ת"א 44422-04-12 מדינת ישראל נ' עולמי ואח',ת"א 19590-10-10 מדינת ישראל נ' עולמי ואח'

זוהי תביעה לסילוק יד מן חלק ממקרקעי ציבור הידועים כחלקה 24 בגוש 15464 וחלקות 35, 38 ו- 39 בגוש 15597 בקרקעות מועצה מקומית מגדל (להלן: "המקרקעין"), ולתשלום דמי שימוש ראויים במקרקעין.

אקדמות מל-ין

1.הקרן הקיימת לישראל ורשות הפיתוח הן הבעלים הרשום בשלמות של המקרקעין. המדובר במקרקעין מסוג מירי והם חלק מ-"מקרקעי ישראל", כהגדרת מונח זה בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960. הייעוד התכנוני של המקרקעין הוא כדלקמן: החלק הארי של המקרקעין – שימוש חקלאי; חלק מסוים – שטח מוגן מפיתוח וגן לאומי, והחלק הנותר – דרך ציבורית – כביש ארצי מס' 807 (מגדל – מג'אר).

2.התובעת, רשות מקרקעין ישראל (מנהל מקרקעי ישראל לשעבר) נתכוננה בחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960, ותפקידה, בין השאר, לנהל את מקרקעי ישראל.

3.הנתבעת 3, מגדל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, היא אגודה שיתופית חקלאית, השוכנת לשפתה הצפונית-מערבית של הכנרת ,וגרים בה כ- 1,800 תושבים שמתפרנסים, בעיקר, מעבודות חקלאות (להלן: "האגודה").

4.הנתבע 1 הוא יליד 1957 תושב הנתבעת 3 ואינו חבר האגודה. אביו המנוח ניסים עולמי ז"ל (להלן: "המנוח"), היה חקלאי במקצועו וחבר האגודה. המנוח נפטר בתאריך ז' באב תשס"ב (16.7.2002), ועזבונו עבר בשלמות לאלמנתו הגב' שולמית עולמי, שהיא גם חברה באגודה (להלן: "האלמנה").

5.התובעת הקצתה, בזמנו לסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") משבצת חקלאית ממקרקעי ישראל לצורך יישוב וביסוס הנתבעת 3. הזכויות של הסוכנות והנתבעת 3 במשבצת החקלאית האמורה הוסדרו, מידי פעם, בחוזי חכירה תקופתיים ומתחדשים. חוזה החכירה האחרון נחתם בתאריך 4.12.1980 (להלן: "החוזה").

6.לפי החוזה, התובעת (מנהל מקרקעי ישראל לשעבר) החכירה לסוכנות לתקופה של שלוש שנים, החל מיום 1.10.1980 ועד ליום 30.9.1983, משבצת חקלאית בשטח של 14,542 דונם לערך, לפי התרשים ורשימת המקרקעין שצורפה לחוזה, והכל לשם ניצול המשבצת החקלאית לצרכי חקלאות בלבד. הנתבעת 3 וחבריה הם בני-רשות במשבצת החקלאית בלבד. הנתבעת 3 אינה רשאית להעביר את זכויותיה במשבצת החקלאית לאחר בכל דרך שהיא או להשכיר או לשעבד או למסור חלק כלשהו מהמשבצת פרט לאנשים שהינם חבריה בלבד, נכון ליום חתימת החוזה, בלא לקבל רשות בכתב מהמחכירה-התובעת והחוכר ת– הסוכנות. וכן, נקבע בחוזה, בין השאר, כי בתום תקופת החכירה או עם סיומה מכל סיבה אחרת יפנו הסוכנות והנתבעת 3 את המשבצת החקלאית ויחזירו אותה למחכירה – התובעת, אלא אם יוסכם בכתב אחרת. כמו-כן, נקבע בחוזה במפורש, כי חל איסור מוחלט על הנתבעת 3 לבנות במשבצת מבנה כלשהו או להוסיף תוספת למבנה קיים, ללא קבלת הסכמת המחכירה – התובעת המוקדמת בכתב, ואסור לחבר הנתבעת 3 להעביר או למסור למישהו אחר את זכויות השימוש והחזקה שלו במשקו לרבות בית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המחכירה – התובעת בכתב ומראש, ובלבד שהמציא גם הסכמת הסוכנות והאגודה לכך.

7.הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבעים") פלשו למקרקעין במועד שאינו ידוע במדויק. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, התחיל הנתבע 1 לבצע עבודות בניה על חלק מהמקרקעין, ללא היתר כדין, וזאת לצורך הקמת חווה ללימוד רכיבה על סוסים (להלן: "החווה"). עבודות הבניה כללו, בין השאר, גם סלילת דרך מכורכר משער הכניסה עד לחוות הסוסים (להלן: "הדרך"). בהמשך, בנו הנתבעים על חלק מהמקרקעין, ללא היתר כדין, מתחם מסחרי הכולל חוות סוסים, פאב – מסעדה, חניון טרקטורים וכיוצא באלה. (להלן: "החווה-המסחרית").

8.בתאריך 30.12.1999 הוציא יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה – הגליל המזרחי צו מנהלי להפסקת עבודות הבניה, שמבוצעות ללא היתר כדין על-ידי הנתבע 1, על חלקה 38 בגוש 15597 שבמקרקעין (להלן: "החלקה"). הצו נמסר, במסירה אישית, לנתבע 1 בתאריך 30.12.1999. וכן, בתאריך 11.6.2000 הוציא יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה-מחוז צפון צו הריסה מנהלי לעבודות הבניה שבוצעו על-ידי הנתבע 1 על החלקה ללא היתר כדין. (צו ההפסקה המנהלי וצו ההריסה המנהלי ביחד להלן: "הצווים").