וטיבר ישראל בע"מ נ' משטרת ישראל - מדינת ישראל

1.התובעת הגישה נגד הנתבעת (להלן: המשטרה) תביעת נזיקין, בגין ביצוע עוולות של רשלנות והפרת חובה חקוקה. לטענת התובעת, המשטרה לא טיפלה כראוי, ב"זמן אמת" ולאחריו, באירוע של גניבת סחורה השייכת לתובעת, וגנזה את הטיפול בתלונתה על אף שהיה בידה יותר מ"קצה חוט" בנוגע לזהות הגנבים. אחריותה של המשטרה לנזק הכספי שנגרם לתובעת היא שעומדת בלב פסק דין זה.

כתב התביעה

2.בכתב התביעה תוארה הגרסה העובדתית הבאה: משהתברר לתובעת ביום 26.11.2012 כי חברת קל בנין (להלן: החייבת) נקלעה למצב כלכלי קשה והגישה בקשה להקפאת הליכים, היא החליטה לפעול להשבת 5,000 מ"ר רשת פלדה שהיא סיפקה לחייבת (להלן: הסחורה), ואשר תמורתה לא שולמה. עובד של התובעת הגיע לאתר בנייה של החייבת בצפון הארץ, איתר את הסחורה וביקש ליטול אותה, אולם לאור איומים של ספקים נוספים שהגיעו לאתר, הוא הזעיק את המשטרה. לאחר ששוטרים שהגיעו לאתר עזבו אותו בנימוק שמדובר בסכסוך עסקי שאינו מעניינם, הועמסה הסחורה השייכת לתובעת על גבי משאית ורכב פרטי של צד שלישי. עובד התובעת שב והזעיק את השוטרים, שהגיעו למקום ואילצו את הגנבים לפרוק את הסחורה שהעמיסו. משלא הוצגה על-ידי עובד התובעת תעודת משלוח הנושאת את חתימת נציג החייבת, סירבו השוטרים לאפשר לו להעמיס את הסחורה על משאית שהוזמנה על-ידי התובעת, אולם הבטיחו לשמור עליה עד למחרת היום, על מנת למסרה לנציג התובעת לאחר שיציג תעודת משלוח חתומה. כאשר למחרת היום התייצב נציג התובעת באתר, ובידו תעודת המשלוח החתומה, התחוור לו כי הסחורה נעלמה. ביום 28.11.2012 התובעת הגישה בתחנת המשטרה תלונה על גניבת הסחורה, אולם היא לא טופלה, על אף מכתב ששיגר (בפקס) ביום 4.12.2012 למשטרה בא-כוח התובעת, ובו העלה על הכתב את השתלשלות האירועים וציין את מספרי הרישוי של המשאית והרכב הפרטי של הצד השלישי, שהיו מעורבים בניסיון לגנוב את הסחורה. שבועות אחדים לאחר מכן, ביום 30.12.2012, זיהה מנהל התובעת את הרכב הפרטי האמור ובו הנהג, ומיהר להודיע על כך למשטרה. על אף שהשוטר שקיבל את ההודעה הודיע לעובד התובעת כי נהג הרכב הפרטי הינו שומר באתר בנייה שנמצא בסמוך למקום בו אותרה הסחורה, וכי הוא יוזמן לחקירה, התבשרה התובעת למחרת היום כי התלונה נגנזה עקב חוסר הצלחה לאתר חשודים.

3.התובעת טענה כי בהתנהלותה פעלה המשטרה בניגוד להוראות סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה) וביצעה עוולה של הפרת חובה חקוקה. עוד נטען כי מחדלי המשטרה מהווים רשלנות, לרבות מצג שווא רשלני, וכי בנסיבות שתוארו יש מקום להיפוך נטל ההוכחה, בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). עוד התובעת טענה כי לאור הפרת הבטחת המשטרה לשמור על הסחורה, חובתה לפצותה אובדן הסחורה נובעת אף מהוראות חוק השומרים, תשכ"ו-1967. נטען אף כי הפרה זו שללה מהתובעת את זכותה לבחור את דרכי פעולתה, והיוותה אף פגיעה באוטונומיה, וכן פגיעה בקניין, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

כתב ההגנה

4.בכתב ההגנה הציגה הנתבעת את הגרסה העובדתית הבאה: ביום 27.11.2012 התקבלו במשטרה דיווחים על אירועים של הפרת סדר ציבורי וגניבת רכוש באתר עבודה של החייבת. שוטרים שהגיעו לאתר פגשו מאבטחים של החייבת, ומשהתפתחו עימותים אלימים בין נציגי חברות שונות נוצר צורך בהזמנת כוח שיטור רב. נטען כי הובהר לנציג התובעת שעליו להזמין חברת שמירה שתשמור על הציוד ובמידת הצורך - להגיש תלונה למשטרה על גניבת ציוד. משהוגשו תלונות למשטרה, היא טיפלה בהן, ובין היתר עיכבה לחקירה מספר חשודים וביצעה סיורים. בסופו של דבר נסגרו התלונות, בעילה של "עבריין לא נודע" או בשל חוסר ראיות מספיקות.

5.המשטרה הכחישה כי ביצעה עוולה מהעוולות שיוחסו לה בכתב התביעה, וטענה כי כל פעולותיה היו סבירות, לאור הנסיבות ששררו באותה עת. עוד נטען כי לתובעת אשם תורם, וכי נזקיה נגרמו כתוצאה מרשלנותה, אי-הקטנת הנזק והסתכנותה מרצון.

דרך הילוכנו

6.בלב התביעה עומדת הטענה לרשלנות המשטרה בביצוע פעולותיה. תחילה נידרש למסגרת הנורמטיבית של עוולה זו, בהקשר של פעילות משטרה. לאחר מכן, נבחן את מכלול הראיות שהובאו על-ידי הצדדים, על-פי פרקי הפרשה: האירועים שהתרחשו באתר הבנייה ביום 27.11.2012, התלונה שהגישה התובעת למחרת היום והודעת התובעת למשטרה על איתור הגנב ורכבו ביום 30.12.2012. בהמשך, נבחן האם העובדות שהוכחו מצמיחות את עוולת הרשלנות, וככל שהמסקנה תהא חיובית - בכך יסתיים מסענו.

המסגרת הנורמטיבית

7.כידוע לעוולת הרשלנות שלושה רכיבים - אשם, נזק וקשר סיבתי בין שניהם. רכיב האשם מורכב משלוש "מולקולות": חובת זהירות מושגית, חובת זהירות קונקרטית, והתרשלות - שהינה הפרת חובת הזהירות, דהיינו אי-עמידה בסטנדרט הזהירות הנדרש בנסיבות העניין (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)). בפסיקה קיימים שני מודלים לניתוח יסוד האשם ועוולת הרשלנות בכללותה. בעוד שעל-פי המודל "הקלאסי", תחילה נבחן קיומן של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, ולאחר מכן נבחן קיום ההתרשלות, הרי על-פי דרך ניתוח חדשה, שבשנים האחרונות תפסה מקום בולט בפסיקה, תחילה נבחנים ההתנהגות שהביאה לנזק (ההתרשלות) והקשר הסיבתי, ורק לאחר מכן נבחן קיומה של חובת הזהירות. (לניתוח שני המודלים, ראו: ע"א 3521/11 וגנר נ' עבדי (פורסם בנבו, 22.6.2014); והשוו לע"א 2144/13 עזבון מנטין נ' הרשות הפלסטינאית, פסקאות 59-58 לפסק דינו של השופט סולברג (פורסם בנבו, 6.12.2017)). בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 15.7.2013) סבר השופט עמית כי במקרים המשתייכים ל"ליבת דיני הנזיקין", אין צורך להידרש לחובת הזהירות המושגית בתחילת הדרך, ויש לפעול על-פי דרך הניתוח החדשה. אולם במקרה שבפנינו אבחן את עוולת הרשלנות על-פי המודל "הקלאסי", מאחר והמודל החדש טרם הפך להלכה המחייבת (כפי שצוין לאחרונה על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א (מחוזי חי') 8446-01-15 ש.פ. ספדי בע"מ נ' עיריית חדרה, פסקה 45 (פורסם בנבו, 5.2.2018)). על-פי מודל זה, חובת זהירות מושגית קיימת כאשר יש מענה חיובי לשאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. זו תלויה במבחן הצפיות. חובת זהירות קונקרטית קיימת כאשר יש מענה חיובי לשאלה האם ביחס לניזוק מסוים, בנסיבותיו של אירוע ספציפי, קיימת חובת זהירות. אף כאן מוחל מבחן הצפיות - האם אדם סביר יכול היה לצפות (צפיות פיסית) וצריך היה לצפות (צפיות נורמטיבית) בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה את התרחשות הנזק. וכאמור, התרשלות היא הפרת חובת הזהירות הקונקרטית.

8. ברע"א 5277/08 עזבון אליקשוולי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (פורסם בנבו, 28.7.2009) (להלן: עניין אליקשוולי) נקבע כי חובתה העקרונית של המשטרה להגן על הציבור מפני פגיעה עבריינית בשלומו ובגופו, כאשר על כל השיקולים הנשקלים במסגרת בחינת התפרשותה של חובה זו להיעשות במישור המקרה הפרטני, על רקע שיקולי המדיניות המשפטית העולים ממנו. הטלת אחריות נזיקית על המשטרה כרוכה במציאת איזון בין שיקולים שונים ונוגדים - מצד אחד, יישום מטרות דיני הנזיקין כמרתיעות בפני פעילות רשלנית וכמגשימות צדק, ומצד שני, התחשבות במשאביה המצומצמים של המשטרה והישמרות מהרתעת-יתר, שתפגע בפעילותה השוטפת. בע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס, פ"ד נח(5) 167 (2004) (להלן: עניין וייס) נפסק כי על המשטרה מוטלת אחריות בנזיקין הן באשר לביצוע רשלני אקטיבי של חובותיה, והן באשר למחדלה הרשלני מלבצען. נפסק כי המשטרה חבה בחובת זהירות כלפי תושבי המדינה, וכי שיקולי הרתעת-היתר, הפועלים לצמצום הטלת האחריות, נחלשים כאשר קיימים קירבה ויחסים מיוחדים בין המשטרה לבין ניזוקים מסוימים ומקום שנזקם צפוי.

9.אשר לטיפול המשטרה באירוע לגביו התקבל אצלה דיווח: סוגיה זו נדונה בעניין אליקשוולי. שם נקבע כי כאשר למשטרה מגיע דיווח על אירוע, חובת הזהירות דורשת משלוח שוטרים לזירת האירוע בכמות וברמה סבירה. הודגש כי המשטרה ויחידיה אינם אמונים רק על הטיפול הנקודתי בחשודים ובעבירות אותם הם חוקרים, ובמקביל לחובה זו מוטלת עליהם החובה הכללית יותר לשמור על שלום הציבור ועל שמירת ביטחונו הגופני והרכושי. כאשר השוטרים נתקלים באדם המפגין התנהגות אלימה עליהם לצפות את האפשרות שטיפול לקוי במסוכנותו של אותו אדם עלול להביא לפגיעה באדם אחר. עם זאת, יש להביא בחשבון את המשאבים המוגבלים, תוך התחשבות במידת הסכנה הקונקרטית הנשקפת וממידת הסתברותה. נפסק כי האיזון הנדרש יימצא ברובו במרחב שיקול הדעת המינהלי המסור למשטרה, כרשות מרשויות המדינה. אחריות זו תוטל בעיקר במקרים בהם נמנעה המשטרה לחלוטין מלעשות שימוש בסמכויותיה, או עשתה שימוש לוקה בחסר בצורה משמעותית, בשל אדישות, רתיעה או שיקולים אחרים שאינם רלבנטיים לחובתה לשמור על שלום הציבור. נקבע כי במקרים בהם לא הוכח קיומם של שיקולים שלא מן העניין, מוטל על התובע להראות כי המשטרה חרגה משיקול הדעת המוקנה לה בעת שמירה על שלום הציבור, בהראותו כי היה בידיה מידע קונקרטי וברור בדבר סכנה ממשית לשלום הציבור, מצד גורם ידוע, והיא נמנעה מלעשות שימוש סביר בסמכויותיה בכדי למנוע סכנה זו.

(על עוולת הרשלנות והממשק בין הדיסציפלינה הנזיקית לדיסציפלינה המינהלית, ראו פסק דינו של השופט עמית ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 19.1.2017) ויישומו בפסק דיננו בת"א (שלום חי') 9273-09-13 אינג' בר יהודה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית אתא (פורסם בנבו, 19.2.2017)).

10.אשר לטיפול בתלונות המוגשות למשטרה: בעניין וייס נפסק כי יחסי קירבה מיוחדים מתקיימים בין המשטרה לבין מגישי תלונות. נפסק כי בעצם הגשת התלונה "מתקרבים" המתלוננים אל המשטרה והופכים את חובתה הכללית לחובה קונקרטית כלפיהם. הודגש כי המשטרה אינה רשאית להתעלם כליל מתלונה, וכי חובתה לפתוח בחקירה כל אימת שנודע לה על ביצוע עבירה מעוגנת בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. בבג"צ 7516/03 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 12.2.2004) נפסק כי על מנת שהמשטרה תפתח בחקירה נדרשת תשתית ראייתית המקימה ידיעה על ביצוע עבירות, אולם בעניין וייס הודגש כי נתון למשטרה שיקול דעת רחב בדבר אופן הטיפול בתלונה. עליה לפעול בצורה סבירה בחקירת התלונה, ואחריות תוטל עליה רק במקום שבו קיימת סטייה ניכרת ממתחם הסבירות העומד לרשותה. הודגש כי על בית המשפט להעמיד נגד עיניו את החשש והסיכון מהתערבות יתר, תוך לקיחה בחשבון כי עקב העומס הרב המוטל על המשטרה וסדר העדיפויות המתחייב משיקוליה המקצועיים והתקציביים - לא כל תלונה תצדיק פעילות חקירה אקטיבית. לנוכח החובה העיקרית של המשטרה, שנקבעה בסעיף 3 לפקודת המשטרה, נפסק כי סטנדרט ההתנהגות המותווה בחיקוק זה הוא סטנדרט ההתנהגות הנורמטיבי לבחינת עוולת הרשלנות

ההשתלשלות העובדתית - לפי פרקים

11.נבחן להלן את הראיות על-פי סדר כרונולוגי של ההתרחשויות:

(א)27.11.2012 - שלושת הביקורים הראשונים של המשטרה באתר הבנייה

*גרסת התובעת

12.דוד מנור (להלן: מנור), שהיה מנהל התפעול של התובעת, העיד בתצהירו כי לאחר שביום 26.11.2012 הגיע אליו ידיעה שהחייבת הגישה בקשה להקפאת הליכים, הוא שלח את דוד פרץ (להלן: פרץ) לחפש את הסחורה - 5,000 מ"ר של רשת פלדה מרחבית (JK) שהתובעת סיפקה לחייבת ביום 5.11.2012. פרץ, אשר איתר את הציוד באתר של החייבת בצפון הארץ, כתב בתצהירו (ההדגשה במקור - א"ג):

"4. .... אני התיישבתי על הסחורה של התובעת והמתנתי למשאית שהתובעת הזמינה למקום על מנת לאסוף את הסחורה. בניגוד אלי, הספקים האחרים ונציגיהם פעלו באלימות ממש עד כדי שימוש בטוריות וגרזנים ואיומים על חיי על מנת לקחת סחורה מכל הבא ליד ללא שום קשר לבעלות החוקית".

מנור ציין בסעיף 4(א) לתצהירו:

"מר פרץ מסר לי את הדברים ומשום כך מיהרתי להזמין את המשטרה למקום. ...".

פרץ תיאר בסעיף 4(ג) לתצהירו את ביקורם הראשון של השוטרים:

"לתדהמתי .... השוטרים שהגיעו למקום טענו שמדובר בסכסוך עסקי, שאינו מעניינה של המשטרה, ונסעו. הם פשוט סירבו להתערב".

*גרסת המשטרה

13.ביום 27.11.2012 בשעה 09:25 נרשם בתחנת המשטרה: "המדווח מודיע כי עובד באתר מע"צ בכביש 75 ליד צומת נהלל לכיוון בית שערים הגיע אדם שעובד במקום ולקח פטיש שבירה שאינו שייך לו". בשעה 09:28 נרשם: "המודיע מדווח על קטטה באתר קל בניין בכניסה למנשיה זבדה. כרגע אין פצועים רבים כולם". בשעה 09:39 הגיעה לאתר ניידת משטרה עם שני שוטרים, אשר עזבו את המקום בשעה 11:16. בדו"ח פעולה 1-16-39-2 כתבה השוטרת טטיאנה:

"פגשנו במודיע א' ור' מנהל עבודה אשר מסר כי היום בבוקר לאחר שמועה כי חזרו שיקים של החברה הגיעו למקום קבלני משנה והתחילו להעמיס ציוד. נלקחו פטיש ומגדל תאורה. לא ידוע כיוון נסיעה של הכלים. נגבתה עדות. בוצעו סריקות. לא אותרו כלים בשטח. יש לציין כי במקום יש מצלמות ומנהל עבודה מסר כי יצרוב את הדיסק וימסור לחקירות. המשך טיפול בחקירות".

השוטרת טטיאנה גבתה בשעה 09:50 הודעה מר', מנהל העבודה באתר, אשר תיאר התקוטטות בין שני קבלנים, נושים של החייבת, שהגיעו באותו בוקר לאתר, ואשר אחד מהם לקח פטיש של באגר (ששוויו כ-80,000 ₪) ומגדל תאורה (ששוויו כ-60,000 ₪) ונסע מהמקום.

14.בתחנת המשטרה נרשמה בשעה 11:31 הודעה של מודיע אחר "המדווח על אנשים שבאו לגנוב ציוד בצומת נהלל לכיוון זבדה מצד ימין". למקום הגיעה ניידת בשעה 11:56 ועזבה אותו בשעה 12:05. בדו"ח פעולה 1-16-52-1 רשמה השוטרת יוליה:

"הגענו למקום עוד הפעם. מדובר בסכסוך עסקי בין חברת בנייה לקבלנים. הוסבר להם כי אין טיפול משטרתי בעניין. הופנו לגורם המתאים בבית המשפט".

15.בשעה 13:52 באותו יום נרשמה בתחנת המשטרה הודעה של מודיע ששמו דוד מנור בזו הלשון:

"בין נהלל לרמת ישי יש אתר בנייה גדול, מרחיבים את הכביש. יש חברת בנייה 'קל בניין' שפשט את הרגל היום, מוסר כי הוא מספק את הסחורה של החברה, וכרגע החבר'ה של האתר בנייה פושטים על המקום מעמיסים ולוקחים סחורות בלי קשר למה שייך לו ולמה שלא".

ניידת משטרה הגיעה למקום בשעה 14:16 ועזבה אותו בשעה 15:10. בדו"ח פעולה 01-016-0078-02 רשם השוטר ואפי את שהתרחש עם הגיעו לאתר (ההדגשה הוספה - א"ג):

"הגענו למקום האירוע על ציר 75 בין נהלל למנשיה. מדובר בחברת אם אשר פשטה את הרגל וקבלני המשנה לוקחים ציודים מהאתר. מדובר בשבעה עד 10 קבלני משנה. הודענו למודיע שעליו להזמין חברת שמירה למקום. במידה ונלקח ציוד לאחד הקבלנים עליו להגיע ולהגיש תלונה בנושא".

(ב)27.11.2012 - הביקור הרביעי והביקור החמישי של המשטרה באתר

*גרסת התובעת

16.בתצהירו תיאר פרץ את ההתרחשויות לאחר שהשוטרים עזבו את השטח:

"4. ..... ד. ספק אחר שנהג במשאית בעלת מספר הרישוי x העמיס את הסחורה של התובעת למשאית האמורה ולרכב פרטי שחור מסוג 'קופה', בעל מספר רישוי y, אשר על פי כל הסימנים ניהל את האירוע. רשמתי את מספרי הרכבים במקום.

5. יצרתי קשר בזמן אמת עם מר דוד מנור ועדכנתי אותו כל הזמן בקשר לאירועים. כשראיתי את הספק האחר מעמיס את הסחורה של התובעת על המשאית שלו, כפי שציינתי לעיל, התקשרתי אליו שוב וסיפרתי על הדבר .... וביקשתי פעם נוספת להזמין את המשטרה באופן דחוף.

מנור תיאר בתצהירו את פעולותיו באותו שלב:

"6. מר דוד פרץ יצר עמי קשר בזמן אמת ממש ונותר עמי בקשר טלפוני לכל אורך האירועים, וסיפר לי שבמקום מתרחש מצב של ביזה ממש ... והוא ביקש ממני פעם נוספת להזמין את המשטרה באופן דחוף. בהתאם לכך הזמנתי את המשטרה בפעם השניה ודרשתי סיוע בהגנה על העובד והסחורה גם יחד.

7. התקשרתי למשטרת ישראל שוב והזמנתי שוטרים ...

8. במקביל שלחתי למקום משאית שלנו על מנת שתאסוף

את הסחורה השייכת לתובעת ..".

על הגעת השוטרים פעם נוספת כתב פרץ בתצהירו (ההדגשה הוספה - א"ג):

"6. שוטרים הגיעו למקום בפעם השניה .... , השתלטו על האירוע ...

7. בינתיים הגיעה משאית מטעם התובעת למקום, וביקשתי להעמיס את הסחורה שלנו על המשאית, אלא שהשוטרים בשטח - שוטר בשם זידאן ניהל את האירוע - אסרו עלי, אף על פי שהצגתי למשטרה את תעודת המשלוח של הסחורה המדוברת. לאור סירובה של המשטרה להרשות לנו לקחת את הסחורה, דרשתי שלפחות תוריד משטרת ישראל את הסחורה מהמשאית שעליה הועמסה, והשוטרים אכן וידאו שכך ניעשה תוך הבטחה שאיש לא ייקח שום סחורה.

8. אמרתי לשוטרים שאם הסחורה תישאר שם היא בוודאי תיגנב, ואף התרעתי בפניהם שאני רואה בהם אחראים על הסחורה לאור סירובם להרשות לי לקחת אותה. אלא שלא הצלחתי לשכנע אותם. השוטר זיידאן הבטיח לי שהמשטרה תשמור על הסחורה עד למחרת בבוקר (27.11.2012). הוא הבטיח לי שיועמד שומר במקום, ושהשטח ייסגר ויישמר על ידי חברת אבטחה, כך שלא תתאפשר לקיחת הסחורה של התובעת על ידי איש מלבדה, והתובעת תוכל לקבלה לידיה למחרת. אני כמו האחרים סולקנו מהשטח".

בחקירתו הנגדית העיד פרץ:

"עדכנתי אותו (את מנור - א"ג) שהמשטרה אמרה לנו שהיא סוגרת את האתר והם אחראים לכל הדברים שיישארו בשטח, ואנחנו אמורים להגיע מחר בבוקר עם התעודות הרלבנטיות ונקבל את הסחורה שלנו. זה מה שהבטיח לנו הקצין" (עמ' 15).

" ... השוטר אמר 'כרגע שום סחורה לא יוצאת ולא נכנסת, אנחנו סוגרים את האתר. תגיעו מחר, יהיה פה נציג, אנחנו אחראים כרגע על הסחורה עד מחר. יהיה פה נציג, תציגו לו את התעודות הרלבנטיות ותוכלו להעמיס את הסחורה שלכם'. לקצין קראו זידאן, רשום שמו על המדים" (עמ' 17).

"הצגתי (תעודת משלוח - א"ג) באמת. הוא לא רצה לתת לי באותו רגע. הוא אמר לי: 'תבוא עם התעודות מחר. אני לא יכול לשחרר את הסחורה כרגע" (עמ' 17).

"הבחור זידאן, שהצגתי לו את החוברת של התעודות משלוח, אז שם יש העתק אחד שנשאר בספר, אז הוא לא חתום. הוא אמר: 'תביא אתך את החתום'. הוא לא נפנף אותי, הוא רק אמר שכרגע הוא לא יכול להוציא סחורה, גם אם תביא לי את חשבונית" (עמ' 18).

"אמרתי כמה וכמה פעמים: 'אתה רואה שיש פה סחורה, מי אחראי ומי ערב לי שהסחורה תהיה בבוקר?'. הוא (זידאן - א"ג) אמר לי: 'אנחנו, המשטרה, לך הבית". לשאלת בית המשפט - אני לא נחקרתי במשטרה. אמרתי לזידאן: 'אתה רואה פה שיש כאן חברת שמירה והם עדיין מעמיסים את הסחורה', כאשר 'הם' התכוונתי לכל האנשים שהעמיסו פה. אני לא יודע מי אלה, ארגוני פשיעה, אני לא יודע. ... (עמ' 21).

ובתשובה לשאלה מתי היה אירוע זה עם זידאן, השיב: "בערב" (עמ' 21).

כשעומת פרץ עם דבריו הקודמים -

"במהלך היום כן ראיתי חברת שמירה. היה שם איזה טנדר של חברת שמירה עם הלוגו שלהם. לא יודע איזה חברת שמירה. פשוט זרקו עליהם סלעים כאלה, והם נעלמו שעות הצהרים. הם לא היו בערב" (עמ' 15).

הוא הגיב:

"כשהצגתי בפני זידאן את התעודות משלוח של הסחורה, הוא אמר לי שאני לא יכול לקחת את הסחורה, ואני אגיע מחר בבוקר. אז שאלתי אותו: 'מי ישמור על הסחורה עד מחר?' והוא אמר לי: 'יש כאן חברת שמירה'. אז אמרתי לו: 'חברת שמירה הייתה כאן כל היום, אתה רואה שהם מעמיסים את הסחורה עדיין. החברת שמירה נמצאת כל היום והם ממשיכים להעמיס, זה לא שהם נעלמו עם הטנדר. הם זורקים אבנים ומתעלמים'. לא אמרתי לזידאן שיש חברת שמירה. אני לא ראיתי אותם בעיניים שלי. אמרתי שהוא אמר לי שיש חברת שמירה" (עמ' 22).

*גרסת המשטרה

17.בשעה 15:30 - כעשרים דקות לאחר שהניידת עם השוטר ואפי, אשר הגיעה בעקבות פנייתו הראשונה של מנור, עזבה את האתר - נרשמו בתחנת המשטרה פרטי אירוע נוסף כדלקמן:

"המודיע דודו .. מדווח כי הוא הגיש תלונה לפני כמה דקות לגבי גניבת חומר מאתר ועכשיו האנשים מתחילים להעמיס את הסחורה, הרבה אנשים מאיימים עליו. נמצא אחרי צומת נהלל לכיוון רמת ישי. גונבים ברזל".

ניידת, ובה השוטרים ואפי ואייזיק שפילמן (להלן: שפילמן), הגיעה למקום בשעה 15:41 ועזבה אותו כעבור כשעה וחצי, בשעה 17:15. בדו"ח 01-016-0108-01 כתב שפילמן:

"הגענו למקום הארוע באתר שבין צומת נהלל למנשיה זבדה. במקום נמצא נציג החברה מטעם המודיע וכן חברת אבטחה שנמצאת גם כן במקום. הנציג מסר לי שבעקבות פשיטת רגל של החברה האם הגיעו למקום קבלנים עם פועלים ולוקחים ציוד מכל הבא ליד. לציין שבמקום כ-60 איש לערך קבלני משנה ופועלים אשר לוקחים סחורה מהמתחם. טוענים שבעקבות פשיטת הרגל החברה חייבת להם סכומי כסף גדולים והציוד שייך להם. נציג החברה אישר לחלק מהקבלנים לקחת ציוד ולחלק לא. וחלק מהציוד הושאר במקום. במהלך הארוע החלו עימותים בין הקבלנים ועובדיהם לבין חברת השמירה במקום. הוזמן תיגבור, למקום הגיעו מש"קים כפריים, בילוש תחנה, צוות יס"מ, קמב"ל, קש"ק. קבלני המשנה ועובדיהם פוזרו מהמקום על ידי צוות היס"ם, ומתחם האתר נסגר על ידי חברת השמירה".

18.השוטר שפילמן אשר, ביחד עם השוטר ואפי, הגיע לשטח בעקבות פנייתו השנייה של מנור, תיאר בתצהירו את שהתרחש עם הגעתו בשעה 15:41:

"5. .... בשלב מסוים החלו עימותים אלימים בין הקבלנים ועובדיהם לבין חברת השמירה שהייתה במקום, כפי הנראה מטעם חברת הבנייה. הזעקנו למקום כוח תגבור משטרתי והגיעו מש"קים כפריים, בילוש, צוות יס"מ, קמב"ל (קצין מודיעין ובילוש) וקש"ק (קצין שיטור וקהילה).

6. לאחר מכן טיפלנו בהפרות הסדר ובמהומות שפרצו, פיזרנו את האנשים והרגענו את הרוחות. לאחר שהגזרה נרגעה, מתחם האתר נסגר באמצעות גדר מאיסכורית (מפח) על ידי חברת השמירה שהייתה במקום ואז עזבנו את המתחם.

7. .... לאחר שטיפלנו במהומות שפרצו ולאחר שהשתלטנו כאמור על הפרות הסדר, עזבנו את המקום והחזרנו את השטח לחברת השמירה שתמשיך לבצע את תפקידה בשמירה על המקום".

19.קש"ק (קצין שיטור וקהילה) אורי משלב (להלן: משלב) כתב בתצהירו:

"6. כשהגעתי למקום טיפלנו בהפרות הסדר ובמהומות שפרצו. לאחר שפיזרנו את האנשים והרגענו את הרוחות, מתחם האתר נסגר על ידי חברת השמירה שהייתה במקום ואז עזבנו את המתחם.

7. .... לאחר שטיפלנו במהומות שפרצו ולאחר שהשתלטנו כאמור על הפרות הסדר, עזבנו את המקום והחזרנו את השטח לחברת השמירה שתמשיך לבצע את תפקידה בשמירה על המקום".

ובחקירתו הנגדית אמר:

"היו נציגים שטענו שאלו חברת שמירה שמאבטחת את המקום" (עמ' 21).

20.השוטר זידאן, אשר הוזכר על-ידי פרץ בתצהירו כמי שניהל את האירוע, הגיש תצהיר ובו כתב:

"2. .... בזמנים הרלוונטים לתביעה שימשתי כקצין מודיעין ובילוש בתחנת משטרת מגדל העמק ...

3.בתאריך 27.11.2012 הוזעקתי ביחד עם רכז מודיעין מהתחנה בשם א' לאתר עבודות בין צומת נהלל למנשה זבדה (כביש מס' 75), לאחר קבלת דיווח על אירוע הפרת סדר וקטטה במקום. הקפצתי למקום צוות יס"מ ובילוש שעבדו בעיר מגדל העמק.

4. כשהגעתי למקום ניגשתי ישירות לאנשים שהיו בקרבת המשרדים באתר ושם זיהיתי בחור בשם עאדל אשר טען שהוא בעל חברת שמירה במקום. תוך כדי בירור פשר האירוע נשמעו צעקות מצדו המערבי של האתר והשוטרים החלו לצעוק שזורקים לעברם אבנים. ניגשתי למקום יחד עם א' וזיהינו עשרות נערים וצעירים מתקהלים במרחק של עד 50 מטר מהאתר וזורקים אבנים לעבר האתר והשוטרים. הנחיתי את צוות היס"מ והבילוש לטפל באירוע. לאחר פיזור ההתקהלות, נסעתי יחד עם א' לכיוון הכפר להמשך פעילות מודיעינית.

5.אני דוחה ומכחיש מכל וכל את הנטען בתצהירו של דוד פרץ מטעם התובעת. בניגוד לנטען בתצהירו של פרץ, הריני להצהיר כי לא זכור לי שפגשתי בשום בחור דובר עברית במקום האירוע, לרבות דוד פרץ, ומעולם לא הבטחתי שהמשטרה תשמור כביכול על הסחורה הנטענת של התובעת. האזרח היחידי עמו ניהלתי שיחה במקום היה כאמור בחור בשם עאדל. אציין עוד כי לא הנחיתי אף ניידת או שוטר לשמירה כלשהי במקום".

בחקירתו הנגדית העיד זידאן:

"את עאדל אני מכיר אישית ... הוא מנהל חברת שמירה" (עמ' 17).

"בעקבות אירוע הקטטה ניגשנו לשם לזהות במה מדובר במקרה. איך שהגעתי עם כוח יס"מ פגשתי את עאדל ועוד אחד שהוא שומר בדואי. ניגשתי לעאדל. 'מה קרה?'. אומר לי: 'תקפו אותנו'" (עמ' 18).

כשנשאל זידאן אם פרץ שוחח עמו, הוא השיב:

"דיברתי עם עאדל ועם שומר דובר השפה הערבית. בשניות האלה היה זריקות אבנים" (עמ' 19).

21.קריאה נוספת נרשמה בתחנת המשטרה בשעה 18:24:

"מודיע א' (מבעלי חב' קל בנין) שבכביש 75 וצומת נהלל מנשיה במקום נכנסו משאיות זרות ומעמיסים מכולות וכול הציוד שיש במקום כולל עמודי תאורה בכביש החדש ... גאנם (השומר במקום) ... מבקש עזרת ניידת למקום כעת ..".

בשעה 18:29 הגיעה למקום ניידת ובה השוטרים ואפי ושפילמן, ועזבה בשעה 18:38. על אירוע זה, שנרשם כאירוע מס' 145, כתב השוטר ואפי בדו"ח 01-016-0145-01 :

"הגענו לצומת מנשייה בכניסה לאתר עבודות איזור תעשייה לציין שבמהלך היום היו כמה אירועים סביב איזור התעשייה המדברים על חברת גבכל בע"מ שפשטה רגל שוחחנו עם המודיע א' שמסר שהוא נמצא במשרדו בקיסריה והוא מקבל עידכונים מהשומרים שלו במקום שכונבים (צ"ל: שגונבים) דברים השייכים לחברה עידכנתי אותו באירועים שהיו באיזור התעשייה עם כמה קבלנים שהגיעו ולקחו דברים שלטענתם הדרים (צ"ל: הדברים) שייכים להם א' נתן לי לדבר עם מנכ"ל החברה הראשי שמסר שיש ברשותו צו הקפאת הליכים הוסבר לנ"ל שצריך להציג את הצו על מנת לקבל סיוע משטרתי מסר המנכ"ל שמחר ידאג או הוא או מישהו מטעמו להגיע לתחנת משטרה במגדל העמק ויגישו תלונה מסודר ויציגו את הצו בפנינו לציין שלא הייתה תנועה של רכבים או משאיות באזור תעשייה ולא היו אירועים חריגים עזבנו את המקום עידכנו את קש"ק מ. העמק בשיחה שניהלנו עם מנכ"ל החברה עזבנו הכל כשורה הופנו לגורם מתאים".

22.על ביקורו השני באתר בשעה 18:29 (בעקבות קריאה של המודיע א', מבעלי החייבת) כתב השוטר שפילמן בתצהירו:

" 8. ..... הגענו למקום בסביבות השעה 18:29, ולאחר שהבחנו שלא הייתה תנועה של רכבים או משאיות באזור תעשייה ולא היו אירועים חריגים עזב(נ)ו את המקום כשהכל כשורה. אציין כי גם בנקודת זמן זו נכחה חברת שמירה במקום מטעם החברה שעבדה במקום".

23.קריאה נוספת נרשמה בתחנת המשטרה בשעה 19:47:

"המודיע מדווח שהוא נמצא במנשייה מדווח שגנבו ציוד שנמצא בצד של הכביש. לא מסר פרטים נוספים. השיחה נותקה".

בדו"ח 01-016-0172-01 רשם ואפי:

"שוחחתי עם המודיע שהוא אלמוני מסר שהוא עובר רוח (עובר אורח - א"ג) הבחין בהרבה אנשים שנראים גונבים ציוד עליתי מול צפון בגל צפון וביקשתי לשייך את האירוע לאירוע 145 ולסגור אותו ראה מלל דו"ח פעולה באירוע 145".

24.השוטר עוזי הדר (להלן: הדר), ראש משרד החקירות והמודיעין בתחנת המשטרה, העיד על עצמו כמי שהנחה את השוטרים באירוע. בתצהירו הוא כתב:

"5. .... לאחר פיזור ההמון הושארה ניידת במקום ואף בוצעו ביקורי ניידות במהלך הלילה ואף מספר ימים לאחר מכן על מנת לשמור על הסדר הציבורי".

9. .... אני אישית הנחיתי את השוטרים שביקרו במקום, בין היתר, לדרוש מהמודיעים שהתקשרו טלפונית להזמין חברת שמירה שתשמור להם על הציוד שלטענתם שייך להם".

(ג)תלונת דוד מנור מיום 28.11.2012

25.בסעיף 8 לתצהירו כתב מנור:

" ...

א. ביום למחרת התייצבתי עם נהג משאית לאיסוף הסחורה ותעודת המשלוח בידי, אלא שלתדהמתי התברר, שהמשטרה הציגה כלפי התובעת מצג שווא, וכל הסחורה והציוד - של התובעת ושל ספקים אחרים - נעלמו מן השטח.

.

ג. כשראיתי את הדברים מיהרתי לתחנת חוף חיפה על מנת להגיש תלונה על גניבה ומסרתי את כל הפרטים. משם נמסר לי שהתלונה הועברה לטיפולה של תחנת המשטרה של מגדל העמק".

26.ביום 28.11.2012 בשעה 12:00 גבתה המשטרה הודעה ממנור (נ/1), בה הוא תיאר את האירועים ביום הקודם ובבוקר של אותו יום (ההדגשה הוספה – א"ג):

"... מיד כשנודע לי על הבעיה של חב' קל בניין שלחתי לאתר במקום עובד שלי מהמפעל שלי ... בשם דוד פרץ. במקביל הזמנתי משאית לצורך משיכת הציוד שלנו מהאתר עצמו. מדובר על רשתות פלדה שארוזות על משטחים, סך הכל 5000 מטר ריבוע של רשתות שהם 20 טון פלדה. העובד שלי יחד עם עוד עובד הגיע למקום סמוך לשעה 12 בצהרים. במקום זיהה את הרכוש שלנו והתמקם לידו בהמתנה למשאית. .... לאחר מספר דקות התקשר והיה לחוץ ואמר שסביבו ישנם אנשים הרבים עם מקלות וגרזנים ... הנחיתי אותו לצאת לכיוון הכניסה ולנתק מגע שלא ייכנס לסכנה ובמקביל התקשרתי למשטרה ... היו שני שוטרים בניידת ... לאחר מכן העובד שלי התקשר אלי ואמר שהשוטרים יצאו במהירות מהמקום ללא הסבר לו ועזבו את המקום. אני ביקשתי ממנו להישאר שם וכעבור עוד חצי שעה שבה לא ידעתי מה קורה העובד הודיע לי שאותה חבורה מתחילה להעמיס גם את הרשת של החברה שלנו. הרשת הועמסה על משאית מספרה נרשם על ידי אדם שהיה במקום ועובד יחד עם החברה שלנו שמו י' מספר המשאית הוא X במהלך התרחשות במקום העובד שלי רשם גם את מספר רכבו של אדם שאיים עליו רכב יונדאי קופה שחורה ומספרה Y. מספר הטלפון של דודו פרץ xxx וטלפון של י' הוא yyyy. .... בינתיים הגיע משאית שהוזמנה על ידי, חבורת האנשים שהשתלטו על השטח למרות נוכחות המשטרה לא נתנו לנו להתקרב לקחת את הציוד שלנו. סמוך לשעה 17 הגיע תגבור של שוטרים במקום ובסופו של דבר לאחר מאבק הסחורה שלנו הורדה מהמשאית והשוטר שניהל את האירוע בשם זידאן בא לעובד שלי ואמר שהאירוע הסתיים ומשטרה שולטת במקום ויש חברת אבטחה ששומרת על השטח. הבוקר הגעתי והתברר לי שבמהלך הלילה כל המקום הזה התרוקן, כל הציוד של החברה שלנו נלקח על ידי אותה חבורה שהיו יום קודם. במקום נשארו רק כמה נציגים של חברת קל".

בשעה 15:25 גבתה המשטרה הודעה מא', מנהל תפעול של החייבת, בה הוא אמר:

"החברה שאני עובד בה במצב כלכלי קשה לאחרונה וחזרו כמה צ'קים שהחברה שילמה לספקים ולקבלנים שביצעו את העבודות, ויכול להיות שבגלל זה קרה שנגנב ציוד מאתרי ריכוז שציינתי ואתמול זומנה משטרה למקום, וגם מאתמול עד היום נמשכו גניבות של הציוד .... אני מתפלא שמשטרת ישראל לא יכלה לעצור מה שקרה אתמול והיום בלילה, מה גם שהיס"מ היה שם".

27.ביום 4.12.2012 שלח בא-כוח התובעת, באמצעות פקס, מכתב לתחנת מגדל העמק של המשטרה, ובו דרישה לפעול "באופן בהול" לאיתור הסחורה והשבתה לתובעת.

28.ביום 19.12.2012 החליטה המשטרה על סגירת תיק התלונה שהגיש מנור ביום 28.11.2012 מהסיבה: "עבריין לא נודע". הודעה בכתב על כך נשלחה לו ביום 11.7.2013.

הדר, ראש מחלקת חקירות ומודיעין בתחנת המשטרה, כתב בתצהירו:

"10. אוסיף ואציין כי בעקבות האירוע נשוא התביעה והגשת תלונות למשטרה, נפתחו מספר תיקי חקירה, במסגרתם עוכבו ונעצרו מספר חשודים. חקירת התלונות, לרבות פעולות שנעשו בשטח ובכלל זה סיורים של המשטרה, לא עלו כדי חשד ממשי ו/או ראיות מספיקות על מנת להעמיד מי מהחשודים לדין פלילי, והתלונות נסגרו בעילת 'עבריין לא נודע' או בשל חוסר ראיות מספיקות.

12. .... הריני להצהיר שתלונתו של נציג התובעת מר דוד מנור מיום 28.11.12 נגנזה מסיבות ענייניות בעילת עבריין לא נודע, זאת לאחר שעברתי על כל החומר ולא הייתה דרך להצביע על חשוד מסוים או כתובת שהמתלונן הצביע עליה כמקום שהרכוש הגנוב נמצא בו".

ובחקירתו הנגדית אמר:

"לפי החומר שיש לי אני לא יכול להגיד לך אם נחקר מישהו. אני כן יכול להגיד לך שבהמשך הדרך ציוד שזוהה על-ידי הבעלים שלו, נחקר מחזיק הנכס באותו רגע, והם המשיכו בהליך המשפטי הלאה" (עמ' 15).

"מהעיון שלי בדו"חות מנהל העבודה מסר שהוא ידאג לדיסק עם צילומי האבטחה למחרת בבוקר. מה שאני יכול להניח, כי זה לא מוצג בפניי, שלא קרה והדיסק לא הוצג במשטרה" (עמ' 16).

וכשנשאל אם המשטרה בדקה את מספרי רכב X ו-y שנמסרו על-ידי מנור בתלונתו במשטרה, השיב הדר:

"אני אומר שמהעדות המספר הראשון של הרכב זה עדות מפי שמועה. לא מדובר פה על גניבה. מדובר על עובד שאמר שמישהו בא ואיים. למספר השני יצא שזה רכב של חברת מקורות, וסביר להניח שרכב של חברת מקורות לא יגנוב ברזל מאותו מקום" (עמ' 16).

(ד)זיהוי רכב הגנבים ביום 30.12.2012

*גרסת התובעת

29.בסעיף 11 לתצהיר מנור נכתב:

"מאוחר יותר, ביום 30.12.2012 ראיתי את הרכב הפרטי מסוג 'קופה', שהיה מעורב בלקיחת הסחורה ביום האירוע הראשון, והתקשרתי בזמן אמת למוקד 100. סיפרתי לשוטרים אודות איתור הרכב ומעורבותו בניסיון הראשון לגנוב את הסחורה, וביקשתי ממשטרת ישראל להגיע מיידית למקום על מנת לעכב את הנהג ולדלות ממנו מידע.

א. רבע שעה לאחר מכן התקשר אלי שוטר בשם ת' מתחנת מגדל העמק, סיפר לי שבעל הרכב הוא שומר באתר בניה הסמוך לזה שממנו נגנבה הסחורה (אתר של חברת מקורות), ושהוא יוזמן לחקירה בתחנה.

ב. למחרת, 31.12.2012, פניתי לתחנת מגדל העמק ומסרתי דיווח על האירועים. השוטר שקיבל ממני את הדיווח הציג עצמו כמי שטיפל בתיק והודיע לי שהתלונה נגנזה מיידית בשל חוסר הצלחה לאתר חשודים רלוונטיים. לאור ההתפתחות מהיום הקודם הבעתי את תקוותי ורצוני שהחקירה תיפתח מחדש.

ג. למיטב ידיעתי לא נעשה מאז דבר, ומבחינת המשטרה התיק נותר סגור".

*גרסת המשטרה

30.בדו"ח אירועים של המשטרה נרשם ביום 30.12.2012 בשעה 15:13:

"המדווח דוד מנור מדווח שלפני כשבועיים דיווח על גניבה מאתר בניה בין צומת נהלל לרמת ישי כביש 75 לכניסה לכפר מנשיה הוא עובד חברה שמייצרת את הרשתות שגנבו בזמנו הוא טוען שרואה עכשו את הגנב לטענתו עם הרכב שלו באתר הבניה שבא התבצעה הגניבה הוא מבקש שיתקשרו אליו".

הודעה נוספת נרשמה בשעה 15:17:

"המודיע מדווח שהחשוד כעת עזב את המקום ונכנס לתחנת דלק של דלק ליד כפר מנשיה-זבדה, ירד מהרכב ונכנס לשתות קפה. המודיע ממתין במקום".

ובשעה 15:23 נרשם:

"המודיע מעדכן שהחשוד עזב לכיוון כללי רמת ישי ... כעת אין קשר עין".

השוטר ד' רשם בדו"ח פעולה 01-016-0101-02 את אופן הטיפול בהודעותיו של מנור:

"יצרתי קשר עם המודיע. המודיע מסר שבעבר הוא הגיש תלונה במשטרת מגדל העמק כנגד בעל הרכב בחשד לגניבה של רשתות, תלונה אשר לדבריו נגנזה עקב חוסר ראיות. אני הגעתי לאתר עבודות בניית הכביש ליד מנשייה זבדה. שאלתי את השומר האם הוא ראה רכב העונה לתיאור שמסר לי המודיע. תשובתו הייתה שכן. הרכב שייך לשומר של חברת מקורות אשר נמצא שם כרגע. ידעתי את המודיע באשר לידיעה הזו. בד בבד נכנס לי ארוע תחנתי של תפיסה של גנב אשר גנב אגוזי פקאן בבית שערים והוא מעוכב על ידי סגן הרב"ש. ביקשתי מהמודיע לשוב לתחנה לכשיוכל ולהוסיף פרט זה לתלונה. לציין שעקב כך שהארוע בבית היה יותר דחוף לא עברתי ליד מקורות ואעשה זאת מאוחר יותר. ידעתי את המודיע באשר לכך והוא מסר שיגש לתחנה ויוסיף פרט זה. מס הרכב שמסר המודיע הינו Y . מיד לאחר מכן נסעתי לטפל באירוע בבית שערים".

האם הייתה התרשלות של המשטרה בביקוריה באתר ביום 27.11.2012 ?

31.כפי שתואר לעיל, חמש פעמים הגיעו השוטרים לאתר הבנייה של החייבת ביום 27.11.2012. כמצוין ברישומי המשטרה, כבר בדיווח הטלפוני הראשון שהתקבל בשעה 09:28 בבוקר הובהר כי באתר מבוצעים מעשי אלימות, ועם הגעת השוטרים למקום בשעה 09:39 נטען בפניהם כי נגנב ציוד יקר ערך. בעקבות דיווח נוסף על גניבה, הגיעו שוטרים לאתר בפעם השנייה, בשעה 11:56, אולם לאחר עשר דקות עזבו את השטח מבלי שנקטו בצעד כלשהו. קשר ישיר בין התובעת למשטרה נוצר רק בסמוך לשעה 14:00, עת התקבלה הודעתו הטלפונית של מנור על קבלני משנה אשר נוטלים מכל הבא ליד מהציוד שפזור באתר הבנייה. מהתיעוד המשטרתי עולה כי לביקור שלישי בשטח נשלח השוטר ואפי, אשר פגש את פרץ. בדו"ח הפעולה רשם השוטר ואפי כי הוא הודיע למנור שעליו להזמין חברת שמירה למקום. לטענה זו, בדבר הודעה למנור על חובתו לדאוג לשמירה, אין זכר בעדויותיהם של מנור ופרץ, אשר הגישו תצהירים ונחקרו עליהם. כמו-כן, השוטר ואפי לא הגיש תצהיר ולא התייצב למתן עדות. מאחר והשוטר לא העיד ומאחר וטענתו עומדת בסתירה לטענות השוטר שפילמן (שהגיע בשלבים מאוחרים יותר), בדבר הימצאותה בשטח של חברת שמירה, אינני מקבל את הגרסה שמופיעה בדו"ח הפעולה של השוטר ואפי, לפיה בביקור השלישי הוא הודיע למנור שעליו לדאוג להצבת שמירה באתר. אם הייתי מקבל את גרסתו, הרי עזיבתו את השטח - לאחר שזיהה כי שבעה עד עשרה קבלני משנה אשר נוטלים ציוד מהאתר (כפי שכתב בדו"ח) - עוד בטרם הגיעה חברת השמירה, מהווה "עצימת עיניים" לנוכח האפשרות שעם הסתלקות השוטרים גניבת ציוד מהאתר צפויה להימשך.

32.האירועים החשובים לענייננו התרחשו בביקורים הרביעי והחמישי של המשטרה, לאחר שמנור פנה אליה בשנית ודיווח על מידע שקיבל מפרץ - על התממשות הסיכון שנוצר עם עזיבתו של השוטר ואפי, קרי - על ניסיון גניבת הסחורה. למקום הגיעו בשעה 15:41 השוטרים ואפי ושפילמן והקצינים זידאן ומשלב. השוטרים שהגיעו הפעילו כוח וסיכלו את גניבת ציוד התובעת, אך אסרו על פרץ להעמיס אותו על המשאית שהוזמנה על-ידי מנור ובשלב זה כבר הגיעה לאתר. למקרא העדויות בכתב ובעל-פה, דומה שאין הבדלי גרסאות מהותיים בנוגע לאמירות שהשמיעו נציגי המשטרה באוזניו של פרץ באותה עת. על-פי עדותו של פרץ, הקצין זידאן ניסה לשכנעו כי ציוד התובעת יישמר בשלמותו באתר עד למחרת בבוקר, על-ידי מתן הבטחה שבשעות הלילה האתר ייסגר ויאובטח על-ידי שומר של חברת אבטחה, תוך התעלמות ממחאתו של פרץ, שטען כלפיו כי נוכחות חברת שמירה במהלך היום לא מנעה גניבות של ציוד. הקצין זידאן הכחיש כי ניתנה הבטחה כזו, והעיד כי לאחר התערבות המשטרה פסקה האלימות, וכי הוא עצמו שוחח עם מנהל חברת השמירה בשם עאדל. השוטר שפילמן כתב בדו"ח הפעולה של הביקור הרביעי ובתצהירו כי התחוללו עימותים עם עובדי חברת השמירה, וכי לאחר התערבות המשטרה נסגר האתר על-ידי גדר מאיסכורית שהקימה חברת השמירה. למרות זאת, כך כתב שפילמן בדו"ח הפעולה של הביקור החמישי, הוזעקה המשטרה פעם נוספת על-ידי המודיע א', מבעלי החייבת, אשר טען כי קיבל עדכונים מהשומרים על המשך ביצוע הגניבות.

33.התנהלות המשטרה באותו ערב, אשר פרץ ראה בה "הבטחה" לשמירה ציוד התובעת במשך הלילה, לא הייתה אלא השבת האחריות באתר הבנייה לידי חברת השמירה שהייתה במקום. כדברי הקצין משלב: "החזרנו את השטח לחברת השמירה שהמשיכה לבצע את תפקידה בשמירה על המקום".

מאחר ואירועי היום הוכיחו כי השומרים אינם אפקטיביים, וכי אין בהימצאם באתר כדי להרתיע את הספקים השונים מגניבת סחורות מכל הבא ליד, תוך הפעלת אלימות מצידם כלפי השומרים, ניתן וצריך היה לצפות כי עזיבת המשטרה את השטח והשארת השומרים לבדם אל מול הספקים-הגנבים תסתיים בהיעלמות סחורות נוספות. לאור זאת, יש לראות כהתרשלות של המשטרה את שתי הפעולות המשולבות שננקטו על-ידה באותו ערב: האחת, החלטת המשטרה לעזוב את השטח בלילה, תוך הסתמכות על חברת השמירה של עאדל; והשניה, איסור על נציג התובעת ליטול את ציוד התובעת שאותר במקום. בכך עשתה המשטרה שימוש לוקה בסמכויותיה, על אף שהיה בידה מידע בדבר סכנה ממשית לציוד השייך לתובעת. ודוקו: אין באמור לעיל כדי לקבוע שהייתה על המשטרה חובה לשמור על ציוד התובעת במהלך הלילה. לא בכך נעוצה התרשלותה. היא נעוצה במניעה מהתובעת מלהעמיס את ציודה על המשאית שהגיעה לאתר (על אף שנוהלו לפחות שתי שיחות טלפון בין המשטרה לבין מנור, ועל אף שפרץ הציג לזיידאן העתק של תעודת המשלוח של הציוד). בכך יצרה המשטרה את התנאים ליצירת סיכון של גניבת הציוד בלילה, סיכון אשר אמנם התממש. אם אכן בוצעו בלילה ביקורי ניידות באתר הבנייה, כטענת הדר בתצהירו (טענה שאין לה ביטוי בדו"חות הפעולה ובתצהירי השוטרים שפילמן וזידאן), הרי שההתרשלות חמורה עוד יותר, לנוכח העובדה שגניבת ציוד התובעת עברה "מתחת לרדאר" של המשטרה.

האם הייתה התרשלות של המשטרה בטיפול בתלונת התובעת?

34.התלונה שהגיש מנור ביום 28.11.2012, מיד לאחר שהתגלה כי הסחורה של התובעת נגנבה בלילה מהאתר, נסגרה ביום 19.12.2012 בנימוק "עבריין לא נודע". האופן בו טיפלה המשטרה בתלונה מצוי בידיעתה הבלעדית, ויש מקום להיפוך נטל ההוכחה מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין. (נזכיר כי הפסיקה אימצה את "הגרסה החזקה" של הכלל שבסעיף 41, שלפיה הנטל המועבר מכוחו אל הנתבע הוא נטל השכנוע, ולא רק נטל הבאת הראיות (רע"א 7699/12 המרכז הרפואי א. ג. מ מדיקל סנטר באר שבע נ' אלפסי (פורסם בנבו, 13.11.2012) (להלן: עניין מדיקל)). מהעדויות המצומצמות שהובאו בנוגע לאופן טיפולה של המשטרה בתלונה נובע כי לא עלה בידה לשכנע שהיא פעלה בשיקול דעת וללא סטייה ניכרת ממתחם הסבירות. מלבד גביית הודעות ממנור ומא', מנהל התפעול של החייבת, לא הובאו ראיות לפעולות קונקרטיות נוספות. אמנם בתצהירו של הדר נאמר כי "נפתחו מספר תיקי חקירה במסגרתם עוכבו ונעצרו מספר חשודים", אך בחקירתו הנגדית הוא הודה: "אני לא יכול להגיד לך אם נחקר מישהו". הוא לא ידע לומר מה עשתה המשטרה עם המידע של מספרי כלי רכב x ו-y שנמסרו על-ידי מנור (ואשר זוהו על-ידי פרץ כמי שהיו מעורבים בניסיון גניבת ציוד התובעת), והסתפק בהשערה תמוהה, לפיה "סביר להניח שרכב של חברת מקורות לא יגנוב ברזל". במצב זה, כאמור בעניין מדיקל, משנותרו כפות המאזניים מעויינות בנוגע לטיפול בתלונה, יש לקבוע כי הוכחה התרשלותה.

האם הייתה התרשלות של המשטרה בטיפול בהודעה על זיהוי רכב הגנבים ?

35.סעיף 11 לתצהירו של מנור, דו"ח האירועים של המשטרה ובמיוחד דו"ח הפעולה של השוטר ד' מציגים תיאור מפורט של ההתרחשויות בעקבות הדיווח הבהול של מנור ביום 30.12.2012 בדבר זיהוי רכב y ונהגו. עולה מהם כי הדיווח של מנור טופל בצורה סבירה, וכי אין ליחס למשטרה התרשלות כלשהי בגינו.

נזק

36.רכיב האשם בעוולת הרשלנות הוכח, משהגענו למסקנה כי המשטרה התרשלה בהתנהלותה באתר הבנייה ביום 27.11.2012 בערב ובטיפול בתלונת התובעת שהוגשה למחרת. אולם רק אם יוכחו נזק וקשר סיבתי בינו לבין ההתרשלות, ניתן יהא לומר כי הוכח ביצוע העוולה, על כל רכיביה. למרות ההתנהלות הבעייתית של המשטרה, בהיעדר נזק או קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, לא תקום עילת תביעה ברשלנות, וממילא אין לפסוק בגינה פיצוי.

בכתב התביעה נטען כי שווי ציוד התובעת שנגנב מאתר הבנייה - 5,000 מ"ר של רשת פלדה מרחבית (JK) - היה 95,000 ₪, והחייבת לא שילמה אותו על אף שהוא סופק לה. כך אף הצהיר מנור, אשר צרף לתצהירו העתק תעודת משלוח של הציוד הנושאת תאריך 5.11.2012, ובה נכתב: "הסחורה בבעלות וטיבר ישראל כל עוד לא שולמה תמורתה", והעתק של הזמנת הציוד על-ידי החייבת, הנושאת תאריך 1.11.2012, ובה פירוט של המחיר המוסכם (19 ₪ למ"ר עבור 5,000 מ"ר רשת JK). כן הוצג העתק חשבונית מס שהוציאה התובעת ביום 7.11.2012 (נ/5). בחקירתו הנגדית העיד פרץ כי הוא עצמו העמיס את הסחורה שסופקה לחייבת ואף רשם את תעודת המשלוח (עמ' 17), ובסעיף 3 לתצהירו הוא העיד: "בהגיעי למקום אכן מצאתי את כל הסחורה מונחת שם מבלי שנעשה בה שימוש כלשהו". התובעת הוכיחה, איפוא, כי ביום 27.11.2012 בערב נמצאה באתר הבנייה סחורה בשווי 95,000 ₪, שהיא סיפקה לחייבת, ואשר תמורתה לא שולמה לה. היעלמות הסחורה בלילה שבין 27-28.11.2012 מהווה את נזקה של התובעת, בסך 95,000 ₪.

הקשר הסיבתי

37.הקשר הסיבתי, המעוגן בסעיפים 35 ו-64 לפקודת הנזיקין, מורכב מקשר סיבתי- עובדתי וקשר סיבתי-משפטי. הקשר הסיבתי-העובדתי נבחן על-פי קשר של "סיבה שבלעדיה אין" לתוצאה, שאלמלא הפעולה לא היה נגרם הנזק לניזוק. הקשר הסיבתי-המשפטי בוחן האם ראוי להטיל חבות משפטית בגלל אותו גורם שגרם עובדתית לנזק. בפסיקה הוכרו שלושה מבחנים בסוגיית הקשר הסיבתי-המשפטי, והם: (1) מבחן הצפיות הסבירה - האם המזיק, כאדם סביר, היה צריך לצפות כי התרשלותו תביא לנזק (והאם התערבות גורם זר הייתה צפויה); (2) מבחן הסיכון (הוא מבחן העל) - האם הנזק הוא בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות הרשלנית; (3) מבחן השכל הישר - האם התכונות המאפיינות את ההתרשלות תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה, או שמא התערבות הגורם הזר שוללת את קיומו של הקשר. (ע"א 576/81 שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1 (1984); עניין מכנס, פסקה 15).

38.קשר סיבתי-עובדתי קיים בין איסור המשטרה להעמיס את הסחורה של התובעת על גבי המשאית שהגיעה לאתר הבנייה על-פי הוראת מנור ועזיבת השוטרים את המקום בערבו של יום 27.11.2012 לבין היעלמות הסחורה במהלך הלילה. לולא הייתה המשטרה מונעת מפרץ להעמיס את הסחורה, או לולא הייתה עוזבת את השטח, לא הייתה הסחורה נגנבת. במקרה כזה, הייתה הסחורה בשלמותה, בשווי של 95,000 ₪, מועמסת על המשאית וחוזרת לחזקתה של התובעת. שלושת מבחני הקשר הסיבתי המשפטי שפורטו לעיל מתקיימים אף הם במקרה שבפנינו.

שונה הדבר בנוגע להתרשלות המשטרה בטיפולה בתלונה שהגיש מנור. לא מתקיים קשר סיבתי-עובדתי בין גניבת הסחורה בשווי 95,000 ₪ (הנזק) לבין התרשלות בטיפול בתלונה, שהרי מי לידינו יתקע שטיפול הולם וסביר של המשטרה בתלונתו של מנור היה מביא לזיהוי הגנב ולאיתור הסחורה הגנובה והשבתה לידי התובעת.

אשם תורם

39.המשטרה טענה לקיומו של אשם תורם. לצורך השתת אשם תורם על התובעת שניזוקה, יש לבחון אם בפועל הוסיפה התנהגותה על הנזק שהסבה המשטרה (היסוד הפיזי-סיבתי), ולאחר מכן להציב את מעשי הרשלנות שלה ושל הנתבעת זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (היסוד הנורמטיבי). (ע"א 8684/11 אלקיים נ' עזבון יבור, פסקה 44 (פורסם בנבו, 25.6.2014); ע"א 14/08 עבד אלרחי נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, פסקה 12 (פורסם בנבו, 2.12.2009)). במקרה הנוכחי, לא תרמה התובעת מאומה לנזק שנגרם בגין התרשלותה של המשטרה באתר הבנייה. אי-ביטוח הסחורה, עובר לאספקתה לחייבת, כמו גם אספקת הסחורה ללא קבלת בטחונות מהחייבת, לא "תרמו" בדרך כלשהי לגניבת הסחורה, שהייתה יכולה להימנע כליל לולא התרשלות המשטרה.

התוצאה

40.ניתוח ההתרחשויות הוביל למסקנה כי המשטרה התרשלה הן במחדליה בשטח אתר הבנייה ביום 27.11.2012 והן בטיפול בתלונה שהגיש מנהלה של התובעת למחרת היום. עם זאת, קשר סיבתי בין התרשלות המשטרה לבין נזקה של התובעת מתקיים רק לגבי ההתרשלות באתר הבנייה. משהוכח ביצוע עוולת הרשלנות, אין לנו צורך להידרש לעוולת הפרת חובה חקוקה.

41.אשר על כן, דין התביעה להתקבל. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(1)95,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 9.4.2013, ועד לתשלום המלא בפועל;

(2)אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(3)שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 18,000 ₪ הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.