ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
45143-03-10
15/11/2015
|
בפני השופטת:
רונית פינצ'וק אלט
|
| - נגד - |
תובע:
ישראל שיינפלד י' ננר
עו"ד י' ננר
|
נתבעים:
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. שילה דה-בר
3. מאיר ידידיה
עו"ד מ' מוזר
|
| פסק דין |
לפני תביעה בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות על סך 200,000 ₪ שהוגשה נגד עיתון, העורך הראשי ועורך המדור הסאטירי בעיתון בגין פרסום שעשה שימוש בתמונתו של התובע בתמונת פוטומונטאז' במסגרת מדור סאטירי בעיתון.
רקע עובדתי
1.במדור הסאטירי "אפעס, שהתפרסם בתקופה הרלוונטית לתביעה בעיתון "ידיעות אחרונות" התפרסמה סמוך לל"ג בעומר בשנת 2009 תמונת פוטומונטאז' בה נראה תצלום של אדם חרדי חובש שטריימל (מזנבת), וליד ראשו "הושתל" ראשה של צעירה פאנקיסטית עם שיער "קוצים" אדום ולמטה הכיתוב: "אחרי החזרה לחיק המשפחה: הפאנקיסטית מהפרסומת של סלקום הגיעה ל"חלאקה" במירון".
2.בתקופה שקדמה לפרסום האייטם האמור, פרסמה חברת סלקום פרסומת של "סלקום משפחה" במסגרתה נערה פאנקיסטית חוזרת הביתה לחיק משפחתה הדתית (כולם חובשי כיפה), והמשפחה מקבלת אותה בזרועות פתוחות, בליווי המלל: "משפחה היא הדבר הכי חשוב שיש".
א. עיקר הטענות הרלוונטיות של התובע בכתב התביעה
3.התובע נמנה על העדה החרדית, נשוי ואב לילדים, ידוע בקרב משפחתו ומכריו כאדם צנוע המקפיד על שמירת המצות והנהגים המקובלים במגזר אליו הוא מתייך, מוסמך לרבנות על ידי מוסד עץ חיים בירושלים ולומד להכשרה לדיינות.
4.בשנת 2004 נסע התובע עם בנו להר מירון על מנת לקיים את מנהל ה"חלאקה", תספורת ראשונה לבן המגיע לגיל שלוש. במהלך הטכס צולם התובע על ידי צלם, מר גיל נחושתן וצילום בו נראה התובע מחזיק את בנו במהלך התספורת (להלן: "הצילום המקורי") פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" באותה שנה.
5.בשנת 2009 נודע לתובע כי נעשה פעם נוספת שימוש בצילום המקורי בעיתון אלא שהפעם נעשה הדבר תוך שימוש בפוטומונטאז' כך שבמקום בנו של התובע שהיה מונח על ידיו, נראה כאילו התובע מחזיק דוגמנית פרובוקטיבית (להלן: "תמונת הפוטומונטאז'" או ה"הצילום").
6.פרסום תמונת הפוטומונטאז' פגע בדמותו ובשמו הטוב של התובע, ופגע בפרטיותו, במיוחד לאור ההקשר של התמונה והיותו של התובע בן המגזר החרדי שערכיו שונים בתכלית מהערכים העולים מהצילום. כרב, וכמי שמתעתד להיות דיין, מהווה הפרסום פגיעה משמעותית בתובע ועלול למנוע את קידומו ומשים אותו ללעג ולקלס בקרב ציבור שאמור לרכוש יראת כבוד לרב ולדיין.
7.הפרסום מטיבו ומטבעו נועד לפגוע בתובע, להשפילו ולבזותו ולעשותו ללעג ולקלס ולא היה מקום לעשות שימוש בתמונתו ובדיוקנו לצרכים שלהם בוצע הפרסום. הפרסום פגע באופן קשה ובלתי ניתן לתיקון בפרטיותו של התובע ובשמו הטוב של התובע, והתובע נהייה ללעג ולשנינה בקרב כל מי שנחשף לפרסום.
8.ביום 29.9.09 פנה ב"כ התובע אל העיתון בדרישה לפצותו בגין הפרסום וכן לפרסם התנצלות על הוצאת לשון הרע כנגד התובע אך העיתון לא השיב לפנייתו.
9.הפרסום מהווה לשון הרע באשר יש בו כדי להשפיל את התובע ולעשותו מטרה ללעג ולבוז מצד הבריות.
10.אין בערכי חופשה האומנות או הביטוי כדי להתיר פרסום משפיל ומבזה של אדם פרטי ולא היה מקום לעשות סאטירה לכאורה כלפי המגזר החרדי (אם זו הייתה מטרת הפרסום בעיני הנתבעים) על גבו ועל חשבונו של אדם פרטי. התובע הוא אדם פרטי העוסק בענייניו ולא איש ציבור אשר חשף עצמו ביודעין לביקורת ציבורית כולל באמצעות סאטירה.
11.התמונה נעשתה מתוך כוונה מודעת ולכל הפחות תוך עצימת עיניים העולה כדי כוונה, הן להוצאת לשון הרע והן לפגיעה בפרטיות.
12.בהתאם לסעיף 30(א) לחוק הגנת הפרטיות, כאשר נעשתה פגיעה בפרטיות תוך פרסום בעיתון, יישאו באחריות גם מי שהחליט על הפרסום, עורך העיתון והמוציא לאור.
13.בפועל נגרם לתובע נזק ממשי אלא שלא ניתן להוכיח את גובה הנזק או את קיומו ולפיכך עותר התובע לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 200,000 ₪ ללא הוכחת נזק מכוח חוק איסור לשון הרע ומכוח חוק הגנת הפרטיות: 100,000 ₪ בגין הפגיעה בפרטיות, ו- 100,000 ₪ בגין לשון הרע.
ב. עיקר הטענות הרלוונטיות של הנתבעים בכתב ההגנה