ת"א 4380-04-15 א.א.ל. צחר בע"מ נ' גירשטיין 23 נובמבר 2017

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בסכום של 200,000 ₪.

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

1.בחודש 12/2010 הגישה התובעת, חברת א.א.ל. צחר בע"מ (להלן: "התובעת"), לכונס הנכסים בתיק הוצל"פ הצעה על סך של 900,000 ₪ כולל מע"מ לרכישת ציוד משועבד השייך לחברת שיש גירשטיין בע"מ (להלן: "החברה"), בהיותה החייבת בתיק ההוצל"פ שנפתח על ידי הזוכה בנק לאומי לישראל בע"מ. הצעה זו אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל בתאריך 7.12.2010, ובעקבות כך שילמה התובעת סך של 90,000 ₪ על חשבון הסכום המאושר.

לטענת התובעת, מאוחר יותר התברר לה כי חסרים פריטים ברשימת הציוד המשועבד שאושר למכירה, ולכן בתאריך 20.12.2010 הוחלט כי הסכום המאושר לתשלום יופחת לסך של 675,000 ₪.

התובעת הוסיפה, כי החלה בנקיטת צעדים לגיוס הכספים לצורך מימון רכישת הציוד המשועבד בהתאם לסכום המאושר, ובכלל זה קבלת הלוואה מהבנק שלה כנגד שיעבוד זכויותיה במגרש הרשום על שמה להבטחת פירעון ההלוואה.

2.עוד טענה התובעת, כי לאחר מכן התברר לה כי הציוד אינו ניתן לפירוק ולכן לא ניתן להוציאו משטח המפעל של החברה הממוקם במקרקעין שבבעלות הנתבעת, הגב' שושנה גירשטיין שהינה אמו של אחד מבעלי המניות בחברה (להלן: "הנתבעת"), הידועים כגוש 18207 חלקה 122 בשטח של 3990 מ"ר מאדמות נהריה (להלן: "המקרקעין"). לפיכך הסכימה התובעת, לטענתה, לרכוש את הציוד בכפוף להשארתו במקרקעין וחתימה על הסכם שכירות עם הנתבעת בהיותה הבעלים הרשום של המקרקעין, ואכן מנהל התובעת והנתבעת החלו בניהול משא ומתן לצורך השכרת השטח.

3.לטענת התובעת, הנתבעת הסכימה להתקשר עמה בהסכם שכירות לפיו תשכיר לה הנתבעת את המקרקעין לתקופה של חמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות. לאחר שהתקיימו מספר פגישות בין הצדדים, התובעת קיבלה מהנתבעת טיוטת הסכם שכירות אשר הוכנה על ידי ב"כ הנתבעת לצורך השכרת המקרקעין, וזאת לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות בנוגע לדמי השכירות ולתקופת השכירות וסגרו את כל תנאי ההתקשרות. אלא שבחוסר תום לב מובהק וללא כל הודעה מוקדמת, החליטה הנתבעת לחזור בה מנכונותה להתקשר בהסכם עם התובעת.

בעקבות מחדלה וחוסר תום לבה של הנתבעת וחזרתה מהסכמתה להתקשר בהסכם השכירות אף שהצדדים הגיעו לשלב הסופי של המשא ומתן וסיכמו ביניהם את כל פרטי ההסכם, נאלצה התובעת להודיע לכונס הנכסים בתיק ההוצל"פ על ביטול העסקה לרכישת הציוד המשועבד של החברה, דבר שהסב לה נזקים כבדים המתבטאים, בין היתר, בביטול העסקה, בנטילת הלוואה ובהתחייבויות כספיות אחרות, ולכן על הנתבעת לפצות אותה בגין מלוא נזקיה.

התובעת הוסיפה, כי בטיוטת הסכם השכירות שהוכן לחתימת הצדדים צוין כי צד המפר את ההסכם הפרה יסודית ישלם לצד השני פיצויים קבועים ומוערכים מראש בסך של 50,000$, שהם סך של 200,000 ₪, סכום המבטא גם את נזקיה בגין התנהלותה הקלוקלת של הנתבעת.