1.המבקש התקשר עם משיבה 1 בחוזה לרכישת דירה בפרוייקט הנבנה על ידי משיבה 1, ובפני בקשתו למתן סעד זמני הכולל שני סעדים. הסעד האחד הוא איסור על משיבה 1 לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין הידועים כגוש 30962 חלקה 58 בלשכת רישום המקרקעין בירושלים, אלא בכפוף להבטחת מלוא זכויותיו של המבקש בהתאם להסכם המכר מיום 12.1.16 ומסמכים נוספים המהווים הסכם הרכישה. הסעד השני שהתבקש הוא צו עיקול על סך 350,000 ₪ על כל רכושה וחשבונותיה של משיבה 1.
2.על פי האמור בבקשה, ביום 12.1.16 נחתם בין המבקש לבין משיבה 1 הסכם לרכישת זכויות בדירה מס' 8 בקומת הקרקע של בניין 104 בפרוייקט, תמורת סכום של 1,590,000 ₪. באותו מועד נחתם גם נספח שינויים להסכם. ביום 23.7.17 נחתם נספח נוסף לפיו הועתקה דירת המבקש לבניין מס' 105. המבקש שילם ביום 2.12.15 תשלום ראשון על חשבון הדירה בסך 111,300 ₪, ומאז שילם תשלומים נוספים בסך 10,102 ₪.
לטענת המבקש, בחודש ינואר 2018 הוא זומן במפתיע לפגישה עם נציגי משיבה 2, אשר טענו בפניו כי הם בתהליכי רכישת הזכויות בפרוייקט ממשיבה 1. עוד נאמר לו כי בכוונת משיבה 2 להחליף את המחסן הצמוד לדירתו במחסן אחר, וכי האפשרויות העומדות בפניו הן לבטל את ההסכם תוך השבת התשלום ששילם, או לקיים את ההסכם תוך תשלום מלוא התמורה, בתוספת הצמדה למדד תשומות הבניה (שעל פי הסכמות עם משיבה 1 לא היה עליו לשלם). לטענת המבקש, ההצעה הראשונה פגעה בו בשל עליית מחירי הדירות באזור לעומת מחיריהן בעת רכישת הדירה, והחלפת המחסן גרמה לו נזק הן משום שהמחסן שהוצע לו קטן יותר, והן בשל המיקום שלא איפשר להצמיד את המחסן לדירתו ולהרחיבה. עוד טען המבקש כי במהלך הפגישה עלה מצבה הכספי של משיבה 1, כאשר נציגי משיבה 2 הביעו תקווה שהכספים שתזרים משיבה 2 בגין המכירה תגרום להתאוששותה של משיבה 1. לטענת המבקש, הודעות המשיבה 2 בפגישה עמו עמדו בסתירה לזכויותיו ואף עלו כדי הפרת ההסכם בינו לבין משיבה 1, וכן העלו חשש באשר ליכולתה הכלכלית של משיבה 1, לרבות יכולתה להשיב את הכספים ששילם במקרה של ביטול ההסכם. עוד טען המבקש כי משיבה 2 הודיעה לו שאינה נושאת באחריות להשבת הכספים ששולמו על ידו, וכי נודע לו שהתשלום הראשון ששילם לא הופקד לחשבון הליווי של הפרוייקט אלא לחשבונה של משיבה 1. המבקש פנה למשיבה 1 וביקש הבהרות והתחייבויות שונות, ולאחר שאלה לא הניחו את דעתו הגיש את הבקשה שבפני.
3.בהחלטה מיום 21.2.1 8 נעתרתי לבקשה לאיסור דיספוזיציה, ודחיתי את הבקשה לעיקולים זמניים. כמו כן קבעתי מועד לדיון במעמד הצדדים.
ביום 28.2.18 הודיעה משיבה 2 כי הסכם ההבנות שנחתם בינה לבין משיבה 1 בוטל, וביקשה לסלק על הסף את הבקשה נגדה ולפטור אותה מהתייצבות לדיון.
משיבה 1 הגישה ביום 27.2.18 בקשה לביטול צו הדיספוזיציה ותשובה לבקשה. לטענתה ההתקשרות עם משיבה 2 בוטלה והערת האזהרה לטובת משיבה זו נמחקה עוד לפני הגשת הבקשה לבית המשפט, והדבר עולה גם מנסח הרישום שצירף המבקש עצמו לבקשתו. בנוסף טענה משיבה 1 כי בהסכם בינה לבין משיבה 2 נשמרו זכויותיהם של רוכשי הדירות, ומשיבה 2 נטלה על עצמה את התחייבויותיה של משיבה 1. לטענת משיבה 1, המצגים שהציגה משיבה 2 בפני הרוכשים אינם אמת, והם נעשו במטרה לגרום לרוכשי הדירות לבטל את הסכמי הרכישה ולהותיר בידי משיבה 2 מלאי גדול יותר של דירות למכירה במחירים גבוהים. עוד טענה משיבה 1 כי המבקש יכול היה לבקש ולקבל את הסעד של רישום הערת אזהרה לטובתו גם ללא פניה לבית המשפט, וכי אין כל עילה למתן צו עיקול נגדה. באשר להפקדת התשלום בחשבון הליווי טענה משיבה 1 כי בשלב מוקדם זה, בטרם התקבלו היתרי בניה שהם תנאי הכרחי להפעלת חשבון הליווי, לא ניתן להפקיד כספים לחשבון הליווי. משיבה 1 הוסיפה כי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעתם של רוכשי דירות) תשל"ה-1974 מחייב מתן ערובה (או הפקדה לחשבון הליווי) רק לאחר תשלום 7% מסכום התמורה, והמבקש טרם שילם שיעור כזה, וכי המבקש לא ביקש להפקיד את התשלום לחשבון הליווי. משיבה 1 טענה כי אין בסיס ואין צורך במתן הסעד הזמני המבוקש, וכי המשך תקפו יגרום לה נזק בלתי הפיך.
4.ביום 7.3.18 התקיים דיון בבקשה בנוכחות המבקש ומשיבה 1. במהלך הדיון נעשו ניסיונות להגיע לפתרונות מוסכמים, והצדדים אף ביקשו לעכב בזמן קצר את מתן ההחלטה, אולם בסופו של דבר לא הגיעו להסדר. עם זאת, לאחר הדיון ביום 21.3.18 הודיעה משיבה 1 כי נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקש, ובהמשך לדברים שנאמרו בדיון, ביקשה להורות על ביטול צו המניעה. ב"כ המבקש הגיב להודעה זו ביום 26.3.18, וטען כי מדובר בהטעיה ובחוסר תום לב, שכן הערתה אזהרה נרשמה על הדירה שנרכשה בהסכם המקורי, כאשר בתוספת מאוחרת יותר נקבע כי החוזה יתייחס לדירה אחרת. בו ביום הודיעה משיבה 1 כי מדובר בטעות בתום לב שתתוקן.
מכל האמור עולה כי אין מחלוקת עקרונית על כך שניתן לבטל את צו המניעה בכפוף לרישום הערת אזהרה על הדירה המתאימה. אני קובעת, איפוא, כי צו המניעה הארעי יבוטל בכפוף לאישור הצדדים לכך שנרשמה הערת אזהרה המבטיחה את זכויות המבקש לפי החוזה שבידו על הדירה המתאימה בבניין 105.
5.נושא נוסף שנדון הוא הבקשה לצו עיקול, כאשר המבקש ביקש להטיל עיקול על נכסי משיבה 1. בהחלטה על מתן סעד ארעי דחיתי בקשה זו, לאחר שלא מצאתי שקיים חשש מספיק לכך שאי מתן הצו יקשה על ביצוע פסק הדין. ההחלטה התבססה על האמור בבקשה לסעד זמני ובתצהיר המבקש בנוגע למצבה של המשיבה. במהלך הדיון התברר כי משיבה 1 אכן מצויה בקשיים משמעותיים, עד כדי כך שנטען שגם העברת סכום של 100,000 ₪ לחשבון נאמנות אינה אפשרית (ראו עמ' 3, 4 לפרוטוקול מיום 7.3.18). זאת כאשר מדובר בחברה העוסקת בפרוייקט בניה לא קטן.
אני מביאה בחשבון מחד גיסא את הצורך בהגנה על כספו של המבקש, ומאידך גיסא את השאיפה שלא לגרום למשיבה 1 נזק בלתי הפיך כתוצאה מהטלת העיקול, במיוחד כאשר מדובר בסכום קטן יחסית. אני מתחשבת גם בעובדה שהמבקש לא הסדיר מלכתחילה את הבטחת התשלום ולא וידא מראש את הפקדתו לחשבון הליווי. בנסיבות אלו אני סבורה שאין להורות על עיקול כספי נתבעת 1, אולם אני מחייבת אותה להקצות את הסכום ששולם ע"י המבקש בסך 111,000 ₪, כך שסכום זה יובטח בחשבון הליווי של הפרוייקט או בחשבון נאמנות אחר.
6.לסיכום, הצו הארעי שניתן ביום 21.2.18 האוסר דיספוזיציה, יבוטל מיד לאחר שהצדדים יאשרו כי הערת האזהרה שנרשמה מתייחסת לדירת המבקש. כמו כן, על משיבה 1 להפקיד סכום של 111,000 ש"י להבטחת התשלום ששילם המבקש על חשבון רכישת הדירה בחשבון הליווי של הפרוייקט או, אם הדבר אינו אפשרי, בחשבון נאמנות ייעודי אחר שיבטיח את הכסף, וזאת לא יאוחר מיום 30.4.18.
מאחר שהבקשה התקבלה בחלקה, אין צו להוצאות. הצדדים יוכלו לבקש להביא בחשבון הליכים אלה בסיום התיק העיקרי.
ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ח, 04 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.
