ת"א 4882-02-10 גרינבאום ואח' נ' כהן ואח'

לפני תביעה למתן סעד הצהרתי ,תביעה כספית ותביעה שכנגד.

טענות הצדדים:

1. הנתבע הוא בעלי דירה בת ארבעה חדרים ברח' לסקוב 3 בחיפה (להלן:"הדירה"). לטענת התובע הוא החל לשכור מעם הנתבע את הדירה ביום 1/8/08 וביום 17/7/09 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף להארכת תקופת השכירות.

2. התובע טוען כי הסכם השכירות כלל תנאי מתלה ולפיו ההסכם מותלה בביצוע תיקונים שונים אותם התחייב לבצע המשכיר בדירה ואשר פורטו בנספח ב' להסכם. התובע טוען כי על אף הקבוע בהסכם, לא ביצע הנתבע את כל התיקונים האמורים ואף אלו אשר בוצעו, בוצעו בצורה רשלנית. התובע העריך את עלות התיקונים בדירה בסך של 93,148 ₪ בהתאם לחוות דעת מהנדס מטעמו. לטענת התובע הוא פנה פעמים רבות אל הנתבע אך הנתבע התעלם ולא ביצע את התיקונים הנדרשים כראוי ולפיכך התובע לא יכול היה לעשות שימוש סביר בדירה אשר שכר הדירה בה הוא 10,000 ₪ לחודש והשהות בה הפכה בלתי נסבלת.

3. לטענת תובע ביום 13/1/10 נשלח לנתבע באמצעות ב"כ התובע מכתב המודיע על ביטול ההסכם ובו הודיע התובע כי ישיב את הדירה לחזקת הנתבע עד ליום 31/1/10. כן הודיע התובע לנתבע כי עליו להימנע מהפקדת המחאות המצויות בידיו עבור יתרת דמי השכירות ועליו להשיב לתובע את הערבות הבנקאית. לטענת התובע, מספר ימים לאחר הודעת הביטול, הגיע הנתבע אל הדירה והודיע לתובע כי לטעמו אין כל ליקוי המצריך תיקון. מספר ימים לאחר מכן אף התקבל במענו של התובע מכתב ב"כ של הנתבע, הדורש מהתובע לחזור בו מהודעת הביטול שאם לא כן יעשה שימוש בערבות הבנקאית שבידי הנתבע.

4. לטענת התובע, עקב הליקויים בדירה, הוא עזב את הדירה ביום 31/1/10 וחתם על הסכם לשכירות חלופית באותו היום. מפתחות הדירה הושבו לנתבע ביום 1/2/10 אך הנתבע לא השיב לו את יתרת ההמחאות בגין דמי השכירות ואף לא את הערבות הבנקאית.

5. לטענת התובע בחודשים 10/09 ועד לחודש 1/10 הדירה לא היתה ראויה למגורים ועל כן על הנתבע להשיב לו את דמי השכירות בסך 40,000 ₪. עוד טוען התובע כי הנתבע אשר לא ביצע את התיקונים בדירה, הפר הפרה יסודית את הסכם השכירות ומכוחה הביא לבטלות ההסכם. התובע טוען כי ההסכם הינו הסכם מותלה אשר בהעדר מילוי התנאי המתלה כלל לא נכנס לתוקפו ואף מכוח זאת, בטל הסכם השכירות בין הצדדים. לחלופין טוען התובע כי ככל שיקבע כי ההסכם אינו בטל או שלא הופר בידי הנתבע , הרי שהנתבע לא קיים חובתו להקטין את הנזק ובחר שלא להשכיר את הדירה למשך פרק זמן ארוך מיום שיצא ממנה התובע.

6. לפיכך עתר התובע כי בית המשפט יקבע שהסכם השכירות מעולם לא נכנס לתוקפו שכן התנאי המתלה לא התקיים ולחלופין כי ההסכם הופר הפרה יסודית עקב אי מילוי התנאי המתלה באופן המקנה לתובע את האפשרות לבטלו. התובע עתר עוד לקבוע כי שישה שיקים אשר מסר התובע לנתבע עבור שכר הדירה בחודשים 2/10 ועד 7/10 בטלים ויאסר על הנתבע לעשות בהם שימוש. בגין החודשים בהם היתה הדירה נשוא התובענה בלתי ראויה למגורים ביקש התובע סך של 40,000 ₪ ובגין החודשים אשר בהם לא שהה כלל בדירה (2/10-7/10) דרש התובע 60,000 ₪ ואת השבת הערבות הבנקאית אשר נמסרה לנתבע. מכאן תביעתו של התובע אשר הועמדה ע"ס של 105,031 ₪.

7. הנתבע טען כי דווקא התובע הוא אשר הפר את הסכם השכירות ועזב את הדירה לאחר שישה חודשי שכירות בלבד ללא אישור הנתבע, כאשר הוא מותיר בה נזקים חמורים. לטענת הנתבע הוא התרה בתובע וניסה לקיים את ההסכם פעם אחר פעם, אך ביום 31/1/10 עזב התובע את הדירה ללא הודעה מוקדמת וללא תיאום עמו, תוך שהוא מותיר אחריו נזקים קשים.

8. הנתבע טען כי התנאי המתלה קויים במלואו שכן להבטחת קיומו החזיק בידיו ב"כ התובע שתי המחאות לחודשים 9/09 ו 10/09 והללו נמסרו לנתבע ונפרעו בחשבונו. הנתבע טוען כי אף שטר הערבות נמסר לידיו זמן רב לאחר מועד תחילת תקופת השכירות ורק לאחר שהתובע ובא כוחו וידאו כי התנאי המתלה אכן קויים. הנתבע טוען כי מלוא התיקונים בדירה בוצעו בצורה מיטבית וכי לפנים משורת הדין הסכים הנתבע ליציאת התובע מהדירה טרם סיום תקופת השכירות בכפוף למציאת דייר חלופי תחת התובע אשר יעמוד בכל התחייבויות התובע, אך התובע חזר על הודעת הביטול. לטענת הנתבע הוא ניסה להגיע אל הדירה על מנת לברר את טענות התובע וכל נסיונותיו לתאם את הביקור כשלו. כאשר הגיע הנתבע, ללא הודעה מוקדמת, בלווית שכן לדירה, הצהיר בפניהם התובע כי אין כל ליקויים או בעיות רטיבות בדירה. על אף האמור, טוען הנתבע כי התובע גרם נזקים לדירה, פינה אותה ללא תיאום מראש ולא איפשר לנתבע לבדוק אותה בטרם הפינוי.

9. לטענת הנתבע בכך שהתובע לא תיחזק כראוי את הדירה, גרם לה ולתחולתה נזקים, לא איפשר לנתבע להגיע על מנת לבדקה, ביטל את ההסכם באופן חד צדדי וביטל המחאות שכר דירה, הוא הפר את ההסכם בין הצדדים. לטענת הנתבע תכנן התובע מתחילה לסיים את השכירות בטרם הגיע המועד הנקוב בהסכם השכירות והתנהגותו נגועה בחוסר תום לב ומהווה הטעיה ורמיה. משכך, לטענת הנתבע על התובע לפצותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו. הנתבע עתר איפוא לדחיית התביעה כנגדו והגיש תביעה שכנגד בגין נזקיו הנטענים.

10. בתביעה שכנגד טען הנתבע כי לדירה נגרמו נזקים שונים לרצפת הפרקט, למדרגות הדירה, לריהוט הדירה ואביזרי החשמל המצויים בה , בגין תשלומי ארנונה אשר הנתבע נאלץ לשאת בהם הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש ושכר טרחת עו"ד בו נשא ובסה"כ העריך הנתבע את נזקיו בסך של 79,028 ₪ ומכאן התביעה שכנגד.

11. התובע בכתב הגנתו לתביעה שכנגד, שב ופירט טענותיו מכתב התביעה העיקרי וטען כי מעולם לא גרם כל נזק לדירה או לתכולתה. לטענתו, טענות הנתבע בדבר נזקים נטענו לראשונה לאחר הגשת תביעתו שלו ונועדו להוות משקל נגד לתביעה העיקרית בלבד. עוד טוען התובע כי חשבונות החשמל והמים אשר צירף הנתבע לתביעה שכנגד ואותם הוא מבקש לתבוע מעם התובע, מעידים על כך כי נעשה שימוש למגורים בדירה, לאחר עזיבת התובע והדבר משמיט את הקרקע תחת טענותיו של הנתבע בתביעה שכנגד. נוכח כל האמור, עתר התובע לדחיית התביעה שכנגד.