פלוני נ' נדים כמאל ובניו בע"מ ואח'

מכונאי של ציוד ורכב כבד נפגע באצבעותיו בגין צינור גריז שהתפוצץ.

היש אחראים לנזקו?

היש לייחס לו אשם תורם?

ומה שיעור נכותו התפקודית?

בכך, בין השאר, נעסוק בפסק דין זה.

העובדות הרלוונטיות לאירוע התאונה

1. ביום 17.7.13 נשלח התובע על ידי הנתבעת 1, מעסיקתו, (להלן: "המעביד"), לגרז כלים שבבעלות הנתבעת. פעולת הגרוז והתאונה מתוארים על ידי התובע באופן הבא:

   "הגרוז מתבצע באמצעות אקדח גרוז שמחובר עם צינור לקומפרסור אוויר. הקומפרסור נותן אוויר בלחץ קבוע עד 10 בר לתוך מיכל גריז. למיכל מחובר צינור גומי שבקצהו אקדח הגריז. לאקדח מחובר צינור גומי נוסף באורך של כ – 20 ס"מ עם פיה שדרכה מבוצע הגירוז בבוכנות הרכב. לחץ האוויר שהקומפרסור מוציא הוא קבוע ולא משתנה וללא צורך בכיוון כלשהו. כמובן שכל ציוד הגרוז והקומפרסור שייך למעביד.

   בסמוך לתאונה, בשעות הצהריים, לקחתי את הצינור חיברתי אותו למיכל הגרוז, הפעלתי את הקומפרסור והתחלתי לגרז את בוכנות המשאית.

   עבדתי כשעה, ואז התפוצץ הצינור 20 ס"מ שמחובר לאקדח. ראיתי שנוצר חור בגומי ודרכו יצא גריז, לא נפגעתי. ניגשתי לרכב העבודה שלי, לקחתי צינור נוסף (כל הצינורות והכלים היו שייכים למעסיק ונרכשו על ידו) חיברתי לאקדח והמשכתי לגרז. כעבור מספר דקות שוב התפוצץ הצינור והפעם הגריז חדר לי לכף היד.

   שטפתי את היד והמנכ"ל של החברה בשם כמאל ראה את האצבע, סיפרתי לו מה קרה אבל אמר לי להמשיך לעבוד כי זה לא נורא. אני בכל זאת נסעתי ישר לבית החולים "הלל יפה". מנהל העבודה אנואר לא היה באתר".

   (ראו סע' 7-6 לתצהיר התובע).

    

2. מוסכם על הכול שהנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1.

    

   שאלת החבות

    

3. לטענת התובע בתצהירו ובחקירתו, אירוע התפוצצות צינור הגריז כתוצאה מהלחץ הגבוה קרה בעבר פעמים רבות בשל התבלות מהירה של הצינור, עובדה שהייתה ידועה למעביד שדאג לצייד את התובע בצינורות רזרביים. כפפות העבודה שקיבל היו כפפות בד למניעת לכלוך בלבד, ואין בכוחן לעמוד בלחצים של גריז שחודר עקב פיצוץ בצינור. כמו כן, בשל הצורך להגיע למקומות צרים ועדינים עם גישה בעייתית, לא עובדים עם כפפות במצב כזה ובמצבים דומים.

   חרף כל האמור, התובע מעולם לא קיבל כל הדרכות בטיחות בעל פה או בכתב.

   התובע העיד שאם היה מבקש מהמעביד כפפות חזקות היו "מפטרים אותי באותו הרגע" ו"היו מעיפים אותי מהחברה".

   (ראו סע' 11-8 לתצהיר התובע וכן בפרוטוקול עמ' 16-15).

    

4. גרסתו של התובע, אותה מצאתי אמינה ועקבית, לא נסתרה. ובמיוחד שעה שצד המעביד לא טרח להמציא כל עדות או ראיה למתן הנחיות בטיחות, אספקת ציוד מגן או היות צינורות הגומי המתפוצצים תדיר עומדים באיזה תקן בסיסי.

   ברי שההתנהלות תמוהה, ומעידה על זלזול של ממש בבטיחות העובדים.

   בנסיבות אלו, באתי לכלל דעה שאין עוררין שהמעביד הפר חובות זהירות כלפי התובע, ואחריותו לתאונה ברורה. המעביד לא טען וממילא לא הוכיח שהתובע פעל באיזושהי צורה בניגוד להנחיות או בניגוד לכללי בטיחות כלשהם.

    

   ועוד, בהיעדר כל טענה או עדות אחרת מצד המעביד אני מקבל גם את טענת התובע שלו היה פונה למעביד באיזו טרוניה או בדרישה לכפפות, היה מפוטר לאלתר.

    

   על אותה הדרך, והגם שהתקלות היו מוכרות וידועות לתובע כמכונאי ותיק ומנוסה, אינני רואה מקום לייחס לו אשם תורם לקרות התאונה ולנזק.

    

   התובע יצא להביא "דמים" לביתו, ולמרבה הצער גם שילם על כך בדמו. וכמדרש הגמרא על הפסוק "ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו" (דברים כד 15): "מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה, לא על שכרו"?! (בבלי, בבא מציעא קיב, א).

    

   ודוק - נטיית הפסיקה היא להקל עם העובד הנפגע ולא להטיל עליו אחריות בשל אשם תורם, אלא במקרים ברורים בהם התנהגותו הרשלנות של העובד, שגרמה לתאונה, הייתה בולטת לעין. בשל היות המעביד אחראי להנהיג תנאים ושיטות עבודה בטוחים, ההנחה היא שהסיכון שגרם לפגיעה נוצר ע"י המעביד, ללא תרומה מצד העובד, שבלהט עבודתו עשוי לטעות בשיקול הדעת, דבר שאינו בהכרח מהווה רשלנות תורמת.

   וההנחה הנ"ל יפה גם לענייננו.

   (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 232 (1993); ע"א 435/85 מחמור נ' אטדגי (פרחן), פ"ד מא(4) 524(1987); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב(1) 415 (1988)) .

    

   הנכות הרפואית

5. בתאונה נפגע התובע באצבע 2 בידו השמאלית (לא דומיננטית), והאורטופד ד"ר אלון קובו, מומחה רפואי מטעם התובע, בדק את התובע ומצא שנותרה לו "צלקת באורך 7 ס"מ, בצד וולארי של אצבע 2 שמאל, מקפל עור דסטאלי של כף היד בצד רדיאלי של המרווח הבין אצבעי הראשון ועד מפרק בין גלילי מרוחק. רגישה מאוד למגע. שינויים טרופיים בעור האצבע ..., סימן טינל חיובי לאורך הצלקת. חסר תחושה בצד רדיאלי ואולנארי של האצבע והגבלה בטווחי תנועות האצבע בשלושה מפרקים...". בשל כך קבע המומחה שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7% בשל קשיון נח של האצבע וכן בשיעור של 5% בשל הפרעה בתחושה באצבע שניה, צד רדיאלי, המהווה אזור תחושה חשוב בתפיסת מפתח ומלקחיים בין אצבע אגודל לאצבע 2. ובסה"כ נכות צמיתה בשיעור של 11.65%.

   המומחה ראה לציין ש: "התוצאה התפקודית לאחר פגיעה של הזרקת גריז בלחץ גבוה היא לעיתים קרובות מאכזבת, גם לאחר טיפול מידי. הסיכון לקטיעה מוערך ב-16-55%. תלונות קבועות של המטופל, בין היתר, הן היפראסטזיה, כאב מתמשך, חוסר סבילות לקור, קונטרקטורות, תחושה מופחתת. קטיעה ובעיות אסטטיות הם שני סיבוכים אחרים. רק אחוז קטן מהחולים יכולים לחדש את עבודתם המקורית".

    

   הנתבעות, מצדן, לא הציגו כל חוו"ד רפואית נגדית וגם לא עמדו על חקירת המומחה.

   לפיכך, קביעותיו כולן, מתקבלות ללא עוררין.

    

   לא למותר לציין שהקביעות לקושי בתפיסת מלקחיים ביד שמאל, תואמות את תלונות התובע לקשיים בתפקוד יד שמאל ולכך שחפצים נופלים לו מהיד עקב אחיזה לקויה. (ראו סע' 13, 16, 19 ו-21 לתצהיר התובע).

    

6. גם המוסד לביטוח לאומי שבדק את התובע, מצא לקבוע את אותן הנכויות ועוד הוסיף עליהן, מכח תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, עד שנכותו הסופית הועמדה שם על שיעור של 17.47%. (ראו עמ' 127 במוצגי הנתבעת).

    

   נזקי התובע

   הנכות התפקודית והפסדי השכר לעבר

7. התובע, יליד 20.2.59, עלה לארץ מאירן בשנת 1970. עד גיל 16 למד בפנימייה לנערים ואח"כ למד מכונאות רכב. בשנת 1978 התגייס התובע לצה"ל ושירת כמכונאי רכב, עד לשחרורו בשנת 1981. מאז עבד במוסכים שונים כמכונאי. אצל הנתבעת 1 החל לעבוד כחמש שנים לפני התאונה. (ראו סע' 3-1 לתצהיר התובע).

    

   התאונה אירעה בהיות התובע בן כ – 54.

    

8. עובר לתאונה עמד שכרו הממוצע החודשי של התובע על הסך של 8,099 ₪. (ראו נתונים בתלוש השכר לחודש 6/13, עמ' 4 במוצגי התובע מיום 24.3.22).

    

9. כתוצאה מהתאונה ובשל זיהומים ומגבלות תנועה נותח התובע שלוש פעמים (בתאריכים 17.7.13, 22.7.13 ו-10.12.15). כמו כן התרוצץ רבות בין רופאים, מומחים, בתי חולים שונים ומכוני בדיקות, וביצע טיפולים רבים מספור של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. (ראו פירוט בחוו"ד ד"ר קובו).

    

10. התובע גם פנה למרפאה תעסוקתית ולמחלקת השיקום במוסד לביטוח לאומי. בתצהירו ובחקירתו סיפר שלאחר שהחלים מהניתוח השלישי שב ופנה למחלקת השיקום בביטוח הלאומי והשתתף בסדנת השמה. בטרם נשלח לעבודה ציין בפני הממונים שהוא מעוניין למצוא עבודה בתחום הטכני שתתאים למגבלות ידו השמאלית, וכי בשל היותו כל ימיו "איש שטח בתנועה" הוא אינו מסוגל למשרה בה יאלץ לשבת או לעמוד באופן ממושך כל היום כמו שומר, מלגזן וכדומה. התובע העיד, שלצערו, בשל גילו המבוגר, לא נשלח לקורסים מקצועיים מטעם מחלקת השיקום. (ראו עמ' 192 במוצגי הנתבעות וכן בפרוטוקול בעמ' 9-8).

     

11. בדו"ח עובדת מחלקת השיקום לחודש 11/16 מצטייר התובע כמי שחפץ מאוד לשוב למעגל העבודה בהתאם למגבלותיו, אולם נוהג בבררנות ופינוק מסוימים. הוצעו לתובע מספר מקומות עבודה בתחום הטכני ובסופו של דבר, בחודש פברואר 2017, השתלב במשרת הרכבה במפעל אלומיניום "מרכיבים" בתפקיד מרכיב גומיות לתריסים ומסייע בהסעות. שכרו החודשי הממוצע עמד על כ – 5,850 ₪ ועבודתו הסתיימה לאחר כשנה וחצי, עת פוטר לאחר שניסה להרים חלון כבד שנפל לו מהיד. מאז, לטענתו, חרף ניסיונות רבים - לרבות באמצעות לשכת העבודה ומחלקת השיקום - לא מצא עבודה והוא אינו עובד. לדבריו, בשל גילו (כיום בן 63) אין מעוניינים בשירותיו ואף אין טורחים להשיב לפניותיו.

    (לכל הנ"ל ראו סע' 18-15 לתצהיר, עמ' 12-8 בפרוטוקול, עמ' 196-192 במוצגי הנתבעות ועמ' 90 במוצגי התובע).

     

12. במכלול הנתונים יש להזכיר שבשנת 2002 עבר התובע אירוע לבבי, צונתר ונכותו הכללית במוסד לביטוח לאומי הועמדה על 25%. עוד עלה שהתובע הגיש שלוש תביעות לביטוח הלאומי בשנים 2009, 2010 ו-2012. ואולם, חרף זאת, התובע עבד ללא כל מגבלה. מעבר לאמור לא מצאתי שהיו או אירעו לתובע איזו מחלה או תאונת עבודה משמעותיות בעברו שיש בהן להשפיע על פוטנציאל שכרו עובר לתאונה.

     

13. בנסיבות העניין, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים – השכלתו של התובע, הכשרתו המקצועית, גילו ואופי נכותו - אני רואה להעמיד את נכותו התפקודית בגין התאונה על שיעור של 15%.

     

14. בטרם נפנה להתחשבנות, שומה עלינו להביא בחשבון הדברים נתון עובדתי נוסף ומפתיע שהתגלה בחקירת התובע. אחד מילדיו של התובע, בן 32 כיום, סובל מנכות נפשית ומתגורר בבית התובע ורעייתו. הבעיה התגלתה לפני כ- 8-7 שנים ומאז עברו עם הבן תלאות רבות ובכללן ניתוח לקיצור קיבה, התמכרות לסמים ואלכוהול, הרס רכוש בבית, ניסיון התאבדות ואשפוזים בבית חולים לחולי נפש. צרה זו דרשה את התובע להשגחה מיוחדת על בנו, לשמירה על חייו, ונראה שבמידה כלשהי הייתה לה איזו השפעה על כך שהתובע לא עבד בתקופות מסוימות במשך השנים האחרונות. (ראו בפרוטוקול עמ' 14, 17-16). יחד עם זאת, לא הוכח שבעיה זו נטרלה לחלוטין את התובע עד שלא יכול היה לצאת את פתח ביתו, ובפועל יצא לטיפולים רפואיים או ללשכת התעסוקה וגם עבד כשנה וחצי בחברת "מרכיבים".

     

15. אחר הדברים האלה, ובהתייחס לאובדן השכר לעבר, יש לערוך את החשבון הבא:

     

    1. מומחה התובע לא התייחס בחוות דעתו לתקופות בהן היה התובע באי כושר חלקי או מלא. מקביעות הוועדות הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נלמד שעד ליום 15.2.16 (לאחר שהחלים מהניתוח השלישי) היה התובע באי כושר מלא או חלקי בשיעור משמעותי, ורק ביום 16.2.16 נקבעו לו נכויותיו הצמיתות. (ראו עמ' 127 במוצגי הנתבעת).

        

       לפיכך - לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 15.2.16:

       31 חודשיםX 8,099 ₪ = 251,069 ₪ + 31,384 ₪ (שווה ערך ל - 12.5% בגין זכויות פנסיה) = 282,453 ₪.

       ובשערוך להיום (ריבית והצמדה מאמצע תקופה) = 314,805 ₪.

        

    2. לתקופה שמיום 16.2.16 ועד למועד פסק הדין:

       73 חודשיםX 8,099 ₪X15% (נכות תפקודית) = 88,684 ₪.

       בשל היעדר מידע לתקופות בהן השגיח התובע על בנו, אני רואה לקבוע הפחתה גלובלית בשיעור של 25%, ואובדן שכרו של התובע לתקופה זו יהיה בסך של 66,513 ₪ + 8,314 ₪ (שווה ערך ל - 12.5% בגין זכויות פנסיה) = 74,827 ₪.

       ובשערוך להיום (ריבית והצמדה מאמצע תקופה) = 80,094 ₪.

        

    3. ובסה"כ - 394,899 ₪.

        

       אובדן כושר השתכרות לעתיד

16. שכרו של התובע משוערך להיום = 8,481 ₪.

     

    בהתאם לנתונים יש לערוך את החשבון הבא:

    8,481 ₪ X15% (נכות תפקודית) X מקדם היוון 44.19 (עד גיל 67 לתובע) = 56,216 ₪ + 7,027 ₪ (שווה ערך ל - 12.5% בגין זכויות פנסיה) = 63,243 ₪.

     

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

17. מחומר הראיות למדנו שבמשך שנים נזקק התובע להתרוצץ לטיפולים רפואיים בין רופאים ובין מוסדות שונים ורבים, וטענתו לנסיעות רבות ברכבה של בתו לא נסתרו. מאידך - מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי לקבל החזר הוצאותיו מהמוסד לביטוח לאומי.

     

    בהתחשב בגיל התובע, בהיקף הטיפולים ובאופי הנכויות, אני אומד נזקיו בתחומים אלו בסך גלובלי של 7,000 ₪, לעבר ולעתיד.

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

18. גם לראש נזק זה לא הוצגה כל ראיה מלבד עדות התובע ולא מצאתי הסבר מדוע לא הוצג תצהיר של רעייתו או מי מילדיו. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, אין ספק שמדובר בפגיעה באיבר תפקודי מובהק.

     

    בהתחשב בגיל התובע, ובאופי הנכויות, אני אומד נזקיו בתחום זה בסך גלובלי של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.

     

    כאב וסבל

19. הגם שאין מדובר בנכות גבוהה במיוחד, עניין לנו בפגיעה באיבר תפקודי שעד להתייצבות המצב - לאחר שלושה ניתוחים ובמשך למעלה כשנתיים וחצי - הסב לתובע סבל רב במיוחד.

     

    בהתאם לאמור, אני אומד את נזקו של התובע בראש נזק זה בסך של 75,000 ₪.

     

    ניכויים

20. לתובע שולמו דמי פגיעה בסך כולל של 17,887 ₪ וכן סך של 83,624 ₪ בגין נכויות זמניות ומענק, ובסה"כ = 101,511 ₪.

    בשערוך להיום (הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה) = 113,543 ₪.

     

    כמו כן, ובמהלך השנים 2018-2019, קיבל התובע דמי אבטלה בסך כולל של 30,637 ₪.

    בשערוך להיום (הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה) = 32,707 ₪.

     

    סה"כ ניכויים = 146,250 ₪.

21. סיכום

     

    הפסדי שכר ופנסיה לעבר -394,899 ₪

    הפסדי שכר ופנסיה לעתיד-63,243₪

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד-7,000₪

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד-20,000 ₪

    כאב וסבל-75,000 ₪

    _____________________

    סיכום ביניים- 560,142₪

    ניכויים- (146,250)₪

    _____________________

    סה"כ- 413,892₪

     

    סוף דבר

22. התביעה מתקבלת. הנתבעות תשלמנה לתובע, יחד ולחוד, את הסך הנ"ל בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% ובתוספת הוצאות משפט, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

     

23. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים.

     

     

    ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשפ"ב, 28 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.