עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת 1, ילידת XX.XX.1974, לאחר שבקבוק בירה נפל והתנפץ על הרצפה בעת ביצוע רכישה אצל הנתבעת 1, וכתוצאה מכך חדרה זכוכית לעינה השמאלית.
-
ביום 14.9.2018 ערכו התובעים, בני זוג, קניות אצל הנתבעת 1. בתום איסוף המוצרים ניגשו לקופה. במהלך הנחת המוצרים על המשטח שלפני הקופאית, נפל מהמשטח בקבוק בירה. באותה עת בדיוק רכנה התובעת לכיוון עגלת הקניות, ושברי הזכוכית של הבקבוק שהתנפץ חדרו לעינה השמאלית.
-
התובעת טענה כי התאונה אירעה בעקבות התרשלותה של קופאית הנתבעת.
-
התובעת פונתה לבית החולים וולפסון שם אובחן חתך רוחבי בקרנית ופצע פתוח בעין השמאלית. עוד באותו היום עברה ניתוח לסגירת הפצע הפתוח בעינה. ביום 8.9.2019 עברה התובעת ניתוח נוסף שכלל הוצאת קטרקט, ניקוי הלשכה הקדמית משאריות זגוגית והשתלת עדשה מלאכותית בסולקוס.
-
לתמיכה בטענותיה באשר למצבה הרפואי הגישה התובעת את חוות הדעת של פרופ' אבינועם אופיר. פרופ' אופיר קבע שכתוצאה מהאירוע נותרה לתובעת נכות של 20% לצמיתות על פי פריט 52(1)(1)(ז) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) עקב חדות ראיות של 6/60 בעין אחת ו-6/6 בשניה; 5% לצמיתות לפי פריט 63(2) עקב גודל אישון המתכווץ באור לקוטר העולה על 5 מ"מ וגם לפי פריט 64(ב) לתקנות עקב קולובומה גדולה בקשתית שאינה מוסתרת על ידי העפעף; 10% לצמיתות לפי פריט 55(א)(II) עקב אסימטריה במפתח העיניים: המרחק שבין הגבול התחתון של העפעף העליון לבין מרכז האישון, חופף לפריט 75(2)(ב) – פגם קוסמטי, צלקת הגורמת לשינוי צורת העפעפיים. בנוסף המליץ מומחה התובעת להפעיל את תקנה 15 בעניינה של התובעת בשל השפעת הנכות הרפואית על תפקודה.
-
הנתבעים הגישו חוות דעת מטעם ד"ר אורי מלר. בחוות דעתו הסכים המומחה עם מומחה התובעת לגבי הסעיפים שקבע בנפרד. עם זאת קבע כי מכיוון שצירוף הנכויות מסתכם בשיעור העולה על 30% ולאור ההגבלה בסעיף 11(ג)(3) לתקנות המל"ל יש להעמיד את נכותה של התובעת בגין התאונה על 30% ולא על יותר מכך. כן ציין מומחה הנתבעים כי התובעת יכולה לעסוק בכל מקצוע או פעילות שאינם מצריכים ראיה דו-עינית וכי לצניחת עפעף קיים טיפול ניתוחי עם שיעור הצלחה גבוה, שלאחריו צפויה הנכות בעניין זה להתבטל ושיעור הנכות המשוקלל עשוי לעמוד על 28%.
-
הצדדים הסכימו על ניהול התיק ללא מינוי מומחה מטעם בית המשפט וללא הגשת תחשיבי נזק. כן הסכימו הצדדים לוותר על חקירת המומחים, לאור הפערים הקטנים בין חוות הדעת.
טענות הצדדים וההליכים בתיק
-
התובעים טוענים כי נזקה של התובעת נגרם עקב רשלנותה הבלעדית של הקופאית אשר גרמה לנפילת בקבוק הבירה על הרצפה בעת העברת המוצרים בקופה. לביסוס גרסת התובעים הוגש תצהיר מטעם התובעת, תצהיר מטעם התובע (בן זוגה שנכח באירוע) וכן הוגש תיקה הרפואי של התובעת. לעניין הנזק הכלכלי שנגרם לתובעת, הוגש תצהיר מטעם מר מ.ג., חבר של התובעים, שהצהיר כי לאחר התאונה ניסה להעסיק את התובעת במסגרת העסק שלו ושל בת זוגו בעבודות תפירה, אולם בשל מצבה הרפואי העסקתה לא צלחה.
-
הנתבעים הכחישו את טענות התובעת בכל הנוגע לאחריותה להפלת הבקבוק. על פי הנטען, האחריות להפלת הבקבוק הינה של התובעת אשר פגעה בעצמה באחד מהבקבוקים שהונחו על משטח הקניות. מטעם הנתבעים הצהירו מר יעקב מזוז, בעליה של הנתבעת 1 (אשר יכונה מעתה: מר מזוז) וכן הגב' לירון תמרה, הקופאית שנכחה באירוע (אשר תכונה מעתה: הגב' תמרה). כן צורפו תכתובות מקדימות בין הצדדים טרם הגשת התביעה, והוגש דו"ח חוקר הכולל תמלול שיחה בין חוקר פרטי מטעם הנתבעת לבין התובעת בצירוף בקשה לדחיית הצגתו עד למועד החקירה.
-
בתיק התקיים קדם משפט מסכם ביום 28.11.22, ובהמשך התקיימו 3 ישיבות הוכחות: בישיבה הראשונה שהתקיימה ביום 28.4.22 העידה התובעת עצמה, אך עדותה נקטעה עקב אילוצי המתורגמנית. לאחר מכן העיד מר מ.ג., עד מטעם התביעה. בדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום 21.7.22 הושלמה עדותה של התובעת וכן העיד התובע. בדיון ההוכחות השלישי שהתקיים ביום 16.11.22 העידו החוקר מטעם הנתבעים, הקופאית בעת האירוע -הגב' תמרה ובעליה של הנתבעת 1 - מר מזוז.
הכרעה
-
נוכח גדר המחלוקת, אפתח את הדיון בהכרעה הנדרשת לעניין נסיבות התרחשות התאונה והאחריות לקרות התאונה.
נסיבות התרחשות התאונה
-
אין מחלוקת בין הצדדים על עובדת התרחשותה של התאונה במועד ובמקום שצוינו. גם אין מחלוקת על כי הגורם לפציעתה של התובעת הינו בקבוק הבירה אשר נפל מהמשטח והתנפץ על הרצפה. המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לאותן שניות שקדמו לנפילת הבקבוק וביתר דיוק באשר לגורם האנושי אשר הביא לנפילת הבקבוק ולהתנפצותו.
-
לפי גרסת התובעים, הקופאית היא זו שהזיזה את המוצרים באופן רשלני על גבי המשטח כדי להעבירם בקופה ובכך גרמה לבקבוק הבירה לאבד את שיווי משקלו וליפול. על פי גרסת הנתבעת, התובעת עצמה היא שהזיזה את הבקבוק, כאשר התכופפה לעבר עגלת הקניות, והובילה לנפילתו.
-
עסקינן אם כן בשתי גירסאות מנוגדות באשר לזהות האדם שהפיל את הבקבוק. מאחר שנטל הוכחת התביעה הינו על כתפי התובעת, הרי שעל מנת לקבל את התביעה עליי להתרשם מעדיפותה של גרסתה על גירסת הנתבעת.
-
העדים שנחקרו לפניי ואשר שהו בסופרמרקט במועד התאונה הם ארבעה – התובעת, התובע (בן זוגה), הגב' תמרה ומר מזוז.
-
כל אחד מהעדים הללו הגישו תצהיר ונחקרו עליו.
-
בתום חקירות העדים ברור היה כי התובעת ובעליה של הנתבעת 1, מר מזוז, אינם יודעים ואינם יכולים להצביע על הגורם לנפילת הבקבוק.
-
תצהירה של התובעת מתאר לכאורה את נסיבות האירוע ואת הסיבה לנפילת הבקבוק באופן הבא (סע' 3):
"[...] הגענו לקופה עם המוצרים שביקשנו לרכוש, לרבות שני בקבוקי בירה מזכוכית. אותם הנחנו על המשטח. כאשר התכופפתי לכיוון סל הקניות, כדי להוציא מצרכים נוספים, הקופאית העבירה את המצרכים שהיו על המשטח שלפני הקופה לחיובם בקופה, והיא גרמה לנפילת אחד מבקבוקי הבירה, אשר נפל והתנפץ על הרצפה. כתוצאה מכך שבר זכוכית חדר לי לעין שמאל [...]".
-
אלא שבמהלך חקירתה הנגדית של התובעת, ניכר היה כי גירסתה המפורטת אינה נסמכת על מראה עיניה. כך בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 28.4.22, ש' 3 ואילך:
"ש:את כותבת בתצהיר שלך שאת בדיוק התכופפת לכיוון סל הקניות שלך, ואז זה קרה, נכון.
ת:כן, לקחתי כבר דברים בידיים.
ש:כשאת התכופפת לפי התמונות, לצד שמאל, נכון. כי עמדת לפני העגלה, לכיוון העגלה.
ת:הייתי בתוך העגלה, הידיים שלי היו בפנים.
ש:סימנת שעמדת פה באיקס ואמרת שאת התכופפת לכיוון סל הקניות, אז את התכופפת...
ת:הסתובבתי לגמרי לעבר העגלה, לא לצד שמאל, עם הפנים לעגלה והתכופפתי.
ש:ז"א שעמדת עם הגב לקופאית ועם הפנים לעגלה.
ת:מציעה על הקופאית מצד שמאל. הקופאית היתה מצד שמאל ממני.
ש:אז אם היית עם הגב, את לא ראית את הקופאית, כי התכופפת לכיוון סל הקניות ולא ראית מה קרה על המשטח.
ת:אני שמעתי צליל של הקופה, אני הייתי מבינה שהיא לוקחת דברים ומדפיסה בקופה וראיתי את הידיים שלה שהיא כן לוקחת דברים. עם העין הזו אז הייתי רואה. עכשיו אני לא רואה.
ש:לא ראית באילו מצרכים הקופאית נגעה ואיפה, רק שמעת צליל של קופה עובדת.
ת:לא. לא ראיתי מה בדיוק המוצרים שהיא היתה לוקחת".
ובפרוטוקול הדיון מיום 21.7.22 עמוד 20 שורה 6 ואילך:
"התובעת: הכל עמד במקום הזה לא זז, אבל או שמשהו פגע בבקבוק או שאני לא יודעת שזזו את הדברים, הזיזו את הדברים הבקבוק התהפך. הבקבוק נפל ממש ליד הרגליים שלי,
עו"ד גונן: ... אני הבנתי, את לא יודעת למה הבקבוק נפל את משערת השערות. את אומרת אולי,
התובעת: לא לבד נפל בקבוק"
-
הנה כי כן, חקירתה של התובעת העלתה, כי התובעת לא ראתה בעיניה את הקופאית מפילה את בקבוק הבירה שפצע אותה, אלא כי היא שיערה שהייתה זו הקופאית (יוער כי מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם תמליל שיחת התובעת והחוקר הפרטי מטעם הנתבעות, שהוגש על ידי הנתבעות מיום 19.12.2018).
-
מן העבר השני, גם מר מזוז, בעליה של הנתבעת העיד ואף הצהיר כי לא היה עד לתאונה עצמה (ראו סעיף 3 לתצהירו), מאחר ששהה במשרדו בזמן התאונה (ראו גם עמוד 23 שורה 30 לפרוטוקול הדיון מיום 16.11.22).
-
מכאן שעדויותיהם של התובעת מחד ושל מר מזוז מאידך אינן יכולות לשפוך אור על נסיבות התאונה ועל הגורם לנפילת בקבוק הבירה ממשטח הקניות.
-
ההכרעה בין הגירסאות מבוססת אם כך במידה רבה על עדויותיהם של התובע, אשר היה עם התובעת בזמן עריכת הקניות אצל הנתבעת 1, ושל הגב' תמרה, הקופאית בזמן התאונה.
-
שני העדים הללו טענו לאורך כל הדרך בתוקף כי חזו בעיניהם בתאונה בזמן אמת והצביעו על הגורם לנפילת הבקבוק.
גירסת התובע
-
בתצהירו טען התובע כי ראה את הקופאית, הגב' תמרה, מפילה את הבקבוק (סע' 2 לתצהירו):
"[...] כאשר ל' התכופפה לכיוון סל הקניות להוציא מוצרים נוספים, הקופאית העבירה את המצרכים שהיו על המשטח שלפני הקופה לחיובם בקופה, היא גרמה לנפילת אחד מבקבוקי הבירה, אשר נפל והתנפץ על הרצפה".
-
בעדותו שב התובע על גרסתו (בעמ' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 21.7.22, ש' 12 ואילך):
"ש:[...] מה שאתה אומר לנו שזה הקופאית הייתה צמודה למוצרים?
ת:כן.
ש:טוב, והיא התחילה להעביר את המוצרים שלכם?
ת:כן.
ש:טוב, ואתה לא הסתכלת על הקופאית,
ת:אני הסתכלתי זה את אומרת שאני לא הסתכלתי,
ש:כל הזמן הסתכלת רק על הקופאית?
ת:אני הסתכלתי איך היא מעבירה את המוצרים, הסתכלתי במחשב שלה איפה מחירים כמה יוצא כל מחיר וזה וזה. הסתכלתי לכל מוצר שהיא לוקחת מעבירה, לוקחת מעבירה והיא הפילה את זה ככה בטעות עם ה, עם המוצרים האחרים.
ש:עכשיו אני אומרת לך שאתה לא יכולת לראות מאיפה שעמדת את ה,
ת:את, את היית שם?
[...]
אני ראיתי הכל עם עיניים שלי.
[...]
אני ראיתי הכל, לא יכולתי את יכולה להגיד מה שאת רוצה אבל ראיתי הכל".
(ההדגשה אינה במקור- ע.ק).
-
התובע נחקר ממושכות על גירסתו, וחרף השאלות שנשאל, לא מצאתי כי עדותו התערערה או כי ליבת גירסתו נחלשה.
-
כבר משלב הגשת התצהיר הבהיר התובע כי נפילת הבקבוק לא התרחשה בעקבות מגע ישיר של הקופאית עם הבקבוק אלא בעקבות העברת מוצרים אחרים בקופה. על דברים אלו שב התובע פעמים נוספות גם במהלך עדותו. ראו בעמ' 48 שורה 30 ואילך:
"עו"ד גונן: אז על מי הסתכלת באותו רגע על אשתך שהתכופפה או על הקופאית שהעבירה את המוצרים? כי אי אפשר לראות גם וגם.
העד: אני גם מסתכל עכשיו עליך ואני רואה גם את השופטת וגם את האנשים, אני מסתכל ככה אני רואה הכל וגם באותו רגע אני ראיתי הכל עם עיניים שלי.
עו"ד גונן: אם הסתכלת על ל' שהיא התכופפה, אז הסתכלת קדימה נכון? כי היא הייתה מולך ל' אמרת את זה המון פעמים, מולך רק רק העגלה הפרידה ביניכם,
העד:אני ראיתי איך קופאית הפילה את הבקבוקים.
עו"ד גונן: תקשיב לשאלה, אני מבינה שאתה רוצה לחזור על המשפט הזה. אבל אני מבקשת,
העד: אני אני אחזור עוד מיליון פעם ואת לא יכולה לתת לי להגיד משהו אחר.
כב' הש' קצבוי: בבקשה גברתי שאלה כן.
עו"ד גונן: אתה כותב שאתה ראית את ל' מתכופפת קדימה,
העד:ראיתי את ל' וגם קופאית ביחד,
עו"ד גונן: ביחד?
העד: כן.
עו"ד גונן: טוב, אז תגיד לי אתה יודע איזה מוצר הקופאית הרימה?
העד:לא,
עו"ד גונן: כי אתה אומר שראית, אתה ראית אותה מרימה מוצר,
העד: לא לא זוכר, לא זוכר,
עו"ד גונן: ומזיזה את כל הערימה,
כב' הש' קצבוי: לא זוכר גברתי, לא זוכר.
העד: לא זוכר.
עו"ד גונן: איזה עוד דברים נפלו חוץ מהבקבוק?
העד: רק בקבוק 1, רק בקבוק 1.
עו"ד גונן: איך יכול להיות?
העד: איך יכול להיות זה מה שהיה,
עו"ד גונן: רק בקבוק 1?
העד: רק 1.
עו"ד גונן: מה קרה לבקבוק השני שהיה?
העד:הוא עמד אותו דבר הוא,
עו"ד גונן: עמד?
העד: הוא לא אני חושב, הוא לא עמד הוא כבר ככה נהיה על השולחן.
כב' הש' קצבוי: שכב?
העד: שכב."
-
התובע שב וחזר על דבריו גם בהמשך החקירה משנשאל על אודות גירסתה של הקופאית (שתובא בהמשך) לפיה התובעת עצמה היא שהפילה את הבקבוק כאשר התכופפה לעבר עגלת הקניות, בעמוד 50 שורה 26:
"העד"היא [התובעת- ע.ק] לא נגעה בכלל, היא [הקופאית- ע.ק] הפילה את הבקבוקים והיא יודעת את זה ואת יודעת את זה וכולם אנחנו יודעים. רק אנחנו ממשיכים לדבר לדבר עוד שעתיים ואני מוכן לדבר.
עו"ד גונן: הבנתי, טוב. אשתך עמדה פה על דוכן העדים והיא לא יודעת איך זה קרה, היא לא יודעת למה זה נפל. איך אתה יודע בוודאות?
העד: בגלל שאני ראיתי,
עו"ד גונן: היא שהיא נפצעה היא לא יודעת איך זה קרה,
העד: אני ראיתי את זה.
עו"ד גונן: אתה ראית את זה, אתה הסתכלת גם על אשתך ראית אותה מתכופפת וגם ראית את הקופאית מפילה את הבקבוק?
העד: כן.
עו"ד גונן: הקופאית לקחה את הבקבוק רצתה להעביר אותו?
העד: לא, היא לא נגעה בבקבוק, היא העבירה היא הפילה אותו עם דברים אחרים. היא לא נגעה בבקבוק, [...]"
(ההדגשה אינה במקור- ע.ק).
-
דבריו של התובע עשו רושם מהימן וכן. התובע התעקש כי ראה בעיניו את ההתרחשות שהובילה לתאונה, ושב וחזר על הניואנסים הרלוונטים להתרחשות – על כך שהיו מונחים על משטח הקניות שני בקבוקים, על כך שהקופאית העבירה מוצרים אחרים ותוך כדי כך פגעה באחד מבקבוקי הבירה, ועל כך שרק אחד מהבקבוקים נפל בעקבות זאת.
-
הסתירות והתמיהות עליהן ניסתה הנתבעת להצביע בסיכומיה אינן פוגעות בליבת גרסתו של התובע. העובדה כי במהלך החקירה התקשה התובע להבהיר מה היה כיוון האיסוף של המוצרים על ידי הקופאית ובאיזה יד השתמשה כדי להעבירם (עמוד 47-48 לפרוטוקול הדיון מיום 21.7.22) אינה מורידה משלמות גירסתו של התובע. יש לזכור כי בסופו של יום מדובר הייתה בפעילות שגרתית במהלך רכישת מוצרים בסופר. התובעים בוודאי אינם נדרשים לדריכות מיוחדת בעת ביצוע הפעולות שבמהלכן נפגעה התובעת. אין מקום לצפות בנסיבות אלו כי הם יזכרו באופן מפורט, דקדקני וטכני את השתלשלות האירועים שקדמה לאירוע ושאינה נוגעת באופן ישיר לאירוע שהוביל לפציעת התובעת.
-
הנתבעת מפנה לשני מסמכים שיש בהם, לדידה, כדי להפריך את גירסתו של התובע ולפגוע באמינותה – האחד הינו מכתב מיום 2.10.18 מאת ב"כ התובעים לנתבעת 1, השני הינו תמליל שיחה בין התובעת עצמה לבין חוקר פרטי מטעם הנתבעת. בשני אלו, טוענת הנתבעת, צוין על ידי התובעים או מי מטעמם כי בקבוק הבירה נפל בעקבות הזזת המסוע על ידי הקופאית, חרף העובדה כי בקופות שהיו אצל הנתבעת 2 כלל לא מותקן מסוע.
-
אציין כבר עתה כי לא מצאתי כי יש בשני אלו כדי להביא לדחיית גירסת התובעים.
-
אכן, במכתב שנשלח מאת ב"כ התובעים לנתבעת צוין כי בקבוק הבירה נפל "לאחר שהקופאית קידמה את מסוע המצרכים מבלי שדאגה שבקבוק הזכוכית יציב וכי המסוע לא יגרום לנפילתו" (סעיף 3 למכתב, נספח לכתב התביעה). מכתב זה נענה על ידי הנתבעת ביום 26.2.18 אזי צוין על ידי ב"כ הנתבעת, כי כלל לא קיימים מסועים בשטח החנות של הנתבעת 2. בשל עובדה זו, שאין חולק עליה כיום, מבקשת הנתבעת לטעון להיעדר אמינותה של גירסת התובעים. אלא שבכך מתעלמת הנתבעת מהצהרתו של בא כוחם של התובעים מיד בסמוך לאחר קבלת המענה של הנתבעת, אזי ציין בא הכוח, כי במכתבו מיום 2.10.18 נפלה טעות שנבעה מחוסר הבנה של התובעים (ראו מכתב בא כוח התובעים מיום 16.10.20). על דברים אלו שב בא כוח התובעים וחזר לאורך כל ההליך המשפטי שהתנהל בפניי (סעיף 19 לכתב התביעה, בדיון שנערך ביום 21.7.22, עמוד 26 שורה 30 וכן עמוד 40 שורה 26). אף התובע עצמו, משנשאל על כך בחקירתו, שב והעיד על כי מעולם לא אמר לבא כוחו כי בעת התאונה נעשה שימוש במסוע (ראו עמוד 41 שורה 3 ואילך לפרוטוקול הדיו מיום 21.7.22).
-
נוכח הצהרותיו החוזרות של בא כוח התובעים כבר מתחילת ההליך המשפטי, ולאור דברי התובע עצמו בחקירתו, אינני רואה סיבה שלא לקבל את הטענה כי ציון השימוש במסוע היה תוצאה של חוסר הבנה בין התובעים לבין בא כוחם, כפי שהצהיר בא הכוח.
-
גם השיחה שנערכה בין התובעת לבין החוקר מטעם הנתבעת אינה פוגעת בגירסת התובעים.
-
בראש ובראשונה, עיון מעמיק בתמליל השיחה מיום 19.12.18, מעלה כי התובעת מעולם לא ציינה באופן ברור ומפורש כי היה באותה קופה סרט נע של מוצרים וכי הזזתו לכאורה היא זו שגרמה לבקבוק ליפול, אלא ניכר כי השיחה בין החוקר ובין התובעת מקוטעת ואופן העברת המידע באמצעות גורם שלישי – מתרגמת שהיתה גם היא על הקו – מקשה על ההבנה אילו מהמילים נאמרו על ידי התובעת עצמה ואילו מהן הגיעו מפי המתרגמת המעבירה את הדברים מפיה. וראו בעמ' 8 לתמליל:
"חוקר:הנה היא שומעת אותך, תדברי, היא שומעת.
מתרגמת:אה או קיי. ו... את היית בסופר ו...
תובעת:כן, כן שלום.
מתרגמת:ובקבוק של בירה נפל איכשהו או מה? (לא ברור).
תובעת:כן, בקופה, בקופה על הרצועה היא עמדה. אבל הייתה שם (לא ברור) גדולה, אני לא יודעת איך ולמה, ולמה זה נפל. זה פשוט התהפך ונפל על הרצפה. היה פיצוץ גדול כי זאת בירה ויש שם גז.
[...]
חוקר:ילנה תשאלי אותה למה הבקבוק נפל? מי הפיל את הבקבוק?
מתרגמת:(לא ברור) בקבוק היה סרט בקופה. נכון?
חוקר:אה.
מתרגמת:בקופה (לא ברור) סרט כזה ששמים דברים.
חוקר:אה.
מתרגמת:וזה נפל מה ... מהסרט הזה שזז, השחור הזה.
חוקר:אה... אה.
מתרגמת:והוא נפל על הרצפה, התפוצץ וה... זכוכית צריך... לא (לא ברור) את הבקבוקים.
חוקר:אה.
מתרגמת:(לא ברור).
חוקר:אבל מי... מי... מי שם שם את הבקבוקים? מי שם? היא שמה או בקופה שמו? מי שמו את הבקבוקים שמה?
מתרגמת:מי שם את הבקבוק הזה על הסרט הזה?
התובעת:אנחנו שמנו, אנחנו הוצאנו את המוצרים.
מתרגמת:אה, הם סידרו את הדברים מהעגלה.
תובעת:אנחנו, אנחנו.
מתרגמת:והם שמו את הדברים על.
חוקר:אה הם, הם הוציאו את הדברים מהעגלה? כן.
מתרגמת:כן, הם הוציאו את הדברים מהעגלה והם שמו דברים בשביל, לקופאית, שהיא.
חוקר:אה.
מתרגמת:צריכה לעשות חשבון.
חוקר:הבנתי.
מתרגמת:ואז כנראה שהסרט זז הבקבוק נפל.
חוקר:הבנתי".
-
עינינו הרואות- עיון בתמליל שיחת החוקר הפרטי והתובעת מלמד על כי קשה היה, בשל פערי השפה, לקבל גירסה עובדתית ברורה ואחידה באשר לנסיבות התאונה. בוודאי שלא ניתן ללמוד מתמלול השיחה על כי לגירסת התובעת בקבוק הבירה נפלל בעקבות הזזתו של מסוע.
-
חוסר הבהירות בשיחת התובעת והחוקר הפרטי באה לידי ביטוי גם בעת חקירתה הנגדית של התובעת. ראו לדוגמה את האמור בעמוד 13 שורה 13 לפרוטוקול הדיון 28.4.22:
"ש:האם לא סיפרת לה איך ולמה נפל הבקבוק.
ת:לא.
ש:ואת לא אמרת.
ת: כשהדברים היו זזים על יד הקופה, הבקבוק נפל, אבל כל מיני פרטים לא שאלה.
ש: מה זה זזים, את אמרת לה שהיה סרט שחור שזז ואז הבקבוק נפל, נכון.
המתורגמנית: זה מה שהיא אמרה.
ת: הבקבוק היה עומד, בין הרבה דברים, הקופאית היתה לוקחת אחד אחד.
המתורגמנית: לא היתה מילה זזה, היא כל הזמן אומרת שהיה סרט ועכשיו אומרת בפירוש שהבקבוק היה עומד.
ש: אבל קודם אמרת שדברים זזו, איך, על המסוע הם זזו. על הסרט.
ת: אין לי מושג האם הסרט היה זז, אולי בגלל שהסרט היה מאוד קצר ושם היו עמוסים המון דברים. אנחנו רק התחלנו להוציא את הדברים שלנו לקופה".
(ההדגשה אינה במקור- ע.ק).
-
מכאן שגם בדבריה של התובעת בפני החוקר מטעם הנתבעת לא ניתן למצוא חיזוק לטענות הנתבעת על אודות היעדר אמינותה של גירסת התובעים. לכל היותר, מחקירת התובעת על ידי החוקר עולה כי התובעת עצמה לא ראתה את נפילת הבקבוק ולא יכולה הייתה להצביע על הגורם לנפילתו – עובדה אשר לא הוכחשה על ידי התובע בעת חקירתה הנגדית במילא (ראו האמור לעיל).
גירסת הגב' תמרה – הקופאית בעת האירוע
-
מן העבר השני העידה כאמור גם הקופאית הגב' לירון תמרה. בתצהירה הצהירה הגב' לירון תמרה כמפורט להלן (התצהיר לא ממוספר):
"[...] היא הגיעה עם עגלת קניות נמוכה אדומה. לאחר שהניחה מס' בקבוקי בירה לצורך תשלום עם יתר המוצרים שכבר הונחו על המשטח, פגעה התובעת באחד מהבקבוקים עם היד או עם התיק וגרמה להפלתו. תוך כדי כך התכופפה התובעת – אינני יודעת האם כדי לתפוס את הבקבוק או כדי להוציא עוד מוצרים מעגלת הקניות שכן יכול להיות שלא שמה לב שהפילה את הבקבוק, ותוך כדי כך הבקבוק התנפץ על הרצפה. אני לא נגעתי בבקבוק, לא היה לי כל מגע עם הבקבוק. הדבר קרה אך ורק ע"י התובעת. אין בעמדה מסוע אלא משטח קבוע להנחת המוצרים ובעת שהבקבוק נפל אני בכלל העברתי מוצרים אחרים בקופה שלא היו קרובים לבקבוקי הבירה".
-
אלא שבעדותה היו נסיבות האירוע מדויקות מעט פחות (בעמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 16.11.22, ש' 32 ואילך):
"ש:את אומרת שהתובעת פגעה באחד הבקבוקים, עם היד או התיק?
ת:בדיוק. אני העברתי מוצרים בקופה, לא אמורה להסתכל על כל לקוח מה הוא עושה עם הידיים. או עם היד או עם התיק, עם הרגל היא לא תפיל בקבוק בירה, מן הסתם.
ש:מכיוון שבאותו רגע אמרת שהעברת מוצרים בקופה ולכן לא יכלת להבחין אם זה היד או התיק, אולי לא הבחנת, ואולי שמה שקרה זה שכשהעברת את המוצרים בקופה בלי לנגוע ישירות בבקבוק בירה, בקבוק בירה שהיה בקצה או בחלק מהטור של המוצרים נפל ונשבר, אולי זה מה שקרה?
ת:המוצרים לא היו צפופים. לא, זה לא קרה.
ש:בגלל שאת לא יודעת אם זה התיק או היד ולא ראית בדיוק את המקרה עצמו אולי זה היה תוך כדי העברת מוצרים?
ת:כשאני הייתי בהעברת המוצרים היא התכופפה להביא עוד מוצרים ואז זה קרה. מה שקרה – זה התובעת אשמה, לא אני. אם הייתי נוגעת בבקבוק הייתי לוקחת את האשמות עליי."
-
ובהמשך ציינה (עמוד 21 שורה 12):
"ש.הגירסה שלך לא הגיונית, כי עומדת התובעת לגירסתך, עומדת ליד הקופה, נוגעת במקרה ביד או בתיק, הבקבוק נופל, זה עניין של עשיריות שנייה ונופל על הרצפה ומתפוצץ והיא לא מספיקה בעשירית השנייה הזו להתכופף לכיוון העגלה ואם לגירסתם נגעה עם היד או התיק, אז שברי הזכוכית היו פוגעים לה בגוף ולא בעין, נכון?
ת.לא, זה לא הגיוני. זה בו זמנית כשהיא התכופפה הבקבוק נפל, לא יודעת אם זה עם התיק או עם היד. בו זמנית כשהיא התכופפה לעגלה – הבקבוק נפל."
-
הנה כי כן, בחקירתה של הגב' תמרה, ובניגוד לאמור בתצהירה, התברר כי הלכה למעשה הגב' תמרה לא ראתה בעיניה את הבקבוק מופל על ידי התובע, אלא כי לכל היותר ראתה אותה מתכופפת לעבר העגלה והניחה כי הגורם לנפילת הבקבוק היה נגיעתה של התובעת בו.
-
יתר על כן, הנחתה של הגב' תמרה כי התובעת הפילה את הבקבוק הייתה מבוססת גם על האפשרות כי עשתה זאת עם תיק היד שלה, אלא שחקירת התובעת וחקירת התובע – כל אחד בנפרד – העלתה כי התובעת כלל לא הייתה עם תיק יד במועד התאונה (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 21.7.22 בעמ' 20 שורה 33 ואילך, עמ' 22 16-12; בעמ' 50 ש' 21-18).
-
הנה כי כן, אל מול גירסתו של התובע אשר שב והעיד על אודות התרחשות האירועים עובר לנפילת הבקבוק באופן עקבי, גירסתה של הגב' תמרה על כי צפתה בתובעת מפילה את בקבוק הבירה באמצעות התיק שעל כתפה, התערערה במידת מה בעקבות חקירתה.
מחדלה של הנתבעת – אי הגשת צילומים ממועד התאונה
-
אכן, עדיפותה של גירסת התובע על פני זו של הגב' תמרה אינה מובהקת. הן התובע והן הגב' תמרה העידו והגנו על גירסתם בנחישות. הפגמים והסתירות שנמצאו בכל אחת מהגירסאות אינם פגמים מאוד משמעותיים.
-
אלא שגירסתו של התובע אינה ניצבת לבדה, והחיזוק לה נמצא דווקא במחדלה של הנתבעת מלספק ראיה חשובה שיכולה הייתה לשפוך אור על נסיבות האירוע ולהצביע על הגורם בגינו הופל הבקבוק.
-
"ראיית זהב" זו הינה סרטונים ממצלמות האבטחה שהיו במקום.
-
על פי הנטען על ידי התובעים, התובע זיהה קיומן של מצלמות אבטחה במקום ואף פנה למר מזוז, בעליה של הנתבעת מספר ימים לאחר האירוע כדי לקבל את הסרטונים מהמצלמות (ראו סעיף 9 לתצהיר התובע):
"כמה ימים אחרי התאונה חזרתי לסופרמרקט ניגשתי למשרדו של המנהל יעקב, סיפרתי לו של' איבדה בתאונה את הראייה בעין שמאל, וביקשתי ממנו לקבל את סרטון האבטחה כדי שנוכל לראות את ההתרחשות המדויקת של התאונה. יעקב השיב לי שאין מצלמות בסופרמרקט. התעכבתי ואמרתי לו שרואים את המצלמות מסודרות ברחבי הסופרמרקט ושאני רואה במשרדו מסך שבו רואים את הקופה שבה הייתה התאונה. יעקב השיב לי שהמצלמות אינן עובדות ביקש ממני לצאת מהחדר והודיע לי שאם לא אצא יקרא למשטרה".
-
בעדותו שב התובע על גירסתו : "[...] קודם כל הוא לא אמר ש, הוא קודם אמר שאין לי מצלמות זה שבאתי אליו שאלית הוא אמר אין לי מצלמות. אמרתי הנה מצלמות אני רואה כמו אור הזה [...]" (עמוד 39 שורה 19 ואילך).
-
ב"כ הנתבעת חקרה את התובע ממושכות על גירסתו זו. בסיכומיה ביקשה הנתבעת לטעון להיעדר מהימנותה של גירסת התובע בכל הנוגע לדרישתו להמצאת הסרטונים ממצלמות האבטחה. טענתה העיקרית של הנתבעת בהקשר זה הינה כי גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם המכתב שנשלח על ידי עורך דינם של התובעים לנתבעת 1 ביום 2.10.18, כשבועיים לאחר התאונה. על פי הנטען, ככל שאכן פנה התובע למר מזוז בסמוך למועד התאונה, היה מצופה כי פנייתו ודרישתו לקבל את סרטון המצלמה הייתה מצוינת מפורשות באותו המכתב. דהיינו - הנתבעת טוענת כי הימנעותו של התובע מלדרוש את הצגת הסרטונים ממצלמות האבטחה במסגרת המכתב שנשלח מבא כוחו, כמו גם הימנעותו מציון פנייתו של התובע לנתבע 1 בדרישה זו מלמדת על קלישות גירסתו של התובע לעניין זה.
-
אלא שאל מול הקושי עליו הצביעה הנתבעת בגירסת התובע, ניצבת גירסתו של מר מזוז עצמו לעניין הדרישה לקבל את סרטון מצלמת האבטחה. גירסה זו הייתה מתחילה גירסה מעורפלת, חסרה ולאקונית, והקשיים העולים ממנה הודגשו עוד יותר בעת החקירה הנגדית.
-
בתצהיר מנהל הנתבעת הוא התייחס לעניין הדרישה באופן הבא (סע' 12 לתצהיר):
"לא זכור לי מתי הגיע מישהו וביקש לראות סרטון מאותו היום, אבל לא זכור לי שנשאלתי מספר ימים לאחר התאונה. אני זוכר שבמועד שבו התבקשתי לאתר סרטון למועד הארוע הנטען, המערכת מחקה באופן אוטומטי את הסרטונים הקיימים וזאת מבלי להודות כי הארוע הנטען הוקלט. לא העליתי על דעתי שתגיע תביעה שכזו, אחרת הייתי בודק בעצמי בזמן אמת אם יש הקלטה, ודואג לשמור אותה. חשוב לציין כי במקום יש מצלמות. לעתים יש תקלה והמצלמות לא עובדות. נכון להיום, לא ידוע לי אם המצלמות פעלו באותו יום של המקרה והאם המקרה צולם".
-
הנה הכי כן, מר מזוז לא הכחיש באופן מוחלט את גירסת התובע, אלא טען כי אינו זוכר את דרישתו. גם במהלך חקירתו, מר מזוז לא שלל את טענות התובע על כי סולק ממשרדו, אלא בשלב ראשון, טען כי הוא אינו זוכר זאת וכי ממילא המצלמות שומרות את סרט הצילום רק עד חמישה ימים. ראו בעמ' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.22, ש' 23 ואילך:
"ש:י' [התובע] העיד פה שמספר ימים לאחר המקרה, הוא נכנס אליך ולמשרד וביקש ממך לראות את הסרטון של המצלמה שבו אפשר לראות מה שקרה באותו היום ואמרת לו אין לי מצלמות, והוא הצביע על המצלמות, אמרת לו שאם לא תלך אני אקרא למשטרה.
ת:זה לא נכון. מתי קרה המקרה, באיזה תאריך.
ש:המקרה קרה ב 14/9/18
ת:ומתי הוא הגיע אלי.
ש:כמה ימים אחרי כן.
ת:מה זה כמה ימים. המצלמות שלי עד 5 ימים. בכל מקרה, אין לי איך לעזור לו. לא זכור לי שהוא בא אליי.
ש:אם היה מישהו טוען נגדי שבא אליי למשרד ואמרתי לו שאין מצלמות וכו', הייתי כותב בתצהיר העדות שלי בתשובה שקר גס, אתה לא אומר שקר, אתה אומר לא זכור לי. גם בתצהיר עדות שלך וגם בתצהיר תשובות לשאלון. אם אתה לא זוכר – ו-י' כן זוכר, ו-י' העיד פה שזה מה שהיה, אז אולי זה מה שהיה.
ת:הוא יכול לומר, אני לא זוכר ולא היה. לא היה ולא נברא. אתה מנסה לבלבל אותי וזה לא עובד קשה. אתה רוצה להקשות עליי. אני לא שם".
-
כך גם בהמשך חקירתו, חזר מר מזוז על הטענה לפיה ההקלטה של מצלמות האבטחה במקום נשמרת רק עד חמישה ימים (עמ' 27 ש' 19):
"ש:אתה לא זוכר מה קרה, לירון אומרת שחור, התובעים אומרים לבן, האם בדיעבד כשאנו יודעים שהיתה לך הקלטה, אתה יודע שזה יכול היה לעזור פה בתביעה?
ת:גם עכשיו, יש לי הקלטה עד 5 ימים. לא יותר. אין לי איפה לשמור את זה".
-
בהמשך, עומת מר מזוז עם תשובתו לשאלון שנשלח אליו בהליכים המקדמיים ושם השיב מר מזוז כי הצילומים נשמרים במשך שבועיים. אז הודה מר מזוז כי אכן קיימת אפשרות שבמסגרתה נשמרים הצילומים למשך שבועיים ולא למשך חמישה ימים, אך כי אינו יודע איזו מן המערכות היא זו שצילמה את האירוע. דברים אלה לא צוינו בתצהירו של מר מזוז, ונתגלו רק במהלך עדותו.
-
ראו עמוד 27 שורה 22 לפרוטוקול הדיון מיום 16.11.22:
"ש:למה לא הסתכלת על הסרט?
ת:לא היה אמבולנס, אחרת הייתי מתעד אצלי בטל', אבל הכל בסדר, הלקוח חזר הביתה, למה שאני אתעד את זה.
ש:אבל אחרי שבועיים קיבלת ממני מכתב, שיש פה נסיבות אחרות עם פציעה קשה, האם לפחות בדיעבד ניסית לבדוק האם בכל זאת אפשר לקבל את הסרט?
ת:ממש לא. ראיתי את המכתב והעברתי לסוכן הבטוח.
ש:גם אם הסרט נמחק אם אתה באמת רוצה לשחזר איך קרתה התאונה, אתה יכול לשחזר את זה?
ת:ממש לא, זה לא בכיוון.
ש.חוזר על השאלה.
ת:לא. יש לי ביטוח.
ש:הסוכן לא אמר לך אם צלמת או לא?
ת:לא. גם אם המצלמות תקינות, זה לא האח הגדול כל הסופר, אולי ספציפית זה לא היה מצולם בכלל.
ש: מפנה לתצהיר תשובות לשאלון וצירפתם את זה, סע' 5, אם היה כזה, האם אתה כתבת את זה. את המילים. זה מילים של עורך דין.
ת: מה זה השטויות האלו. אתה רוצה להכשיל אותי, אני לא אנלפאבית.
ש: בתצהיר תשובות אמרת שבועיים.
ת: יש לי 2 מערכות. אחת של 5 ימים ואחת של שבועיים.
ש: בהנחה שמה שצלם את האירוע זה המערכת של השבועיים.
ת: לא יודע.
ש. אתה מקבל מכתב ממני אחרי שבועיים שבו יש גירסה שלא מתיישבת עם מה שאומרת לירון, אז היה לך עוד זמן ללכת לראות את הסרט ולראות מי צודק, לירון או התובעת ו-י'.
ת: אבל לא עיינתי בזה ולא התייחסתי לזה.
ש: אמרת שלא ידוע לך אם המערכת הקליטה את האירוע. מי כתב את זה.
ת: אני.
ש: אבל יכלת לבדוק.
ת: הגיע אחרי שבועיים, פניתי לסוכן בטוח, למה שאני אבדוק."
-
אם כך, לא מן הנמנע כי ברשות הנתבעים היו צילומי אבטחה ממקום האירוע, וכי דרישתו של התובע לקבלם לא נענתה. הסבריו של מר מזוז לכך שלא המציא את הסרטונים הרלוונטים או לכך שלא שמר אותם לאחר האירוע לא היו משכנעים.
-
בכל אלו יש לחזק את עדותו של התובע, כך שזו אינה עומדת לבדה אלא למעשה באופן המטה את המאזניים לטובת גרסתם של התובעים. יפים לכך הדברים שנכתבו בע"א 361/00 ד'אהר נ' סרן יואב, (1.2.05) בפס' 19 לפסק הדין, באשר למשמעות:
"[...] הלכה מיוסדת היא מלפנינו, כי מקום שבו נתבע גורם ברשלנותו נזק ראייתי לתובע - כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו - עשוי בית-המשפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה (ראו, למשל, ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, דינים עליון סח 53, בפסקה 13; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 551552; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 126-125). הלכה זו, המבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות, מבטאת את הפן הראייתי-דיוני של דוקטרינת הנזק הראייתי (ראו: א' פורת וא' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים", עיוני משפט כא (תשנ"ח) 191, 254-241;Porat & Stein, Tort Liability Under Uncertainty (2001) 165-167 ). זאת, להבדיל מהפן הנזיקי-מהותי של הדוקטרינה, שטרם נקלט במפורש בפסיקתנו ואשר אף בענייננו לא מתעורר הצורך לבוחנו (השוו: פרשת מאיר, בפסקה 14; ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל [טרם פורסם], בפסקה 5). ההלכה הראייתית-דיונית בדבר הנזק הראייתי משמעה, אפוא, הקמת חזקה עובדתית, כי אלמלא ניזוקו עקב רשלנותו של הנתבע, היו הראיות החסרות תומכות בגרסת התובע ביחס לטענה העובדתית שנשנתה במחלוקת. אף שחזקה זו ניתנת לכאורה לסתירה, הרי שמטבע הדברים - ובדומה לחזקות אחרות המופעלות בסופו של המשפט - נזקקים לה רק כאשר ידוע שאין בנמצא ראיות רלוונטיות אחרות; היינו, כשביחס לטענה העובדתית שהראיות החסרות נדרשו לתובע להוכחתה, מתקיים בין הצדדים "תיקו ראייתי". במצב-דברים זה נמצא הנתבע לוקה בחסר ראייתי לסתירת החזקה. ומכאן שהקמת החזקה מכריעה, למעשה, את המחלוקת העובדתית (פורת ושטיין, שם; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 47)."
-
מאחר שסרטון מהאירוע לא נשמר במערכת האבטחה של הנתבעת 1, אין בפנינו ראיה אובייקטיבית או תיעוד מזמן אמת לצורך הכרעה. לאור כל האמור, אני מבכרת את גירסת התובעים באשר לנסיבות קרות התאונה.
אחריות הנתבעים
-
התביעה נשענת בעיקרה על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968. בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות, כידוע, שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה – האם הפר את אותה חובת זהירות והשלישית – האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הפרטני, בו ניתנת תשובה לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית.
-
נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש על כי בענייננו, הנתבעת 1 היא בעלת השליטה והמחזיקה במקרקעין בהם ארעה התאונה, וכבעלת השליטה והפיקוח במקרקעין חלה עליה חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים המבקרים במקום, ובכלל זה הקהל הרחב אותו היא מזמינה לבוא בשערי המקום, המשמש כסופרמרקט. מכאן, שעליה גם מוטלת החובה בכל הנוגע לאחזקתו התקינה של המקום, לרבות אחריות להסרת מכשולים בשטחה (ע"א 343/74גרובנר נגד עירית חיפהפ"ד ל(1) 141);ע"א 683/77ברוק נגד עיריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157,ע"א 7130/01סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05עיריית ירושלים נגד מימוני[פורסם בנבו] (14.12.2006) ע"א 1531/04סידי נגד מלכה[פורסם בנבו] (19.2.2007).
-
מן הרגע בו קיבלתי את גירסת התובע לפיה בקבוק הזכוכית נפל מהמשטח בעקבות פעולתה של הקופאית, לא ניתן אלא להגיע למסקנה כי חובת הזהירות של הנתבעת 1 כלפי התובעת הופרה. אכן, אין מדובר בהתנהגות הנמצאת על הרף הגבוה של הרשלנות. הגב' תמרה עסקה בפעילות שוטפת ושגרתית הנמצאת במתחם עיסוקה ועבודתה באותו הזמן והעבירה מוצרים ממשטח הקניות לקופה. הפלת הבקבוק אירעה בעקבות הזזתם של מוצרים אחרים על פני המשטח, ובוודאי אינה תוצר של התרשלות חמורה, אלא של שנייה של היסח דעת. אלא שאין בכך כדי להוביל למסקנה כי חובת הזהירות לא הופרה, כפי שטוענת הנתבעת. נטילת מוצרים באופן שהוביל לתזוזתו של מוצר אחר העשוי מזכוכית והפלתו מעבר למשטח הקניות מהווה הפרה של חובת הזהירות. על עובדי הנתבעת לצפות את הסיכון הכרוך בהעברה בלתי זהירה של המוצרים במשטח הקניות קל וחומר שעה שבין המוצרים נמצאים גם מוצרים העשויים מזכוכית שנפילתם עלולה לגרום לנזק משמעותי יותר. הנתבעת 1 כמעסיקתה של הקופאית אחראית כלפי התובעים.
-
לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה, וכי הנתבעת 1 התרשלה כלפי התובעת וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת נזקי גוף.
-
אציין כבר עתה כי נוכח הנסיבות שהובילו לנפילת הבקבוק אינני מוצאת לנכון להטיל על התובעת אחריות תורמת כלשהי. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת תרמה לנפילת הבקבוק באופן כלשהו, ועל פי גירסתה וגירסת התובע, שלא נסתרו, היא הייתה עסוקה בהובלת המוצרים מעגלת הקניות למשטח הקניות בזמן האירוע.
-
בסיכום פרק האחריות אני קובעת אם כן כי הוכחה אחריותה המלאה של הנתבעת 1 לנזקי התובעת.
-
משנקבעה סוגיית האחריות, יש לדון בשיעור הנזק.
הפגיעה הרפואית:
-
אזכיר כי הן התובעת והן הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם באשר לנכותה הרפואית של התובעת.
-
מסקנותיהם של המומחים בחוות הדעת היו דומות, ולפיכך לא מונה מומחה מטעם בית המשפט.
-
הלכה למעשה שני המומחים הסכימו על האמור לעיל:
בגין ליקוי הראיה של התובעת – 20% לפי פרט 52(1)(1)ז לתוספת לתקנות המל"ל;
בגין חסר בקשתית – 5% לפי פרט 63 ב או 64ב לתוספת לתקנות המל"ל;
בגין צניחת עפעף- 10% לפי פרט 55(א) לתוספת לתקנות המלל".
-
על פי הוראת תקנה 11(ג)(3) לתקנות המל"ל, דרגת נכות בשל מספר פגימות באותה עין לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לעוורון מלא של אותה עין (30%). בנסיבות אלו יש להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת על 30%.
הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת
-
שאלה אחרת הינה כמובן הפגיעה התפקודית בתובעת בעקבות נכותה הרפואית.
-
הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995].
-
התובעת הגיעה לישראל מאוקראינה בסוף שנת 2017 לאחר שהכירה את התובע, שהינו אזרח ישראלי. על פי מסמכים שהוצגו ביום 21.7.22 מרשות האוכלוסין וההגירה, התובעת קיבלה אשרת עבודה מסוג ב1 ביום 19.3.19, וביום 15.3.22 שודרג מעמדה למעמד תושב ארעי. בתצהירה טענה התובעת כי עובר לתאונה היא למדה בבית ספר מקצועי גבוה לתפירה והתמחתה בין השאר בשמלות כלה ותפירת סריגים שונים. עוד טענה כי התאונה גדעה את ניסיונותיה להשתלב בשוק העבודה במקצוע התפירה לו הוכשרה. זאת בעטיו של הנזק העיני שנגרם לה הכולל גם את אובדן הכושר לראיה תלת מימדית ואת אובדן הרזולוציה של תלת מימד לחפצים הולכים וגדולים (סעיף 17 לתצהירה). לתמיכה בטענותיה הובא גם תצהירו של מר מ.ג., אשר הצהיר כי מתוקף היכרותו עם התובע, הציע לתובעת לעבוד בעסק המשותף שלו ושל בת זוגו לתפירת שמלות כלה ושמלות ערב. בהתאם לתצהירו, במהלך תקופת הניסיון ניתנו לתובעת עבודות תפירה שונות של הכנת שמלות אולם בשל הקשיים שהפגינה בעבודת התפירה השונות הופסקה עבודתה של התובעת בעסק (ראו סעיפים 3-6 לתצהירו של מר מ.ג).
-
אלא שבמהלך החקירה הנגדית, התברר כי הצהרותיה של התובעת על אודות ניסיונה והכשרתה כתופרת שמלות כלה אינה מדויקת.
-
כעולה מחקירתה הנגדית, התובעת כלל לא למדה בבית ספר מקצועי גבוה לתפירה, אלא סיימה קורס תפירה במפעל לייצור סריגים, ואחריו נשארה לעבוד בו (ראו עמוד 9 שורה 1 ואילך לפרוטוקול מיום 28.4.22). יתר על כן, בניגוד לאמור בתצהירה חלק ניכר מהייצור באותו מפעל נעשה על ידי מכונה (ראו עמוד 1 שורה 4 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 28.4.22). עוד עלה מחקירת התובעת כי היא עבדה במפעל 8 שנים ולאחר מכן פוטרה ועבדה בתחנות דלק (עמוד 10 שורה 13 ואילך לפרוטוקול הדיון מיום 28.4.23).
-
גם חקירתו של מר מ.ג העלתה כי התובעת לא הועסקה על ידו בעסק לתפירת שמלות כלה אלא כי לכל היותר הגיעה לניסיון קצר, עליו אף לא השתכרה (מר מ.ג לא ידע להגיד אם הייתה מספר שעות או יום- יומיים – ראו עמוד 16 לפרוטוקול הדיון מיום 28.4.22).
-
מכאן שקשה לקבל את עמדת התובעת כי כל ניסיונה והכשרתה היו בתחום התפירה, ולפיכך הפגיעה העינית מנעה ממנה לעבוד בתחום עיסוקה העיקרי. נראה כי הכשרתה של התובעת בתפירה הייתה מוגבלת וכך גם ניסיונה הן באוקראינה והם בישראל.
-
אשר לעבודות בהן עבדה התובעת מעת שהגיעה לישראל – על פי עדותה, התובעת עבדה בעבודות ניקיון מעת הגעתה לישראל (עמוד 30-31 לפרוטוקול מיום 21.7.22 ) וכלל לא ניסתה לעבוד בעבודות תפירה. עוד ציינה בחקירתה כי החלה לעבוד באוגוסט 2019 כחדרנית במלון בתל אביב (עמוד 31 שורה 16 לפרוטוקול מיום 21.7.22), שם עבדה עד מרץ 2020 אזי נאלצה לעזוב בשל מגיפת הקורונה. במסגרת עבודתה התובעת עסקה בניקיון החדרים – עבודה שכללה מלאכות שטיפה, ניקוי, החלפת מצעים וכיו"ב (עמוד 31 שורות 23-33 לפרוטוקול מיום 21.7.22). לאחר מכן המשיכה התובעת לעבוד כחדרנית במלון אחר (עמוד 32 שורה 16 לפרוטוקול מיום 21.7.22) ועל פי עדותה גם כיום היא עובדת כחדרנית במלון (עמוד 34 לפרוטוקול הדיון מיום 21.7.22).
-
בנסיבות אלו, ומשכאמור לעיל, אינני מקבלת את טענת התובעת בתצהירה כי עיקר הכשרתה וניסיונה היה בעבודות תפירה של שמלות כלה, לא מצאתי לנכון לסטות מהפסיקה המעמידה את נכותה התפקודית על זו הרפואית, ראו למשל את האמור בע"א 9721/07 איסכור נ' גוזלן, (פורסם בנבו, 12.9.10) (בפס' 14 לפסק הדין):
"הערכת הנכות התפקודית, וליתר דיוק, הערכת אובדן כושר ההשתכרות עקב אובדן עין אחת, אינה מן הדברים הקלים... ככלל, אדם בעל עין אחת יכול לתפקד בחיי היום-יום כאחד האדם ויכול לעבוד כמעט בכל מקצוע, הן בעבודה משרדית והן בעבודת כפיים ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הדרושים".
ובפס' 16 לפסק הדין:
"אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תתכן סטיה למעלה או למטה. זאת, לא בשל המגבלות בפועל בגין אבדן העין, אלא בשל החשש המלווה את מי שאיבד את עינו האחת מפני פגיעה בעינו הבריאה....חשש זה עלול להשפיע על הנפגע בדרך של הימנעות מעבודות מסויימות או הימנעות ממאמץ בעבודה בה עוסק. לכך יש להוסיף כי חלק מהמקצועות חסומים בפני נפגע שאיבד את עינו האחת, כמו נהיגה של רכב כבד או כל עבודה הדורשת ראיה תלת-מימדית וכי יש מעסיקים שיחששו להעסיק עובד שאיבד את עינו".
-
הנה כי כן, אני קובעת כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 30% כנכותה הרפואית.
שיעור הנזק
-
למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:
התובעת ילידת: XX.XX.1974;
מועד התאונה: 14.9.2018;
גיל התובעת בעת התאונה: 44 ו-X חודשים;
גיל התובעת כיום: 49 וחודש;
שיעור נכות רפואית: 30%;
שיעור נכות תפקודית: 30%.
הפסד שכר בעבר
-
כידוע, הפסדי שכר לעבר הם בבחינת נזק מיוחד, שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה. אמנם לעיתים, המציאות מורכבת וקיים קושי לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר, מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדוייקים וחד משמעיים, ובמקרים אלה, ניתן לעיתים לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו (השוו בהתאמה לת"א (ת"א) 1714/04 עזבון המנוח נעים ז"ל נ' קיינר [פורסם בנבו] (18.11.2009), עא (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אבולוף [פורסם בנבו] (5.3.84)).
-
הנתונים שהוצגו בפניי באשר לשיעור השתכרותה של התובעת בעבר וכיום היו דלים ביותר. לתעודת עובד הציבור ממשרד האוכלוסין (מיום 21.7.22) צורפו 2 תלושי משכורת של התובעת (מינואר 20 על סך 5,603, ומפברואר 20 על סך 6,033). בעדותה ציינה התובעת כי עובר לתאונה עבדה בניקיון בתים, אולם בעיקרו של דבר חיה על חשבון בעלה עד שקיבלה היתר עבודה (ראו עמוד 29 שורה 16 לפרוטוקול הדיון מיום 21.7.22). לאחר מכן עבדה כאמור כחדרנית בבתי מלון ונכון למועד החקירה היא עובדת במלון ברחוב מונטיפיורי בו היא משתכרת: "3, 4, 5 כל פעם אחרת". (עמוד 34 שורה 27 לפרוטוקול הדיון מיום 21.7.23).
-
בנסיבות אלו לא הונחה לפניי תשתית ראייתית לשיעור הפסדיה של התובעת בסמוך לאחר התאונה.
-
עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, התובעת קיבלה היתר עבודה במרץ 2019, מספר חודשים לאחר התאונה, ונכון להיות היא בעלת מעמד של תושבת ארעית. הוצגו לי גם תלושי שכר של שני חודשי עבודה בשנת 2020, המעידים על השתכרות סביב שכר המינימום.
-
לאור ארעיות העבודות בהן עבדה התובעת, והעובדה כי עיקר עיסוקה של התובעת הינו פיזי, אני סבורה כי נכון יהיה להעניק לתובעת סכום גלובלי על הצד הנמוך (נוכח קשיי ההוכחה), אשר יבטא את הפגיעה התפקודית בתובעת בעבר. אני מעמידה את הסכום על סך של 30,000 ₪ מתוך הנחה כי בתקופה זו נדרשה התובעת לטיפולים תכופים יותר אשר פ]געו ביכולתה למצוא עבודה ולהתמיד בה, ומאידך גיסא, יש להניח כי לאור מגיפת הקורונה והסגרים, במילא לא יכולה הייתה התובעת לעבוד באופן רצוף. סכום זה משקף גם את הפסדי הפנסיה.
גריעה מכושר ההשתכרות
-
כמפורט לעיל, הערכתי כי הפגיעה התפקודית בתובעת זהה לנכותה הרפואית.
-
התובעת ציינה כי נכון להיום היא עובדת בבית מלון ומשתכרת סביב שכר המינימום.
-
אשר לבסיס השכר הרלוונטי – התובעת מבקשת להעמיד את בסיס השתכרותה על 15,000 הוא השכר שאותו לטענתה הייתה אמורה להשתכר ככל שהייתה יכולה להשתלב בעבודה כתופרת.
-
כמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי אלמלא התאונה הייתה התובעת משתלבת בעבודה כתופרת שמלות כלה, ולא מצאתי כי הכשרתה אמורה הייתה להוביל אותה בהכרח לעבודות תפירה. עם זאת אינני מוצאת לנכון להעמיד את בסיס השכר על 3,000-4,000 ₪ כפי שמבקשת הנתבעת. בראש ובראשונה, הוצגו לי תלושי שכר (הגם ששניים בלבד) המעידים על השתכרות גבוהה יותר. חשוב מכך - התובעת החלה את השתלבותה בשוק העבודה הישראלי רק בשנתיים האחרונות, לאחר שקיבלה אישור עבודה. יש להניח כי עם חלוף הזמן, והימשכות השתקעותה של התובעת בישראל (התובעת בהתאם להצהרתה מנהלת חיים משותפים עם התובע ופועלת לקבלת מעמד על בסיס זה), ייפתחו אפשרויות נוספות בפני התובעת והיא תוכל למצוא מקום עבודה יציב יותר ומתגמל יותר. מאידך גיסא, מאחר שהתובעת כבר בת 49, ונוכח הכשרתה וניסיונה, אין מקום להעמיד את בסיס השכר של התובעת על בסיס השכר הממוצע במשק כפי שהתבקש. אני מוצאת לנכון להעמיד את בסיס השתכרותה על 5,500 ₪ - שכר הקרוב לשכר המינימום, הגם שנכון להיום לא הוצגו נתונים יציבים של בסיס שכר זה.
-
בנסיבות מקרה זה, בשים לב לאופי העבודות בהן עבדה התובעת עד עתה, לשנות העבודה שנותרו לה ולסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותה, לאור טיבה וטבעה של הנכות ובהנחת עבודה עד גיל 67 ולתחשיב האקטוארי אני מוצאת שיש לקבוע לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 220,000 (כאשר הפיצוי הוא בגבולות כ- 80% מתחשיב אקטוארי המבוסס על שכר של 5,500 ₪ בהינתן הארעיות בהעסקתה של התובעת עד עתה ובסיס השכר המשתנה).
-
לסכום זה יש להוסיף הפסד בגין הפרשה לפנסיה בשיעור של 12.5% בסך 27,500 ₪.
עזרת הזולת
-
התובעת לא טענה כי קיבלה עזרה בשכר. התובע, בן זוגה מצהיר בתצהירו כי כתוצאה מהתאונה והטיפולים הרפואיים והאשפוזים של התובעת נגרם לו אובדן הכנסה משמעותי בעבודתו כנהג מונית (סעיף 22 לתצהירו). אלא שלא הובאה ולו ראשיתה של ראיה להפסדי ההשתכרות הנטענים ולפיכך טענות אלו נותרו בעלמא. אשר למצב כיום – התובע טוען כי לפני התאונה התובעת עבדה במשק הבית וערכה קניות וכיום היא מתקשה בכך ומתעייפת מהר.
-
על פי התיעוד הרפואי התובעת הייתה מאושפזת שלושה ימים במהלכם עברה ניתוח דחוף לסגירת הפצע הפתוח בעינה. ביום 7.3.19 בוצעה בחדר הניתוח הסרת הדבק מהפצע והתאמת עדשת מגע לעין, וביום 8.9.19 עברה ניתוח נוסף להוצאת הקטרקט ולהשתלת עדשה מלאכותית.
-
התובע העיד על כי שהה לצד התובעת באשפוזים וליווה אותה לטיפולים השונים. מהתיעוד הרפואי שצורף נראה כי מצבה של התובעת הצדיק ליווי וסיוע משמעותיים בחודשים הראשונים שלאחר התאונה. ספק בעיניי אם כיום דורש מצבה של התובעת עזרה משמעותית. תלונותיה של התובעת לעניין התעייפותה בשל פציעתה אינן באות לידי ביטוי בחוות הדעת הרפואיות, גם לא בחוות הדעת מטעמה, ועיון מעמיק בחוות הדעת מעלה כי אין ביסוס רפואי לטענה כי בעקבות פציעתה היא מתעייפת מהר יותר. אני מזכירה כי עיקר ההשלכות התפקודיות שצוינו בחוות הדעת מטעם מומחה התובעת התייחסו לאיבוד ראיית תלת מימד של התובעת.
-
לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק סכום גלובלי המבטא בעיקרו את העזרה לה נזקקה התובעת בשנה הראשונה שלאחר התאונה. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, היקף העזרה לה יש להניח כי התובעת נזקק בתקופת אי הכושר שנגרמה לה, סוג הפגיעה וגילה של התובעת, אני מעמידה את הפיצוי על סכום של 20,000 ₪.
הוצאות רפואיות וניידות
-
עקב התאונה נזקקה לטיפולים רפואיים, תרופות ומשככי כאבים. על פי הצהרתם של התובעים שלא נסתרה, מאחר שהתובעת הייתה במעמד תיירת במועד התאונה, התובע הוא שנשא בהוצאות הרפואיות לרבות האשפוזים והניתוחים שעברה בבית החולים. התובעים צירפו לתצהיריהם קבלות בגין שירותים רפואיים (נספח 7 לתיק המוצגים של התובעים) על פי המפורט להלן:
14.9.18 בית חולים וולפסון – 1,335 ₪;
22.10.18 בית חולים וולפסון – 5,000 ₪;
23.7.19 בית חולים וולפסון – 6,018 ₪;
7.10.18 בית חולים וולפסון – 410 ₪;
14.4.19 בית חולים וולפסון – 282 ₪;
23.4.19 בית חולים וולפסון – 283 ₪;
7.9.19 בית חולים וולפסון – 6,423 ₪;
27.10.20 בית חולים וולפסון – 9,000 ₪;
27.10.20 בית חולים וולפסון –1,471 ₪;
24.10.19 בית חולים וולפסון –285 ₪;
10.10.19 בית חולים וולפסון – 286 ₪;
18.11.19 בית חולים וולפסון – 286 ₪;
18.11.19 בית חולים וולפסון – 286 ₪;
18.11.19 בית חולים וולפסון – 405 ₪;
13.12.20 בית חולים וולפסון – 290 ₪;
13.2.20 בית חולים וולפסון – 290 ₪;
13.2.20 בית חולים וולפסון – 410 ₪;
9.6.20 בית חולים וולפסון – 290 ₪;
8.6.20 בית חולים וולפסון – 213 ₪;
9.7.20 בית חולים וולפסון – 230 ₪;
סך הכול – 33,493 ₪.
בנוסף לכך הוצגו מספר קבלות בגין רכישת תרופות.
-
בסיכום כל המפורט לעיל, ומתוך הנחה כי בתקופת ההחלמה והטיפולים נדרשה התובעת גם לנסיעות מרובות, אני מעמידה את סכום ההוצאות על 40,000 ₪. התובעת מציינת כי היא אינה מקבלת עוד טיפול רפואי וכי מצב העין קבוע ולכן אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות לעתיד.
-
הוצאות אלו ישולמו לתובע שבהתאם להצהרות התובעים נשא בתשלומם.
נזק לא ממוני
-
נכותה של התובעת אינה מבוטלת. יתר על כן, התובעת נדרשה למספר ניתוחים ולאשפוזים בגינם. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין מסוג זה, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקה של התובעת מאז התאונה ולנכות בגינו, אני מעמידה את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 120,000 ₪.
סוף דבר
-
סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן:
|
הפסד שכר בעבר -
|
30,000 ₪;
|
|
אובדן כושר השתכרות (כולל פנסיה)-
|
247,500;
|
|
עזרת הזולת בעבר ובעתיד -
|
20,000 ₪;
|
|
הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות –
נזק לא ממוני
|
40,000 ₪;
120,000 ₪.
-------------
|
|
סה"כ פיצוי
|
457,500 ₪
|
| |
|
-
אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעות סך של 457,500 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים – הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.
-
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.
-
זכות ערעור על פי דין.
ניתן היום, י"ד תמוז תשפ"ג, 03 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה