פלוני ואח' נ' האיחוד החקלאי תנועת הנוער ואח'

מבוא

1. התובע, יליד 30.12.97, נפגע ביום 7.3.09 במהלך פעילות ספורט שנערכה במסגרת חגיגות פורים בישוב שבו הוא מתגורר.

2. על פי המפורט בכתב התביעה, נפגע התובע במהלך גלישה באומגה, לאחר שחבל האומגה נעצר, ולאחר שמדריך מטעם נתבעת 1 (להלן- "תנועת הנוער") ניער את החבל, וכתוצאה מכך נחבט התובע בחוזקה בקורות העץ ונחבל ברגלו השמאלית.

3. בתחילה הוגשה התביעה נגד תנועת הנוער בלבד, בטענה כי האירוע אירע תוך כדי הפעילות שנערכה במסגרתה. תנועת הנוער שלחה הודעות לצד השלישי, הועד המקומי של רמות השבים (להלן- "הועד המקומי"), בטענה שהוא זה שערך את האירוע לכבוד חג הפורים, הוא זה שהזמין את הפעילות שבגדרה אירעה התאונה, והוא זה שביצע אותה, והכל ללא כל מעורבות מצד תנועת הנוער. הועד המקומי טען כי אמנם הוא ערך את האירוע והזמין את הפעילות, ואולם הוא נעזר לשם כך בחברה בעלת ניסיון רב בתחום, מנו פעילות אתגרית (להלן- "מנו"), ובכל מקרה את המתקן התקינו חניכי תנועת הנוער בפיקוחה של מנו.

4. רק לאחר הגשת תחשיבי נזק, ולאחר הערות מפורשות מטעם בית המשפט, תוקנה התביעה כך שהועד המקומי ומנו הוספו כנתבעים בתביעה עצמה.

5. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה.

6. מחלוקת נוספת התבררה במסגרת הודעה לצד השלישי ששלחה מנו לפניקס חברה לביטוח, אשר סירבה להעניק למנו כיסוי ביטוחי.

   המסגרת הנורמטיבית

7. לשם הוכחת יסודותיה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113(להלן- "פרשת ועקנין"); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))".

8. הבחנה נוספת שיש להזכירה בנסיבות העניין הינה באשר לקיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, הנבחנת בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה, האם בנסיבות הייחודיות של האירוע יכול וצריך היה אדם סביר לצפות את התרחשות הנזק הספציפי שנגרם.