ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
46147-11-10
12/07/2015
|
בפני השופטת:
ניצה מימון שעשוע
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל עו"ד יעל מרמור
|
הנתבעים:
1. גבריאל לולו 2. תמר לולו (חסויה) האפטרופה הקרן לטיפול בחסויים הקדש ציבורי מס' 59002457 3. קרן לולו
עו"ד אבי דובין עו"ד יהושע דויטש עו"ד אבי דובין
|
פסק דין |
בפני תביעה לפינוי וסילוק יד.
טענות התובע
התובע מנהל ע"פ דין את מקרקעי מדינת ישראל, וביניהם את המקרקעין הידועים כגוש 4271 חלקה 155 מגרש ג'1, המצויים בראש העין (להלן: המקרקעין).
התובע טען בתביעתו כי במסגרת ביקורת שוטפת של מפקח מטעמו נמצא כי הנתבעים פלשו לשטח המקרקעין והם מחזיקים בהם שלא כדין.
כן נטען, כי הנתבעים הקימו במקרקעין מבנה מגורים, שאליו צמודות פרגולה וסככה, המסומנים 6, 7 ו-8 במפת המדידה שמספרה 2460/34, ללא הסכמה או היתר כדין.
התביעה הוגשה בתחילה רק כנגד הנתבעים 1-2 ולאחר מכן תוקנה, כך שהוספה הנתבעת 3.
נטען כי ביום 26.7.10 נשלח מכתב התראה לנתבעים בו נדרשו הנתבעים להפסיק את השימוש במקרקעין ולפנותם לאלתר, אולם הנתבעים לא שעו לפניה זו.
לאור זאת עתר התובע לקבלת צו פינוי וסילוק יד של הנתבעים מהמקרקעין.
טענות הנתבעים
הנתבעת 2 הינה קשישה חסויה והקרן לטיפול בחסויים מונתה כאפוטרופוס הן לגופה והן לרכושה. נטען כי הנתבעת 2, לאור מצבה, סומכת על טענותיו של הנתבע 1, בנה.
הנתבעת 2 טענה כי איננה מתגוררת במבנים המסומנים 6, 7 ו- 8 ומשכך תביעת הפינוי אינה מתייחסת אליה. נטען כי התובע עצמו התייחס לנתבעים 1 ו-3 כמחזיקים במבנים הנ"ל ומשכך לא ברורה עילת התביעה כנגד הנתבעת 2.
כן נטען לשיהוי ניכר שגרם לנתבעת 2 לנזק ראייתי מוחלט לאור מצבה כיום בהיותה חסויה. נטען כי משפחת הנתבעים מחזיקה במקרקעין במשך שנים רבות.
נטען כי בעלה המנוח של הנתבעת 2, מר שלום לולו (להלן: המנוח), שהינו אביהם של הנתבעים 1 ו-3 (וצאצאים נוספים), הוא שקיבל את הזכויות במקרקעין.
נטען כי הנתבעים הינם שלושה מיורשיו של המנוח על פי דין.
נטען כי בחלקה מצוי בית המשפחה, עסקים ומבנים שונים של המשפחה ומבנה בריטי.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 1 ו- 3 נטען כי הנתבעת 3 היא המחזיקה בפועל במבנים שפינויים נדרש.
נטען כי מבנים אלה שימשו את המנוח לצורך ניהול מסגריה ולימים הוסבו המבנים למגורים.
הנתבעים טענו כי מדובר במקרקעין שנחתם לגביהם הסכם שכירות בין הסוכנות לבין המנוח, עוד בשנת 1957.
נטען כי בשנת 1964 נחתם הסכם מכר בין המנוח ואחיו לרכישת המקרקעין. נטען כי עקב ענין טכני לא יצאה העסקה לפועל.