ת"א 4428-02-16 מועצת האופטומטריסטים בישראל ע.ר. נ' ויטה וויטחוביץ

זוהי בקשה לדחיית התביעה על הסף על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בשל העדר יריבות.

עסקינן בתביעה שהוגשה תחילה לבית משפט השלום בחיפה ובמסגרתה עתרה המשיבה, מועצת האופטומטריסטים בישראל, לצו מניעה קבוע שיאסור על המבקשת לעסוק בתחום האופטומטריה ולבצע באנשים פעולות שיוחדו אך ורק לאופטומטריסטים מורשים שהוסמכו לעסוק בתחום האופטומטריה כחוק (להלו-הסעד לצו מניעה קבוע) וכן לחייבה בסך של 200,000 ₪ בגין נזקים שנטען כי המבקשת גרמה בהתחזותה הנטענת לעוסקת מוסמכת בתחום (להלן-הסעד הכספי). בכתב ההגנה טענה המבקשת לחוסר סמכות עניינית. בית משפט השלום בהחלטתו מיום 17.3.16 קבע כי הסעד הכספי שנתבע אינו חורג מגבול סמכותו של בית משפט השלום ועל כן נדחתה טענת המבקשת להעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בסעד הכספי. אשר לסעד לצו מניעה קבוע, קבע כב' השופט אייל דורון כי לטעמו מתעוררת בעיה בנושא סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בו כי לכאורה מדובר בצו מניעה שאינו ניתן להערכה כספית ועל כן הסמכות לדון בו נתונה לבית המשפט המחוזי. אי לכך, ניתנה לצדדים זכות טיעון בנושא. בהחלטתו מיום 5.4.16, הורה כב' השופט דורון על מחיקת הסעד הכספי מכתב התביעה בהיותו סעד משני לסעד לצו מניעה קבוע ובשים לב לכך שמדובר בתביעה אזרחית לסכומי כסף בסך מצטבר של 200,000 ₪ שהוגדרו בחיקוקים שונים כקנסות. באותו החלטה מיום 5.4.16 השופט דורון גם הורה על העברת התובענה למתן צו מניעה קבוע לערכאה זו בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

המבקשת טענה בבקשה שבכותרת כי אין למשיבה כל סמכות לתבוע את סעד צו הסגירה ועל כן אין יריבות בין הצדדים ומכאן דין התביעה להידחות על הסף. המשיבה, בתגובתה לבקשה שבכותרת, טענה, מבלי להתייחס לטענות המבקשת לדחיית התביעה על הסף לגופן, כי התובענה העיקרית שהועברה לערכאה זו התייתרה לחלוטין, הואיל והמשיבה הגישה לבית משפט השלום ביום 5.4.16 בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה ביקשה למחוק את הסעד לצו מניעה קבוע מכתב התביעה ולהשאיר את התביעה לסעד כספי כפי שהוגשה. מעיון בתיק עולה כי בבקשתה של המשיבה לתיקון כתב התביעה שהוגשה לבית משפט השלום לא ניתנה החלטה ולא הוגשה תגובת המבקשת. כיום, ולאור השתלשלות העניינים המתוארת והודעת המשיבה במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה לבית משפט השלום לפיה היא מוותרת על הסעד למתן צו מניעה קבוע, ביקשה המשיבה מבית משפט זה להורות על מחיקת התובענה לצו מניעה קבוע שהועברה אליו וזאת ללא צו להוצאות. המבקשת, בתשובתה לתגובת המשיבה לבקשה שבכותרת, ביקשה לחייב את המשיבה בהוצאות ההליך בפני ערכאה זו מאחר ולא טרחה מיוזמתה למחוק את התובענה העיקרית לאחר שהועברה לערכאה זו וכי מחובתה היה לעשות כן. המבקשת ביקשה עוד מבית המשפט לקחת בחשבון בעת פסיקת הוצאותיו את העובדה כי בגין מחיקת הסעדים הכספיים בבית משפט השלום והעברת הדיון בסעד לצו מניעה קבוע לערכאה זו לא נפסקו הוצאות לטובת המבקשת.

לאור השתלשלות העניינים המתוארת ותגובת המשיבה לבקשה שבכותרת במסגרתה הודיעה לבית המשפט כי היא "מוותרת על הסעד של צו מניעה קבוע ומכאן שגם ההליך שאמור להתקיים בפני בית משפט נכבד זה התייתר לחלוטין" אני מורה על מחיקת התביעה על הסף. בנסיבות, בשים לב לכך כי המשיבה הגישה לבית משפט השלום את הבקשה המתוארת לתיקון כתב התביעה, שמצד אחד לא זכתה לתגובת המבקשת (הנתבעת) ולא ניתנה בה החלטה כלשהי, מבלי שהובררה הסיבה לכך, ואולם, מצד שני, המשיבה לא טרחה לבדוק מדוע לא ניתנה בבקשת התיקון החלטה כלשהי וגם לא העלתה טענות בעניין זה בתגובתה לבקשה שבכותרת, פרט לכך שהגישה את הבקשה לתיקון כתב התביעה ומשלא הוברר מדוע לא טרחה המשיבה למחוק את ההליך לאחר שהועבר לבית משפט זה, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות בסך 5,000 ₪ בגין הגשת הבקשה שבכותרת.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ו, 21 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.