ת"א 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ ואח' נ' אגסי ואח'

לאחר עיון בבקשה מטעם הנתבע 1 "להורות לתובעות להעביר לנתבע 1 העתקים של המסמכים שנזכרו בכתב התביעה אך לא צורפו אליו", בתגובה לבקשה זו, ובתשובה לתשובה, וכן בבקשות הנוספות בדבר גילוי מסמכים שנזכרו בכתב התביעה שהוגשו מטעם הנתבעים 4 ו -18 והנתבעת 22 הריני לדחותן מהנימוקים המפורטים להן:

1. תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") מורה כי "בעל דין יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו". תקנה 114 לתקסד"א משלימה הוראה זו, וקובעת כי "מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה". בהתאם לתקנות אלו יש להכריע בבקשות שלפניי.

2. ביסוד הבקשות שלפניי עומדת התפיסה כי את התקנות הללו ראוי לפרש באופן מרחיב מאד, כך שהן יחייבו צירוף לכתבי הטענות של כל תיעוד או תוצר בכתב של אירוע הנזכר בכתב הטענות. כך, למשל, אם כתב התביעה מזכיר פגישה או ישיבה מסוימת שנערך לה פרוטוקול יש לצרף את אותו פרוטוקול; אם הוא מזכיר חקירה מסוימת, יש לצרף את הקלטתה או תמלולה; אם הוא מזכיר כי בוצעה בדיקה פלונית יש לצרף את דו"ח הבדיקה שהוגש וכיו"ב. יתר על כן, לגישת המבקשים אם בכתב הטענות נזכר מונח כללי, כגון "פגישות", "ישיבות", "חקירות" או "בדיקות" יש לצרף את מכלול התיעוד של כל ה"פגישות", ה"ישיבות", ה"חקירות" או ה"בדיקות" שבידי בעל הדין.

3. נקל לראות כי פרשנות זו של התקנות אינה מתקבלת על הדעת, שכן משמעותה שעל צד לצרף לכתב טענותיו (כמעט) את כל חומר הראיות שבידו, וזאת בשונה מתפיסת תקנות סדר הדין האזרחי, כי את הראיות יש לחשוף רק בשלב הליכי הגילוי, ולא בשלב החלפת כתבי הטענות (והשוו יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי (התשע"ה) 421: "[תקנה 75] אינה מחייבת את בעלי הדין לצרף לכתבי הטענות שהם מגישים את כל המסמכים המצויים בידיהם ושבכוונתם להסתמך עליהם במהלך ההליך המשפטי. היא גם אינה מחייב את בעלי הדין לצרף את כל הראיות שעשויות לשמש אמצעי הוכחה במהלך המשפט, שכן לא כל ראיה היא "מסמך". כך למשל אין חובה, ועל פי תקנה 71(א) חל איסור, לצרף לכתבי הטענות עדויות, ראיות חפציות, קלטות שמע או חוזי ובמקרים מסויימים גם חוות דעת רפואיות").

4. ואכן, הפרשנות הסבירה של תקנות 75 ו- 114 לתקסד"א היא כי יש לצרף לכתבי הטענות מסמכים ספציפיים הנזכרים בהם במפורש (כגון חוזה, מכתב, דוח או חוות דעת מסוימים), וכי אין חובה לצרף לכתבי הטענות מסמכים הנזכרים בהם באופן גנרי (למשל, "מסמכים רבים שאותרו במחשבי התובעות"), ראיות המתעדות אירועים הנזכרים בכתבי הטענות (כגון פרוטוקולים של ישיבות וועדה שנטען כי לא דנה כלל בעניין מסוים) או תוצרים של אירועים כאלה (כגון דו"ח בדיקה של גורם שכתב התביעה מדווח כי נשכר לבצע עבודה מסוימת). ויובהר, כאשר כתב טענות מתייחס באופן ספציפי לתיעוד מסוים של אירוע, כגון כשקיימת בו התייחסות לאמור בפרוטוקול של ישיבת דירקטוריון מסוימת או בתמלול של תחקיר, הופך אותו תיעוד למסמך שיש לצרפו. ואולם כל עוד אין התייחסות קונקרטית לתיעוד, אין הוא בגדר "מסמך הנזכר בו".

5. עיון בבקשות השונות שהוגשו מלמד כי המסמכים שהתבקשו בהן, ברובם המוחלט, הם מהסוג שאין מקום לצרפו לכתבי הטענות, ובוודאי אין הם כאלה שיש חובה לצרפם לכתבי הטענות. במצב דברים זה, גם אם יתכן שיש מסמך כזה או אחר שראוי היה לצרפו, דין הבקשה להידחות, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט "לבור את הבר מן המוץ" בעבור המבקשים.

6. הנתבע 1 יישא בהוצאות התובעים ביחס לבקשה זו בסכום של 10,000 ש"ח. מאחר שהתובעים לא התבקשו להתייחס לבקשות הנתבעים 4 ו -18, והנתבעת 22 אינני עושה צו להוצאות נגדם.

   ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ו, 01 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.