1.בפניי בקשה להחלפת המומחה הרפואי, שמונה בהחלטת כב' הרשמת הבכירה קצבוי ביום 14.7.14 (להלן – החלטת המינוי).
הרקע העובדתי
2.התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב תאונת דרכים מיום 29.8.11. ביחד עם הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים.
3.בהחלטת המינוי, מונה ד"ר יורם אנקשטיין, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי (להלן- המומחה). ביום 25.12.14, הגישה התובעת בקשה לשינוי זהות המומחה בתחום האורתופדי.
טענות הצדדים
4.לטענת התובעת, ביום 15.12.14 נבדקה על ידי המומחה (להלן – הבדיקה), וכי במהלך הבדיקה הקצרה שהתקיימה, וזאת לאחר שהמתינה כשעה במרפאתו של המומחה, הפגין המומחה חוסר סבלנות כלפיה, חוסר עניין לבירור מצבה, ביצע בה בדיקה משפילה ומכאיבה, לא אפשר לה לפרט את מגבלותיה, והתעלם במופגן מתלונותיה, לפיהן גרם לה לכאבים עזים במהלך הבדיקה. התובעת צרפה תצהיר ובו פרטה את חוסר הנוחות שחשה במהלך הבדיקה, ואת פחדיה מהכאב שגרם לה המומחה. עוד לטענתה, לאחר הבדיקה החלה לחוש בכאבים עזים שעקב התגברותם, פונתה לחדר המיון, ביום 18.2.15, עקב התקף כאבים קשה, שחייב הזרקת משככי כאבים.
5.עקב האירועים המתוארים לעיל, העביר ב"כ התובעת ביום 22.12.14, את התיעוד הרפואי העדכני בעניינה של התובעת, לו צורף מכתב מקדים, ובו צוין כי התיעוד הרפואי הנוסף נשלח אל המומחה בדואר ובפקס, וצוין גם כי ייתכן ויצורף תיעוד רפואי נוסף.
6.בתגובתו של המומחה לתיעוד הרפואי הנוסף שנשלח אליו מאת התובעת, נרשם "העברתם היום חומר רפואי משובש וצילומי אייפון בלתי קריאים וזאת שלוש פעמים ברצף. בזבוז זמן והטרדה. החומר הושמד על ידי. נא לא להעביר חומר רפואי בפקס אלא בדואר בלבד באופן קריא ומסודר".
7.התובעת טוענת כי המומחה משמש ידו הארוכה של בית המשפט, ובהתאם לכך עליו לנהוג. לטענתה, ביצוע בדיקה מכאיבה ומשפילה, המאלצת את הנבדק לפנות לקבלת טיפול רפואי לאחר מכן בבית החולים, אינו עולה בקנה אחד עם קיום החובה המוטלת על המומחה, והוא הדין בפנייתו הבלתי מנומסת של המומחה, כפי שצוטטה לעיל.
8. התובעת טוענת כי כל האמור מעלה חשש כי המומחה לא יוכל לדון בעניינה של התובעת באופן אובייקטיבי כנדרש וכראוי, וכי מראית פני הצדק נפגמה. לטענתה, אחד מן השיקולים שיש לבחון בעת ביטול מינויו של המומחה הינו האם הבקשה לביטולו הוגשה בטרם ניתנה חוות דעתו, ובמקרה דנא אכן טרם הוגשה חוות דעת המומחה. אשר על כן, טוענת התובעת כי נוכח העדר האמון שנוצר בינה לבין המומחה, יש להורות על החלפתו.
9.הנתבעת בקשה כי בטרם תמסור תגובתה לבקשת התובעת, מן הראוי ליתן בידי המומחה אפשרות להגיב לטענות המועלות כלפיו, ולאחר מכן תוכל היא למסור עמדתה המגובשת בעניין. ביום 29.12.14 הוריתי כי המומחה ימסור עמדתו בעניין טענותיה של התובעת.
10.ביום 8.1.15 מסר המומחה את עמדתו באריכות, ונוכח אורכה של התגובה, אביא בקצרה את דבריו. לטענתו, כל אדם שנבדק על ידו, זוכה להקשבה ולכבוד הראוי, בין אם הבדיקה נערכת במסגרת ציבורית או פרטית, או לשם חוות דעת מטעם בית המשפט. לדבריו, ייתכן כי התובעת התאכזבה מן המפגש עמו, בשל ציפייה לקבלת עצה או טיפול שאין ביכולתו להעניק לה, מתוקף תפקידו והיותו מומחה נייטראלי, ולכן חשה פגועה. המומחה הוסיף כי אין כל בסיס לטענות התובעת , וכראייה לכך צרף את הטיוטה שערך בעת המפגש עמה, ממנה עולה תוכן המידע שקיבל מהתובעת, התלונות שתיעד מפיה, ממצאי הבדיקה הגופנית שערך לה, ופענוח הבדיקות שהציגה לו.
11.לעניין הבדיקה הגופנית שביצע בתובעת, הסביר כי המדובר בבדיקת SLR, שהינה בדיקה בה הרופא מרים את רגל הנבדק כשהיא ישרה, ללא כיפוף הברך, ובצורה זו נוצר מתח בעצב הסכיאטרי. לדבריו, מדובר בבדיקה שעשויה לגרום לאי נוחות שכן בהגדרתה הינה בדיקה אשר מעוררת כאב, והינה בדיקה המהווה חלק בלתי נפרד מכל בדיקה גופנית של עמוד השדרה המתני. לטענתו, אין כל סיבה הגיונית מצידו להמשיך להרים את רגל הנבדק מעבר לנקודת הכאב, שכן הדבר רק יעורר כאב נוסף, ולא ישנה במאומה את תוצאות הבדיקה.
12.לעניין טענות ב"כ התובעת בדבר התיעוד הרפואי הנוסף שהועבר לו, הסביר המומחה כי התיעוד הועבר כשאינו קריא, חלקו ללא כל פרט מזהה של המטופל, והתיעוד נשלח שוב ושוב גם למכשיר הפקס וגם למייל. המומחה הסכים כי תגובתו בעניין הייתה מתלהמת, אולם הדבר נבע לטענתו מאופן התנהלות ב"כ התובעת, אשר אינה מעידה לטעמו על כבוד למומחה הרפואי, או על יחסי עבודה מקצועיים.
13.בשולי דבריו, הוסיף המומחה, כי הטענות שהועלו כנגדו הינן קשות ופוגעניות, וכי הדבר מהווה ניסיון לפגוע ביושרתו ומקצועיותו כמומחה. עוד הוסיף כי במידה ויוחלט לבטל את מינויו בתיק זה, מבקש הוא כי ייפסק שכר טרחתו בעבור הבדיקה שביצע, ובעבור הצורך בכתיבת תגובתו.
14.לאחר קבלת מכתב תגובתו של המומחה, הודיעה הנתבעת על התנגדותה לבקשה לפסלו, וטענה כי מבקשת התובעת ותגובתה עולה כי המדובר בתחושות סובייקטיביות בלבד, ואין ביניהן ובין המציאות ולא כלום. הנתבעת סבורה כי ככל הנראה תחושתה של התובעת הינה כי המומחה לא מצא בבדיקתו כל ממצא המצדיק קביעת נכות, וכעת עושה התובעת ניסיון לבצע מקצה שיפורים באמצעות בקשתה להחלפתו.
15.הנתבעת טוענת כי מעיון בתגובתו של המומחה לנטען כלפיו עולה כי המומחה ביצע עבודה מקצועית הנסמכת על בדיקות פיסקליות מקיפות וצילומים, ולא זו בלבד שלא התעלם מתלונותיה של התובעת, אלא אף ערך תרשומת מקיפה לגבי אופן התרחשות התאונה ומצבה התעסוקתי והתפקודי.
16.טוענת הנתבע כי המבחן להחלפת מומחה אינו תחושתו הסובייקטיבית של צד לדיון, שכן לו זה היה המבחן הקובע, הרי שניתן היה לפסול בנקל את מרבית המומחים המתמנים על ידי בית המשפט. עוד לטענתה, ההלכה הברורה הינה כי רק כאשר נפל פגם מהותי בדרך פעולת המומחה, עד כדי קיומו של חשש ממשי לעיוות דין, או במקרים בהם יש חשש שמא שיקול דעתו יוטה, או במצב של ניגוד עניינים שמונע מן המומחה פעולות אובייקטיביות – רק אז יש להורות על החלפתו, ובמקרה דנן, בקשת התובעת לא נכנסת תחת גדרה של אף לא אחת מן החלופות המופיעות בפסיקה, ולפיכך יש לדחותה.