ת"א 46284-05-10 טריינין גורן נ' ארונוב ואח'

לפני תביעה כספית שעילתה בהסכם שכירות נכס מקרקעין בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב שהשכירה התובעת לנתבעים.

ביום 25.9.2007 נכרת הסכם שכירות בין התובעת, עו"ד טליה טריינין גורן (להלן: "התובעת"), שהחזיקה בזכות השכירות בנכס, ובין הנתבעים, גב' אנה ארונוב (להלן: "נתבעת 1") ומר דני יוחטמן (להלן: "נתבע 2"), (להלן: "ההסכם"). הנכס הושכר לתקופה בת 3 שנים, עם אופציה ל-3 שנים נוספות, במטרה להקים בו סטודיו לריקוד בבעלותם של הנתבעים ובניהולם. חלק מסוים מהנכס נותר בחזקתה של התובעת, והיא הפעילה בו חנות לבגדים ולעזרי מחול. עוד יש לציין כי הנתבעים היו מיוצגים על ידי עורך-דין, בעת המשא ומתן עובר לחתימת ההסכם וכן בעת חתימתו.

בין הצדדים התגלעו מחלוקות אחדות שעניינן ההסכם וקיומו (או הפרתו) בידי הנתבעים.

טענות התובעת

התובעת מעלה מספר טענות כנגד הנתבעים:

• לטענת התובעת, הנכס נמסר לידי הנתבעים לאחר שיפוץ מקיף, והיה מותאם לשימוש הנתבעים כסטודיו לריקוד. חרף זאת, בחרו הנתבעים לשפץ הנכס בשנית, כדי שיתאים לטעמם, וזאת ללא הסכמתה של התובעת, למפרע ובכתב, ובכך הפרו את סעיף 8.ה. להסכם. כמו כן, התובעת מפרטת מספר נזקים שנגרמו לה בנכס, בעקבות השיפוץ שערכו הנתבעים (כגון: הריסת קיר גבס, הריסת חדר הלבשה, הריסת ספסל גבס, הורדת גופי תאורה, הדבקת טפטים מכוערים, החלפת גרם מדרגות מעץ לגרם מדרגות כעור וערום ממתכת ועוד). בנוסף, טוענת התובעת כי על פי ההסכם, היה על הנתבעים להחזיר המצב לקדמותו עם יציאתם מהנכס וכן להחזיר את הנכס שהוא מסויד, כפי שקיבלו אותו מהתובעת, ומשלא עשו כן גרמו לתובעת, שצריכה הייתה לעשות זאת במקומם ועל חשבונה, לנזקים רבים נוספים עקב כך. לטענת התובעת היקף הנזק בגין ראש נזק זה עומד על סך 103,736 ₪.

  יחד עם זאת, טוענת התובעת כי לאחר שהנתבעים נטשו הנכס שלא כדין, ולאור רצונה ומחויבותה להפחית הנזק, השכירה התובעת חלקים מהנכס לשוכרים זמניים שונים (להלן: "שוכרים זמניים"), והתשלום הכולל שקיבלה, לאחר הפחתת הוצאותיה שנבעו מפעולתם המזיקה של הנתבעים, היה בסך 32,566 ₪. סכום זה, טוענת התובעת יש להפחית מגובה נזקי השיפוץ.

• לטענת התובעת הנתבעים הפרו ההסכם, הפרות יסודיות נוספות: לטענתה הם לא שילמו את דמי השכירות במועד, והחל מחודש יוני 2009 חדלו לחלוטין לשלם, נטשו את הנכס שלא כדין וניתקו כל קשר עם התובעת. לטענת התובעת, נותרו הנתבעים חייבים לתובעת דמי שכירות בסך 278,588 ₪.

• לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו את חשבונות החשמל במשך תקופת השכירות. בכך הפרו הנתבעים את סעיף 6.א. להסכם. לטענת התובעת, אף שהנתבעים שילמו חלק מחובם לחברת החשמל, ואף זאת לאחר לחצים רבים מצידה, שילמה התובעת לחברת החשמל תשלום בסך 11,935 ₪, אשר היה על הנתבעים לשלם.

אציין, כי כתב התביעה שנדון לפניי היה השלישי או הרביעי: תחילה הוגשה התביעה במסגרת תביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, ולאחר מכן שונה כתב התביעה שלוש פעמים, הפעם האחרונה – ימים אחדים לפני דיון ההוכחות. עוד אציין, כי לא פחות מעשר פעמים נדחו דיונים בהליך, מתוכם פעמיים דיוני הוכחות. הצדדים גם לא הצליחו לעמוד במועדים שנקבעו להגשת הסיכומים.

התנהלות דיונית זו – אשר נבעה בחלקה מנסיבות שלצדדים לא הייתה שליטה עליהם (כך באירועים משמחים דוגמת לידת בתה של ב"כ הנתבעים וכך באירועים מצערים, דוגמת אירועים בריאותיים של ב"כ הנתבעים ושל התובעת בעצמה), ובחלקה נבעה מליקויים באופן ניהול הדיון על ידי הצדדים, בעיקר על ידי התובעת. כך, כאמור, בתיקונים הרבים של כתב התביעה, ושל סכום התביעה. לעניין זה אתייחס בסיכום פסק הדין.

טענות הנתבעים