ת"א 43638-02-15 ווסטברוק ואח' נ' אבולעפיה (סוקולוב)

החלטה בבקשת הנתבעת מיום 29.6.2017 לדחות את התובענה בהיעדר תצהירי עדות ראשית מצד התובעים ובבקשת התובעים מיום 9.7.2017, להארכת המועד להגשתם.

ביום 8.3.2017 ביקש ב"כ התובעים כי יקבע מועד להגשת תצהירים ויקבע מועד להוכחות, וזאת לאחר שההליך הותלה עד להכרעה בהליך מקביל שהתנהל בין הצדדים אצל המפקחת על המקרקעין, ולאחר מכן, עד להכרעה בערעור שהגישו התובעים על פסק דינה של המפקחת, ערעור שנדחה.

בו ביום ניתן צו המורה לתובעים להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.5.2017.

תצהירים לא הוגשו ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתם עד להגשת בקשה מצד הנתבעת.

בתגובה לבקשת הנתבעת מיום 29.6.2017, להורות על דחיית התובענה, עתרו התובעים ביום 9.7.2017, להארכת המועד להגשת תצהירים עד ליום 1.10.2017, כשהנימוק שצוין הוא העובדה כי הם מתגוררים בקנדה, ובחגים בכוונתם לבקר בארץ.

בקשה זו לא נתמכה בתצהיר.

יצוין, כי אין זו הפעם הראשונה בה לא מקוימות החלטות שעניינם קידום ניהול התיק ומאותו נימוק שהעלו הנתבעים עתה, והוא מגורי התובעים בקנדה, ואין זו הפעם הראשונה בה עותרת הנתבעת, קשישה בת למעלה מ-90 לסילוק התובענה נגדה בשל מחדלי התובעים.

מצופה מבעל דין המגיש תביעה כי יאפשר קידומה ולא יצפה כי בית המשפט והצדדים יכפיפו עצמם לסדרי הדין הנוחים לו, בפרט כאשר קיימת דרך חוקית לחתימת תצהירים מחוץ לגבולות ישראל. התנהלות כזו, שאינה חד פעמית, עולה כדי זלזול בהליך, בבית המשפט ובצד שכנגד.

בנסיבות אלו אין בפני נימוק סביר להיעתר לבקשה להארכת המועד המבוקשת של 5 חודשים, ולהמתין להגעת התובעים לארץ.

לפנים משורת הדין, ומאחר ומונחת בפני בקשה להארכת המועד להגשת תצהירים ומחדל דיוני ניתן לריפוי על דרך של פסיקת הוצאות, ניתנת לתובעים האפשרות להגיש תצהירים מאומתים כנדרש, עד ליום 5.9.2017.