבה הראשונה שאמורה הייתה לעלות בדעתו הייתה אלח דם כתוצאה מזיהום ספטי בשל הידבקות המנוחה בחיידק.

גם כאשר הבחין הצוות בהידרדרות מצבה של המנוחה, הועלו סברות שונות באשר לסיבת ההידרדרות, כאשר עד השעה 16:00 לא הועלתה כלל האפשרות של הידבקות בחיידק, וזאת באופן תמוה מאד. בשעה 16:00, לאחר התייעצות עם קרדיולוג, נקבע כי מצבה של התובעת נובע מהידבקותה בחיידק (אשר בניתוח לאחר המוות נמצא בדמה), והוחל במתן טיפול אנטיביוטי מתאים, באיחור של 16 שעות.

המומחים מבהירים כי מדובר בחיידק אלים וקשה, וככל שנדחה מועד מתן הטיפול האנטיביוטי, קטנים סיכוייו של החולה לשרוד את הזיהום הנגרם. המומחים קובעים, כי האיחור באבחון ובמתן הטיפול המתאים גרם להלם ספטי ולמותה של המנוחה.