ג'בר נ' אלרחמן ואח'

מונחת לפניי תביעה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין הגשת תלונות שווא למשטרה שהובילו להעמדתו לדין, למעצרו ולשלילת חירותו, וכן לפגיעה בשמו הטוב. התובע מבסס את תביעתו, בין השאר, על עילה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), וכן עוולות הרשלנות, הנגישה והפרת חובה חקוקה שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

התובע העמיד את תביעתו על סך 100,000 ₪.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

ממכלול חומר הראיות שהונח לפני בית המשפט עולה, כי ביום 27.1.2011 הגיש הנתבע 1 (להלן: "אדם") תלונה במשטרה כנגד התובע (להלן גם: "אמיר") בחשד לסחיטה באיומים, וביום 8.2.2011 הגיש הנתבע 2 (להלן: "מוחמד") תלונה נגד התובע בחשד לאיומים וניסיון דריסה.

אין מחלוקת כי מוחמד הוא דודו של אדם מצד אביו (להלן: "ליקא"). אין מחלוקת גם כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה, הצדדים היו תושבי אותו יישוב.

מחומר הראיות עולה כי עובר להגשת התלונות האמורות, בחודש מאי 2008 תקף ליקא את התובע וירה בו. עקב זאת, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד ליקא [תפ"ח (מחוזי - י-ם) 523/08 מדינת ישראל נ' ליקא עבד אל-רחמן]. ליקא הורשע לפי הודאתו בביצוע עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן עבירת תקיפה לפי סעיף 379 בחוק המוזכר. בגזר הדין שניתן ביום 11.5.2009 הוטל על ליקא, בין השאר, עונש של ארבע וחצי שנות מאסר בפועל.