לפני בקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
-
ענייננו בתביעה כספית בסך 115,000 ₪, לקבלת תגמולי פוליסת ביטוח תאונות אישיות – תלמידים, בה היה מבוטח התובע בעת הרלוונטית, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 02.02.15.
-
לטענת התובע, יליד 24.11.1993, נפגע באירוע מיום 22.01.2010 עת נפל מעץ, תוך שנגרמו לו נזקי גוף, לרבות שבר פריקה של עצם התלוס הימנית. לכתב התביעה צרף התובע חוות דעת רפואית, ערוכה על ידי ד"ר אהוד אטון, לפיה התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 30% לפי סעיף 35(1)(ד) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.
-
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף, מכח תקנה 101 לתקנות, כיוון שלטענתה שמנין השנים להגשת התביעה חלף והתביעה התיישנה.
את טיעוניה היא סומכת על סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח"), על פיו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מתיישנת בחלוף 3 שנים ממועד מקרה הביטוח.
כזכור, התובע יליד 24.11.1993, נפגע באירוע מיום 22.01.2010. בשל היות התובע קטין במועד האירוע מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הפיכתו לבגיר – 24.11.2011, ומשכך היה על התובע להגיש תביעתו לכל המאוחר ביום 24.11.2014. בנסיבות אלה, ביום הגשת התביעה, 02.02.15, התיישנה עילתה זה מכבר.
הנתבעת טוענת, כי משמדובר בהתיישנות מהותית, שמקורה בחוק, הרי שעילת התביעה אינה ניתנת לאכיפה ודין התביעה להידחות על הסף. בבקשתה מצטטת הנתבעת את ההלכה שנפסקה בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (להלן: "עניין אמיתי"), שם נקבע, כי תקופת ההתיישנות העומדת על 3 שנים, תתחיל להיספר ממועד קרות מקרה האירוע ואין נפקות לאירועים שאירעו לאחר מכן, אף אם מדובר בשינויים מהותיים, לרבות קביעת נכות צמיתה; כן מפנה הנתבעת להחלטה בבש"א 3898/07 (נצרת) טרסט סוכנות לביטוח בע"מ נ' סלימאן ראניה ואח' (19/9/07), שם נקבע, כי שעה שהתביעה הוגשה על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים אשר צורפה באותו מקרה לתביעה ואשר מכילה מפורשות את הוראות חוק חוזה ביטוח, תקופת ההתיישנות הינה 3 שנים, נוכח סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח.
-
בתגובתו טוען התובע, כי דין הבקשה להידחות מכל וכל וזאת נוכח תיקון 6 לחוק חוזה ביטוח מיום 24.03.14, אליו הנתבעת לא התייחסה ואשר על פיו תקופת ההתיישנות תימנה החל מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח. תיקון זה חל על עניינו של התובע, שעה שבעת כניסתו לתוקף תביעתו לא התיישנה.
התובע, מפנה לחוות דעת המומחה מטעמו, שצורפה לכתב התביעה, בה קבע המומחה, כי נכותו של התובע התגבשה אך בשנת 2014, לפיכך טוען התובע ונוכח תיקון החוק כמבואר לעיל הרי שיש למנות את מועד ההתיישנות החל משנת 2014 ואילך.
התובע מוסיף וטוען, כי התנהלות הנתבעת מהולה בחוסר תום לב, מחמת שבשנת 2014 פנה לנתבעת אולם היא מצידה בחרה להגיב אך לאחר הגיעו של התובע לגיל 18 ואז להעלות טענת התיישנות.