ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
44175-07-16
26/07/2016
|
בפני השופט:
אריאל צימרמן
|
| - נגד - |
מבקשת::
אסתר גרוסה
|
משיבים::
1. ערן דוידוב
2. עידית לבנה
|
| החלטה |
הבקשה שלפניי לסעד זמני ותחילה במעמד צד אחד הגיעה לעיוני. עניינה, בתמצית: מניעת תחילת עבודות בנייה בבית המשיבים, הגרים מעל דירת המבקשת, לאחר שאלה קיבלו היתר לתחילת עבודות, זאת ביום 29.5.16 ובתום התדיינויות ארוכות שנים במוסדות התכנון.
הבקשה לסעד הוגשה בלא הליך עיקרי, ותוך הבטחה להגשת הליך עיקרי תוך 7 ימים ממתן צו זמני, בהתאם לאמור בתקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ברם מהלך דיוני זה של הגשת בקשה ללא הליך עיקרי מונע כל אפשרות להידרש לבקשה, בנסיבות המקרה דנן.
האפשרות העיונית להגשת בקשה לצו זמני ואף למתן צו כאמור עוד טרם הגשת תביעה, כאמור בתקנה 363 לתקנות, היא בגדר החריג, המתאים ככלל למקרים שבהם המבקש לא יכול היה לצפות את הצרה שניחתה על ראשו מלכתחילה, והזמן כה דוחק עד שבפשטות אין סיפק בידו להכין תביעה. ככל שאין אלה פני הדברים, הרי שככלל אין מקום למתן צו ארעי בנתונים אלה (ראו: ע"א 22/73 ברדה שבטא חברה קבלנית בע"מ נ' מאירסון, פ"ד כז(2) 604 (1973); כן ראו: רע"א 3271/09 מבורך נ' סרחאן (28.4.2009)). זאת, בין היתר, שכן בלא הליך עיקרי יתקשה בית המשפט לבחון האם הסעד הזמני נועד לשרת את ההליך העיקרי; יתקשה בית המשפט להשתכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" כאשר כלל אין מונחת לפניו תובענה; יתקשה לבחון האם אין בסעד הזמני כדי לייתר את הסעד העיקרי (שטרם נתבקש); יתקשה לבחון האם מוקנית לו הסמכות העניינית לדון בהליך, נתון היכול להשליך על נכונותו ליתן סעדים זמניים.
כאן השתהותה של המבקשת היא כפולה.
ראשית, מטענת המבקשת (סעיף 5 לבקשה כדוגמה) עולה שעוד משנת 2013 פועלים המשיבים במישור התכנוני, באופן שלשיטתה יש בו כדי לפגוע בזכויותיה הקנייניות. ברם פנייה לבית המשפט באה רק עתה, כאשר התקבל היתר. לעתים הדבר יכול להקים גם שיהוי מאיין (השוו: החלטתי בת"א 14044-09-12 פיקובסקי נ' שר (29.10.12)), אף שאיני נדרש לחוות כל דעה בעניין בעיתוי הנוכחי. לעת הזו יש רק לקבוע רק שהייתה למבקשת שהות מספקת להתקין עצמה להכנת כתב תביעתה.
שנית, כוונת המשיבים להתחיל בבניה בפועל ידועה למבקשת לכל המאוחר עוד מיום 17.5.16, נוכח מכתבם המפורש של המשיבים אליה, הנושא את הכותרת "הודעה על תחילת בניה" (נספח 5 לבקשה; ואיני נדרש לשאלה כיצד הקדים מכתב זה את המועד שנטען כי ניתן בו ההיתר – 29.5.16). קרי, כחודשיים ממשמשת ובאה הבנייה. אמנם, המבקשת פעלה לנסות ולמנוע את תחילת הבנייה בדרך של התדיינות עם המשיבים, וטוב עשתה. לטענתה אף הגיעה כדי הבנות זמניות וכנראה בלתי פורמליות בעניין עיכוב הבנייה. ברם כאשר הגיעה לכלל מסקנה כי מהלך זה כשל, אין בידה להגיש את בקשתה הבהולה ללא הליך עיקרי. היא מציינת שקיבלה מכתב נוסף ביום 21.7.16 (סעיף 40 לבקשה ונספח 13 לה). מכתב זה אינו משנה את שידעה כפי הנראה כי יקרה – תחילת בנייה. שוב, הגשת בקשה בנסיבות אלה מחייבת הליך עיקרי.
ועוד יוער: בסיועם הטוב של באי-כוחה, עלה בידי המבקשת להגיש בקשה סדורה ומפורטת כדבעי, המחזיקה 17 עמודים. קשה לזהות את המניעה בנסיבות אלה להוסיף ולערוך גם את ההליך העיקרי.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לסעד זמני נדחית, בלא צורך בתגובה, ובהתאם בלא צו להוצאות. בהיעדר הליך עיקרי, מסתיים הטיפול בתיק, והמזכירות תסגור את התיק. מובן מאליו שאין באמור כדי לחוות כל דעה לגופם של דברים, או כדי למנוע מן המבקשת להגיש תובענה חדשה ונפרדת לבית המשפט המוסמך, ובצדה, אם כך תסבור, בקשה מתאימה וחדשה לסעד ארעי או זמני, שתיבחן.
בשולי הדברים: חידוש ההידברות ומציאת פתרונות מוסכמים עדיפה לאין שיעור על ההתנהלות באפיקים המשפטיים, הטומנת בחובה נזק אפשרי וכבד לשני הצדדים. יש לקוות כי הצדדים ישכילו לייתר את הצורך בהתדיינות שכזו.