ת"א 4334-04-15 י. לרר (הנדסה) בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

1.לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") למחיקת התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי כבד בהגשתה.

2.עניינה של התביעה בתמצית, הינו טענת התובעת (להלן: "המשיבה") לאי תשלום המגיע לה מאת המבקשת בגין עבודות שבוצעו על ידה בכביש 866 נתיבי זחילה- שלב א'. לטענת המשיבה, לאחר ביצוע העבודות על ידה הגישה חשבון סופי למבקשת, אולם זה שולם לה רק בחלקו.

3.המבקשת הגישה כתב הגנה במסגרתו טענה כי דין התביעה להידחות, הן לגופה והן בשל התיישנות ושיהוי כבד. בהמשך, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשת, די לעיין בכתב התביעה על מנת ללמוד כי התביעה התיישנה וזאת מקום בו אף לטענת המשיבה העבודות נשוא התביעה הסתיימו עוד בשנת 2002, המשיבה הגישה חשבון סופי בשנת 2003 ובתאריך 23.5.04 אף חתמה המשיבה על אישור העדר תביעות עם הסתייגויות הכוללות דרישות תשלום נוספות.

לטענת המבקשת, חתימה זו על כתב העדר התביעות ביום 23.5.04 מלמדת כי בתאריך זה התגבשה עילת התביעה של המשיבה שכן היה ידוע לה באופן סופי אודות סירובה המוחלט של המבקשת לשלם לה תוספות מעבר לאלו אשר אושרו לה. לפיכך, טענה כי הגשת התביעה ביום 22.4.15 הינה תוך התיישנות, המחייבת את מחיקתה על הסף.

המבקשת הוסיפה כי המשיבה אכן שלחה מידי פעם ותוך גרירת רגליים, מכתבי דרישה שונים, אולם כל אלו נענו על ידה בשלילה. הוסיפה כי בשנת 2009 אומנם אושר לתובעת תשלום התייקרויות בגין איחור בתשלום חשבונות, אולם תשלום זה אינו מהווה הודאה בחוב כלשהו והינו עילה נפרדת מדרישות התשלום של המבקשת בתביעה דנן.

המבקשת הוסיפה וטענה כי הגשת התביעה באיחור העולה לכדי התיישנות, גרמה לה לנזק ראייתי כבד, כאשר רשאית הייתה לסבור כי למשיבה אין כל טענה נגדה ולפיכך, לא וידאה את שמירת מלוא המסמכים והמידע הדרוש לצורך התגוננות מפני התביעה. עוד העלתה המבקשת טענות לדחיית התביעה בגין שיהוי כבד בהגשתה.

4.המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי דינה להידחות. לטענתה, אכן חתמה על כתב העדר התביעות בשנת 2004, אולם עשתה זאת תוך צירוף מכתב הסתייגויות, המפרט את דרישות התשלום הנוספות ואת השינויים בהיקף החוזה בהן מתבקשת המבקשת לדון. לטענתה, פנתה למבקשת ולמפקח בבקשות שונות להכרעה בדרישותיה, ובהמשך הודיעה לה המבקשת כי נושא ההתחשבנות הסופית הועבר להכרעתה של ועדת המכרזים. המשיבה הוסיפה וטענה, כי בחודש יולי 2009 ניתנה החלטתה הסופית של ועדת המכרזים, אשר אישרה למשיבה תשלום התייקרויות ולאחריה חתמה ביום 22.7.09 על מכתב העדר תביעות נוסף, אשר גם בו נכללו הסתייגויותיה מיום 23.5.04. לטענת המשיבה, רק עם החלטתה של ועדת המכרזים שלא לקבל את מלוא דרישותיה, התקיימו מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד הנתבע בכתב התביעה.

המשיבה הוסיפה כי עובר להחלטת ועדת המכרזים לא התגבשה עילת התביעה שכן עניינה היה תלוי ועומד. הוסיפה לעניין זה כי נוהל ידוע אצל המבקשת הינו כי על המתקשרים בחוזה מול המבקשת למצות את ההליכים מולה או מול מי מטעמה טרם פנייה לאפיקים משפטיים. לטענתה אי הגשת התביעה קודם לכן נבעה בעיקר מן העובדה שבין הצדדים התנהל מו"מ ולאחר שהמבקשת הציגה לה מצג לפיו עניינה יידון בפני ועדת המכרזים.