ת"א 43346-04-15 א' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת, הפניקס חברה לביטוח, (להלן: "הנתבעת") לסילוק התביעה על הסף. עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי שיצהיר על ביטול כתב קבלה ויתור ושחרור, שנחתם בין הצדדים במסגרת תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים בה נפגעה התובעת ביום 14/11/10.

לטענת הנתבעת, יש להורות על דחיית התביעה על הסף. בגין תאונת הדרכים הנ"ל, הגישה התובעת תביעה אזרחית שהתנהלה במסגרת ת.א 6489-03-11. לאחר מו"מ בין הצדדים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, נחתם שטר קבלה וסילוק והמבקשת שילמה פיצוי לתובעת בסך 8,500 ₪. משנחתם שטר הקבלה והסילוק, והנתבעת שילמה פיצוי למשיבה דין תביעתה להידחות. סיכון ההחמרה הוא סיכון שנטלה על עצמה התובעת שעה שקיבלה פיצוי. חתימתה על כתב הסילוק הינו חתימה כשרה וחוקית לחלוטין וחזקה עליה כי הבינה את האמור בכתב הקבלה ועשתה זאת בהסכמה ומדעת. קיימים מקרים חריגים בהם תתקבל טענה של טעות במקרה של חתימה על הסכם פשרה בנזקי גוף, אך אלו לא נוגעים להחמרה איטית, כמו בעניננו, אלא לשינוי של ממש, בלתי צפוי וחריג בעוצמתו ובטיבו.

התובעת, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הבקשה.

הלכה היא כי בית המשפט לא ייעתר בנקל לבקשת נתבע לסילוק התביעה על הסף.

כשנה וחצי לאחר החתימה על כתב הוויתור, החמיר מצבה של התובעת, והיא החלה לסבול מכאבים עזים בצוואר, המלווים בהקרנה לידיים ולגולגולת, רדימות בגפיים עליונות וכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים. על רקע זה הופנתה לבדיקת CT ו MRI בהן התגלה שבר היפרטרופיה של הליגמנט הרוחבי, עם סימני לחץ על חוט השדרה, שבר של דנס C2 עם תזוזה אחורית. המל"ל קבע 20% נכות צמיתה. ממצאים והשברים שהתגלו בצוואר הינם תוצאת התאונה ושלא היו ידועים בעת התאונה ועל כן יש להורות על ביטול ההסכם מחמת טעות. השברים הינם כה חריגים בעוצמתם ובטיבם שיש בגילויים להשמיט את הבסיס להסכם שנחתם.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות, דין הבקשה, בשלב סף זה, להידחות.

הלכה היא כי "לא בנקל יקבל בית המשפט טענות המבטלות כתבי ויתור, סילוק והפטר (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533). כן ראו דברי כב' השופט בך בע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714, 719 "לגבי הסכמים מהסוג הנדון, גורם היציבות והוודאות בדבר סופיותם הינו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האינטרס העסקי-כלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המדיניות המשפטית."

וגם ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ. אטראש, פ"ד נא(1) 577 - "ברור, כי אם תינתן לבעלי-דין האופציה הנוחה לבטל הסכמי פשרה שבהם התקשרו, כל אימת שיסתבר להם בדיעבד כי נזקם גדול משסברו בעת כריתת ההסכם, יישמט כל יסוד מתחת למוסד הפשרה. לא יהיה לבעלי-דין נתבעים – למשל חברות ביטוח – כל תמריץ להתקשר בפשרות. לכן, מעירים פרידמן וכהן כי "מובן שאם הסתבר לאחד הצדדים, לאחר מעשה, כי הפשרה לא היתה מוצלחת מבחינתו, שכן הסיכון התממש בדרך שונה מזו שהעריך, אין מקום לטענת טעות" (בספרם הנ"ל [32], בעמ' 736).