ת"א 45444-06-12 דוידוביץ נ' חייט ואח'

נתוני רקע ועובדות

1. התובע הגיש תביעה כספית זו כנגד הנתבעים בנוגע ליתרת חוב הלוואה על סך של 290,000 ₪ שחייבים לו לטענתו הנתבעים. לטענתו, מדובר בהלוואה שהלווה לנתבע מס' 1 בסך 350,000 ₪ ואשר ממנה הוחזרו לו רק 50,000 ₪. תביעה מתוקנת הוגשה גם כנגד הנתבעות 2 ו-3 ביום 24.11.14 ונטען בה כי הנתבע 1 העביר את פעילות הנתבעת 2 ונכסיה לנתבעת 3 באופן שרוקן את הנתבעת 2 מנכסיה.

2.התובע ונתבע מס' 1 (להלן: "מר חייט" או "הנתבע") היו בעלי המניות בחברת המסיע עפולה בע"מ ובנתבעת מס' 2. בכתב התביעה נטען כי ביום 1.7.01 הלווה התובע למר חייט סך של 350,000 ₪. ביום 8.7.01 נחתם בין הצדדים הסכם להחזר הלוואה, בו התחייב מר חייט להחזיר את ההלוואה אותה נטל מהתובע מיתרות רווח של נתבעת מס' 2 או מזכויותיו של הנתבע, בנתבעת מס' 2.

3. לטענת התובע, המוכחשת ע"י הנתבע, חרף התחייבותו של הנתבע הוא לא פעל להחזר ההלוואה, זאת על אף פניות חוזרות ונשנות של התובע אליו. במהלך כל פניות אלו, לא הכחיש הנתבע את עצם מתן ההלוואה ואת העובדה כי הוא עודנו נותר לתובע את סכומה. רק ביום 9.11.06 התרצה הנתבע ונאות לחתום על זיכרון דברים, לפיו התחייב הוא באמצעות נתבעת מס' 2 להחזיר את ההלוואה בתשלומים.

4. למרות החתימה על זיכרון הדברים, מר חייט שילם לתובע סך של 50,000 ₪ בלבד אשר שולמו באמצעות 10 שיקים. הוא נותר חייב לתובע סך של 290,000 ₪, אשר לא שולמו עד ליום זה. התובע פנה לנתבע באמצעות ב"כ בדרישה לפירעון החוב ואולם, דרישתו נדחתה ולכן הגיש תביעה זו.

תחילה לטענות הצדדים.

טענות התובע

5. לטענת התובע מר חייט מחזק את גרסתו לפיה מקורו של החוב נשוא התובענה הינו חוב משנת 2001 בו קבע פקיד השומה כי יש למר חייט חוב באופן אישי כלפי הרשויות בסך 350,000 ₪. מר חייט אף ציין בעדותו כי על מנת להיפרע מחובו לרשויות, קיבל 350 אלף ₪ מהתובע באופן הבא: התובע נתן למר חייט שיק ע"ס 350 אלף ₪ מחשבונו האישי לפקודתו, ומר חייט משך מחשבונו הפרטי את הסך של 350 אלף ₪ באמצעות שיק והפקיד את הסכום האמור לחשבון נתבעת מס' 2 וזאג כי באותו היום הנתבעת מס' 2 נתנה שיק באותו סכום לטובת התובע.

6. לטענת התובע קבלת הכספים מנתבעת מס' 2 לתובע אינו יכול להתפרש מבחינה חשבונאית אחרת אלא רק כפירעון הלוואת בעלים שחבה נתבעת מס' 2 לתובע עובר לפירעון החוב של מר חייט לרשויות המס. על מנת להוכיח קיומה של הלוואת הבעלים לטובת התובע, פנה התובע לרו"ח של נתבעת מס' 2 בזמנים הרלוונטיים, רו"ח קופרשטוק ז"ל, ע"מ שיציג דו"ח שנתי עובר לאירוע, אך למרבה הצער קיבל תשובה כי רו"ח קופרשטוק נפטר זה מכבר והתיק במשרדם בוער. נטען כי למרבה המזל, מצא התובע את ההסכם מיום 7/7/99 עליו חתומים הן התובע והן הנתבע ובו מצוין כי עומדת לזכותו של התובע הלוואת בעלים בסך 400 אלף ₪. מסמך זה מוכיח לטענת התובע כי המשמעות של משיכת הכספים ע"י התובע מהחברה העברתם למר חייט והפקדתם ע"י האחרון חזרה לנתבעת 2 משמעה חיסרון כיס לתובע בסך 350 אלף ₪ ותו לא.

7. עוד לטענתו; מר חייט חתם על 3 הסכמים המעידים כי התובע נתן למר חייט הלוואה בסך 350 אלף ₪. הסכם אחד מיום 1.7.01, שני מיום 8.7.01 (אשר מפרט את אופן החזרת החוב) ושלישי מיום 9.11.06 לאחריו החל מר חייט לפרוע חלקית את החוב. לא רק זאת, בהסכם מיום 8.7.01 מר חייט אף הסכים כי החזר ההלוואה ישולם לתובע מזכויותיו האישיות בנתבעת מס' 2 . התובע ממשיך וטוען כי ניסיונותיו של מר חייט לטעון כי החל לשלם (ללא קשר להסכמים) לאחר שמצא כי התובע במצוקה, הן בגלל מצבו הבריאותי והן בגלל קשייו הכלכליים, מגוחכים. לטענתו הוכח כי הוא היה עובד ציבור שנים רבות והשתכר מפנסיה גבוהה. מר חייט אף יודע כי התובע עתיר נכסים והינו הבעלים של תחנות דלק השייכות לחברה שבבעלותו. התובע סבור כי תחילת הפירעון החלקי של מר חייט בהתאם להסכם מיום 9.11.06 מעיד כאלף עדים כי מר חייט מכיר בחוב. ניסיון של מר חייט לומר כיום כי התשלומים ששולמו נובעים באצטלה של גמילות חסדים ובעטיו של מצבו הבריאותי של התובע מגוחכת הן מהסיבה כי מצבו הכלכלי של התובע מצוין והן שלא סביר כי אדם הרוצה לעזור לחברו בגלל חוליו משלם ונותן לו כסף בתשלומים באמצעות שיקים ודורש חשבונית מס בגינם.

8. לטענת התובע בעלי המניות בנתבעת מס' 2 היו בתחילה והוא ומר חייט. לאחר מכן העביר מר חייט את מניותיו לגב' אינאס זיאדאת (אשת רו"ח של החברה) ומר חייט נשאר דירקטור ומנהל בנתבעת מס' 2. מר חייט אף הקים בשנת 2004 את נתבעת 3 (ללא ידיעת התובע) ובעלת המניות היחידה בחברה היא אותה גב' אינאס זיאדאת אך הדירקטור בחברה נשאר מר חייט. כאשר מר חייט נשאל ע"י בית המשפט מדוע הוא לא מחזיק במניות של נתבעת מס' 2 או נתבעת מס' 3 השיב כי הסיבה לכך היא שהן עבדו עם הרבה גופים, בניהם מועצה אזורית גלבוע. מאחר ואשתו עבדה במועצה אזורית גלבוע ייעצו לו לא להיות בעל מניות. לאור האמור התובע סבור כי יש לייחס למר חייט את החוב באופן אישי לאחר שדה פקטו הוא הינו בעל מניות בנתבעת 2 ו-3 אך אינו רשום כך ע"מ להסתתר ממעשה רמיה.