ת"א 48936-03-12 מטטוב נ' אריאן פנה

התובע הינו קבלן שיפוצים ובנייה והנתבע היה בעלים של חנות מכולת, הנמצאת בקומת הקרקע של בניין מגורים, ברחוב לואי ליפסקי 39 - בשכונת רמות ירושלים. החנות ידועה גם כגוש 30718 חלקה 5 תת חלקה 95-94 (להלן: "המכולת", מדובר בשני נכסים שחוברו).

לטענת התובע הוא ביצע, בשנת 2010, תוספת בנייה, בבניין בו כלולה המכולת וזאת לבקשת דיירים בבניין. הנתבע מצדו, סירב לקחת חלק בעלויות הבנייה והשיפוץ - אך (כך לטענת התובע), הודיע כי אם וככל שישתמש באזור המשופץ בעתיד, הוא ישלם את חלקו בבנייה ואף יותר מכך.

נטען כי התובע קיבל הצעה זו ובכך נכרת הסכם בין הצדדים.

על בסיס זה הוגשה תביעה כספית ע"ס 488,600 ₪ (בגין שני חלקים בהם בוצעה בנייה, בתוספת נזקים שנגרמו עקב התנהגות הנתבע).

כפי שיובהר להלן - איני מקבלת את התביעה ומסקנתי היא כי לא נכרת ההסכם הנטען וכי אין להשית על הנתבע לשאת בתשלומים הקשורים בבנייה שבוצעה.

1. התובע טען כי ביום 19.1.2010 התקבל היתר בנייה המאפשר תוספות לחלק מהדירות שבבניין. עובר לתחילת השיפוץ, פנו דיירי הבניין אל הנתבע שישתתף בהוצאות ויוכל ליהנות מהתוצאות, אך זה סירב לכך. נטען כי השיפוץ כלל גם את הגדלת המכולת; בחלק אחד הגדלת שטח המכולת עצמה (חלק אשר נצבע באדום במפה שהוצגה, כונה ככזה וכך גם יקרא להלן) וחלק אחר בו בוצע קירוי של הכניסה למכולת, באופן המגדיל את השטח המקורה והכניסה לחנות, תוך יצירת מקום אחסון למכונות ולציוד של החנות (חלק זה נצבע בצהוב, כונה כך וכך גם יקרא להלן). נטען כי לא רק הדיירים אלא גם התובע, פנה אל הנתבע להשתתף, אך זה סירב. כאמור, לטענת התובע חרף הסירוב, אמר הנתבע כי ככל שישתמש באזור המשופץ בעתיד, הוא ישלם אז את חלקו בבנייה ואף יותר מכך. נטען כי התובע קיבל הצעה זו ובכך נכרת הסכם בין הצדדים. נטען עוד כי התובע נשא בעלויות השיפוץ של המכולת ולא הטיל זאת על יתר הדיירים, מתוך הנחה שיבוא יום ויקבל את שכרו. בפועל נדחתה הבנייה עצמה במספר חודשים, עקב קשיים שהערים הנתבע, אך לבסוף הושלמה, לשביעות רצון כל הדיירים. על פי הנטען בתביעה, הנתבע עשה בחודשים הסמוכים להגשת התביעה, שימוש הולך וגדל באזור הבנייה החדש, באופן ששכלל את החוזה. התביעה נתמכה בתשריט והתובע טען כי החלק המסומן אדום - משמש כתוספת ממשית לשטח הפנימי של המכולת ובחלק המסומן בצהוב - נעשה שימוש ככניסה רחבה, מקום אחסון ומקום להצבת מכונות. עוד נטען, כי מספר ימים עובר להגשת התביעה, נמכרה החנות לחברת "זול ובגדול", וזאת במחיר גבוה יותר, תודות לאותו שיפוץ. חרף האמור - נדחתה פניה לתשלום בגין השיפוץ. התובע טען כי נזקיו הינם כדלקמן: 214,600 ₪, עבור החלק האחורי שנסגר לטובת הרחבת המכולת (החלק האדום), כולל עלות עבודה וחומרים; 174,000 ₪ עבור החלק הקדמי (החלק הצהוב); עוד טען לנזק של 100,000 ₪ בשל התנהגות הנתבע שגרמה לעיכוב בביצוע העבודות. סך הכול הועמדה התביעה על 488,600 ₪, כולל מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה.

    

2. הנתבע טען מנגד כי אין יריבות בין הצדדים וכי למעשה, אף התובע מודה כי בינו ובין הנתבע לא נחתם הסכם. עוד נטען כי הנתבע לא רק שלא כרת הסכם עם התובע אלא אף התנגד לביצוע עבודות הבנייה ומשכך, דין התביעה להידחות. הנתבע הסביר כי התנגד לביצוע העבודות, הואיל ומצבו הכלכלי לא אפשר לו לשאת בעלותן. בנסיבות אלו, לא יכול היה התובע גם להניח, שיום יבוא והוא יקבל את שכרו. אין לנתבע אלא להלין על עצמו.

    

   ראיות הצדדים:

    

3. התובע הסתפק רק בתצהירו בו חזר למעשה על האמור בתביעה. מעבר למסמכים שצורפו לתביעה, צרף התובע זיכרון דברים שנחתם בינו ובין שני דיירים (אב ובן ממשפחת מרזייב) וחשבוניות מס על סך 165,000 ₪, ששולמו לו על ידי הנ"ל. כן הוצג היתר הבנייה ותשריטים. התובע הסתמך עוד על חוות דעת הנדסית של המהנדס קיל יצחק, באשר ל"שווי הביצוע של שתי התוספות". בזיכרון הדברים, התחייבו מזמיני העבודה (מרזייב הנ"ל), לשפות את התובע ("הקבלן"), בגין כל הוצאה או נזק שיגרמו לו, בקשר לכל תביעה שתוגש על ידי בעל המכולת נגדו: "בגין הרס הפרגולה או כל רכוש אחר לצורך הבנייה". עוד נכתב כי מאחר והקבלן מימן בעצמו ועל חשבונו, את כל ההוצאות עבור היסודות ועבור הקמת שלד קומת הקרקע של הבנייה החדשה בקומת המכולת - אזי מזמיני העבודה, מתחייבים שלא להתיר לכל גורם (לרבות בעל המכולת או מי מטעמו), לעשות שימוש בשטח תוספת הבנייה בקומת הקרקע, ללא הסכמה מפורשת ובכתב של התובע ובטרם שולמו לזה, כל הסכומים שיידרשו על ידו (יידרשו בגין עבור היסודות או שלד הבנייה בקומת הקרקע או התקרה מעל). מזמיני העבודה המחו לתובע גם את הזכות לנקוט בכל הליך משפטי, לרבות הגשת תביעה כספית, נגד בעל המכולת בקומת הקרקע, או כל גורם אחר שיעשה שימוש בשטח קומת הקרקע של תוספת הבנייה ובכלל בכל העמודה, בטרם שולם הדרוש לתובע.