ת"א 4206-12-12 כהן נ' ציון

הבקשה היא לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה בטענה שכתב התביעה לא הומצא כלל לנתבע.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1. התובע הגיש תביעתו נגד הנתבע בעילה של לשון הרע.

המדובר הוא בסכסוך בין שני ראשי ועדי בתים משותפים הסמוכים זה לזה בפתח תקווה. לטענת התובע במסגרת סכסוך בעניינים הנוגעים לבתים המשותפים, החל הנתבע להטריד את התובע, הכפיש את שמו בפני דיירי הבית המשותף וכינה אותו בכינויים שיש בהם משום לשון הרע הן באמירות בעל-פה והן באמצעות תליית מודעות בלוח המודעות של הבניין ועל דלתות הדיירים. הדברים עולים לשיטת התובע לכדי לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ולכן ביום 3/12/12 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע על סכום פיצוי של 51,500 ₪.

2.ביום 21/1/13 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, שם הוצהר כי ביום 18/12/12 בוצעה המצאה של כתב התביעה לידי הנתבע בדרך של הדבקה בכתובת "יוסף קארו 30, פתח תקווה". ההדבקה בוצעה לאחר 3 ביקורים של המוסר במקום במועדים שונים ובשעות שונות, בהם לא נמצא אדם בבית.

יצויין כי בתצהיר הראשון של המוסר לא צויין מול מי אומתה כתובת הנתבע טרם בוצעה ההדבקה. לאחר שבית המשפט ביקש הבהרה לעניין זה, הוגש תצהיר שני מטעם המוסר בו הוצהר כי הכתובת אומתה מול השכנים. וכך, ביום 13/2/14 ניתן פסק דין (הרשמת א' ארבל-אסל כתוארה אז) בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3.ביום 11/7/13 עתר הנתבע לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה וזאת מחובת הצדק, באשר לגירסתו, גילה על אודות התביעה ופסק הדין שניתן רק לאחר שביום 27/6/13 הונחה בתיבת הדואר שלו בביתו שברח' ההגנה 12/8א' בפתח תקווה הודעת אזהרה מטעם רשות האכיפה והגבייה.

לטענתו, התובע יודע כי הוא מתגורר ברח' ההגנה אך ציין במכוון כתובת שגוייה ברח' קארו ומשכך כתבי בי-דין לא הגיעו ליעדם. עוד ציין הנתבע כי בהליך אחר שהיה בין הצדדים – בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת – ציין התובע עצמו את פרטי הנתבע ברחוב ההגנה בפתח תקווה, כך גם בתיק ההוצאה לפועל שנפתח. עוד הפנה הנתבע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים וזאת עוד משנת 1996, היא בכתובת ברח' ההגנה בפתח תקווה.

בנסיבות אלה עתר כאמור הנתבע לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, מחובת הצדק ולחילופין ביטול פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, מאחר שיש לו לשיטתו הגנה סבירה מפני התביעה.

4.בתגובתו טען התובע ראשית כי הנתבע לא תמך בקשתו בתצהיר ערוך לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, אלא הסתפק בתצהיר סתמי שצורף לבקשה.

לגופו של עניין טען התובע כי הנתבע מתגורר בכתובת שברח' קארו וכי במועד הרלוונטי לא התגורר בכתובת ברח' ההגנה, אלא החזיק דירה בבניין אותה השכיר לאחרים. כדי לאשש טענתו, הפנה התובע לצילום שיק שנתן הנתבע בעבר לאמו של התובע, שם מצויינת הכתובת ברח' קארו; עוד מפנה התובע לכך שבהליך של צו למניעת הטרדה מאיימת נרשמו על גבי הצו שתי כתובות: מען עיקרי ברח' ההגנה ומען זמני ברח' קארו. ואף לאחר שהוצא כנגד הנתבע במסגרת אותו הליך צו הבאה, הביאו אותו השוטרים מהכתובת ברח' קארו.

עוד טען התובע כי בנוסף להמצאה בדרך של הדבקה ברח' קארו, ביום 5/2/13 נמסר כתב התביעה לנתבע גם במסירה אישית, וזאת עוד בטרם נתן בית המשפט את פסק הדין בהעדר הגנה ביום 13/2/13. המסירה האישית בוצעה בידי מוסר שאיתר את הנתבע ברח' הקונגרס 10/2 בפתח תקווה, שם מתגוררת משפחתו של הנתבע; על-פי תצהיר המוסר הנתבע קיבל ברח' הקונגרס את כתב התביעה לידיו, אלא שסירב לחתום על אישור המסירה.

הוסיף התובע וטען כי גם לאחר שלא הגיש הנתבע כתב הגנה בתיק, הרי שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר, של למעלה מ- 5 חודשים מיום מתן פסק הדין, וזאת בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי המורות כי בקשה מסוג זה תוגש תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה/פסק הדין.

לעניין שיקול דעתו של בית המשפט בביטול פסק דין בהעדר הגנה, הפנה התובע למסכת הארועים שבין הצדדים, מהם עולה לשיטתו סיכוי קלוש של הנתבע להצליח להתגונן מפני התביעה שהוגשה, באופן שאין לדעתו להצדיק ביטול פסק הדין שניתן.