ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
42342-09-12
21/02/2016
|
בפני השופטת:
חנה פלינר
|
- נגד - |
מבקשת:
חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ דוד בסון ואח' עו"ד דוד בסון ואח'
|
משיבה:
קרן בית דוד בע"מ ש. גולדבלט ואח' עו"ד ש. גולדבלט ואח'
|
החלטה |
לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה שכנגד; בתשובת המשיבה, התובעת שכנגד; בתגובה לתשובה; בפסיקה הרלוונטית, מתירה אני את האורכה המבוקשת עד למועד הגשת כתב ההגנה שכנגד.
בתיק זה אין מחלוקת שכתב ההגנה שכנגד לא הוגשה במועד; אין מחלוקת שכבר ביום 10/2/15 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה; שכב' הרשמת יעקבוביץ' קבעה כי היא אינה מוצאת מקום להידרש לבקשה במעמד צד אחד ויש לקבל את תגובת הצד השני.
אין מחלוקת כי לאחר מועד זה שבו הצדדים לשולחן הדיונים, כך עולה מהודעות משותפות, ומדי פעם הוארך, בהסכמה, המועד להגשת התגובה למתן פסק הדין בהעדר הגנה. משנכשל המו"מ, בקשה המבקשת לקבל אורכה להגשת כתב הגנה שכנגד ואילו המשיבה מתנגדת. לטענתה, משהוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בטרם הוגש כתב ההגנה, יש להיעתר לבקשתה ולדחות את בקשת המבקשת.
לטעמי, יש לקבל את בקשת המבקשת ולדחות את טיעוני המשיבה, וזו ממספר טעמים:
1. מפנה אני לע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה (6/4/2008) [פורסם במאגרים] מפי כב' השופט דנציגר, אליו הפנו שני הצדדים.
סבורה אני כי במקרה הנדון מתקיימת החלופה לפיה כתב ההגנה הוגש "עוד בטרם עיין בית המשפט בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה". אמנם פיזית זו הוגשה לתיק, אולם בית המשפט לא מצא מקום לדון בה במעמד אחד וביקש את תגובת הצד השני. או אז, בהסכמה, הוארכו המועדים להגשת תגובה שכזו. ברי כי בית המשפט לא נדרש לבקשה עד שלא הונחו בפני התגובות שהתבקשו, ועוד בטרם נדרש בית המשפט להכריע בבקשה, הוגש כתב ההגנה (ראו החלטתי מיום 28/1/16). מכאן - שיש מקום להחיל את ההלכה הקובעת כי מקום שכתב הגנה הוגש עוד בטרם עיין בית המשפט בבקשה למתן פסק דין - אין מקום לתת פסק דין בהעדר הגנה.
2.בנוסף ולחלופין, מפנה לרע"א 7173/11 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ (בפירוק) נ' United Kingsway Ltd (31/1/12)[פורסם במאגרים], שם נזכר שוב העיקרון המנחה לפיו יש להעדיף את בירור האמת על מתן פסק דין בהעדר הגנה.
3. לכך אצרף במקרה הנדון את העובדה כי נוהל משא ומתן בהסכמה הנפרש על חודשים רבים, למצער עשרה חודשים. במצב שכזה אכן ניתן להניח שאם וככל שיכשל המו"מ, אזי יתנהל הליך משפטי לגופו של עניין ונושא הדחיפות אינו על הפרק.
מכל הטעמים הללו - ניתנת אורכה להגשת כתב ההגנה שכנגד עד למועד הגשתו בפועל.
לכאורה, מחד, היה מקום לחייב את המבקשת בהוצאות בשל האיחור בהגשת כתב ההגנה; מאידך, היה מקום לחייב בהוצאות את המשיבה שכן עמדת המבקשת היא שהתקבלה. לפיכך, בחרתי שלא לעשות צו להוצאות.
משהוגשו כתבי הטענות בתיק זה יש לנתבו בהתאם על מנת שיקבע גורם שיפוטי שידון בתיק.