אלשייך נ' עידן בי סחר בע"מ

בפניי בקשת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה על הסף, וזאת בשל מעשה בית דין.

אקדים ואומר כי מצאתי לנכון לקבל את הבקשה.

ואלו עובדות המקרה –

1.ביום 12/05/15 הגישה התובעת (הנתבעת כאן להלן: "המבקשת") תביעה על סך של 83,084 ₪ כנגד חברת מ.א. אבני הנגב בלוק תרמי בע"מ (להלן: "החברה") בגין חוב כספי שצברה החברה כלפי המבקשת במהלך עסקיה בגין רכישות של מלט, וכנגד נתבעים נוספים (ביניהם, הנתבע 4 שם - הוא התובע כאן), מכוח ערבותם לחוב זה.

לטענת המבקשת, הנתבעים 2-6 שם חתמו כולם כערבים, ביחד ולחוד, בערבות בלתי חוזרת והתחייבות לשיפוי, לכל התחייבויות החברה, בגין ההסכם אשר נחתם בין המבקשת לבין החברה.

הנתבע 4 שם (להלן: "המשיב") הגיש כתב הגנה באותו הליך, ובראשיתו טען כי מתאריך 23/10/08 או בסמוך לכך לא הייתה לו כל מעורבות בפעילות החברה. לשיטת המשיב לא חתם על כתב הערבות מכוחו נתבע, והחתימה המופיעה בכתב הערבות אינה חתימתו, "אלא נחזית להיות חתימתו בלבד".

ביום 08/07/15 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים 1-3 ו-5 שם, הקובע כי עליהם לשלם למבקשת סך של 83,084 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ביום 04/06/17, כשנתיים מאוחר יותר, ניתן פסק דין כנגד המשיב, המחייבו לשלם למבקשת סך של 83,084 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט, לאחר שנבחנו טענות הצדדים לגופה של המחלוקת. במסגרת פסה"ד קבע ביהמ"ש כי המשיב חתם כערב על כתב הערבות, כטענת המבקשת, וכן נקבע שם כי מהראיות שהוצגו לפני ביהמ"ש עלה לכאורה כי בניגוד לטענת המשיב, הרי שזה היה מעורב בעסקי החברה מכח פעילותו העסקית, המשיקה.

2.ביום 16/07/17 הגיש המשיב ערעור על פסק הדין הנ"ל. זה חזר על טענתו כי החתימה המופיעה על כתב הערבות אינה חתימתו, אך הוסיף וטען כי המבקשת התרשלה ופעלה בחוסר תום לב קיצוני כאשר הובא לידיעתה כי החברה מצויה בקשיים ובמשך זמן רב ניהלה איתה מו"מ בלא להודיע לו, בהיותו ערב לחובות החברה, על אודות קשיים אלו, לא עמדה על רישום שעבוד על נכס של החברה להבטחת חובותיה ולמעשה פעלה בניגוד להוראות חוק הערבות באופן שיש בו כדי להצדיק הפטרו מהחוב וחיובה בנזקיו מכח התרשלותה, הכוללים את שיעור החוב הפסוק ו"תשלומים רבים שנשא בהם המערער ובהן שכר טרחתו של באי כוחו בערכאות השונות, ועוד כהנה וכהנה הוצאות".

ביום 17/10/17, במסגרת דיון שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינו של הערעור, במהלכו חזר ב"כ המשיב (שם) על הטענות, הסכימו הצדדים (בהתאם להמלצת בית המשפט) לפשרה, לפיה סכום החוב יעמוד על סך של 83,000 ₪ וישולם על ידי המשיב ב- 10 תשלומים, וניתן פסק דין בהתאם להסכמתם זו, תוך שהערעור נדחה.

התביעה כאן -