1.לפניי תביעה לביצוע חמישה שטרות החוב, לפי הפירוט הבא: שטר חוב על סך של 35,227 ₪ ליום 28.2.11; שטר חוב על סך של 64,668 ₪ ליום 28.2.11; שטר חוב על סך של 45,766 ₪ ליום 3.3.11; שטר חוב על סך של 67,261 ₪ ליום 17.2.11; ושטר חוב על סך של 92,762 ₪ ליום 20.2.11 (וביחד להלן: "שטרות החוב").
רקע עובדתי
2.שטרות החוב, מושא התביעה, ניתנו מכוח חמש עסקאות ליסינג שנחתמו בין התובעת ובין החברה, באמצעות הנתבע, כבעלי החברה, מנהלה ומורשה חתימה של החברה, לפי הפירוט הבא (וביחד יקראו להלן: "עסקאות הליסינג" או "החוזים"):
2.1חוזה שכירות מספר 6024961201 מיום 12.10.08 של רכב סיטרואן ברלינגו מ.ר. 63-592-64 (שטר החוב שניתן מכוחו - נספח ב' לתצהיר קורן, הוצג וסומן ת/2).
2.2חוזה שכירות מספר 6024961401 מיום 11.5.09 של רכב סיטרואן ברלינגו מ.ר. 24-598-68 (שטר החוב שניתן מכוחו - נספח ג' ל– ת/2).
2.3חוזה שכירות מספר 6024961501 מיום 11.5.09 של רכב סיטרואן ג'מפי מ.ר. 24-599-68 (שטר החוב שניתן מכוחו - נספח ד' ל– ת/2 – להלן "כלי הרכב הגנוב").
2.4חוזה שכירות מספר 6024961601 מיום 23.8.09 של רכב סובארו פורסטר מ.ר. 60-040-67 (שטר החוב שניתן מכוחו - נספח ה' ל– ת/2).
2.5חוזה שכירות מספר 6024961701 מיום 13.10.09 של רכב סיטרואן ג'מפי מ.ר. 29-731-68 (שטר החוב שניתן מכוחו - נספח ו' ל- ת/2 - להלן: "השטר החמישי").
3.במעמד חתימת עסקאות הליסינג נכחו הגב' שירלי קורן, מנהלת תיק לקוחות באותה עת אצל התובעת (לעיל ולהלן "הגב' קורן"), והנתבע ובנו מטעם חברת עתאמנה מ. ג'יוסי ובניו בע"מ (לעיל ולהלן: "החברה").
4.עסקאות הליסינג הנ"ל, היו חלק משבע עסקאות ליסינג שנחתמו בין התובעת ובין החברה החל מחודש אוקטובר 2008 ועד לחודש אוקטובר 2009. מעבר לכך, בשנים 1995-2000 נחתמו בין הנתבע ובין החברה וחברות שלובות 9 עסקאות ליסינג.
5.ביום 29.12.10 נגנב כלי הרכב, מושא העסקה הנקובה לעיל בסעיף קטן 2.3 לפסק הדין.
6.עקב היקלעות החברה לקשיים, הושבו ביום 11.2.11 לתובעת יתר ארבעה כלי רכב מושא העסקאות הנקובות לעיל בסעיפים קטנים 2.1-2.2, 2.4-2.5 לפסק הדין.
7.בהחלטה מיום 26.5.11 ציין כבוד הרשם נ. זיתוני כי טענת הנתבע בדבר זיוף חתימתו בתחתית שטרי החוב, כביכול כערב להם, למרות שהוא מעולם לא חתם כערב לעסקאות הליסינג, לחוזים או לחובות החברה, היא מפורטת ובירורה מחייב את שמיעת כל הנוגעים בדבר וקבלת חוות דעת מקצועית של גרפולוג. ביום 3.7.11, ובהעדר מענה מטעם התובעת, ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענתו זו לזיוף.
8.מכאן, הסוגיה היחידה שלפתחנו, היא האם הנתבע חתם על שטרות החוב.
חתימת הנתבע על שטרות החוב
9.בחוות דעתו מיום 20.3.14, קבע המומחה מטעם בית המשפט, מר אמנון בצלאלי (להלן: "המומחה" ו- "חוות הדעת", בהתאמה), כי קיימת התאמה בין חתימת הנתבע וחתימות הערב על שטרות החוב, אשר סומנו על ידו א'-ד' (נספחים ב' – ה' לת/2) וסביר מאוד שהמסמכים נחתמו על ידי הנתבע. המומחה מציין, כי החתימות כתובות בצורה שוטפת והוא לא מצא בהם סימנים האופייניים לחיקוי או זיוף. מסקנתו מבוססת גם על התאמה בין החתימות שבמחלוקת ובין הדוגמאות בתחום הכתיבה מהסוג הנבדק באמצעות מיקרוסקופ. המומחה מציין, כי למרות שלא עלה בידו לקבל דוגמאות אקראיות מקוריות מן הנתבע, למעט דוגמאות שהיו ברשות התובעת, אפשר להגיע בבדיקה לדרגת המסקנה הגבוהה הנ"ל והניסוח הזהיר של מסקנתו, שלא בדרגה החלטית, הוא בעיקר מסיבות הקשורות בכמות תכונות הכתיבה בחתימות.
מנגד, מצא המומחה כי חתימת הערב על שטר החוב החמישי אשר סומן על ידו ה' (נספח ו' ל-ת/2 – השטר החמישי), יוצאת דופן מבין הדוגמאות על שם הנתבע שקיבל לבדיקה. עם זאת, הבהיר המומחה כי לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי גם שטר חוב זה נחתם על ידי התובע, מאחר והחתימה כתובה בצורה שוטפת וקיים דמיון מסוים בין חתימה זו ובין חתימה בדוגמא אחת שלפניו. עוד ציין המומחה, כי ניתן לערוך הרחבות והשלמות לבדיקה בעזרת דוגמאות חתימה נוספות באקראי, במקום.
10.מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות הדעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו למשל: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011)).