פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובע נפגע בתאונה ביום 04.02.2020 (להלן: "התאונה"). בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם התאונה היא בגדר תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ג – 1973 (להלן: "החוק") וכן ביחס להיקף נזק הגוף שנגרם לתובע.

רקע עובדתי ודיוני

1. התובע, יליד X.X.1974, שימש עובר לתאונה כנהג משאית מנוף בחברת פ.ע. עמר מרכיבי מתכת בע"מ (להלן: "המשאית" ו – "המעסיק" בהתאמה).

2. ביום 04.02.2020 הגיע התובע במשאית לבית מלאכה בדימונה, על מנת להעמיס עליה צינורות פלסטיק, שלטענתו כל אחד מהם באורך 6 מ' ובקוטר 50 ס"מ. על מנת להעמיס את הצינורות על המשאית, נעשה שימוש ברכב מסוג מלגזה מ.ר. 8783 (להלן: "המלגזה") שבמועדים הרלבנטיים היתה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת מס' 1.

3. בכתב התביעה טען התובע כי התאונה התרחשה כאשר "נשאה המלגזה צינורות, אחד מהצינורות הנ"ל נפל משיני המלגזה ופגע בידו הימנית של התובע" (סעיף 5).

4. ממקום התאונה הובהל התובע למרכז הרפואי "בריאותא" בבאר שבע עם נפיחות באזור הקרפלי והגבלות בתנועה, טופל ושוחרר לביתו. התובע טען עוד בכתב התביעה, כי לבד מהפגיעה האורתופדית, נגרמה לו טראומה נפשית עם הפרעה פוסט טראומתית, דיכאון וזיכרונות חודרניים. עוד טען התובע, כי התאונה שללה ממנו את כושר העבודה, למעשה עד למועד ההוכחות, ולמעט תקופה קצרה בתווך.

5. אירוע התאונה הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 07.04.2021 נקבעה לתובע נכות צמיתה של 10% בגין פגיעה בשורש כף יד ימין – "הגבלה בתנועות שורש כף היד עם אפשרות כיפוף של גבי של 15 מעלות". כבר כעת יצוין כי התובע לא טען במל"ל לנזק נפשי ומטבע הדברים גם לא נקבעה לו כל נכות בתחום זה. כמו כן התובע לא ביקש מינוי מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי ועל אף שטען לקשיים ניכרים בהיבט זה.

6. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסדר בעקבות הצעת פשרה שניתנה, ובפרט נוכח המחלוקת בשאלת החבות וסיווג התאונה, הוריתי על הגשת ראיות וכונס דיון הוכחות. מבחינת העדויות, הגיש התובע את תצהירו שלו בלבד, והנתבעים לא השמיעו עדות של מאן דהוא.

   סיווג התאונה