פלוני נ' עיריית תל אביב יפו

לפניי תביעת נזקי גוף שנגרמו על פי הנטען לתובע יליד 1984, נהג מונית במקצועו, אשר נפגע לטענתו ביום 9/5/2014 בשל מעידה לתוך בור במדרכה בשטחה המוניציפלי של הנתבעת (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, הלה נפגע הן בקרסול והן בברך שמאל בתאונה הנדונה. כבר עתה אציין כי מומחה בית המשפט אמנם הכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין החבלה בקרסול שמאל, אך שלל קשר סיבתי זה בין התאונה לבין הפגיעה בברך, ועל כך עוד יורחב הדיון בהמשך.

הצדדים חלוקים ביניהם הן בסוגיית החבות והן בסוגיית גובה הנזק. נפתח הדיון בפרק החבות;

רקע כללי וטענות הצדדים

1. התובע יליד X/X/1984 , נשוי ואב לשניים, בן 37 כיום, נהג מונית במקצועו. במועד התאונה היה בעלים של מכולת שכונתית ברחוב ----- בתל אביב בסמוך למקום פגיעתו הנטען. בכתב התביעה גורס התובע כי ביום 9.5.14 עת התהלך ברחוב הנגרים מול בניין 21 : " מעד התובע כתוצאה מבור אשר היה במדרכה, רגלו נתקעה והסתובבה".

    

2. לטענת התובע, התאונה ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת בגין תחזוקה לא נאותה והיעדר פיקוח של המדרכה, ומשכך ומאחר שמדובר במפגע המהווה סיכון בגינו נפגע התובע ונפל, אזי יש לקבל את התביעה במלואה. לטענת התובע, עצם קיומו של המפגע מקום בו צועדים תושבים רבים על המדרכה, מהווה רשלנות של ממש והפרת חובה חקוקה שיש להטיל בגינן חבות על הנתבעת, בהיותה הרשות המוניציפלית שאחראית על בטיחותן ותקינותן של המדרכות בשטחה. לחילופין טוען התובע כי במקרה דנן יש להפוך את נטל השכנוע בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

    

3. מנגד, מכחישה הנתבעת בכתב ההגנה את עצם קרות התאונה וטוענת להיעדר יריבות והיעדר עילת תביעה כנגדה. לדידה, התאונה כלל לא התרחשה או שהתרחשה בנסיבות אחרות, שאינן מקימות חבות לפתחה. עוד טוענת הנתבעת כי עסקינן, אם בכלל, בתאונה עצמית של התובע שלא שם ליבו לתוואי הדרך כמצופה מהולך רגל סביר. עוד טוענת הנתבעת כי אין כל מקום בנסיבות דנן להעביר את נטל הבאת הראיות בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

    

   דיון והכרעה- המסגרת הנורמטיבית

4. הלכה פסוקה שנקבעה עוד בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פד"י לז (1) 113, (להלן: " הלכת ועקנין") כי ביחסי השכנות בין בעל מקרקעין לבין מוזמן בר רשות המבקר במקרקעין, קיימת חובת זהירות. עוד נקבע כי חובת זהירות נבחנת על פי מבחן הציפיות. מבחן זה מחייב את ההבחנה בין "סכנה רגילה" לבין "סכנה בלתי רגילה", שכן רק בגין זו האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקרטית.