ת"א 49398-05-15 ארוסי מבנים בע"מ ואח' נ' ח.כ.ל.החברה הכלכלית לקרית גת בע"מ ואח'

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, בהעדר יריבות, בהעדר עילה, ומחמת חוסר תום לב. לחילופין, עותרת המבקשת להורות על עיכוב ההליכים, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), נוכח קיומה של תניית בוררות, בהסכם שנחתם בין המבקשת למשיב, המחייב לטענת המבקשת, אף את המשיבה.

רקע וטענות הצדדים

1. המבקשת הינה חברה עירונית העוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות בנייה, שיפוצים ופיתוח ברחבי העיר קריית גת. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התקשרה המבקשת עם המשיב, לשם ביצוע העבודות נשוא התובענה, לאחר שנערך מכרז, בו זכה המשיב כדין. המשיבה, היא התובעת, שימשה כקבלן משנה מטעמו של המשיב, בהתאם לאישור הנדרש מטעם המבקשת בעניין זה, על פי הסכם ההתקשרות בינה לבין המשיב.

2. לטענת המבקשת, אין יריבות בינה לבין המשיבה, מאחר ואין כל התקשרות חוזית ביניהן, באופן המטיל על המבקשת התחייבות כלשהי כלפי המשיבה, וכל התחייבות, אשר יכול וקיימת למבקשת, הינה אך ורק כלפי המשיב.

עוד טוענת המבקשת, כי התביעה נעדרת עילה כלפיה, שכן שילמה למשיב את מלוא התמורה, בהתאם לחשבון הסופי שהוגש על ידו, מה גם שעל פי נספח א' לכתב התביעה (ההסכם שנחתם בין המשיבה למשיב, להלן: "ההסכם"), תשלם המבקשת למשיבה את התמורה, בכפוף להודעת המשיב למבקשת, בדבר המחאת זכותו לקבלת תשלום, למשיבה. הודעה כאמור, מעולם לא נמסרה על ידי המשיב.

בנוסף, טוענת המבקשת, כי המשיבה מעלה בתביעתה טענות עובדתיות חלופיות, בניגוד להוראות תקנות סד"א, מה גם שמדובר בטענות עובדתיות, הסותרות זו את זו.

לחילופין, עותרת המבקשת, כי ביהמ"ש יורה על עיכוב ההליכים בתובענה, והעברת הדיון בסכסוך להכרעתו של בורר, נוכח קיומה של תניית בוררות בין הצדדים, כמוסכם בסעיף 23.3 להסכם שנחתם בינה לבין המשיב, לאחר זכיית המשיב במכרז, ועל פי הוראות המכרז.

בהתאם לסעיף 5.1 להסכם, המשיבה הינה "קבלן משנה". משכך, ועל יסוד הוראות סעיף 6.13 להסכם, הקובע כי הוראותיו, יחולו גם על קבלן המשנה, יש לראות במשיבה כמחוייבת לתניית הבוררות, ולהעביר את הדיון בתובענה להכרעת בורר.

3. המשיבה טוענת כי סילוק התובענה על הסף הינו סעד קיצוני, השמור למקרים חריגים בלבד, מה שאין כן בענייננו. לטענתה, מקומן של טענות המבקשת, במסגרת בירור התובענה.

אשר לתניית הבוררות, מציינת המשיבה כי מעולם לא חתמה על הסכם באופן ישיר מול המבקשת, וההסכם אשר נחתם בינה לבין המשיב, אינו כולל תניית בוררות. לטענת המשיבה, ההסכם שקיים בין הנתבעים, בינם לבין עצמם, אינו מחייב אותה.