ת"א
בית משפט השלום עכו
|
48247-02-15
05/07/2018
|
בפני השופטת:
אביגיל זכריה
|
- נגד - |
התובע:
עסאם אבו עקל עו"ד סקס עו"ד אבו עקל
|
הנתבעות:
1. סוזאן אבו ווצל 2. מדינת ישראל - משרד הרווחה והשירותים החברתיים
עו"ד בראל מפרקליטות מחוז חיפה
|
פסק - דין |
מבוא והצדדים להליך
בפני תביעה כספית על סך של 150,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעות בגין פרסום לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן- החוק).
התובע, עובד סוציאלי בהכשרתו, שימש במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה כמנהל פנימיית "אלרואד" שהינה פנימייה פוסט אשפוזית לנוער (להלן- הפנימייה).
הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת), הינה עובדת משרד הרווחה ושימשה כמפקחת מחוזית בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לרבות מפקחת על הפנימייה שאותה ניהל התובע.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל - משרד הרווחה, הוגשה בהיותה המעבידה של הנתבעת ומכוח אחריותה הישירה ו/או השילוחית למעשי ו/או מחדלי הנתבעת לטענת התובע.
עניינה של התובענה בדברים שעל פי הטענה ייחסה הנתבעת לתובע במסגרת ישיבה מיום 9.11.14 בנוגע לקיום אקט מיני בפנימייה ולשימוש באלימות כנגד חניכים בפנימייה (להלן - הישיבה מיום 9.11.14) וכן לידיעות ושמועות שנפוצו לאחריה בהקשר זה. בסמוך לאותו מועד נפתחה חקירת משטרה כנגד התובע ביחס לחשדות לאלימות כלפי הקטינים וזמן קצר לאחר מכן הסתיימה עבודתו של התובע בפנימייה.
התשתית העובדתית הצריכה לעניין הפרסום ותמצית טענות הצדדים
אין מחלוקת בין הצדדים כי על רקע טענות שונות לעניין תפקודו כמנהל הפנימייה התובע זומן לישיבה שנקבעה ליום 9.11.14, במשרד לשירותים חברתיים בירושלים.
באותה ישיבה נכחו:
התובע; הנתבעת; מר אוסאמה דאוד - הבעלים של הפנימייה; ד"ר נאזם עאסלה - המנהל המלווה של הפנימייה; גב' גאדה עבידאת - נציגת המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית ירושלים; מר יוסי וקנין - מפקח ארצי במשרד לשירותים חברתיים; מר איציק אלישר - מרכז שירות ילד ונוער במחוז ירושלים של משרד הרווחה.
התובע טוען כי במהלך הישיבה הציגה הנתבעת טענה לפיה אחד החניכים בפנימייה הבחין בתובע כשהוא מקיים אקט מיני עם עובדת סוציאלית שעבדה בפנימייה במועדים הרלבנטיים לתביעה. עוד נטען, כי הנתבעת העלתה טענות נוספות נגד התובע והתייחסה לתלונה שהוגשה נגדו ביחס לשימוש באלימות כלפי אחד הקטינים השוהים בפנימייה. בהתנהלות זו של הנתבעת, ובשים לב לפורום שצוין לעיל, טוען התובע כי יש לראות בדבר משום "פרסום" כמשמעו בחוק.
התובע טוען כי פרסום נוסף או היבט נוסף של אותו פרסום טמון בכך שלטענתו נפוצו שמועות, כהגדרתו, בקשר לסיום תפקודו והסיבות לכך בלשכות הרווחה בירושלים על אותו רקע נטען.